מאחורי הקלעים: כך נבנתה המטרייה האווירית של ישראל

מודיעין החל להצטבר עוד לפני המתקפה. מידע מטריד שזרם לקהילת המודיעין בישראל ובארה"ב, ושהתבסס בין היתר על צילומי לוויין, הצביע על הכנות קדחתניות שמבצעים האיראנים לקראת ירי של מטח נרחב לעבר ישראל, כזה שיכלול מאות כטב"מים מתאבדים, טילי שיוט וטילים בליסטיים.

בניגוד להערכות המודיעין שלפני 7 באוקטובר, הפעם לא היו ספקות באשר לכוונות היריב: משני צידי האוקיינוס הסכימו שבטהרן נחושים לנקום את מותו של חסן מהדווי, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה בסוריה ובלבנון, שחוסל בדמשק בראשית אפריל. בוושינגטון ובירושלים הבינו שהפעם האיראנים "מתכוונים לעסקים". באנגלית זה נשמע טוב יותר: Iran means business.

ואכן, הרבה אנגלית היתה כרוכה במבצע היירוט יוצא הדופן שבו חזינו בהשתאות בלילה שבין שבת לראשון. למערכת הביטחון הישראלית היה ברור מההתחלה שעם כל הכבוד לחיל האוויר ולמערך ההגנה האווירית שלו, צה"ל לא יוכל לבלום לבדו את המטח האיראני הממשמש ובא. הגיע הזמן, כך הסכימו כולם, להוציא מהמגירה את שיתוף הפעולה הצבאי שישראל רוקמת כבר עשרות שנים עם אחותה הגדולה, אמריקה. "אם היינו פועלים לבד, אין ספק שחלק גדול יותר מהכטב"מים האיראניים היה מגיע לישראל", אומר גורם לשעבר במערך ההגנה האווירית, "ולך תדע מה היה קורה אז".

בימים שקדמו למתקפה שוחח שר הביטחון יואב גלנט לפחות ארבע פעמים עם מקבילו האמריקני, מזכיר ההגנה לויד אוסטין. אוסטין, גם הוא גנרל בדימוס, מצא עם גלנט שפה משותפת. השניים ישבו פנים אל פנים רק שבועיים קודם לכן, בעת ששר הביטחון הישראלי טס לסדרת פגישות בוושינגטון כדי לדון עם בכירי הממשל בתוכניות לכיבוש רפיח, ולוודא שהרכבת האווירית מארה"ב תמשיך לפעול. בפגישות הללו דובר גם על האפשרויות להעמקתו של שיתוף הפעולה הצבאי בין ארה"ב לישראל. איש לא העריך שהצורך בכך יגיע מהר כל כך.

בשיחות שקיים עם גלנט במהלך השבוע המתוח שקדם לתקיפה, אוסטין חזר והביע את מחויבותו להגן על ישראל מפני תוקפנות איראנית ישירה. הוא גם הבטיח לשלוח לישראל את הגנרל מייקל קורילה, מפקד סנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, ששיתוף הפעולה הצבאי עם ישראל נמצא באחריותו. "בסוף", אומר גורם במשרד הביטחון, "האמריקנים התגלו במלחמה הזו כמי שיודעים מהי המחויבות שלהם".

קורילה נחת בארץ בשעות הצהריים של יום שישי שעבר, כ־24 שעות בלבד לפני שהאיראנים החלו לשגר את הכטב"מים שלהם לעבר ישראל. זו לא היתה הפעם הראשונה שבה הגנרל האמריקני מגיע לכאן. "קורילה ביקר בישראל עשרות פעמים בשנתיים האחרונות, ומאז תחילת המלחמה הוא משוחח עם הרמטכ"ל הרצי הלוי בטלפון אחת ליומיים", אומר בכיר במערכת הביטחון. אבל הפעם אופי הביקור היה שונה.

קורילה נסע מייד לקריה בתל אביב, שם נפגש עם פורום מטכ"ל. הגנרל האמריקני והרמטכ"ל הישראלי ישבו בראש השולחן, כשווים, ומאחוריהם מתנוסס השלט "תדע כל אם עברייה". משני צדדיו של השולחן הארוך התיישבו האלופים הישראלים, ומולם בכירי הפיקוד האמריקני, כולם במדי ב' קרביים. השיחה בחדר התנהלה באנגלית, כמובן. נדמה שמעולם צבא ארה"ב וצה"ל לא היו שלובים כל כך.

דובר צה"ל דאג לפרסם סרטון מהישיבה של בכירי המטכ"ל וסנטקום, במטרה לשלוח מסר מרתיע לאיראן, אבל היו לישיבה הזו גם משמעויות מעשיות יותר. "במהלך הפגישה הזו אושרו התוכניות האחרונות לקראת מבצע ההגנה האווירי המשותף, שהתרחש כעבור כמה שעות, במהלך הלילה", אומר גורם בכיר בצה"ל.

לאחר אישור התוכניות ירדו קורילה ואנשיו לבור חיל האוויר בקריה, אל מרכז העצבים שישלוט על המבצע המורכב ורחב ההיקף, שכלל, מלבד ישראל וארה"ב, גם מטוסים מבריטניה, מצרפת ומירדן; שהתבסס על מערכות גילוי אמריקניות בכל מרחבי המזרח התיכון, ובתוך כך קטאר, עיראק, סעודיה ואיחוד האמירויות; ושהתנהל ברובו במרחב האווירי של ירדן ועיראק. "זו היתה תצוגת תכלית של קואליציה צבאית, גם אם לא קוראים לה כך באופן רשמי", אומר גורם ביטחוני ישראלי. "רק ככה אפשר להתמודד עם מתקפה בסדר גודל כזה".

והמתקפה האיראנית אכן היתה בסדרי גודל עצומים, כאלה שלא נראו עד אז בהיסטוריה. היא כללה 170 כטב"מים, 120 טילים בליסטיים ו־30 טילי שיוט, ששוגרו לעבר ישראל בו בזמן מאיראן, מתימן, מעיראק ומלבנון. "לזכותם של האיראנים צריך לציין שהם הצליחו לסנכרן בין הטילים הבליסטיים, שזמן המעוף שלהם הוא כרבע שעה, לבין הכטב"מים, שזמן הטיסה שלהם הוא כמה שעות", מפרגן בכיר בצה"ל. ואכן, הטילים והכטב"מים האיראניים שכן הצליחו להגיע למרחב האווירי של ישראל במהלך המתקפה - עשו זאת כמעט בבת אחת, בפרק זמן של דקות בלבד.

בסופו של דבר התנגש המטח האיראני בחומה בצורה, שנבנתה מפסיפס של מדינות מערביות, מדינות סוניות מתונות וישראל. במידה מסוימת - חזון אחרית הימים, מזרח תיכון חדש. רק חלק זעיר מהטילים הבליסטיים (תשעה בלבד, לפי דיווח אמריקני) הצליח לחדור את מעטפת ההגנה הרב־שכבתית ולהתפוצץ בשטח המדינה. מוקד הפגיעה המרכזי היה בסיס חיל האוויר בנבטים - שבו נמצאות שתי טייסות ה־F-35 הישראליות, הזרוע האסטרטגית של צה"ל לתקיפה באיראן - שהיה ככל הנראה המטרה העיקרית של האיראנים. לפי דיווח בתקשורת האמריקנית, הבסיס נפגע בידי חמישה טילים ונזק נגרם למטוס תובלה.

"זו הצלחה מקצועית אדירה", אומר בכיר לשעבר במערך ההגנה האווירית הישראלי, שטוען שתוצאות מבצע היירוט הפתיעו אותו לטובה. "זה מבצע הגנתי לפנתיאון, ואני משוכנע שהוא יילמד בבתי הספר הצבאיים למשך שנים קדימה. פשוט גאווה".

קוטפים את הפירות

אי אפשר לנתח את מבצע ההגנה האווירי המרשים של השבוע מבלי להתייחס לשיתוף הפעולה הצבאי ההדוק בין ישראל לפנטגון, ובאופן ממוקד יותר - לשיתוף הפעולה בתחום ההגנה האווירית בין צה"ל לפיקוד המרכז האמריקני, סנטקום. לא בכדי הטלפון הראשון שהרים גלנט לאחר סיומו המוצלח של המבצע היה למזכיר ההגנה אוסטין. הרמטכ"ל הלוי, מצידו, מיהר להודות פומבית לקולגה האמריקני שלו, קורילה.

"שיתוף הפעולה המקצועי הגדול ביותר שקיים בין ארה"ב לישראל הוא בתחום ההגנה האווירית", אומר בכיר בצה"ל. "זה נובע גם מהיכולות הפנומנליות של ישראל בתחום, אבל גם מההבנה שאין ויכוח על הצורך בשיתוף פעולה בכל מה שנוגע לעולמות ההגנה. על בסיס זה, בסנטקום הצליחו לייצר שותפות בין מדינות האזור, כדי לרקום מבצע שהוא גדול פי כמה ממבצע 'מוקד' של מלחמת ששת הימים. זו היסטוריה".

"אנחנו קוטפים את הפירות אחרי הרבה מאוד שנים", מצטרף לשבחים תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, לשעבר ראש החטיבה לקשרי חוץ באגף המבצעים, שמשרת במילואים כראש המינהלת לתרגילים בינלאומיים. ככזה, נוריאל היה אמון על ביסוס הקשרים בין צה"ל לפנטגון, ועל התיאום והניהול של תרגילי הענק המשותפים שעורך צה"ל עם צבא ארה"ב בשנים האחרונות. "מה שהתרחש בלילה שבין שבת לראשון היה מימוש כל התרגילים האלה", הוא אומר בהתלהבות.

בסנטקום אולי אחראים להרכבת הפאזל של המדינות שהשתתפו במבצע - אך מי שפיקד על המבצע בפועל היה האלוף תומר בר, מפקד חיל האוויר הישראלי. "מפקד חיל האוויר הישראלי הוא זה שאחראי להגנת שמי המדינה", מסביר בכיר בחיל. "זו המשימה שלו, גם אם לעיתים הוא נעזר באותם כוחות זרים".

לדברי אותו הבכיר, "צריך להחזיק באוויר בלילה כזה 75-80 מטוסים ברצף, מכמה חילות אוויר שונים, בשפות שונות, בתורת לחימה שונה ולאורך זמן. המתדלק יכול להיות פעם אחת אמריקני ופעם אחת ישראלי, כלומר מטוס אמריקני יכול לעשות תדלוק אווירי לרביעיית קרב ישראלית, ולהפך. יש פה אופרציה אווירית מורכבת שנמשכת שעות".

בהשראת מסי

תפקידם של מטוסי הקרב במערך ההגנה היה ליירט את הכטב"מים ואת טילי השיוט האיראניים. מי שניהל את הפן הזה של המבצע היה תא השליטה להגנה אווירית, שמחובר ליחידות הבקרה האוויריות של חיל האוויר. לשם הוזרמה תמונת המצב האווירית, ומשם חולקו המשימות למטוסים השונים וניתנו אישורי הירי. תא שליטה נוסף, שישב במבנה תת־קרקעי באחד מבסיסי חיל האוויר, נוהל בידי יחידת הבקרה של "חרב מגן", יחידת ההגנה האווירית שמנהלת את מערך טילי החץ. בתא השליטה הזה התמודדו עם הטילים הבליסטיים האיראניים, באמצעות שיגורים של טילי היירוט, שפעלו בשלוש שכבות שונות: חץ 3, חץ 2 וקלע דוד. חלק מטילי היירוט הללו שוגרו מספינות אמריקניות שהפליגו במפרץ הפרסי.

כל האירוע המורכב והמסועף הזה, כאמור, נוהל בידי ישראלים, אך בצמוד לאמריקנים. "בדרך כלל, בכל מקום שבו האמריקני מופיע, הוא לוקח פיקוד", מסביר תא"ל נוריאל. "המקום היחיד שבו זה לא קורה הוא ישראל. האמריקנים לא יכולים לפקד על השמיים של ישראל או לקבוע את הוראות הפתיחה באש. לכן, כדי להקל את העניין הזה, בצמתים מרכזיים יושבים כתף אל כתף קצין ישראלי וקצין אמריקני". למשל - נציג אמריקני ישב במהלך המבצע בבור המטכ"לי, ונציג ישראלי ישב במטה סנטקום שבטמפה, פלורידה.

גוף נוסף שתיאם בין כל הצבאות היה ה־CCC - Command and Coordination Center, שיושב במחנה אביב שבצפון תל אביב במפקדת חטיבת קש"ח (קשרי חוץ). "זה חמ"ל אחוד של כל הדיסציפלינות, הישראלית והאמריקנית", אומר נוריאל. "שם יוצרים את תמונת המצב של שיתוף הפעולה". גם מערכות ההתרעה והיירוט של ישראל וארה"ב פעלו במהלך המבצע על רשת אחת של פיקוד ושליטה, שנקראת "לינק 16".

המטוסים שפטרלו במהלך הלילה ברחבי המזרח התיכון המריאו ממקומות שונים. המטוסים האמריקניים, ברובם, יצאו לדרך מבסיס חיל האוויר אל־עודייד שבקטאר. המטוסים הבריטיים המריאו מבסיס של חיל האוויר הבריטי בקפריסין. "היות שהבריטים הם חלק מהקואליציה האמריקנית שעוסקת בשאריות דאעש במרחב, והם חלק מהמאבק בחות'ים - היה טבעי שהם ישתלבו גם במבצע הזה", אומר נוריאל.

במטס השתתפו, כאמור, גם מטוסים ירדניים, עניין לגמרי לא מובן מאליו. הירדנים עצמם עשו כמיטב יכולתם כדי להצניע את חלקם במבצע, וההכחשות שהשמיעו אף הגיעו למחוזות הביזאר. למשל, ראש ממשלת ירדן, בישר אל־ח'סאונה, אמר למחרת התקיפה שירדן פעלה נגד "עצמים מעופפים שנכנסו לשמי ירדן, והם יורטו כדי למנוע פגיעה באזרחי הממלכה".

אירועי השבוע הם לא הפעם הראשונה שבה מטוס זר משתתף ביירוט כטב"מים איראניים שעושים את דרכם לישראל. בפברואר 2022 יד עלומה ביצעה תקיפה נגד מחסן כטב"מים באזור כרמאנשאה שבמערב איראן. זמן קצר אחר כך קלטו מערכות ההתרעה של סנטקום שני כטב"מים מתאבדים שיצאו מאיראן כשיעדם המשוער הוא ישראל. שני מטוסי קרב אמריקניים יירטו אותם מעל לשטח עיראק. במארס 2021 יורטו לראשונה שני כטב"מים איראניים בידי שני מטוסי F-35 ישראליים. היירוט נעשה מעל לשטח של "מדינה זרה". "שני היירוטים האלו היו הפעם הראשונה שבה שיתוף הפעולה בין ישראל לארה"ב, תחת המטרייה של סנטקום, הוכיח את עצמו מבצעית", אומר בכיר לשעבר במערכת הביטחון.

היירוטים של 2021 ו־2022 היו רק קדימון למבצע המשותף של השבוע האחרון, תוצאה של אינספור פגישות, תיאומים ותרגילים משותפים שערך צה"ל עם האמריקנים, אבל גם עם מדינות אחרות. "אנשים לא מבינים את עומק שיתוף הפעולה הצבאי שלנו עם מדינות אחרות", אומר זהר פלטי, לשעבר ראש מינהלת המודיעין במוסד וראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון. במהלך המבצע שהה פלטי בוושינגטון והיה בקשר עם האמריקנים. לדבריו, "ההשתתפות של כוחות זרים בהגנה על מדינת ישראל מהווה שינוי בתפיסת הביטחון שלנו. זה החל בשיתוף פעולה מודיעיני שלנו עם האמריקנים ועם אחרים, שבמסגרתו חלקנו מידע מודיעיני זה עם זה. השבוע, למעשה, היתה הפעם הראשונה שבה הדרג המבצעי מעתיק את השיטה מעולמות המודיעין".

לדברי פלטי, מי שעוד סייע לשנות את תפיסת הביטחון הישראלית היה דווקא הכדורגלן הארגנטינאי ליונל מסי. "בערך בשנת 2009, כשברצלונה של מסי היתה בשיאה, היא השתמשה בשיטת הגנה שנקראת בכדורגל 'לחץ על כל המגרש'. אנחנו העתקנו את הדבר הזה, והבנו שכדי להגן על ישראל - צריך להתחיל כמה שיותר רחוק. וזה מה שעשינו כאן - העברנו את קו ההגנה הראשון שלנו רחוק מישראל".

מיוקום עד סנטקום

שורשי שיתוף הפעולה בתחום ההגנה האווירית בין ישראל לארה"ב נעוצים במלחמת המפרץ הראשונה, ב־1991. בעקבותיה התגבשה בישראל תפיסה ביטחונית חדשה, שראתה במלחמות הטילים צורת איום חדשה ואסטרטגית שדורשת פתרונות יצירתיים. הגישה הזו הפכה מתיאוריה למציאות לאחר מלחמת המפרץ השנייה, ב־2001. "לאחר המלחמה, בעת שהייתי ראש חטיבת קשרי החוץ בצה"ל, הנחה אותי הרמטכ"ל דאז בוגי יעלון לקבע בנהלים ובמסמכים את מנגנון שיתוף הפעולה שלנו עם האמריקנים", אומר תא"ל נוריאל. "בנקודה הזו אנחנו בעצם עוברים מהבנות ומהסכמות עקרוניות לפקודות של ממש - חלוקת גזרות, קביעת תרגילים משותפים, קיום קבוצות עבודה, ישיבות שמגיעות עד לדרג סגן הרמטכ"ל ועוד".

שיתוף הפעולה ההדוק ביותר בין הצבאות בא לידי ביטוי בתחום ההגנה מפני טילים, או באנגלית: BMD - Ballistic Missile Defense. "זה כלל הרבה קבוצות עבודה ודיונים", אומר נוריאל. "לא תמיד הסכמנו. לקח לנו הרבה זמן, למשל, עד שהאמריקנים הסכימו שנכניס את תימן לאיום הייחוס. אנחנו רצינו את זה כבר ב־2016, אחרי שזיהינו את הקשר בין האיראנים לחות'ים. אמרנו שזה מתאים מאוד לגישה האיראנית של שימוש בפרוקסי, ולכן צריך להתחיל לפקוח עין גם לעבר הפינה הזו. האמריקנים לא הסכימו בהתחלה עם הגישה הזו".

בשנים הראשונות שיתף צה"ל פעולה עם הצבא האמריקני תחת המטרייה הצבאית של יוקום, פיקוד אירופה של צבא ארה"ב. ואולם, בשלהי תקופת נשיאותו של ברק אובמה החליטה ארה"ב להעביר את ישראל תחת המטרייה של סנטקום, מהלך שהושלם בראשית הקדנציה של דונלד טראמפ, והתברר בדיעבד כצעד נכון. "ההחלטה לעבור לסנטקום היתה החלטה אמריקנית", אומר נוריאל.

"הם די הודיעו לנו שזה קורה, מבלי לשאול לדעתנו. בצד הישראלי היתה התלבטות אם זה נכון וטוב לנו. בסך הכל, מערכת היחסים שהיתה לנו עם יוקום, לאורך כמעט 20 שנה, היתה מאוד טובה. היו לנו הרבה דילמות בנושא הזה".

מה היה הרציונל האמריקני?
"אני חושב שזו היתה ההבנה שהסכמי אברהם, שעוד לא היו קיימים אבל התחילו להתבשל, מייצרים את האפשרות לקיים פיקוד אמריקני אחוד בכל המרחב של המזרח התיכון. גם האיום האיראני היה גורם משמעותי, שנגדו ארה"ב חיפשה מכנים משותפים".

המעבר הרשמי של ישראל לסנטקום התבצע אמנם באופן רשמי בינואר 2021, אבל התהליך נמשך כמעט שנתיים, ולווה בלא מעט חשדנות וחבלי לידה. "זה לא ללחוץ 'אנטר' וזהו", אומר נוריאל. "אמנם בשני הפיקודים מדברים באנגלית, אבל בפועל יש להם שפה אחרת. יוקום הוא פיקוד הרבה פחות מבצעי, שנמצא יותר בעולם התרגילים של נאט"ו. סנטקום, לעומתו, זה פיקוד מבצעי שנלחם בעיראק ובאפגניסטן. זה דנ"א שונה, עד כדי כך שסנטקום אמרו לנו בשלב מסוים 'כל מה שהיה לכם עם יוקום לא מעניין, צריך להתחיל מחדש'".

בדיעבד, כאמור, המעבר לסנטקום התרחש בדיוק בזמן. הוא אפשר לישראל, בסיוע האמריקנים, להשתלב במרחב וליצור שיתופי פעולה צבאיים עם מדינות שכנות. בפברואר 2023 נערך התרגיל הגדול הראשון של צה"ל עם סנטקום. "המעבר של ישראל לסנטקום היה מאוד משמעותי", אומר זהר פלטי. "לסנטקום יש את התמונה המודיעינית על איראן, עיראק, סוריה, לבנון, ירדן, מצרים, האמירויות, סעודיה, בחריין - ואתה, כישראל, נמצא בתוך זה. זה מערך אדיר".

משמירה אישית לאזורית

במאמר שפרסם בינואר 2022 תא"ל רן כוכב, מפקד ההגנה האווירית בחיל האוויר לשעבר, בכתב העת הצה"לי "בין הקטבים", הוא ניבא את המטח שנורה השבוע מאיראן, והציע כבר אז לשנות את תפיסת ההגנה הישראלית, כדי שתכלול גם "אינטגרציה אזורית". האינטגרציה הזו, כתב כוכב, לא תשפר רק את המענה הטקטי לאיום הטילים - אלא תשנה גם את התמונה האסטרטגית במזרח התיכון.

"יצירת בריתות ושיתופי פעולה ברמות שונות היא כלי חשוב בסל הכלים המדיני־צבאי", כתב כוכב. "באנלוגיה לכדורסל, המערך ההגנתי של צה"ל, בראייה עתידית, יידרש לעבור משמירה אישית לשמירה אזורית".

אלא שהשינוי האסטרטגי שנובע משיתוף הפעולה בתחום ההגנה טומן בחובו גם אתגרים. "בתחילת המלחמה הודיע הנשיא ביידן שהוא שולח נושאת מטוסים למזרח התיכון", אומר השר לשעבר דן מרידור, שב־2006 עמד בראש הוועדה לגיבוש תפיסת הביטחון של ישראל. "זה שינוי דרמטי שלא היה כמוהו - בפעם הראשונה ישראל נתפסת כמי שלא יכולה להגן על עצמה בעצמה. השבוע נסגר המעגל, כשישראל אכן הגנה על עצמה באמצעות ברית אזורית. זה משהו שהשתנה באתוס הישראלי, ואפשר להגיד שזה פוגע ביכולת שלנו ברמה האסטרטגית, ובמיוחד ביכולת שלנו להגיב. 'הישראלי המשוגע' כבר לא יכול להיות כזה משוגע".

"אין ספק שברמה האסטרטגית, זה מהווה משקל על העצמאות של ישראל", מצטרף בכיר בצה"ל. "כשביידן שולח את קורילה לתא השליטה בישראל, הוא שולח מסר שאומר 'לפני שאתם מגיבים נגד איראן, תזכרו שהגנו עליכם. אנחנו פה, כולל נציגים בתא השליטה, והעצמאות שלכם מוגבלת. אתם לא עושים מה שאתם רוצים'".

כך או אחרת, לדברי אותו בכיר, המילה האחרונה במלחמת הטילים בין ישראל לאיראן לא נאמרה. "לאיראן יש עוד מאות טילים ואלפי כטב"מים", הוא אומר. "היא יכולה לשלוח לישראל מטחים נוספים, בסדר הגודל של מה שראינו השבוע, ואף מעבר לכך".