הגיע הזמן להתייצב לצד אוקראינה

בספרי ההיסטוריה שיילמדו בעוד כ־80 שנה, מלחמת חרבות ברזל לא תכונה כך. לא משום שהשם לא משהו - אלא מפני שלדאבון הלב, המלחמה בעזה תהיה כנראה מבצע אחד בתוך מה שייקרא "מלחמת העולם השלישית". זו לא נבואה אפוקליפטית שבאה להמיס לבבות, אלא ניסיון להציץ לרגע ממעוף הציפור על השנתיים וחצי האחרונות שעברו עלינו. כן - שנתיים וחצי, לא חצי שנה. כי צאצאינו, תלמידי ישראל והעולם, שישננו את מועד פרוץ מלחמת העולם השלישית לבחינת הבגרות בהיסטוריה, יציינו אותו דווקא ב־24 בפברואר 2022. 7 באוקטובר 2023, שכה צרוב בבשרנו ובנפשנו, ייזכר כאירוע זוועה בתוך המלחמה הגדולה.

מה קרה ב־24 בפברואר 2022? פרצה מלחמת אוקראינה־רוסיה. המלחמה הזו מתרחשת 2,300 ק"מ הרחק מאיתנו, ולכאורה לא קשורה אלינו באופן ישיר. אבל בעצם זו אותה המלחמה: מלחמתו של העולם החופשי והדמוקרטי בציר הרשע החמאסי־איראני, בחסות הדיקטטורה הרוסית. לא סתם נכרכו השבוע יחד בסנאט בארה"ב חבילות הסיוע לישראל ולאוקראינה.

אלא ששתי הארצות הללו, המותקפות בנשק איראני, לא ממש חברו זו לזו בתחילת הדרך. בהתייחסות ראשונה למלחמה, ראש ממשלת ישראל דאז נפתלי בנט לא גינה את התוקפנות הרוסית. בהמשך ישראל שלחה לאוקראינה סיוע הומניטרי, אבל נמנעה מלמכור לאוקראינה אמצעי הגנה או התקפה מלחמתיים, תוך ניסיון להלך בין הטיפות ולשמור על היחסים האסטרטגיים עם רוסיה. במארס 2022 נאם הנשיא זלנסקי בווידאו מול חברי הכנסת, ודרש מישראל אספקת נשק והטלת סנקציות על רוסיה. ישראל נמנעה מכך.

כתגובה לכך, בנובמבר 2022 אוקראינה תמכה באו"ם בהצעת החלטה פלשתינית לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג, כדי שיגבש חוות דעת על השליטה הישראלית ביו"ש. שגריר אוקראינה בישראל הוזמן לשיחת נזיפה, שבה הובהר כי ישראל מצפה מאוקראינה, שמקבלת ממנה סיוע הומניטרי, לעמוד לצידה בזירה הבינלאומית. אבל בשורה התחתונה - ישראל לא באמת עמדה לצד אוקראינה, ששיוועה לנשק הגנתי והתקפי. ישראל לא עמדה בכל אמצעיה לצד הקורבן.

אפשר להבין את האינטרס של מדינה זעירה ומוקפת אויבים מרים - בין השאר בסוריה, הנתונה תחת השפעה ומטרייה צבאית רוסיות - לתעדף את ביטחונה שלה. אבל האם יש לנו כעת זכות מוסרית לטעון נגד מדינות בעולם היושבות על הגדר מול התוקפנות החמאסית־איראנית על ישראל? הרי גם להן אינטרסים פנימיים וחיצוניים משלהן.

לפני שנתיים חשבנו שהתיאום הביטחוני עם רוסיה לפני כל מתקפה בסוריה הוא נכס שאסור לסכן. מאז למדנו לתקוף בסוריה בלי תיאום עם רוסיה, ואף לתקוף באיראן את המכ"ם של סוללת ה־S-300 הרוסית, שלפי דיווחים הגנה על המתקן להעשרת האורניום בנתנז. רוסיה, מצידה, רק מעלה הילוך, ו־12 מטוסי סוחוי 35 כבר נמצאים בדרכם לאספהאן. אם לא הבנו את זה עד היום - כדאי שנפנים היטב: רוסיה עם הרעים.

האם ישראל עם הטובים? נכון, לא כל האוקראינים טובים. יש בתוך אוקראינה, בעיקר בצבא, גם ניאו־נאצים, ואי אפשר לשכוח להמוני אוקראינים את שיתוף הפעולה שלהם ברצח היהודים במלחמת העולם השנייה. אבל אוקראינה, כמדינה דמוקרטית, בחרה בראש ממשלה יהודי, והיום היא עדיין קורבן לאכזריותו ולשיגעונו של פוטין. האם ישראל מסייעת ככל יכולתה לצד המותקף? האם ישראל שינתה במשהו את מדיניות יצוא הנשק הישראלי לאוקראינה? ככל הנראה רק מעט. לפי מה שפורסם, לפני כשנה ישראל הסכימה למכור לאוקראינה מערכת הגנה אלקטרונית נגד כטב"מים איראניים - אבל לא מערכות אחרות, שעושות שימוש באש חיה ושעלולות לגרום לפגיעה בחיילים רוסים. כלומר, ישראל עוד נשמרת היטב לא להכעיס את הדוב הרוסי.

זו אותה המלחמה

אני לא קוראת לישראל להפציץ את רוסיה, או חלילה להתעמת איתה ראש בראש. יש לנו את איראן ואת גרורותיה על הראש. את המלחמה עם רוסיה, ככל הנראה, תצטרך לנהל ארה"ב במוקדם או במאוחר. גם אין בידיי התמונה הרחבה של מערכת השיקולים הביטחוניים והמודיעיניים כדי לקרוא לישראל להושיט לאוקראינה סיוע צבאי רחב. אני רק רוצה להצביע על הכשל המוסרי שאולי דרדר אותנו עד הלום.

כשהעולם החופשי מאפשר לחוליגן גדול להשתולל באוקראינה כבר שנתיים וחצי, אז חוליגנים קטנים באיראן, וקטנים עוד יותר בעזה, מרשים לעצמם להתפרע - וכך מתפתחת מלחמת עולם שלישית. ישראל תיזכר כמי שישבה על הגדר עם פרוץ מלחמת אוקראינה־רוסיה. אך אולי כעת, כשנפרצה הגדר שלנו ואנחנו טועמים את טעמה המר של המלחמה, לא מאוחר מדי לחשב מסלול מחדש, ולעמוד לצד אוקראינה במלחמת הטובים מול הרעים.

תגובת משרד הביטחון:"ככלל, משרד הביטחון לא מתייחס לסוגיות של יצוא ביטחוני משיקולים מדיניים, ביטחוניים ואסטרטגיים".