"חילוקי דעות פומביים משחקים לידיים של חמאס"

לחבר הקונגרס האמריקני ריצ'י טורס יש כל הסיבות שבעולם לשמור על פרופיל נמוך בנוגע לישראל. אין יום שפעילים פרו־חמאסיים לא מטרידים אותו. סרטונים נגדו ברשתות החברתיות הם עניין שבשגרה. העמדות שלו מאוד לא מקובלות באגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, שאליו השתייך. אפילו אמא שלו סובלת.

אבל טורס, בן 36 עם סיפור חיים של בן 63, לא מרפה. התמיכה שלו בישראל אינה רק כללית או חלקית. טורס יורד לשורשן של הסוגיות, מתווכח עם מראיינים עוינים, הודף פעילים מציקים, ועומד לימין ישראל בלי אבל ובלי חבל. בנוף הבינלאומי של תומכי ישראל הלא יהודים הוא ללא ספק ניצב בשורה הראשונה, לצד אישים כמו דאגלס מארי.

טורס, הומו מוצהר, סוחב סיפור חיים קשה אך נפוץ בקהילה השחורה בארה"ב. אביו הפורטוריקני עזב את הבית בשחר ילדותו. אמו גידלה לבדה אותו ואת שלושת אחיו בדירת דיור ציבורי בברונקס. העובש והמחנק גרמו לילד ריצ'י לפתח אסתמה והובילו לאשפוזים בבתי חולים ולדיכאון קליני. הוא נשר מהלימודים וחיפש את עצמו - עד שפנה לקריירה ציבורית ונסק כמטאור.

בגיל 25 נבחר למועצת העיר ניו יורק, ומאז ינואר 2021 הוא חבר בית הנבחרים מטעם המחוז ה־15 של המדינה. לפני יותר מעשור נחשף לסיפור המלא על ישראל, זה שבדרך כלל לא מסופר בחוגים שבהם צמח. מאז הוא ניצב לימיננו.

השבוע בירושלים זו היתה פגישתנו השנייה. הפעם הקודמת היתה בקיץ 2022, לאחר שמבצע שומר החומות הביא למה שנראה אז כזינוק חסר תקדים באירועים האנטישמיים בארה"ב. טורס סיפר לי אז כי בשל תמיכתו בישראל הוא חוטף, "כפי שאיני סופג בשום נושא אחר. ואני מותקף דווקא משום שאני בן מיעוטים, כאילו אני בוגד. איומי רצח, עלבונות, מאשימים אותי באפרטהייד, בטיהור אתני וברצח עם (כלפי הפלשתינים, א"כ). פעיל לבן בטוויטר אפילו האשים, באופן די אירוני, שאני משתייך ל'עליונות לבנה'... אני איש קרבות קשוח מהברונקס והעור שלי עבה, אבל הכאב שלי הוא על מה שעושות ההתקפות האלה לאנשים שאני אוהב, כמו אמא שלי".

טורס הגיע לארץ מטעם הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA), וזהו הביקור ראשון שלו מאז פרוץ המלחמה. בניגוד להרבה פוליטיקאים אמריקנים, שבתחילת הדרך באו לביקור הזדהות אך במרוצת הזמן עברו לבקר את ישראל - טורס נשאר עקבי. עד כדי כך שנאלץ לנטוש את השדולה הפרוגרסיבית בבית הנבחרים, בשל יחסה לישראל. בששת חודשי המלחמה הוא גם פעל חזיתית נגד האנטישמיות של חברת מפלגתו הקיצונית רשידה טליב.

זו רק הרטוריקה

לעיתים טורס מסביר אותנו לא אחת יותר טוב מעצמנו. "זו הפעם השישית שלי בישראל בעשור האחרון, ואני מוצא מדינה שעברה שינוי. ישראל התערערה עד היסוד כתוצאה ממה שקרה ב־7 באוקטובר. המדינה נותרה במצב של אבל, צער והלם. אבל מה שבלט הוא החוסן של העם הישראלי. ביקרתי גם באתר של מסיבת הנובה ופגשתי שם את אחד הניצולים. היה לו שלט שעליו היה כתוב 'אנחנו נרקוד שוב', וחשבתי שזה התיאור הטוב ביותר לחוסן שפגשתי בישראל בזמן שאני פה. זה הדנ"א שהיה ונשאר בעוצמה רבה פה גם ברגע הזה".

אתה עדיין מדבר על 7 באוקטובר, אבל התחושה של רבים פה בישראל היא שהעולם שוכח ושהסיפור אפילו התהפך, ועכשיו האשמה מופנית לישראל - אף שחמאס עשה דברים שלא נראו כמותם מאז מלחמת העולם השנייה.
"המסר שלי לעולם הוא ש־7 באוקטובר היה פשע נגד מדינת היהודים, פשע נגד האנושות כל כך ברברי, שאי אפשר להתעלם ממנו, אי אפשר לשכוח אותו ולעולם אסור לחזור עליו. את חמאס יש להוריד מהשלטון, ואת מבצעי הטבח כמו סינוואר יש להביא למשפט. לישראל יש זכות להגן על עצמה נגד חמאס בעקבות 7 באוקטובר, בדיוק כמו שלארה"ב היתה זכות להגן על עצמה נגד אל־קאעידה בעקבות 9/11. הגנה עצמית היא הזכות והאחריות של כל מדינת לאום, כולל העם היהודי. לחמאס יש עדיין גדודים ברפיח. כל תוצאה שאינה הסרה של חמאס מהשלטון תהיה כישלון אסטרטגי. אין לצפות משום מדינה, כולל ישראל, לחיות בדו־קיום עם ארגון טרור ג'נוסיידי על גבולותיה. לישראל אין ברירה אלא למחוק את חמאס".

אז מה אתה אומר לאותם כלי תקשורת, לעורכים ולכתבים, שכרגע מפנים את הביקורת והאשמה כלפי ישראל, שנלחמת בשטח אזרחי עם כל הקשיים הכרוכים בכך?
"אני אגיד להם מה שאמרתי לשר הביטחון יואב גלנט. ישראל נלחמת באזור המלחמה המסובך ביותר בהיסטוריה האנושית. עזה היא נוף מהגיהינום של מנהרות טרור, ומבנים ממולכדים ולוחמים שמוסווים לאזרחים. חמאס מסתתר מאחורי אזרחים כמגינים אנושיים, מסתיר נכסים צבאיים בבתי ספר, בבתי חולים ובמקומות תפילה. ולכן הגורם למשבר ההומניטרי בעזה אינו ישראל, אלא ההתחמשות המאסיבית שחמאס עשה בקרב האוכלוסייה בעזה. ההקשר הקריטי הזה אבד בכל הביקורת על ישראל".

מה שאתה אומר למעשה די דומה למה שרוב האנשים פה אומרים ומרגישים, אבל התחושה היא שהרבה אמריקנים, כולל הנשיא, הסגנית והמזכיר בלינקן, שינו את הסיפור. בימים ובשבועות הראשונים קיבלנו תמיכה בלתי מסויגת, אבל עכשיו הרטוריקה התהפכה, והם בעיקר מבקרים את ישראל. מה יש לך להגיד לנשיא על זה?
"מילת המפתח היא רטוריקה. השינוי שראינו הוא ברמת הרטוריקה. כי מדיניות ארה"ב כלפי ישראל נותרה זהה ביסודה, ומערכת היחסים נותרה זהה ביסודה. הנשיא ביידן ממשיך לספק לישראל את האספקה שהיא צריכה כדי לנצח במלחמה. אם כבר - מה שאנחנו עדים לו הוא לא שינוי במדיניות, אלא התנגשות של אנשים, בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו. אני חושב שעלינו לשים בצד את האגו לטובת מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב. הייתי אומר לאנשים לא לשים לב לרטוריקה, אלא למדיניות. לא חל שינוי במדיניות, והממשל רק אישר העברת נשק לישראל. זה מלמד שהמדיניות נשארה זהה".

טורס סבור אפוא שהמדיניות של הנשיא ביידן, "שהוא ציוני עד לשד עצמותיו, ואתה מרגיש את זה בקישקעס שלו ואין לי ספק שהוא ימשיך לתמוך בישראל", לא השתנתה, אלא רק המלל. ובכל זאת, יש לו מה לומר בעניין הזה. "אתה יודע, זה בריא כשיש אי־הסכמות במערכת יחסים, בנישואים, בחברוּת. אבל אני הייתי מקווה שהמחלוקות ייעשו בפרטיות. אני חושב שכאשר חילוקי הדעות הללו צצים לרמה הפומבית, זה משחק לידיים של חמאס ולמלחמת המידע נגד ישראל".

ואתה אומר את זה...
"לשני הצדדים".

זיכרונות מלבנון השנייה

אף שלדעתו הפער בין בעלות הברית הוא רטורי בעיקרו, טורס יוצא נגד אחד המהלכים של הממשל, שאכזב רבים מאוד בישראל. "במלוא הכבוד, אני חולק על ההחלטה להימנע בהצבעה במועצת הביטחון. ההחלטה אמנם קראה לשחרר את החטופים ולהפסקת אש זמנית, אולם לא יצרה את הקישור בין השניים. בהעדר קישור כזה, חמאס קיבל יתרון במשא ומתן. כך שבעיניי, ההימנעות בהצבעה במועצת הביטחון היתה טעות עמוקה בשיקול הדעת. אבל זו סטייה אחת מהדרך, של ממשל שהוא פרו־ישראלי".

האם לדעתך ישראל יכולה להיות בטוחה שברמה המעשית ביידן ימשיך לתמוך במטרת המלחמה להשמיד את חמאס עד הסוף?
"אני נשאר בטוח בכך, אף כי אי אפשר לקחת שום דבר כמובן מאליו. לי נראה שהוויכוח אינו אם להיכנס לרפיח, אלא כיצד. צריך להיות קודם כל פינוי של אזרחים, ואז ישראל צריכה לבצע מבצע צבאי לפירוק ארבעת הגדודים הנותרים. בהשוואה להיסטוריה, ביידן נותן לישראל מרחב תמרון גדול יותר מכל נשיא שקדם לו. כזכור לך, ג'ורג' בוש לחץ על ישראל לסיים את מלחמת לבנון השנייה, הקהילה הבינלאומית לחצה על ישראל להיכנס להפסקת אש שהשאירה את חיזבאללה בשלטון, והפסקת האש הזו חזרה לרדוף את ישראל עכשיו. המשבר הנוכחי בצפון, הכולל את עקירתם של אלפי ישראלים שהפכו לגולים בארצם, הוא תוצאה של אותה החלטה ששימרה את חיזבאללה בשלטון".

ההרגשה פה היא שפעמים רבות בכירי הממשל מנסים בדרך רכה להביא למעשה לסיום המלחמה.
"זה מטבעה של התקשורת להגזים בתגובה לכל אירוע פוליטי".

"ישראל מעצמת־על"

בוא נעבור לנושא שאתה ואני דיברנו עליו לפני שנתיים במשרדך בקונגרס. אתה משתייך לצד הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית. אתה שחור, לטיני, חבר בקהילת הלהט"ב. לפי כל הסטריאוטיפים, אחד כמוך אמור להיות מבקר של ישראל. במקום זאת אתה תומך, ומשלם על כך מחירים גבוהים. מה מביא אותך להיות בעמדה הזו?
"זה הדבר הנכון לעשות. מערכת היחסים של ארה"ב וישראל היא אחת החברויות החשובות ביותר בעולם. עבורי, ישראל היא נווה מדבר של דמוקרטיה ליברלית, באזור שבו לא קיימות כאלה. אין במזרח התיכון מדינות שמגינות על זכויות נשים, זכויות מיעוטים וזכויות להט"ב כמו מדינת ישראל, ויש מעט מדינות כאלה על פני כדור הארץ. זו מדינה בעלת כושר המצאה. ואף שזה כבר נאמר לעתים קרובות, 60 אחוז משטח ישראל הם מדבר, אך היא התגלתה כמעצמת־על בתחום המים בזכות כוח ההמצאה שלה. היא מובילה בטכנולוגיית ההתפלה. יש לה אחת מכלכלות ההייטק המרשימות ביותר בעולם. אני לא יכול שלא להתרגש ממה שהעם הישראלי השיג. מבחינתי, מדובר במדינה שמספקת מקלט לעם שהיה מדוכא לאורך ההיסטוריה. זה פרוגרסיבי מאוד".

יש מעט מאוד מדינות בעולם שמגינות על זכויות נשים, זכויות מיעוטים וזכויות להט"ב כמו מדינת ישראל. אני לא יכול שלא להתרגש ממה שהעם הישראלי השיג. מבחינתי, מדובר במדינה שמספקת מקלט לעם שהיה מדוכא לאורך ההיסטוריה. זה פרוגרסיבי מאוד"

הזכרת את נושא זכויות האדם. אנחנו עדיין רואים שתיקה מצד ארגונים הפועלים למען זכויות נשים וזכויות אדם.
"אני חושב שמי שנקראים 'ארגוני זכויות אדם' בגדו במשימתם. UN Woman, שהיא זרוע זכויות האישה של האו"ם, לא אמרה מילה (על אירועי 7 באוקטובר) במשך כמעט חודשיים, ולא גינתה את האונס והזוועות המיניות שביצע חמאס. ד"ר מרטין לותר קינג אמר שההיסטוריה תתעד, אבל הטרגדיה הכי גדולה היא לא הצעקה מחרישת האוזניים של האנשים הרעים, אלא השתיקה המחרידה של האנשים הטובים. ומה שראינו לאחר 7 באוקטובר הוא שתיקה מחרידה, פחדנות ואדישות מצד מי שנקראים פרוגרסיבים, וארגוני זכויות אדם ומוסדות שפעם הערצנו, כמו מכללות ואוניברסיטאות.

"מבחינתי זה לא רק על ישראל והקהילה היהודית, זה על העתיד של הציוויליזציה שלנו. אם אנחנו כציוויליזציה לא יכולים לגנות בבהירות מוסרית שחיטת תינוקות, רצח ילדים ואזרחים, עלינו לשאול את עצמנו - מה אנחנו הופכים להיות כציוויליזציה, ומה זה מגלה על עומק האנטישמיות שבנשמות שלנו? ולכן אני דואג שאנחנו בסכנה של ריקבון מבפנים בגלל האנטישמיות".

אתה יודע, האמת היא שהארגונים האלה למעשה לא רק שותקים. רבים מהם תומכים בהפגנות ובמחאות של תומכי חמאס ברחבי ארה"ב ובמערב כולו. כך שאני מסכים איתך. מה העתיד של אלה שבאמת תומכים בזכויות אדם וליברליזם?
"אני לא יכול לדמיין איום גדול יותר על הדמוקרטיה הליברלית מאשר אידיאולוגיה שמצדיקה ומאדירה אלימות וטרור מסוג האלימות שראינו ב־7 באוקטובר. זה איום על הציוויליזציה שלנו, ואני עומד לעשות כל שביכולתי כדי להילחם בקיצוניות מהסוג הזה, כדי להתבטא נגד האנטישמיות של 7 באוקטובר, החגיגה של 7 באוקטובר וההכחשה של 7 באוקטובר".

אז מה אתה לומד מכך שמי שנקראים ארגונים פרוגרסיביים הולכים יד ביד עם חמאס?
"זה מראה שלטיפשות האנושית אין גבולות. כלומר, אין שום דבר בלתי מוסבר יותר מאשר הארגון 'להט"בים למען פלשתין'. לי יש חוק פשוט בחיים: לעולם אל תצעד עם מי שרוצים לרצוח אותך".