קרני השמש הבודדות שחדרו מבעד לעננים האפורים האירו באור יקרות את כביש הכורכר הלבן והגדול שעבר מתחתינו. עמדנו בקומה השנייה של מבנה הרוס למחצה, מביטים על הציר העצום שמפריד, הלכה למעשה, בין צפון הרצועה לדרומה, מוביל מגדר המערכת, המקום שבו המחבלים חדרו לקיבוץ בארי - זורעים הרס, טבח וחורבן - דרך חורבות היישוב נצרים שהפכו למחנה טרור, ועד לים הכחול הגועש, רגע לפני סערה.
חנן גרינווד
דחפור גדול נע בין הריסות בית ספר שתחתיו התגלו שלושה פירים, מכין את השטח להקמת בסיס קדמי בתוך הרצועה. מנופים הקימו תרנים עצומים שעליהם מתנוסס דגל ישראל, שבאמצעותם ניתן לשלוט על השטח לזמן ארוך, ופועלים היו עסוקים בעבודות תשתית לאורך שישה וחצי הקילומטרים של מסדרון נצרים. כך נראה "היום שאחרי", שהלכה למעשה כבר קורם עור וגידים ברצועה.
שעה קלה קודם לכן עשיתי את דרכי לעבר גדר המערכת. הפריחה בעוטף עזה בשיאה, ואיתה עם ישראל, שמשתקם כעוף חול לאחר חורבן ואש. בכניסה לתחנת הדלק בכניסה לכפר עזה, שעצם פתיחתה הוא בבחינת פלא לאחר מה שקרה, עמדו כמה תיירים וקיבלו הסבר מהמדריך על מה שהתרחש בשבת השחורה. בסמוך אליהם עמלו משאיות על תיקון המדרכה בכביש שמוביל לקיבוץ שחרב. הכביש בדרך לצומת סעד היה עמוס כלי רכב. בפעם הקודמת שנסעתי בכביש דמים זה הוזהרתי מפני ירי נ"ט לעברי, וכעת מדובר בכביש ככל הכבישים בישראל. החיים החלו לשוב ליישובי העוטף, גם אם מלאכת השיקום תארך זמן רב.
ברחבה גדולה באמצע שום מקום, בסמוך לנגמ"ש "איתן" למוד קרבות, עמד מפקד חטיבת הנח"ל אלוף משנה יאיר צוקרמן. בבוקר 7 באוקטובר הוא היה בחופשה בין תפקידים בביתו במושב נוב שברמת הגולן. כשגילה מה מתרחש בעוטף הוא נסע במהירות דרומה והצטרף להאמר של מפקד אוגדה 162 תא"ל איציק כהן. בדרך התבשרו על נפילתו של מפקד חטיבת הנח"ל יהונתן שטיינברג ז"ל, ובצומת בית קמה, תוך כדי נסיעה, הודיע לו מפקד האוגדה: "אתה המח"ט, תרד כאן". לאחר לחימה באזור כרם שלום ואימונים נכנסו לוחמי הנח"ל, וצוקרמן בראשם, לקרב בצפון הרצועה. בחודשיים האחרונים הם אמונים על אחד הנכסים המשמעותיים ביותר, שמאפשרים לצה"ל לנצח.
שרון נתן, שרון לקח
מסדרון נצרים הוא אחד המקומות האסטרטגיים ביותר ברצועת עזה, וכדי להבין את המשמעות שלו ועד כמה הציר שבונה צה"ל ברצועה חשוב, מכריע וכואב לאויב, יש לחזור מעט להיסטוריה.
ב־1971 הציג אלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון את תוכנית חמש האצבעות, שמטרתה לבתר את הרצועה באמצעות גושי התיישבות יהודיים ולהקל את השליטה ברצועה. אצבע נצרים נועדה לחצוץ בין העיר עזה, שבה חלק מהותי מהאוכלוסייה העזתית, לבין יתר הרצועה. לאחר החתימה על הסכם אוסלו הוקם, במקום שבו עמד צוקרמן השבוע, מעבר קרני, ששימש למעבר סחורות, לצד מעבר נחל עוז שבו נכנסו עובדים פלשתינים, וכן יצאו ונכנסו תושבי היישוב נצרים.
בחמאס הבינו היטב את החשיבות האסטרטגית של הציר, שמבתר את הרצועה לשניים, ושל מעבר קרני שהפך לסמל הסכם השלום, והפכו את המקום ליעד טרור מועדף. לאורך העשור שבין 1996 ל־2006, אז נסגר המעבר, בוצעו לא מעט פיגועים במעבר ודרכו. המחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בדיזנגוף סנטר בערב פורים 1996 עבר בתוך משאית שהעבירה סחורות, וכך גם שני המחבלים שביצעו את פיגוע ההתאבדות הכפול בנמל אשדוד ב־2004. קצרה היריעה מלהזכיר את כל הפיגועים שהתרחשו במקום.
הפיגועים נמשכו גם לאחר פינוי הרצועה על ידי אותו שרון שהגה את הקמת הציר. בין היתר, ניסו מחבלים לבצע פיגוע ענק במקום ב־2009 באמצעות שלוש משאיות וסוסים ממולכדים. ב־2021, שנים לאחר שהמעבר נסגר, נורה למוות לוחם ימ"ס דרום בראל חדריה שמואלי מטווח אפס דרך חרך ירי בחומה, בסמוך למקום שבו היה מעבר קרני.
בצה"ל הבינו קודם למלחמה, ועדיין מבינים היטב, את הצורך בציר האסטרטגי שמנתק כיום את ערי דרום הרצועה מאזור העיר עזה וסביבותיה, שבו התגוררו עד למלחמה כ־1.4 מיליון עזתים. כך, במבצע עופרת יצוקה השתלטו לוחמי צה"ל על האצבע וניתקו את עזה מיתר הרצועה. עם תחילת המערכה הקרקעית כבשו לוחמי צה"ל את מסדרון נצרים כדי לבתר את רצועת עזה לשניים. 15 שנים לאחר הפעם האחרונה שבה היה בשליטה צבאית, הציר האסטרטגי שוב הוחזק בידי צה"ל, והפעם מדובר בזמן ממושך בהרבה מהמבצע ההוא. האוכלוסייה ברובה פונתה דרומה, וצה"ל מחזיק, הלכה למעשה, בשליטה כמעט מלאה, חלק ניכר מהרצועה, בין היתר בזכות מסדרון נצרים שמונע מעבר מחבלים ותושבים בחזרה לצפון עזה.
אנו עומדים על גג מבנה שחולש היטב על השטח, מצוידים בכוסות קפה שחור מהבילות נגד הרוח הקרה שמגיעה מהים. מתחתינו ה"איתן" של מפקד החטיבה, וחייליו מאבטחים אותנו. בין תרמילי הפגזים והריסות המבנים משוטט כלב עזוב באדישות, דורס ברגליו את תוצאות המלחמה.
"בבית הספר שנמצא ליד הציר היו שלושה פירים, שמאחד מהם יצאה חוליה וירתה על לוחמים", מצביע המח"ט לעבר מבנה סמוך. לאחר מכן הוא מרים את אצבעו לעבר מה שפעם היה מבנה גדול ומרשים ומסביר מדוע הותקף ונחרב: "באוניברסיטת עזה היה תוואי של מנהרה, שהגיעה לפקולטה ומהצד השני לתוך שכונת זיתון. אין כאן מבנים תמימים. האויב השתמש באזרחים ובכל המבנים לצורך טרור".
המבנה שבו אנו נמצאים מסביר היטב את המשימה החשובה שעומדת בפני החיילים שלחמו בגבורה מאז 7 באוקטובר, ושחלקם השתתפו השבוע בקרבות בביה"ח שיפא, רק כמה קילומטרים משם. מצפון ניבטו בתיה של שכונת זיתון, מדרום מחנות המרכז, ובהם קן הצרעות נוסיראת שאליו עדיין לא הגיעו לוחמי צה"ל. ממערב ניבטו הריסות היישוב נצרים, שבו הקימו מחבלי החמאס מחנה אימונים, מכשירים מרצחים במקום שבו פעם גידלו ילדים. ובמזרח המקום החשוב ביותר, קיבוץ בארי ויתר יישובי העוטף.
"כשאתה מסתכל אחורה אתה רואה את המקום שממנו חדרו המחבלים לקיבוץ בארי. אתה עובר דרך הפתחים בגדר, ומבין שדרכם הם נכנסו ליישובים שלנו. זה מחדד את תחושת האחריות שלנו. כעת אנחנו פה. בכל פעם שאני מביט אחורה אני רוצה לומר לתושבים - אני נמצא כאן. אני מגן עליכם", מסתכל צוקרמן לעבר קו הדיווח שממנו פרצו מחבלי הנוחבה את הדרך לעבר בארי, המקום שהפך לסמל הכישלון הישראלי ורצחנות חיות האדם.
"אין קסמים"
אנו יורדים במדרגות ויוצאים החוצה. לוחמי החפ"ק למודי ניסיון, דורכים נשקים ורצים קדימה, מאבטחים אותנו בעודנו צועדים על הציר שהולך ונבנה. מדובר באוטוסטרדת כורכר של ממש, אופרציה שמוכיחה את החשיבות שמקדישים לה בצה"ל. זהו ציר ישר, סלול היטב ומותאם לשהייה ארוכה, בת חודשים או שנים, תלוי בהחלטת הדרג הצבאי והדרג המדיני.
הצעידה על הציר מסבירה היטב כיצד ייראה "היום שאחרי", ככל שמדובר בצבא. מדובר בציר רחב שבאמצעותו יוכלו כוחות לנוע במהירות לעבר יעדיהם, בצפון הרצועה או בדרומה. בצבא ביצעו, ועדיין מבצעים, עבודות חישוף משמעותיות בצדדים, כדי לאתר ולחסל פירים שמובילים למנהרות. מדובר בכלי מבצעי שמאפשר בצורה חד־משמעית להגיע לכל "יום שאחרי" בתצורה מדינית כזו או אחרת. boots on the ground. השאיפה, גם אם היא כרגע בגדר חלום, היא שבסופו של דבר הציר יהיה מוגן דיו לאפשר מעבר רכבים פרטיים.
התחושה של הציבור כאילו הלחימה בצפון הרצועה הסתיימה, נשענת בעיקר על העובדה שעיקר פעולות כיבוש השטח במטרה להשמיד את חמאס נעשות בדרומה, בייחוד בחאן יונס, אך מדובר במצג שווא. בזמן שאנו צעדנו על הציר, מאובטחים היטב, לחמו כוחות בביה"ח שיפא, פעילות שהתאפשרה בקלות רבה בהרבה מהפעם הקודמת בשל מסדרון נצרים, שמאפשר שליטה ותנועה במרחב.
גורמים בכירים אומרים כי חרף העובדה שהפגיעה במחבלים באזור זה קשה, הם עדיין לא הוכנעו. "יש פה לא מעט חיסולים, הרבה מאוד ניסיונות להתקרב, לתצפת ולתקוף את הלוחמים. פגענו באופן מאסיבי ביכולות הרקטיות שלהם, אבל עדיין יש יכולת מסוימת. בשבועיים האחרונים מצאנו מרחבי שיגור באזור. אי אפשר לפרק ארגון שבנה את עצמו במשך 20 שנה בתוך חמישה חודשים וחצי. אין קסמים מול אויב גרילה שרוצה להשמידנו".
"אנחנו נמצאים בשלב של ייצוב האזור", אומר צוקרמן. "השלב הזה יכול לקחת חודש, שנה או שנתיים, עד למיטוט כל המערכת של חמאס. הציר הזה הוא מסדרון הכרחי לצורך זה. באמצעות מסדרון זה נמנע מעבר ונאפשר את המשך הלחימה, בהתאם להחלטות הדרג המדיני", הוא מוסיף, "אנחנו מארגנים את המרחב מחדש - מונעים מהאויב לפעול מעל לקרקע ומתחתיה".
אחד האתגרים הגדולים הוא איתור המנהרות, בדגש על אלו שעוברות מדרום לצפון, מכיוון שבאמצעותן נעים המחבלים מהדרום, שם מרוכז רוב רובה של האוכלוסייה, לצפון הרצועה, שבה יש כעת על פי ההערכות כ־300 אלף עזתים, מתוכם על פי פרסומים שונים כ־4,000 מחבלים. השבוע פוצצה המנהרה הארוכה ביותר שנמצאה, שאורכה יותר מקילומטר, שמצטרפת לכעשרה קילומטרים של תוואי מנהרה שחוסלו עד כה. בצה"ל מעריכים כי חלקים ניכרים מהמנהרות שמתחת לקרקע באזור זה כבר אותרו, אך עדיין יש עבודה. "אנחנו צריכים עוד זמן, אף שאנחנו בהתקדמות טובה מאוד", מדגיש צוקרמן.
הציר שמבתר את הרצועה לשניים נועד לשני דברים מרכזיים. הראשון הוא לבלום חזרה של אוכלוסייה לצפון הרצועה, תוך כדי המשך מעבר עזתים דרומה, במטרה למנוע חזרה של האויב לעיר עזה ומצפון לה. השני הוא לשמר את ההישג המבצעי ולייצר קצב מבצעים גבוה.
בימים האחרונים הוקמו כמה תרנים גדולים במיקומים שונים לאורך הציר, שמטרתם לספק שירותי תקשורת מיטביים לכוחות, לצד אמצעי תצפית מתקדמים על כל השטח. על גבי תרנים אלו הוצבו דגלי ישראל גדולים שנראים למרחוק. בשטחים שבהם התרנים מוצבים, צפויים לקום בקרוב בסיסים מבצעיים קטנים, במ"ק בעגה הצה"לית, שיאפשרו יציאה למבצעים במהירות ושליטה על השטח.
בחמאס מבינים היטב את המשמעות של הציר שהולך ומשתדרג, ועל כן בכל דיון במשא ומתן עולה הדרישה מצד ארגון הטרור לסגת ממנו. בהתחשב בהיקף ההשקעה, ובחשיבות האסטרטגית של המסדרון, קשה להאמין שבישראל יסכימו לדרישה שכזו.
אחת הטענות היא שכדי לבסס את הניצחון מול חמאס יש צורך לקחת ממנו שטח. טענות אלו כמובן לא נאמרות רשמית בידי ישראל, שכן מדובר בהליך בעל משמעויות מדיניות. מצד שני, ציר עצום שבו תרני ענק ובסיסים קדמיים, וחישוף שטחים כולל מטעי זיתים שעל שמם נקראת שכונת זיתון, הם בהחלט פגיעה מורלית בחמאס וגביית תג מחיר משילותי. המסדרון הזה הוא אחד המקומות הכואבים ביותר לארגון הטרור.
אף שהציר נראה כמו גבול בין חלקי הרצועה, בצה"ל מבהירים כי לא מדובר בגבול, שכן זוהי החלטה מדינית גרידא. זהו אף לא ציר ביטחון שוטף סטנדרטי. "מי שחושב שהמסדרון הזה הוא בט"ש, צריך לעשות חישוב מחדש. מדובר במרחב מלחמה וגורם מאפשר להמשכה", אומר גורם בכיר. צוקרמן מסביר כי ככל שצה"ל יהיה בשטח, כך הוא יצטרך לעשות יותר ויותר פעילויות: "לא יהיו כאן מוצבים שמאבטחים את עצמם, אלא כל הזמן נהיה בהתקפה".
אנו עולים בחזרה ל"איתן" וממשיכים מערבה, אל הים. בשלב מסוים שביל הכורכר מתחלף בכביש בן ארבעה נתיבים, שספג פגיעה קשה תוך כדי הלחימה. מדובר בצומת מרכזי, שבו מסדרון נצרים נפגש עם כביש סאלח א־דין, שמכונה בצה"ל ציר טנצ'ר, ושחוצה את הרצועה מצפון לדרום. ציר זה, לצד כביש א־רשיד, כביש החוף העזתי, ישמשו נקזים שדרכם יוכלו עזתים לנוע דרומה, שכן חל עליהם איסור לחזור לצפון הרצועה, ומשאיות שעליהן ציוד הומניטרי ינועו צפונה. משמאלנו אנו עוברים ליד הריסות היישוב נצרים. לפי פרסומי עבר, אמור להיות בסמוך גם פארק שעשועים גדול, שבו גלגל ענק, אך זה לא נראה לעין. המקום נפגע ונהרס במהלך המלחמה.
ה"איתן" עוצר על המדרכה בצד כביש א־רשיד, מטרים ספורים מחוף הים. הריסות מבנים נראים מכל עבר, וביניהן מנוף מקים תורן נוסף. וילה עם בריכה פרטית עומדת נטושה, ועל החומה שלצידה ריסס חייל אלמוני את המילים "בקרוב סניף מסעדת התאומים". על סף הצוק שתחתיו הים הגועש אנו רואים משאיות ומנופים בונים את הרציף, שאמור לאפשר אספקת סיוע הומניטרי מהים. בניגוד לטענות חמאס כלפי העולם, לא מדובר ברציף שנבנה רק מהריסות מבנים, אלא ניכר שהקבלנים העזתים משתמשים גם בחומרי בניין סטנדרטיים.
הסיוע ההומניטרי, בעיני צה"ל, הוא נדבך חשוב שיאפשר את המשך הלחימה, ועל כן נעשות פעולות משמעותיות לשפר ולייעל אותו, כך שיסייע למהלך המלחמתי, תוך שמירה על חיי הלוחמים ועל חופש הפעילות המבצעית.
הרוח חזקה מהכל
בדרכנו בחזרה אל הכביש אנו מזהים משפחה פלשתינית, שעושה את דרכה באיטיות במעלה הדרך. בשבועות האחרונים יש זרזיף של עזתים שיוצאים דרומה, בעוד רוב התושבים נותרים בצפון, ככל הנראה בשל איומי חמאס ודרישותיו, אך יש מי שאוזר אומץ ועוזב את מרחב הלחימה הצפוני. הם מתקרבים אלינו, ואף שכבר עברו בידוק, הלוחמים נדרכים. צוקרמן מורה להוציא בקבוקי מים ולהגיש אותם לפליטים. המראה מכמיר לב: אם שנושאת ילד קטן עם חיתול, אב שנושא על גבו שק קמח, מצרך יקר מזהב ברצועה, וילדה שגוררת טרולי אחריה.
הם מרימים ידיים, אך כשהם מבינים שאיננו מתכוונים להרע להם הם מחייכים, והילדים אף מנופפים לשלום. כישראלי קשה להזדהות עם כאבם, ואני מזכיר לעצמי שמלחמה אינה מראה יפה, גם אם היא מוצדקת בכל דרך שהיא. עלינו לנצח במלחמה הזו בכל מחיר, ואסור לנו לשכוח מי הפך את הרחוב היפה, עם מסעדות, בריכות ואוניברסיטאות, למקום של מוות ושכול לבני עמו.
בדרכנו חזרה לישראל משתף צוקרמן בתחושותיו. כמו רבים מאוד מהקצינים ומהלוחמים, ניכר כי הוא מעוניין להמשיך את השיח המחבר והמאחד, את ה"ביחד ננצח", שבשדה הקרב אינו קלישאה אלא אמת צרופה. קצין הגששים שלו, עדי, הוא תושב כפר רומאנה שבצפון, ועזב עסק מצליח שהקים לאחר שחרורו כדי לצאת למילואים. אחד הלוחמים של צוקרמן שירת בעבר בצבא אוקראינה וכעת הוא לוחם ישראלי לכל דבר ועניין, ולוחם שלישי מתהדר בפאץ' שעליו בניין בית המקדש. כל חלקי האוכלוסייה הישראלית בנגמ"ש אחד.
"רוח הלוחמים חזקה מאוד. מעולם לא ראיתי דבר כזה, שלוחמים מבינים גם לאחר כמעט חצי שנה את המשימה ואת גודל השעה. כן, המלחמה מסוכנת, אבל אנחנו מוכנים להסתכן כדי לשמר את שלוש המילים 'עם ישראל חי'. יש כאן יהודים, דרוזים, בדואים, חילונים, דתיים, המלחמה הזו חיברה את כולנו. מבחינתי המסדרון הזה צריך להיות מקום של חיבורים - לא רק מקום שנועד לביתור צפון הרצועה מדרומה, אלא מקום של חיבור, דבר שמזכיר לנו כחברה למה ועל מה אנחנו נלחמים. חמאס רצה לפרק את הרעיון שנקרא מדינת ישראל, ויצר ריאקציה הפוכה - אהבת חינם, חיבור מחדש של כל השכבות", הוא מסכם.
כביש 232 הפך שם נרדף למוות ולשכול, ומדי פעם יש תזכורת לכך חרף הזמן שעבר - כתם שרוף במקום שבו עמד רכב, מיגונית שבה נרצחו ישראלים חפים מפשע. על השלטים הלבנים שמובילים לקיבוצים, שחלקם ספגו פגיעות קשות ביותר, מישהו הדביק לבבות קטנים, מזכיר לנו שבים של שחור אפשר גם למצוא קרן של תקווה.
כמו במלחמת העולם השנייה
ההאמר עובר בפעם המי־יודע־כמה את גדר המערכת, בדרכו לנקודת פגישה עם נגמ"ש אכזרית. אנו עולים לכלי הרק"מ שנכנס לשירות ב־1988 ובלש, מפקד הכלי, קצין בחטיבת אלכסנדרוני שירד לפני כמה שבועות מהצפון לאחר חודשים של לחימה, מציע לי לעמוד בצריח ולהסתכל.
האבק המחניק והרעש הנורא מהזחלים נשכחים בזמן שאני צופה בתוצאות המלחמה, בעודנו דוהרים לעבר שכונת חמד, למפגש עם לוחמי הקומנדו שפועלים באינטנסיביות בבנייני פאר עם נוף ליישובים החרבים נצר חזני וקטיף. חאן יונס מחוקה, הרוסה, שבורה, בלתי ראויה למגורי אדם, ההפך מהדשדוש שבו חשים אם צורכים את ערוצי תקשורת המיינסטרים. צה"ל אמנם מתקדם באיטיות לעומת ההתקדמות בתחילת הלחימה, אך התוצאות לא פחות משמעותיות, ולעיתים אף יותר. ניתן רק להניח שזה מה שצפוי לקרות גם לרפיח, אם וכאשר הצבא ייכנס למעוז הטרור האחרון.
שני ביקורים בעזה מצליחים להבהיר כי הניצחון אכן בר השגה, ושישראל אינה עוצרת לרגע. דשדוש? הצחקתם את צה"ל.
את הדרך שאותה עשיתי עשה כמה ימים קודם לכן ג'ון ספנסר. הוא קצין לשעבר בצבא ארה"ב וכיום מרצה בווסט פוינט, בית הספר לקצינים האמריקני, מומחה עולמי בלחימה בשטח אורבני, בדגש על לחימת תת־קרקע.
את הדברים שלו שווה לקרוא, מכיוון שהם מציגים תמונה אחרת לגמרי מזו שלעיתים הפרשנים הישראלים משמיעים באולפנים. לאורך השנים ביקר בכמה ממעוזי הלחימה המשמעותיים ביותר בעולם, ובהם פלוג'ה ומוסול בעיראק וזירות הקרב באוקראינה, ואת מה שצה"ל עושה ברצועה הוא מגדיר כניצחון היסטורי שאותו ניתן להשוות, אולי, למה שהתרחש במוסול, ובעיקר למה שבעלות הברית עשו במלחמת העולם השנייה.
"בכל מדד ישראל מנצחת בקנה מידה היסטורי, בוודאי לנוכח האתגרים שחמאס הציב מולה והשמדת הכוח הצבאי של חמאס. צה"ל השמיד את רוב גדודי חמאס, פינה שטח בקצב מהיר מאוד ולחם תוך מספר נמוך של נפגעים בצבא, וגם של נפגעים אזרחיים - למרות הנרטיבים הכוזבים שסיפרו לעולם. המלחמה מתנהלת על פי כל מדד סביר באופן יוצא מן הכלל".
אחת הטענות שנשמעת שוב ושוב בישראל היא שצה"ל שכח לנהל מלחמה ארוכת ימים. ספנסר מסביר כי זה לא רק ישראל, וכי האמירות מצד הממשל האמריקני מוכיחות שגם העולם שכח כיצד נראית מלחמה אמיתית, שאינה מסתיימת בזבנג וגמרנו. "אנחנו רואים בהתבטאויות שיוצאות שהעולם שכח כיצד נראית מלחמה אמיתית, לא מבצע מהיר. זו מלחמה מסוג שונה, אפילו מזו שמתחוללת באוקראינה. מה שראיתי בחאן יונס מזכיר לי יותר את הקרב במוסול או את הקרב על מנילה במלחמת העולם השנייה. כמו אז, כשהלוחמים היפנים התאבדו ולא נכנעו, גם היום האסטרטגיה של חמאס אינה רק להילחם בצה"ל אלא גם להרוויח זמן. מתאבדים בניסיון לגרום לקהילה הבינלאומית לעצור את ישראל, מתוך תפיסה שהעולם לא מבין את ההבדל בין המלחמה הזו למבצעים קודמים.
"צבא ארה"ב יכול ללמוד רבות מהמלחמה הזו, ולכן אני מגיע לישראל שוב ושוב", מסביר ספנסר, שלו זה הביקור השני ברצועה. "יש הרבה לקחים שאפשר ללמוד, דוגמת פינוי שטח עירוני צפוף, לחימה במנהרות, ועוד. ב־20 השנים האחרונות אנשים חשבו שהאופציה היחידה ללחימה אורבנית היא סטטית - להקיף את העיר ולתקוף חזיתית. צה"ל מוכיח שניתן להיכנס פנימה, לנהל לחימה ולהגיע להישגים.
"כמו כן, עלינו ללמוד ממלחמה זו, שמלחמה כבר לא מתנהלת רק במנהרות ובבניינים, אלא היא גם 'מלחמת טיקטוק' - קרב על רעיונות ותעמולה. בקרב הראשון של פלוג'ה הצבא האמריקני נעצר שישה ימים לאחר שהקרב החל, כי הוא איבד את התמיכה המדינית. כאן, למרות הנרטיב השקרי העצום, עדיין ניתנה לישראל היכולת להמשיך במלחמה. היום הכוח של מדיה חברתית ושל הטלפון הסלולרי יכול לעצב תפיסת גלובליות. מלחמה היא לא רק בטנקים ובמטוסים, אלא גם באתרים ובמקלדת".
ספנסר מתייצב לצד הגישה הישראלית, שלפיה יש להשיג ניצחון מוחלט מול חמאס. "הדרך היחידה להשיג ניצחון ושלום היא השמדת חמאס. אם חמאס ישרוד בדרך כלשהי ישראל תפסיד, אם החטופים לא יוחזרו הביתה ישראל תפסיד, ואז מעגל האלימות רק יימשך. המלחמה הזו החלה ב־7 באוקטובר, והיא תסתיים עם השמדת חמאס והחזרת החטופים, אבטחת הגבולות ויצירת סביבת ביטחון חדשה ברצועה. בסופו של דבר, הקביעה מי ינצח או יפסיד במלחמה הזו זה עניין של שחור ולבן.
"במלחמה הזו יש מטרות מוגדרות, ואני חושב שמאה אחוז מהמטרות האלו יכולות להתגשם, וישראל קרובה מאוד להשיגן. לא רק שניצחון הוא בר השגה - אלא שזה קרוב מאוד. לאחר מכן יתחיל מה שמכונה 'היום שאחרי' - למנוע מהרעיון של חמאס לבנות מחדש יכולת צבאית. אי אפשר לעצור רעיון, אבל אפשר למנוע את היכולת להגשימו מבצעית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו