האו"ם הוא תמיד זירה מאתגרת מאוד לנציגי ישראל. בחצי השנה של המלחמה, כשמפגינים בעד חמאס גדשו את הרחובות שבחוץ ותומכי הרוצחים סייעו להם בתוך הבניין, הקושי היה גדול מאוד. ובכל זאת, דומה שעשרת הימים האחרונים היו אינטנסיביים במיוחד.
הם התחילו ביום חמישי שעבר, בניסיון לקבל הכרה במדינה פלשתינית במועצת הביטחון. בתחילת שבוע זה, בעת שחגגנו את ליל הסדר, מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש שוב גימד את הפשעים המיניים המחרידים שביצע חמאס ביום הפלישה ושעדיין מבצע נגד החטופות. באותו היום "ועדת חקירה עצמאית" לבדיקת המעורבות של אונר"א בחמאס טיהרה למעשה את הארגון.
וכאילו לא די באלה, המצב בארה"ב בכלל ובפרט בניו יורק - העיר המארחת של האו"ם - רחוק מלהיות מזהיר בכל הנוגע לישראל. מצד אחד, הממשל והקונגרס אישרו חבילת סיוע ענקית והטילו וטו פעמים רבות להגנת ישראל במועצת הביטחון. מצד שני, ההשתוללות הפרו־חמאסית בקמפוסים שוברת שיאים, ואותו ממשל דמוקרטי מהדהד את העלילות על "רעב בעזה" ושוקל הטלת סנקציות על חיילי צה"ל.
דוברות השגריר ארדן
על כל זאת ועוד, בין ישיבות מועצת הביטחון לדיוני או"ם, כשהחג באמצע, שוחחתי עם שגריר ישראל גלעד ארדן. דיברנו פעמיים, כשאצלו חצות ואצלנו בוקר מוקדם. ארדן, לשעבר שר בקבינט וכבר ארבע שנים שגריר בזירה הקשה ביותר לנציגי ישראל, נחשב לאיש ציבור רציני שיורד לפרטים. בתחילת הכהונה שימש במקביל לאו"ם שגריר בוושינגטון, ומאז הוא הדמות הישראלית הבולטת ביותר בתקשורת האמריקנית. כיום, מתוקף התפקיד באו"ם, הוא בקשר יומיומי עם השגרירה האמריקנית, לינדה תומאס־גרינפילד, אך רוב מה שמתרחש ביניהם ובין משלחותיהם יתפרסם כשייפתחו הארכיונים.
בימים אלה כותב ארדן ספר על לקחיו מארבע שנות קרבות סוערים בארגון שאמור להביא לשלום לעולם. מסקנתו העיקרית היא שאחרי המלחמה ישראל תצטרך להגדיר מחדש את חוקי המשחק של האו"ם מולה, ולעשות זאת תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותה, ובכלל זה סגירת משרדיו ושלילת היתרים לאנשיו.
התפקיד הדיפלומטי הרחיק אותו מהזירה הפוליטית, שבה פעל עשרות שנים. ניתן להניח כי אם לא יחזור לתפקיד השגריר בוושינגטון, ישוב לפעילות בליכוד, ויש כל הסיבות לחשוב שעם הרקע והניסיון שצבר, בבוא היום יתמודד על הנהגת המפלגה וראשות הממשלה ביום שאחרי נתניהו. הכללים אוסרים עליו, כמובן, כרגע לדבר על עתידו זה. מה שבטוח, בינתיים יש עניינים דחופים הרבה יותר.
מה אני עושה פה?
קבלת הפנים שארדן זכה לה בעת שהתחיל את התפקיד באו"ם בקיץ 2020 היתה התחמקותו של המזכ"ל, אנטוניו גוטרש ("קרא לי אנטוניו", אמר לארדן בשיחתם הראשונה), מלברך על הסכמי אברהם. במקום הבעת שמחה על השלום שפרץ, המזכ"ל הביע דאגה מהפגיעה האפשרית בפלשתינים כתוצאה מההסכמים. זו היתה המריבה הראשונה שלהם. מאז היו עוד רבות.
בתחילת המלחמה, על רקע האהדה של גוטרש לחמאס והתעלמותו מהפשעים שביצע נגד האנושות, קרא ארדן לפיטוריו. אף שהוא שגריר לוחמני, קשה לומר שהמצב באו"ם השתפר מבחינתה של ישראל.
מדוע ישראל לא תפרוש מהאו"ם? הרי הארגון הזה גורם לנו הרבה יותר נזק מתועלת. כל עוד אנחנו חברים בו, עלינו לציית לכללים שלו, ואנחנו מחויבים להחלטותיו.
"יש מקום לשאלה שלך. גם אני שואל אותה במצבים של תסכול גדול וכעס, על הצביעות והמוסר הכפול. אבל בסופו של דבר, אני לא חושב שעזיבה של האו"ם תגרום למדינות להגיד 'הו, ישראל עזבה, אז בואו נתקן מה שצריך כי היא לא פה'. להפך, עזיבה תשחק לידיים של אויבינו, והזירה תמשיך להיות עוינת. כרגע לעזוב את האו"ם זה כמו להחרים את התקשורת הבינלאומית כי היא נגדנו. בינתיים יש לנו במה להשמיע את דעותינו ולנסות לשכנע את בעלי הברית שלנו, ואנחנו משתמשים בה. אני מסכים איתך שצריכה להיות רפורמה ביחסי האו"ם וישראל, על כל התפקוד שלו במזרח התיכון. אבל היא צריכה לקרות אחרי המלחמה. רק אם לא נצליח בה ויכלו כל הקיצין, יהיה צורך לשקול את זה".
צוות הבדיקה של האו"ם למעורבות של אונר"א בטרור, בראשות שרת החוץ לשעבר של צרפת קת'רין קולונה, פרסם את ממצאיו. הם טוענים שישראל לא הוכיחה את המעורבות של אונר"א ועובדיה בטרור.
"ברגע שראינו את מי מינה המזכ"ל, ידענו שיהיה טיוח. ארגון UN Watch, בראשות הלל נוייר, כבר חשף את ניגודי העניינים של חברי צוות הבדיקה. היה ברור שהמזכ"ל תופר את ההלבנה של פשעי אונר"א באמצעות ועדה שמסקנות החקירה שלה ידועות מראש. יש באו"ם בעיה של ריקבון עומק, והיא לא רק בגלל המבנה הפוליטי שלו, שבו יש כמעט שליש מדינות אסלאמיות ורוב אוטומטי נגד ישראל. העיוות הוא גם במנגנון של האו"ם, שאמור להיות לא פוליטי, ולא חסרות הוכחות לכך. למשל, מרטין גריפית'ס, שהוא סגן המזכ"ל שאחראי על אוצ'ה (סוכנות האו"ם לעניינים הומניטריים, OCHA, א"כ), אמר ש'חמאס אינו ארגון טרור'. למה? כי רק למועצת הביטחון שמורה הזכות להכריז על ארגוני טרור. חמאס וחיזבאללה לא הוכרזו כארגוני טרור, כי רוסיה או סין לא נתנו לזה לקרות. זה אחד מהעיוותים המטורפים.
"דוגמה נוספת. בשעתו הראיתי במועצת הביטחון אבן שנזרקה על ישראלי ביו"ש ופצעה אותו. עשיתי זאת כי הדיווחים של האו"ם מסרבים לספור יידויי אבנים ובקבוקי תבערה כפעולת טרור. על כל גרפיטי ועץ זית שנכרת מדווחים, אבל על זריקות אבנים לא. כך מועצת הביטחון מקבלת תמונה מעוותת לחלוטין על המתרחש. ישראל יכולה למנוע את זה ופשוט לא לתת לאנשי האו"ם להיכנס לארץ, לשלול את ההיתר לפעילות של אונר"א ושל מוסדות האו"ם בארמון הנציב, עד שדברים ישתנו. 'לא תדווחו אמת? לא תיכנסו לארץ'. כך צריך לנהוג ביום שאחרי המלחמה. אסור למצמץ. צריך להיות שינוי מוחלט מול כל סוכנויות האו"ם. אסור יהיה להמשיך לאפשר לאו"ם לעבוד בישראל וברשות הפלשתינית, בלי להסדיר כללים חדשים לגמרי של דיווח ופעילות".
למה לחכות לאחרי המלחמה, ולא לסגור עכשיו את משרדי אונר"א בישראל?
"פליפה לזארני (הנציב הכללי של אונר"א) ישב צמוד אלי במועצת הביטחון וקראתי לו 'שקרן' לעיני כולם. אבל, נאהב או לא נאהב - ואני לא אוהב - אם נפיל את אונר"א ולא תהיה שם חלופה בהיקף שבו אונר"א יכולה לפעול - זה עלול לסכן את התמיכה של ארה"ב בנו. זו ההתרשמות, לפחות, עד לחשיפת המעורבות של אונר"א בטבח, חשיפה שהביאה לעצירת התקצוב האמריקני לסוכנות. הם לחצו עלינו לא לפעול ולא לדבר נגדה. גם אצלנו, בתוך מערכת הביטחון, היו קולות כאלה. זה לא מנע ממני לומר את מה שצריך, אבל תבין עד כמה ארה"ב שמרה על אונר"א מכל משמר".
איפה עומד הנושא של החלפת אונר"א?
"מראשית כהונתי פה, עוד לפני המלחמה, פעלתי לשכנע מדינות להפסיק את התמיכה באונר"א. לצערי, גם בתוך ישראל היו מי שהתנגדו לכך, ובכלל זה במערכת הביטחון. עכשיו אנחנו עושים הכל כדי להציג חלופות. אבל כל עוד המזכ"ל הזה נמצא בקמפיין היסטרי להציל את אונר"א ולשכנע את המדינות שאין חלופה - אנחנו נלחמים מול כוחות משמעותיים. בינתיים צריך להמשיך לחשוף את היקף החדירה של חמאס לאונר"א, לחזק את החלופה ולהיות מוכנים ליום שאחרי המלחמה. כמו שאמרתי, יש לשלול ויזות של עובדי אונר"א ולסגור את המתחמים שלה בארץ".
אין רעב בעזה
בשבוע האחרון פורסם דו"ח של מזכ"ל האו"ם על "אלימות מינית בזמן סכסוך". הדו"ח לא כלל את חמאס ברשימה השחורה, למרות העדויות הקשות על מה שעשו אנשיו בטבח שמחת תורה, ומצד שני הזכיר טענות כאילו בוצעו פשעים מיניים על ידי חיילי צה"ל במתקני מעצר.
"מתברר שאין רף תחתון שהמזכ"ל לא מסוגל לרדת ממנו", תוקף ארדן. "חשבנו שלפחות בעניין הזה לא יעלימו עין. אפילו המפגשים של הנציגה שלו, פרמילה פאטן, ששוחחה בארץ עם חטופות שנפגעו מינית, לא מנעו את האיזון השקרי שיצר הדו"ח, בין הפשעים שחמאס עשה בוודאות לבין טענות שלא הוכחו ולא נחקרו על מה שכביכול קרה במתקני המעצר שלנו. זו שוב עוד הוכחה עד כמה הגוף הזה רקוב, ואנחנו צריכים לשנות את כללי המשחק ביום שאחרי".
בוא נעבור לזירה האמריקנית. על פי הדיווחים, ממשל ביידן מתכוון להטיל עיצומים על חיילי צה"ל או על יחידה בצה"ל.
"אם זה יקרה, מדובר בהחלטה מזעזעת בזמן מלחמה, כאשר ארה"ב יודעת מול מה אנחנו מתמודדים ובאילו שיטות האויב משתמש. אני חושש שאם החלטה כזו תתקבל - גם אם האמריקנים לא מתכוונים לכך - זה ישחק לידיים של האויבים שלנו. הם כבר ייקחו את זה למקומות שאסור למכור לצה"ל נשק, ולבתי דין באירופה, שאין לדעת מה יהיו ההחלטות שלהם, כמו ה־ICC (בית הדין הפלילי הבינלאומי) ו־ICJ (בית הדין הבינלאומי לצדק) וכולי. גדוד נצח יהודה הוא חלק בלתי נפרד מצה"ל".
יש טוענים שממשל ביידן נגדנו.
"האמריקנים לא נגדנו. אני לא מקבל אמירות של אנטישמיוּת וכדומה כלפי הממשל. הנשיא ביידן בסך הכל אוהב ישראל, והוא רוצה בטובתה ובביטחונה. אבל אי אפשר להשתחרר מהתחושה שמנהלי קמפיין הבחירות... או שמתערבבת פה הרבה פוליטיקה, בגלל הביקורת שהוא סופג כאן בארה"ב על התמיכה בישראל - והוא סופג. אבל הוא יודע את האמת. מהחלטה כזו (סנקציות על 'נצח יהודה') האויבים שלנו יעשו מטעמים.
"הזדהיתי מאוד עם מה שכתבת על 'ההרעבה' בעזה, כאילו ישראל עושה משהו במכוון. מה שהעולם דורש מאיתנו אלה דברים שלא דרשו ולא ידרשו משום מדינה שנמצאת במלחמה עם ישות אויב טרוריסטית שצמודה לה. הם מכירים את המנגנונים (של הכנסת המזון לעזה), כי הם איתנו בקשר מתמיד, ואנחנו סופרים את המשאיות יום־יום. הבאתי לפה את ראש מתפ"ש וקצינים אחרים. הם הרי מכירים את העובדות. גם אם יש בעיות בהפצה ובקצב, אף אחד שמכיר את המציאות לא יכול להאשים את ישראל בהרעבה מכוונת. אז האמירות האלה לא אחראיות. לא כל האנשים בממשל מדברים בצורה הזו, אבל יוצאות אמירות לא אחראיות, שפוגעות מאוד בישראל, ויש להן השלכות.
"זה גם יקשה על האמריקנים לתמוך בנו בעתיד. כי אם ישראל פועלת כביכול בשיטות של הרעבה, אז AOC והסקווד המורחב מסתערים על האמירות האלה ועושים לנו קמפיין דה־לגיטימציה, שיהיו לו השלכות לתמיכה הדו־מפלגתית בעתיד".
אולי אלה לא רק "אמירות קמפיין" ויש פה בעיה רצינית יותר? כי הממשל עצמו מדבר על רעב, ועכשיו שוקל סנקציות נגד חיילי צה"ל. אלה מעשים ואמירות שמעודדים דה־לגיטימציה ואנטישמיות נגד ישראל.
"גם כשהנשיא אומר שצריך להיכנס יותר מזון, אולי סביבתו מטעה אותו, לצערי, לגבי מי אשם בזה שהסיוע לא מחולק וכולי... אני נותן להם את הקרדיט שזה בא מתוך השקפת עולם, אבל אני חושב שיש פה בעיה יסודית אחת שמרחפת מסביב ושמביאה אותי לקרוא לאו"ם ולמזכ"ל 'משת"פים של חמאס'.
"גם זה חלק מהעיוות המובנה באו"ם. הבעיה היסודית היא שחוץ מחמאס, אף אחד לא מספק נתונים מעזה. כי מאיימים שם על עובדי האו"ם 'אם תדווחו אמת או תגנו את ירי הטילים - נשחט אתכם'. לכן כל הנתונים שיוצאים מעזה, אם לגבי המזון או מספר הנפגעים - מבחינתי הכל שקר מוחלט. אבל אין נתון אחר. ישראל לא יודעת להציג. ולכן גם ארה"ב ניזונה מהנתונים של האו"ם בגלל הגישה שלהם כלפי האו"ם. כך שאני לא חושב שהם אנטישמיים. יש להם תפיסת עולם של נאיביות, שאני חלוק עליה מכל וכל".
אבל גם אתה אומר שהם שומעים ממך ומהמתפ"ש את הנתונים ובכל זאת אומרים דברים אחרים.
"הם לא יודעים להתמודד עם הנתונים של האו"ם. כאשר כל ראשי סוכנויות האו"ם, שחלקם אמריקנים ומערביים, מדברים באותה שפה, כולם מצטטים את האו"ם. שורש הבעיה הוא האו"ם. לכן, לדעתי ישראל צריכה בשנים הקרובות לשכנע מנהיגים בעולם שהאו"ם מביא יותר נזק מתועלת, ולפעול כדי שמדינות יקצצו את התמיכה בו, או שיעבור רפורמה פנימית משמעותית. ארה"ב נותנת מדי שנה כ־19 מיליארד דולר לאו"ם ולסוכנויות שלו, ובכל שנה זה גדל. מה היא מקבלת בתמורה? היא מחלישה את הערכים שלה עצמה, כי לציר של רוסיה־סין־איראן יש רוב באו"ם כיום ברוב הנושאים".
בחדרים הסגורים
העבודה הישראלית בארגון האומות המאוחדות מאתגרת במיוחד בשל המבנה שמעניק באופן אוטומטי רוב עצום למדינות אנטי־ישראליות. במציאות הזו ארדן ואנשיו מנסים לפעול ולמזער נזקים, וכן, גם לקצור פה ושם הישגים.
אולי בשורה התחתונה, כן חזרנו למצב שבו כל העולם נגדנו? כי אלה האו"ם והממשל וגורמים שהם חברים שלנו שמשקרים.
"זו סיסמה שטחית 'כל העולם נגדנו'. ודאי שהאמירות שלהם עושות לנו נזק משמעותי, אבל איני חושב שהם משקרים בכוונה. אני לא נאיבי ולא חושב שהמצב הוא טוב. המצב מאוד מורכב ובעייתי. אבל אני מתעודד ואופטימי ממה שאני שומע שלא מעל הבמות, אלא בשיחות פרטיות ובחדרים סגורים. שם זה לא נשמע אותו הדבר".
מה שומעים בחדר הסגור?
"חלק מהמדינות יודעות שחמאס מסכן אותן. אבל הן מיישרות קו כלפי חוץ עם אלג'יריה והקו הקיצוני, כי הן מפחדות מהפיכות פנימיות. בלי לשרוף מנהיגים מהעולם הערבי, בשיחות פרטיות הם מדברים אחרת על הצורך להעיף את חמאס, כך שהוא לא ישלוט ברצועת עזה. שים לב שעובדתית שום מדינה לא ביטלה את קשריה עם ישראל, הסכמי אברהם לא בוטלו, וגם יורש העצר הסעודי לא הוריד מהפרק קשרים עם ישראל. העניין הוא שלא רק בישראל הפוליטיקה משפיעה על אמירות של שחקנים, אלא בכל מדינה ומדינה. צריך להבין שגם מדינות ידידות נמצאות בין שני צדדים. קנדה, למשל, הפסידה לפני כמה שנים מקום במועצת הביטחון כי תמכה בנו באו"ם. זו הפוליטיקה בשיא כיעורה".
לנוכח המצב הלא טוב כפי שאתה מתאר אותו, מה צריך לעשות כאן בנוגע למלחמה כדי להקל את הלחץ המדיני?
"אני לא יכול לומר מהמקום שלי איך לנהל את המלחמה. הגישה שלי היא להמשיך לשדר שלא נעצור עד השמדת חמאס והסרתו ככוח שלטוני".
יש טוענים שישראל צריכה להגיד עכשיו מה היא רוצה "ביום שאחרי" ושזה יקל את הלחץ.
"זה אכן עולה ומטריד מאוד את רוב המדינות שמדברות איתי. רק היום פגשתי קצינים מווסט פוינט. גם הם שאלו אם ישראל מתכוונת לכבוש את הרצועה. כי זה הקמפיין שעושים פה האויבים שלנו, והם מצטטים את סמוטריץ' ובן גביר. אלה הדמונים שמשתמשים בהם".
ומה אתה משיב?
"אני עונה את התשובה הפורמלית של הממשלה, שבגדול אין לנו כוונה להישאר שם, אבל גם אין לנו כוונה להתאבד. לכן עד שלא יהיה ברור מי הכוח השלטוני שם, שיוודא שישראל לא תותקף עוד ולא יהיה אִיום... אני מסביר את ההיגד היהודי 'סור מרע ועשה טוב'. קודם סור מרע.
"גם כשבעלות הברית נלחמו בגרמניה הנאצית, היו רעיונות וועידות, אבל לא היה ברור מה יקרה ביום שאחרי הפלת הנאצים. בעיניי, לא יכולה להיות תוכנית סדורה ומלאה עכשיו. אפשר להעלות רעיונות, אבל לי, למשל, ברור ששום מדינה ערבית לא תגיד פומבית כרגע שהיא נכנסת לעזה, כי כך היא מאתגרת את חמאס. כשחמאס לא יהיה, כשנסיר את הרוע המוחלט, כפי שביידן קרא להם - אז ייפתחו אפשרויות ואפשר יהיה לרדת לפרטים".
"הפלשתינים בוגדניים"
ביום חמישי שעבר עמדה ישראל בפני רגע דרמטי נוסף, כאשר אלג'יריה הציעה במועצת הביטחון הכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית. הכרה נבלמה בזכות וטו שהטילה ארה"ב.
מה אנחנו נתנו בתמורה?
"חד־משמעית שום דבר", אומר ארדן בנחרצות. "הצעד הזה של אלג'יריה, שמאחוריו הפלשתינים, מוכיח בפעם המי־יודע־כמה עד כמה הפלשתינים בוגדניים וכפויי טובה. אפילו כלפי הממשל הזה, שכל כך דואג לרשות הפלשתינית ומנסה להכשיר אותה בכל מיני דרכים יצירתיות, כדי שתהיה מסוגלת למשול בעזה ביום שאחרי. זה ממשל שחידש את התמיכה באונר"א (טרם המלחמה, א"כ), ועשו הרבה דברים שמנוגדים לדעתנו. למרות זאת, אבו מאזן ישב על במה אחת עם פוטין בקזחסטן ואמר לו: 'עליך אנחנו סומכים ולא על האמריקנים'. ועכשיו אבו מאזן, כפוי הטובה הזה, יוזם לממשל מבוכה. רוב המדינות המערביות שתמכו בהצעה, עשו זאת כי הן ידעו שיוטל וטו. הם רכבו על הגב של ארה"ב, כי ידעו שהיא לא תוכל אלא לעצור את זה. אני מודה לארה"ב שעצרה את ההחלטה, כי פוליטית זה מביך אותם מאוד. ואני מקווה שהם יזכרו את כפיות הטובה ואת הבוגדנות של אבו מאזן והפלשתינים".
זו לא הפעם הראשונה שבה הצעה כזו עולה למועצת הביטחון. מה יקרה אם לא יוטל עליה וטו?
"לארה"ב ברור שהחלטה כזו לא תשנה שום דבר על הקרקע. אבל גם ברור שאם דבר כזה יעבור, אזי הכל יוצא משליטה. כי אם האו"ם יקבל לחברות מלאה את הפלשתינים, למחרת בבוקר זה פותח עולם חדש ונוראי של יוזמות נגדנו בבתי משפט בינלאומיים ומקומיים, גם לגבי נוכחות צה"ל ביו"ש וגם לגבי המתיישבים. אגב, ראיתי שאבו מאזן הודיע שהוא יעשה הערכה מחדש של קשרי הפלשתינים עם ארה"ב בעקבות הטלת הווטו. אני עדיין מחכה שהוא יגיש את התביעה נגד בריטניה על הצהרת בלפור, כפי שאיים לפני כמה שנים. אבל כל זה מלמד עד כמה המערכת הבינלאומית הפכה לבדיחה".
אתם חוויתם עד לא מזמן את ההפגנות הפרו־חמאסיות במרכז ניו יורק. השבוע ראינו את המושבות שלהם בקמפוסים. יש לך ממשק גם עם הקהילה היהודית, וכמובן עם נציגים של הממשל. מה אתה אומר להם?
"אלה קריאות לחיסול מדינת ישראל ואי אפשר לייפות את זה. אני מאוד מודאג ומצפה מהממשל לצעדים משמעותיים בשטח, ולא לתת לאוניברסיטאות להסתתר מאחורי שקרים של חופש ביטוי וחופש אקדמי. יש פה איומים מפורשים לאלימות. אבל זה גם בידיים של הקהילות היהודיות. יש לקהילה כוח עצום, ועכשיו הזמן למעשים. אנשים יכולים להתנות תרומות למוסדות בפיטורים של פרופסורים שמעודדים את הדברים האלה. להעביר את התרומות לחינוך יהודי ולא לשלוח את הילדים למוסדות שיש בהם סכנה. הקהילות יכולות וצריכות גם לפנות למושלים ולנבחרי הציבור בכל מדינה, בדרישה לפעול".
אבל מעבר לזה, אנשים שם כבר משווים את המצב לשנות ה־30 של המאה הקודמת בגרמניה.
"ארה"ב צריכה להיות מודאגת מזה לא פחות מאיתנו. יש פה אנשים שתומכים בגלוי בארגון טרור, שגם מוכרז ככזה. חלק מהאנשים האלה שונאים את אמריקה לא פחות משהם שונאים את ישראל".
