שר האוצר, אבל לא רק. סמוטריץ' | צילום: אלכס קולומויסקי

מי הבוס? כך מתנהל המאבק בין סמוטריץ' לגלנט ולצה"ל על השליטה ביהודה ושומרון

בעוד הקשב הציבורי הופנה למאבק סביב הרפורמה המשפטית ולאחר מכן למלחמה, התנהל מאבק כוחות על השליטה ביהודה ושומרון • מן הצד האחד: השר סמוטריץ' שמקדם הכשרת מאחזים, הריסת בנייה פלשתינית ו"סיפוח דה־פקטו" של השטח • ומצד שני: שר הביטחון וצה"ל, שלא מוכנים לוותר על מעמדם בשטח מאז 1967

אחד המאפיינים של הממשלה האחרונה, רגע לפני ציון שנה וחצי לכהונתה, הוא עוצמת הדציבלים שליוו את צעדיה, אם במעשיה סביב הרפורמה המשפטית ואם בנסיבות שנוצרו מאז המלחמה, שנפתחה בשמחת תורה. נושאים רבים נדחקו לשוליים, ומה שהיה פעם בראש החדשות - מצא את עצמו לא פעם לא רחוק ממודעות האבל בעיתונים, מתקשה להרים ראש תחת אש המחאות בקפלן בתחילה, ולאחר מכן תחת פגזי הטנקים מאז 7 באוקטובר.

הנעשה ביו"ש הוא בדיוק אחד מהתחומים הללו. עדות לכך היה ניתן לראות כבר בשנה שעברה, עת הכנסת אישרה באישון לילה את ביטול חוק ההתנתקות מצפון השומרון. אירוע שבימים אחרים היה זוכה לסיקור נרחב, אושר במליאה כאשר לא היה אף עיתונאי במשכן הכנסת.

., צילום: דוצ

כעת, כאשר הסכסוך הישראלי־פלשתיני והסוגיה המדינית־ביטחונית חוזרים לשרטט את ההבדלים בין ימין לשמאל, והדיון על "היום שאחרי" ברצועת עזה מתחיל לתפוס תאוצה ולחולל דיון ציבורי, נראה שכדאי לחזור ולהפנות מבט לפעילותה של הממשלה ביהודה ושומרון.

מי שניצל את חוסר הקשב הציבורי הוא שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בכובעו המשני אך דווקא היותר חשוב לענייננו, כשר במשרד הביטחון האמון על הצד האזרחי ביו"ש. פרטים וגילויים חדשים חושפים את המחלוקות הקשות מאחורי הקלעים בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני בשלל סוגיות הקשורות להתיישבות ביו"ש, ומשרטטים את המשולש המרתק בין סמוטריץ', גלנט והרמטכ"ל או לחלופין סמוטריץ', גלנט ורה"מ נתניהו, יחסי כוחות אשר משפיעים דרמטית על מהלכי הממשלה בסוגיית יו"ש.

מאבקי כוח

במהלך המשא ומתן הקואליציוני התעקש סמוטריץ' על קבלת נתח משמעותי ממשרד הביטחון, שבו ישלוט באופן עצמאי - כאחראי הבלעדי על יהודה ושומרון. הקרב המרכזי הראשון מול שר הביטחון והצבא היה עניין חלוקת הסמכויות. סמוטריץ' הקים מנהלת התיישבות חדשה, וכדי לצמצם את התלות שלה במינהל האזרחי, דרש וקיבל בהסכם הקואליציוני את הסמכות למנות את ראש המינהל. הדבר לא עבר בשקט, ואחרי עימות חזיתי הושגה פשרה בין שר האוצר לרמטכ"ל, בתיווך של ראש אגף המבצעים אלוף עודד בסיוק, שלפיה סמוטריץ' יקבל לידיו את מינוי סגן ראש המינהל, ואליו יועברו הסמכויות האזרחיות של ראש המינהל.

לא מדובר בסוף הסאגה. במערכת הביטחון לא אהבו את הרעיון, ולאחרונה סוכם כי ראש המינהל האזרחי (רמ"א) יישאר עם כל סמכויותיו, אך הסמכויות האזרחיות יואצלו לסגנו. מי שנבחר לתפקיד סגן ראש המינהל האזרחי הוא הלל רוט, איש המגזר הדתי־לאומי, ששימש בעבר סמנכ"ל תנועת הנוער בני עקיבא, אשר צפוי להיכנס לתפקידו בקרוב מאוד.

על פי הסיכום הנוכחי, סגן רמ"א לא יהיה כפוף לראש המינהל, אלא ליהודה אליהו העומד בראש מנהלת ההתיישבות. אף שמנגנון האצלת הסמכויות חלש בהרבה ממה שקיווה סמוטריץ' בתחילת הדרך, לרוט צפוי להיות חופש פעולה נרחב, והיחידים שיוכלו להתערב יהיו שר הביטחון ואלוף פיקוד מרכז, רק במקרים אזרחיים שלהם השפעה קריטית על הביטחון. התקווה הסמויה של אנשי מנהלת ההתיישבות היא שהנהלים החדשים ייקבעו ושישרדו גם לאחר שממשלה זו תסיים את ימיה.

בצבא, צריך לומר בפירוש, מאוד לא אוהבים את השינויים המבניים שמתרחשים מול עיניהם. במשך שנים רבות הם ניהלו את התחום האזרחי, ובפועל אלוף פיקוד מרכז שימש ראש ממשלת יו"ש. כעת אמנם הם לא יצטרכו לשאת בנטל הטיפול בצד האזרחי של יהודה ושומרון, אך הם מאבדים חלק מכוחם.

כבר מתחילת הדרך התנגדו במשרד הביטחון ובצבא להכנסתם של שר האוצר ואנשיו לתחומי אחריות שהיו מאז שחרור יו"ש בשליטתם הבלעדית של שר הביטחון והרמטכ"ל. בצבא טוענים כי מדובר בפגיעה בשרשרת הפיקוד, וגם נרתעים מאוד מהבלגן שהמדיניות של סמוטריץ' מייצרת להם, לתפיסתם, מבחינה ביטחונית והתססת השטח. קרב הסמכויות בין הצדדים נמשך עד היום.

היחסים בין הצבא לסמוטריץ' ייחודיים גם בשל כובעו המיניסטריאלי השני. מצד אחד הם רואים ביו"ר הציונות הדתית דמות שמבקשת לקדם אג'נדה פרו־מתנחלית, שלתפיסתם מתסיסה את השטח הפלשתיני ופוגעת בשרשרת הפיקוד, אך מנגד מדובר באיש שיושב על ברז האוצר, שאותו הם צריכים לטובת תקציבים, מחימושים ופנסיות ועד תוכניות רב־שנתיות. יחסי הכוחות היו שונים לגמרי אם סמוטריץ' לא היה שר האוצר, מכיוון שכאשר שר אוצר מזמן את הרמטכ"ל - האחרון מגיע.

כיפוף הידיים הזה מפרנס עימותים רבים ושילוב אינטרסים. כך, במשרד האוצר סבורים כי לעיתים גלנט והרמטכ"ל מסנדלים את סמוטריץ' בהתיישבות כדי להכריע עימותים בנושאי תקציב, ואילו במערכת הביטחון סבורים שסמוטריץ' משתמש באוצר כבמנוף כדי שהם יוותרו על סמכויות בהתיישבות.

רוב העימותים הללו מתרחשים מתחת לפני השטח, אך מדי פעם חלקם יוצאים לאור. אחד מהם מתרחש בימים אלו, חוצה קווים בין ההתיישבות ביו"ש לבין עימות מחודש סביב הפנסיה התקציבית, והכל מסביב לאחד המקומות המאתגרים ביותר ביהודה ושומרון - חברון.

שטחי השוק הסיטונאי ביישוב היהודי בחברון נחשבים לנושא שנוי במחלוקת כבר שנים ארוכות. קודם למאורעות תרפ"ט היו אלו מבנים בבעלות יהודים, אך לאחר הטבח השתלטו עליהם ערבים. ב־2007, שנים ספורות לאחר שנכנסו למבנים שננטשו בסוף שנות ה־90, פונו משפחות יהודיות מהמתחם והמבנים נהרסו.

סמוטריץ' מעוניין בצעד תקדימי להתחיל בהליך משפטי להחזרת הנכסים לישראלים. אחד המהלכים שנשקלים הוא לבנות מעל המבנה הקיים בניינים חדשים, ולהותיר את המבנה הנוכחי ריק, כמעין רחבה. אלא שבמהלך אישור ההליך ביקשה היועצת המשפטית את אישורו של גלנט, ושם דברים התחילו להסתבך מכיוון ששר הביטחון בולם את המהלך. גורמים בממשלה טוענים כי גלנט מחזיק את המהלך כערובה כדי לקבל תקציבים למשרד הביטחון. מאחורי הקלעים, הם אומרים, מדובר ברצון לקבל תקציבים לטובת הגדלת הפנסיות התקציביות. זוהי דוגמה אחת מני רבות לעימותים רבים שמתנהלים בין הקצוות המנוגדים בממשלה - בשל אינטרסים פוליטיים ואידיאולוגיים כאחד.

גם ההסתדרות בעניין

עם הקמת הממשלה הצהיר סמוטריץ' כי יסגור לגמרי את המינהל האזרחי, כך שתושבי יו"ש יקבלו שירותים מלאים מהממשלה כמו כל אזרח בישראל הקטנה. סמוטריץ' סובר כי מערכת ביטחונית תעדיף כמעט תמיד את השיקול הביטחוני על פני האזרחי, ומי שנפגעים כתוצאה מכך הם התושבים.

., צילום: ללא

דוגמה בולטת לכך התרחשה בממשלה הקודמת, אז מערכת הביטחון דחפה להגדלת מכסת הפועלים הפלשתינים שנכנסו לתוך הקו הירוק כדי לנסות להרגיע את השטח לנוכח התגברות הטרור באזור, אך אלה לא הביאו בחשבון שהדבר ייצור פקקי ענק בכבישים, שאף הם מהווים סכנה ביטחונית חמורה. לפני כמה חודשים החלו ברשות המעברים היבשתיים (רמי"ם) במשרד הביטחון במהלך שהיו שותפים לו גם גלנט וסמוטריץ', לשדרג באופן מאסיבי - לראשונה מאז החתימה על הסכם אוסלו - את 16 המעברים בין יו"ש לישראל הקטנה, מה שאמור לפתור את הבעיה.

אף שהיה ברור כבר בהתחלה שאת הצהרותיו בדבר סגירת המינהל האזרחי יהיה קשה לממש, בפועל גם יוזמות צנועות יותר באופן יחסי נתקלו במחסומים, אם בגלל קשיים טכניים ואם בגלל התנגשויות עם גלנט והרמטכ"ל.

הלב הפועם של האופרציה שמנהל סמוטריץ', שלו משמעויות מדיניות רחבות היקף לטווח ארוך, הוא מנהלת ההתיישבות. בראש המנהלת עומד יהודה אליהו, איש אמונו של שר האוצר ושותפו בעבר להקמת תנועת רגבים. יוני דנינו, איש אמון נוסף שעבד בעבר כעוזרו האישי של ראש מועצת מטה בנימין ישראל גנץ, דומיננטי גם הוא במנהלת.

מכיוון ששעון חול עומד מעל עבודת המנהלת, החלו אנשיו של סמוטריץ' לבצע שינויים מבניים במינהל האזרחי כדי לאזרח אותו דה־פקטו. אחת המהפכות הדרמטיות היא תכנון להעברת משרדי המינהל שעוסקים בישראלים לאזור התעשייה שער בנימין, מיני קריית ממשלה. במקום שוכנים כבר כעת משרדי מועצת בנימין, המועצה הגדולה ביותר ביו"ש, שבראשה עומד כרגע מקורבו של סמוטריץ', ישראל גנץ, שנבחר לא מזמן לתפקיד ראש מועצת יש"ע, וכן שלוחה של רשות האוכלוסין. בעתיד הקרוב יתחיל להיבנות במקום גם מבנה חדש של המינהל האזרחי.

כבר עשרות שנים המינהל האזרחי, על כל רבדיו, שוכן בבסיס אוגדת איו"ש בבית אל ומספק שירותים ברמה ירודה ביותר. עם המעבר, לצד מהפכות תקשוב, יפוצל מטה המינהל האזרחי ביהודה ושומרון לשניים: החלק הערבי - מנהלת התיאום והקישור - יישאר בבית אל בסמוך לרמאללה, ואילו החלק הישראלי, האזרחי, יהיה בשער בנימין. כדי למנוע התנגדויות של ועד עובדי המינהל, סגר סמוטריץ' בשקט־בשקט במסגרת הסכם כללי עם ההסתדרות, בכובעו כשר האוצר, כי ארנון בר־דוד יגבה אותו במהלך של העברת הפעילות לשער בנימין.

בניגוד לעמדת הצבא

המאבק בין ישראל לפלשתינים בעשורים האחרונים, בדגש על השנים מאז החתימה על הסכם אוסלו, הוא על האדמה. הפלשתינים הגו לפני כעשור את תוכנית פיאד, שבמסגרתה הם כובשים את השטח דונם אחר דונם באמצעות פריצת כבישים, בניית מבנים בלתי חוקיים, ואפילו נטיעת מאות אלפי עצים. הישראלים, מצידם, מנסים גם הם לתפוס את השטח באמצעות הקמת חוות, שעדרי הצאן שלהן גומאים מרחקים שונים, וכמובן הקמת יישובים חדשים. מאז שנות ה־90 לא הוקמו יישובים באופן חוקי, והמתיישבים הקימו יישובים באופן בלתי חוקי. אלו כונו בתחילה מאחזים, וכעת מכונים על ידי הימין "ההתיישבות הצעירה".

בחודשים הראשונים להקמת הממשלה החלו אנשי מפלגת הציונות הדתית בהליכים לאישורם של תשעה יישובים כאלו, ואחת הדמויות המשמעותיות ביותר שעוסקות בכך היא שרת ההתיישבות אורית סטרוק. מאחורי המהלך נמצאים גם אישים מוכרים נוספים כדוגמת יו"ר אמנה זאב חבר (זמביש). אישור יישובים אלו הסתיים לפני כשלושה חודשים ודלף לפני כמה שבועות לתקשורת, למגינת ליבם של אנשי מנהלת ההתיישבות שביקשו להמשיך לפעול מתחת לרדאר. מדובר באירוע מכונן, שכן מדובר באישור של יישובים שהוקמו באופן בלתי חוקי. שניים מהיישובים חדשים לחלוטין, ושר הביטחון יואב גלנט הגיע למערב השומרון, למקום שבו צפוי להיות מוקם אחד מהם, שחרית, והצהיר כי יש להקים במקום עיר.

., צילום: מירי צחי

המהפכה המשמעותית יותר טמונה בהסמכה שקיבל סמוטריץ' מהקבינט, שבאמצעותו הוא מקדם הליך הסדרה של 63 יישובים נוספים. אף שלא מדובר בהפיכתם בן־ליל ליישוב חוקי עם סמל יישוב, סמוטריץ' מנסה להפעיל מנגנון שלפיו רשויות המדינה יוכלו להתייחס לנקודות אלו כבעלות עתיד להסדרה.

מתוקף כך, יוכל לדרוש לא לפנות את היישובים הללו, והמדינה תוכל להשקיע בהם כסף, דבר שלא מתאפשר כיום. כמו כן, יוכלו בממשלה להעביר מיליוני שקלים למרכיבי ביטחון, תשתיות, מים וחשמל בהתיישבות הצעירה. סמוטריץ' מנסה לקדם, מתוקף מנגנון זה, את הגדלת מענקי האיזון של הרשויות ביו"ש, בעזרת משרד הפנים. המהלך מעורר קשיים וטרם סוכם סופית מול משרד הפנים.

אך עם כל הכבוד לנקודות אלו, המאבק האמיתי הוא על השטחים הפתוחים, עשרות אלפי דונמים שכרגע אינם מוגדרים כאדמות מדינה, ועל כן לא ניתן לבנות בהם או לשלוט עליהם. בשנים האחרונות הפלשתינים נקטו מהלכים משמעותיים להשתלט על שטחים אלו, ובמנהלת ההתיישבות עושים מאמצים משמעותיים כדי לנסות לבלום זאת.

כבר עם כניסתו לתפקיד הצהיר סמוטריץ' כי הוא מתכוון להכריז על אלפי דונמים כאדמות מדינה, והוא עושה צעדים משמעותיים כדי לממש הבטחה זו. כבר עתה הכריזה המדינה על 8,000 דונמים כאדמות מדינה בבקעת הירדן, ויש עוד 12 אלף דונמים שכאלו שממתינים ותקועים כרגע על ידי שר הביטחון, שמסרב לאשר אותם. כדי להבין את כובד המשמעות יש להבין כי בכל העשור שבשנים 2014–2023 הוכרזו 13 אלף דונמים כאדמות מדינה. מבחינת סמוטריץ' ואנשיו, היד עוד נטויה.
אחת ההכרזות הדרמטיות שמתוכננת בקרוב היא שטח ענק, בן 2,000 דונמים, בין חוות שדה אפרים וגוש טלמונים לבין מודיעין עילית וכפר אורנים. משמעות הכרזה כזו היא יצירת רצף טריטוריאלי בין גוש טלמונים, שנמצא בעומק השטח, לבין הקו הירוק.

צוותי קו כחול, שאחראי למיפוי אדמות מדינה, מובל על ידי יהודה אליהו עצמו, שעמד בראש עמותת רגבים ושימש מנכ"ל מועצת בנימין. הוא מכיר היטב את המפות ושולח את הצוותים לאזורים שבהם בסבירות גבוהה הסקר יצליח, וכך ההכרזות מתקדמות במהירות גבוהה. בניגוד למה שהתרחש עד לפני כשנה, אז המדיניות המרכזית של המינהל היתה הקטנת ראש ואישור אדמות מדינה רק בעת הצורך, כעת המדיניות הפכה להכרזה על כל מה שניתן, למורת רוחם של אנשי מערכת הביטחון שסוברים כי הדבר עלול לגרום להתססה בשטח.

כך, להכרזה על 8,000 הדונמים בבקעת הירדן התנגד נחרצות אלוף רסאן עליאן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, בטענה כי הדבר יתסיס את השטח. עוד טען שמדובר בסיפוח עם השלכות בינלאומיות, לרבות מול האמריקנים שאיתם הוא עומד בקשר רציף. עליאן העביר את התנגדותו לגלנט, ולבסוף מי שהכריע היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שהוביל לאישור ההכרזה.

רפורמה משפטית 2.0

כדי לבצע את מהפכת ההכרזה על אדמות המדינה, שיש כבר מי שמכנה אותה סיפוח דה־פקטו, בוצע מהלך דרמטי שבמסגרתו הוצאו כל הנושאים המשפטיים משליטתו של יועמ"ש איו"ש והועברו לייעוץ משפטי במשרד הביטחון, שכפוף ישירות למנהלת ההתיישבות. למעשה, כל הנושאים המשפטיים, לרבות קביעת קו כחול, הכרזות על אדמות מדינה וחוות דעת לבג"ץ על פינויים, נמצאים באחריות היועמ"ש שכפוף למנהלת ההתיישבות.

בהסכם בין גלנט לסמוטריץ' נקבע כי סגן יועמ"ש מערכת הביטחון, עו"ד משה פרוכט, איש פורום קהלת לשעבר, יהיה האיש שיספק את הייעוץ המשפטי למנהלת ההתיישבות. יש מי שאומרים על פרוכט שתפקידו כעת, בסיוע למנהלת, הוא התפקיד "הכי שמאלני" בקריירה שלו, עדות לאג'נדה הימנית המובהקת שהוא מקדם.

המשמעות היא שכל מהלך משפטי שקשור להכרזות על אדמות מדינה, פינויים או תשובות לבג"ץ, מנוסח על ידי פרוכט, תחת המדיניות והאישור של יהודה אליהו, איש אמונו של סמוטריץ'. מדובר במהלך דרמטי שמשפיע ישירות על כלל המהלכים, שכן בעבר יועמ"ש איו"ש מהפרקליטות הצבאית היה מגביל לא מעט את האפשרויות הניתנות בעניין אדמות מדינה ועלייה לקרקע של חוות ונקודות חדשות ללא אישור חוקי. במנהלת לא הסתפקו רק בשירותיו של פרוכט. כדי לקדם תהליכים הם שכרו מתקציב המנהלת שלושה עורכי דין, שיסייעו לפרוכט לכתוב חוות דעת משפטיות בנושאים שהם רוצים לקדם.

אמריקה מחרימה? שתחרים

לפני כמה שבועות נפגשו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושגריר ארה"ב בישראל ג'ק לו. מדובר בפגישה משמעותית במיוחד, לנוכח העובדה שבתחילת הקדנציה דווח שממשל ביידן מחרים את סמוטריץ'. אף שהעניין שלשמו נפגשו השניים לא נגע ליהודה ושומרון כלל, מסר סמוטריץ' ללו שמבחינתו החרם יעיל. שר האוצר, מבחינתו, לא חש מחויב לדרישותיהם של האמריקנים בעניין יו"ש.

אף שהפגישה לא היתה קשורה להתיישבות, לא מדובר בעניין של מה בכך. כל פעילות ביו"ש הופכת למתיחות עם ארה"ב, בוודאי בממשל דמוקרטי, ומבחינת האמריקנים, סמוטריץ' הוא סמל הקיצוניות בנושא.

קודם למלחמה הדברים הלכו חלק יותר מבחינת סמוטריץ'. הוא פעל בתיאום מלא עם רון דרמר, ובכל רבעון כונסה מועצת התכנון העליונה לאישור אלפי יחידות דיור ביו"ש. בשנים האחרונות אושרו כ־25 אלף יחידות דיור ביו"ש, חלק ניכר מהן בשנה האחרונה.

המדיניות היתה למתוח את החבל מול ארה"ב בלי לקרוע אותו. דרמר היה אומר מתי אפשר למתוח יותר ומתי פחות, כשהוא זה שמשחק את השוטר הטוב וסמוטריץ' את השוטר הרע. דרמר יכול היה לומר לעיתים לאמריקנים שאין לו שליטה על סמוטריץ', וכשנזקק לכך - ריסן אותו. כדי לעורר פחות תרעומת, העביר סמוטריץ' בתחילת כהונתו החלטה בממשלה, שלפיה תצומצם חובת אישור הדרג המדיני לבנייה ביו"ש, כך שלא יידרש אישור לכל שלב בהליך הבנייה והתכנון. המהלך נעשה כדי לחסוך גינויים בינלאומיים בכל שלב בבנייה.

הבנייה ביו"ש היא נושא למתיחות גם כעת. סמוטריץ' העביר לאחרונה לראש הממשלה דרישה חד־משמעית לאפשר כינוס של מועצת התכנון העליונה של המינהל האזרחי כדי לקדם אישור של תוכניות בנייה, בטענה כי הוא לא מוכן להקפאת בנייה דה־פקטו ביו"ש במהלך המלחמה. העימות הנוכחי טרם נפתר.

התוכנית: פקחי רמ"י

כל פעולותיו של סמוטריץ' נגזרות מתפיסת עולמו כי יש להילחם נגד ההשתלטות הפלשתינית על השטחים הפתוחים בשטחי C, ולהגדיל את ההתיישבות אשר תקבע עובדות בקרקע ותקשה עד תמנע כל ניסיון של הקמת מדינה פלשתינית ביו"ש. הדבר מוביל להתנגשויות עזות בעיקר עם אלוף פיקוד מרכז יהודה פוקס, שסובר כי מנהלת ההתיישבות מובילה מדיניות מפלה ואינה מפעילה פעולות אכיפה נגד בנייה יהודית בלתי חוקית, בעודה דורשת הגברת אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית של הפלשתינים. טענות אלו פורסמו לאחרונה גם במסמך שדלף ל"ניו יורק טיימס", ומגובות גם על ידי מקורות ששוחחו עם "ישראל היום".

נוסף על כך, פוקס סובר כי המנהלת לא אוכפת פלישות ישראליות לקרקע פרטית שאינה אדמת מדינה, ומאפשרת הרחבה של מאחזים לא חוקיים בשטח, בניגוד להתחייבות של המדינה כלפי מערכת המשפט. מעשיו של סמוטריץ', סוברים בצבא, עשויים לסבך את ישראל מבחינה בינלאומית. סמוטריץ' מצידו הכחיש טענות לאפליה. המדיניות שהוא מוביל היא לא לפנות מאחזים קיימים, אך גם לא לאפשר עליות חדשות על הקרקע. לדוגמה, פונה שוב ושוב מאחז בשם אור מאיר בבנימין, בשל ניסיונות לעלות לקרקע פרטית פלשתינית, דבר שעורר את חמת זעמם של תושבי

הגבעות.טענותיו של פוקס בנוגע להגברת האכיפה נגד בנייה בלתי חוקית פלשתינית במקביל לכמעט היעדר אכיפה כלפי יהודים, נכונות. ל"ישראל היום" נודע כי מנהלת ההתיישבות בולמת על בסיס כמעט שבועי רצון של המינהל האזרחי לפנות מאחזים ומבנים בלתי חוקיים ישראליים. על רקע זה התרחשו לא מעט מקרים, שבהם אלוף פיקוד מרכז לא הסכים להקצות כוחות לכל תוכניות האכיפה שדרש סמוטריץ'. בצבא טוענים כי גם העסקת הכוחות באכיפת החוק בנושאי בנייה יותר מכפי הצורך מסיטה את הכוחות מפעילויות ביטחוניות חשובות יותר, וכי אין סדר כוחות מספיק לכל המשימות.

בפגישה משולשת בין הרמטכ"ל, אלוף פיקוד מרכז ושר האוצר הוסדר המנגנון שעובד כך: המינהל האזרחי מציג תוכנית אכיפה שבועית נגד בנייה בלתי חוקית, וזו מוגשת לאישור מנהלת ההתיישבות. סמוטריץ' אינו רשאי להתערב בכל מה שאלוף הפיקוד מגדיר כצורך ביטחוני או כפלישות טריות, מה שגרם לעלייה במה שמוגדר כצורך ביטחוני. כאשר עולה דרישה להרוס חווה מאוישת, למשל, בולמים זאת אנשי סמוטריץ'. אפשר לומר כי מנהלת ההתיישבות לא מתנגדת לאכיפה מול יהודים רק כשמדובר בפלישה טרייה לאדמות פרטיות פלשתיניות.

סמוטריץ' מנסה בימים אלו לקדם מול גלנט והצבא תוכנית גדולה ושאפתנית בהרבה בעניין האכיפה. במסגרת התוכנית תקבל רשות מקרקעי ישראל סמכות באמצעות צו אלוף לפעול ביו"ש בנושא האכיפה. מדובר במכפיל כוח, בשל הניסיון והאמצעים הטכנולוגיים שיש בידי רמ"י, מה שלא ניתן לומר על המינהל האזרחי, שכלל אינו מצליח לאייש את כל התקנים. סמוטריץ' הבטיח לתקצב לשם כך את רמ"י ב־70 תקנים נוספים.

לצד זאת, יש בעיית סדר כוחות אמיתית, שכן לצבא ולמג"ב אין מספיק כוח אדם לעסוק באכיפת חוקי בנייה בהיקף שכזה, לצד משימות הביטחון. סמוטריץ', בכובעו כשר אוצר, הציע לתקצב הקמת שלוש פלוגות מג"ב חדשות, שכל משימתן תהיה לאכוף את החוק בנושא בנייה בלתי חוקית ולאבטח את כוחות האכיפה. מאז תחילת המלחמה פעולותיו של סמוטריץ' נבלמו מעט, והקשב לפעולות שכאלו במשרד הביטחון ובצה"ל נמוך יותר. אך המאבקים בנושא לא פוסקים לרגע, ולעיתים מעצימים את המתח המובנה שקיים בצמרת גם כך.

על דבר אחד מסכימים כולם. המהלכים שמקדם כעת סמוטריץ' אינם נקודתיים, אלא נוגעים לעתיד ההתיישבות כולה. כאשר בריאד ובוושינגטון רוצים התחייבות מישראל על מפת דרכים להגעה למדינה פלשתינית במסגרת הסכם הנורמליזיציה, סמוטריץ' לא משרטט לנתניהו רק איומים פוליטיים, הוא מצמיד להם עובדות בשטח נגד כל מהלך כזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר