המבול הפך לגל שעלול להסתיים בצונאמי שיטביע את כולנו

1.

אחרי "מבול אל־אקצא", הגיע תורם של כזבי עליבבא. בחודש השישי למלחמת חרבות ברזל מתקיימת בה סיסמת חג הפורים "ונהפוך הוא". רק שהמהפך בכיוון הלא נכון.

התוקפנים מוצגים כקורבנות, הנאנסים כאונסים, הרחמנים כפושעים והמוסריים כאכזריים. חוץ מאשר בישראל ובתקשורת השמרנית באמריקה, הצגת הדברים המעוותת כבשה את העולם. בסין, ברוסיה, באסיה ובעולם הערבי המלחמה הוצגה מהרגע הראשון כאילו ישראל אשמה. בשבועות האחרונים השיח השקרי הזה השתלט גם על התקשורת המרכזית במערב.

"אתה מקבל את הרושם שישראל פלשה לעזה בלי שום סיבה. הם רוצים שאנשים ישכחו, או לפחות מסיטים אותם, מ־7 באוקטובר", תיאר זאת הפרשן האמריקני גיא בנסון, שהגיע השבוע לישראל.

בנסון, מהחכמים שבעיתונאים האמריקנים, בא לארץ כדי לשדר מכאן את תוכנית הרדיו הפופולרית שלו ברשת פוקס. הוא רוצה שהמאזינים והקוראים שלו יקבלו באופן ישיר ככל הניתן את הרשמים שלו מהשטח. כך עשה גם כשהיה מהראשונים שיצאו לגבול ארה"ב־מקסיקו, לזהות את היקפי ההגירה העצומים לארצו, ולהבין את הקשר בינה לבין מגפת הפתנול שהורגת 100 אלף איש באמריקה מדי שנה.

"יש סיבה מדוע האספסוף הפרו־חמאסי במערב משבש את ההקרנות של 'סרטון הזוועות' ותולש כרזות של החטופים", אומר בנסון. "האמת הנוראה של 7 באוקטובר בלתי נסבלת מבחינת הנרטיב הקנאי שלהם, אז הם מעדיפים להעמיד פנים שהיא לא קרתה. ואני כאן בישראל כדי לראות בעצמי את תוצאות הזוועות של חמאס - ולהכפיל את המחויבות שלי ליידע את הקהל שלי על המציאות הזו. ישראל מייצגת את הציוויליזציה בסכסוך הזה, ועלינו לתמוך בקול בציוויליזציה על פני הפראות", הוא כותב לי בטרם ייסע מתל אביב לכפר עזה.

למאזיניו הוסיף כי בהתחשב במה שחמאס עשה, התגובה של ישראל מאופקת. "אנחנו היינו הורגים מיליון איש, אם דבר כזה היה קורה לנו", הוא מצטט בשידור ציוץ של עיתונאי עמית.

בנסון אינו היחיד שנמצא בימים אלה בישראל לביקור הבנה ותמיכה. המרכז הירושלמי לציבור ומדינה אירח השבוע את סיימון דאנג, פעיל זכויות אדם, במקור מסודאן השסועה כבר שנה במלחמת אזרחים ברברית. דאנג, נוצרי מדרום סודאן במקור, גודל כילד־עבד על ידי סודאנים מוסלמים. הצלקות עדיין חרוטות במצחו.

מתחילת המלחמה הוא מפגין למען ישראל בניו יורק, שבה הוא מתגורר כבר עשרות שנים. הסיור שלו בכפר עזה הציף זיכרונות אישיים מרים.

"כשראיתי את מראות 7 באוקטובר זה הזכיר לי בדיוק את מה שקרה בכפר שלי, כשאנחנו היינו צריכים לברוח. חלקנו הצלחנו, ואני בסוף גם הגעתי לארה"ב. אבל אחרים לא הצליחו, והמוסלמים עשו להם בדיוק מה שעשו לכם. אני לא מצליח לישון מאז 7 באוקטובר. פגשתי כאן את משפחות החטופים, צעדתי איתן 43 מייל ותליתי למענן שלטים בסנטרל פארק במנהטן. באתי לישראל בזמן שכולם בורחים ממנה כי חמאס הוא נחש, ונחשים לא מכניסים הביתה אלא הורגים", אומר דאנג.

בד בבד, הוא מציף את מצבה הקשה של מולדתו. "מי שיגיד לך שהוא יודע כמה אנשים מתו או נמלטו - משקר. יש כאוס. איש לא יודע את המצב האמיתי. אבל ההערכות מדברות על רבע מיליון נספים במלחמה, רובם נשים, ילדים וזקנים. מדברים על 10 מיליון סודאנים שברחו, רובם למצרים. מה שקורה בסודאן זו קטסטרופה ואף אחד לא בא לעזור", הוא מסכם את מה ששמע מחברים בחרטום.

וכך, אל מול נהר התעמולה של חמאס, זורמים לארץ, מעטים מול רבים, תומכי ישראל. משלחות מגיעות מדי שבוע להתרשם ממקור ראשון במטרה להעביר את מראה עיניהם הלאה. אחת נוספת היא של 14 שופטים פדרליים מארה"ב, שהגיעו בחסות הקונגרס היהודי העולמי (WJC).

כמה שעות לפני שפגשתי את השופטים בכיכר החטופים בתל אביב, הם צפו בסרטון הזוועות. ההלם עוד ניכר על פניהם. "כשופטים אנחנו מנועים מלנקוט עמדה פוליטית. אני גם לא מומחה למשפט בינלאומי, כך שאיני רוצה לחוות דעה", אומר מאט סולמסון, שופט בבית המשפט לתביעות פדרליות בוושינגטון, ממארגני המשלחת.

"עם זאת, יש ביכולתנו לספר על מה שראינו למעגלים שסביבנו. רובנו מלמדים בקמפוסים ועומדים בקשר עם עמיתים למקצוע. המטרה שלנו היתה לאפשר לאנשים לראות בעיניהם את המצב הקשה של ישראל, ולהבין כיצד היא מתמודדת מבחינה משפטית. ההסברים ששמעתי פה לימדו אותי שישראל נוקטת צעדים למניעת מוות של אזרחים, עוד יותר ממה שציפיתי".

לי רודופסקי, שופט מחוזי בארקנסו, שיזם את המשלחת, מוסיף: "יש לי את הדעות שלי, אבל כשופטים חלות עלינו הגבלות. אני כן חושב שהתדריכים שקיבלנו מהיועץ המשפטי של משרד החוץ, ומהמשפטנים במחלקת הדין הבינלאומי של צה"ל, היו מאלפים. אנשים ישבו מרותקים. גם הצפייה בסרטון הזוועות - שהוא סרטון של רשע צרוף - והמפגש עם חטופה שחזרה ועם בני משפחות של חטופים הותירו רשמים משמעותיים. אנחנו רק רוצים שאנשים יכירו את העובדות".

אל מיצג המנהרה בכיכר נכנס רוי אלטמן, שופט מחוזי מפלורידה. הוא הולך לאורכה, נעצר לחשוב, ואז מתיישב לשוחח באופן יותר פתוח מעמיתיו. "מה שראינו ב־7 באוקטובר היה שכפול של השואה, וזה הבהיר שוב את חשיבותה ונחיצותה של מדינת ישראל", אומר אלטמן.

הוא מספר על רשמיו מהשיחות ומהתדריכים בישראל, ומסכם: "יכולנו לראות שישראל עומדת בסטנדרט המשפטי הגבוה ביותר שיש. כל תקיפה מקבלת אישור של יועץ משפטי, כפי שלא קיים אפילו בצבא האמריקני. הראו לנו מקרים שחיסול של מחבל נעצר בגלל שהיו ילדים בסביבתו. אלה מלחמות שמתנהלות בשטח אורבני צפוף, שבהן צד אחד פועל לפי הדין הבינלאומי והצד השני לא. אם לְמה שהצבא הישראלי עושה בעזה קוראים ג'נוסייד, אזי לצבאות המערביים אין שום סיכוי. כשופט מחוזי יכולתי לשבת מהצד, אבל אני חושב שחובה על כולנו לצאת נגד האנטישמיות הזוועתית הזו, כי היא לא מכוונת רק נגד העם היהודי אלא נגד כל האנושות".

מה שנכון לאמריקה, נכון גם לגרמניה. כך לפחות סיפרה משלחת של כמרים וראפרים גרמנים, שביקרו גם הם השבוע בארץ. נפגשנו במערכת "ישראל היום".

האורחים, שתומכים באופן מוחלט בישראל, תיארו את ההתמודדות שלהם בארצם. "אנחנו מיעוט בגרמניה, ומיעוט בקרב הנוצרים בגרמניה. יש אנשים שלא מוכנים לקבל את העובדות רק משום שהן הגיעו מישראל, ואפילו בעקיפין. אתה מראה להם תמונה של גופה מרוטשת? הם אומרים 'זה הישראלים נתנו לך, זה לא אמין'", שיתף ראש הקבוצה, לוּקָה הסל.

עמיתו, הכומר אלכסנדר אוברשלף, הוסיף: "אתם מתמודדים עם בעיות בהרבה שכבות. השאלה (בעיני אנשים) היא מה אמת ומה כזב, ואיך מנצחים את הקרב על התודעה, כי היא שמשפיעה בסוף היום על שדה הקרב בשטח. ביקרנו אתמול בכפר עזה והיה לנו קשה לראות מה שקרה. לא יהיה לנו עתיד בכדור הזה אם נאפשר את מה שקרה שם. אבל איך בקלות הרושם בלב ובשכל משתנה אם מקשיבים לקולות הלא נכונים. זה האתגר".

2.

ההבנה שמלחמת עזה תשפיע על גורל האנושות כולה הגיעה השבוע גם לסנאט האמריקני. ביום שני בערב - באותן דקות שמשפחות החטופים באו לישיבה הנדירה של מועצת הביטחון בניו יורק על התקיפות המיניות של פורעי הנוחבה - נכנסו ראשי זרועות המודיעין של ארה"ב - CIA, FBI, NSA - לחדר ועדת המודיעין הבכירה בגבעת הקפיטול. על סדר היום היו שני דיונים, פתוח וסגור, ב"הערכת האיומים השנתית" על ארה"ב. בחלק הפתוח היו כמה התפרצויות של תומכי חמאס שזעקו את הסיסמאות הפלשתיניות הידועות.

כמעט כל נושא שעלה בדיון - סין, רוסיה, אוקראינה, הגירה, סייבר, וכן הלאה - היה כבד משקל. אולם דומה שהחלק החשוב ביותר היה דברי הפתיחה שהשמיעה אבריל היינס, מנהלת "המודיעין הלאומי של ארה"ב". היינס הישירה מבט למציאות ולעמיתיה הבכירים, ואמרה במשפט די ארוך את מה שמעטים במערב מעיזים:

"למלחמה בעזה תהיה השפעה של דורות על הטרור. צריך רק להסתכל על המשבר הזה - שנגרם על ידי קבוצת טרור לא־מדינתית בעלת יכולת גבוהה, חמאס, הניזונה בחלקה על ידי השאפתנות האזורית של איראן, והוחמרה על ידי נרטיבים שעודדו סין ורוסיה כדי לערער את ארה"ב בבמה העולמית - במטרה לראות כיצד למשבר אזורי יכולות להיות השפעות מתגלגלות נרחבות, שמסבכות את שיתוף הפעולה הבינלאומי בנושאים דחופים אחרים".

היינס גם הבהירה מה נמצא על כפות המאזניים. "במהלך השנה הבאה ארה"ב תתמודד עם סדר עולמי שברירי יותר ויותר, שנמתח על ידי האצת תחרות אסטרטגית בין מעצמות גדולות... העולם שייצא מהתקופה הסוערת הזו, יעוצב על ידי מי שיציע את הטיעונים המשכנעים ביותר כיצד יש לנהל את העולם, כיצד יש לארגן חברות, ואילו מערכות יעילות ביותר בקידום צמיחה כלכלית ומתן הטבות ליותר אנשים".

במילים פשוטות אמרה היינס כי המלחמה בעזה, יחד עם סכסוכים עולמיים אחרים, מנוצלת על ידי סין, רוסיה ואיראן כדי לפגוע בארה"ב. כמו כן, היא מערערת את הסדרים הפנימיים בתוך החברות הדמוקרטיות. מקור הערעור, שאותו לא ציינה היינס, הוא כמובן המיעוטים המוסלמיים הקיצוניים בערי המערב, שאינם סרים לחוקי המדינות אלא לשריעה. גם הרשתות החברתיות, ובראשן טיקטוק, תורמות להתפוררות מבפנים. לכן תוצאות המלחמה ישפיעו על עתיד העולם החופשי כולו.

כך שבארה"ב מתחילה לחלחל ההבנה עד כמה המצב מסוכן. כפעולת מנע רבת חשיבות בית הנבחרים אישר שם השבוע חוק שאמור לנתק את טיקטוק מממשלת סין. זהו תקדים חשוב, שכן בחוק הזה (שעדיין זקוק לאישור הסנאט) ארה"ב שמה גבול ברור לסין ויוזמת פעולה, שמעדיפה את שרידותה הדמוקרטית על פני חופש השיסוי והשקר.

אבל בחזרה לצרות שלנו - גם היינס (אגב, משפטנית יהודייה מניו יורק) שיתפה פעולה עם כזבי חמאס, כאשר השאלות נסבו על מלחמת עזה. "האם ישראל משמידה את העם הפלשתיני? האם היא מרעיבה ילדים בעזה?" שאל אותה ואת עמיתיה הסנאטור טום קוטון. כתומך ישראל מושבע, קוטון כמובן ידע היטב את התשובה, אך הוא רצה שנציגיו של ביידן יפריכו את השקר.

אלא שהם סירבו. לא היינס, לא וויליאם ברנס ראש ה־CIA שמבקר בארץ תכופות, ולא האחרים אמרו: "ישראל לא משמידה ולא מרעיבה אנשים בעזה".הם שיחקו עם המילים והתחמקו, דיברו על

הסבל בעזה ועל הרעב שם, כדבריהם, אך לומר את האמת לא אמרו. זו המחשה נוספת כיצד שקרי חמאס הולכים ומשתלטים על השיח, כאשר אפילו פקידים בכירים ביותר בממשל אמריקני אוהד יחסית לא הודפים אותם.

3.

בצמרת הישראלית מודעים היטב להתהפכות הנרטיב בנוגע למלחמה ומנסים לבלום את הנחשול. "אנחנו חייבים לעשות הכל כדי לא להפוך בעיניים מערביות מ'אוקראינה' ל'רוסיה'. התחלנו את המלחמה הזו בצד של 'הטובים', אבל זה משתנה", אומר גורם מדיני יודע דבר.

במסדרונות המדיניים בארץ מתגלגלת הבדיחה, שכאשר ביידן לוחץ את נתניהו בנושא "פתרון שתי המדינות" הוא לא מתכוון לישראל ולפלשתין, אלא למישיגן ולמינסוטה. מדוע? כי בהן יש קבוצות ענק מוסלמיות

המטבע שבו ישראל משלמת כדי שהשיח האנטי־ישראלי לא יתורגם לסגירת ברזים של הממשלה הוא הסיוע ההומניטרי. "זה החמצן של המלחמה. אם לא נכניס אותו - היא עשויה להיעצר", מסביר הבכיר הישראלי.

החשש הכבד הוא מתרחישים קיצוניים, שבמסגרתם ירושלים תקבל מהמערב אותו יחס של מוסקבה. למשל סנקציות, עצירת משלוחי תחמושת מארה"ב, צווי מעצר נגד לוחמים, ועוד תסריטים שמוטב לא להעלות על הכתב. כדי שכל אלה לא יתממשו, ישראל מסכימה להצנחת סיוע, ולהשטת סיוע, ולהסעת סיוע, וכל פטנט אחר שישמוט את הטענה כאילו "יש רעב בעזה".

מה שברור - ההידרדרות ביחס של ביידן לישראל קשורה בקשר ישיר לבחירות בארה"ב. הן שהופכות אותו הרבה יותר רגיש לביקורת שנשמעת בתקשורת השמאל האמריקנית בשל תמיכתו בישראל.

במסדרונות המדיניים בארץ אף מתגלגלת הבדיחה, שכאשר ביידן לוחץ את נתניהו בנושא "פתרון שתי המדינות" הוא לא מתכוון לישראל ולפלשתין, אלא למישיגן ולמינסוטה. מדוע? כי בהן יש קבוצות ענק מוסלמיות, שביום רע במיוחד מבחינתו עשויות לתמוך בטראמפ ולגרום לו להפסיד את השלטון. בכל בדיחה יש כידוע גרעין אמת.