"חתמו על פשקווילים, קראו להתפלל שאפסיד, עכשיו כולם מחפשים אותי"

מקרה כמו של יונה יהב בחיפה טרם היה. ראש עיר שהודח אחרי 15 שנות כהונה חוזר למשרדו בתום חמש שנות גלות, רגע לפני יום הולדתו ה־80. אנחנו לא מדברים על כפר שבו שולטות שתי חמולות, אלא על חיפה, העיר השלישית בגודלה בישראל.

"לפטריוט חיפאי אין גיל וגבול", אמר השבוע ראש העיר הנבחר כשנפגשנו בטריטוריה שלו. "עמדתי בצד וראיתי לאן העיר מידרדרת ואיך היא מאבדת ממעמדה, ולא יכולתי להישאר אדיש. את התחושה שהתושבים מצטערים ששלחו אותי הביתה, קיבלתי מייד אחרי הבחירות ב־2018. הסתובבתי ברחוב ואנשים צעקו 'תחזור'. היו כאלה שעצרו בצומת וירדו מהמכונית כדי לנשק אותי. זה לא קרה לי לפני כן, ואני המון שנים בציבוריות הישראלית. ראית איך הם באו בהמוניהם להצביע".

אז למה הפסדת בבחירות הקודמות?
"תקופה מסוימת לפני סיום הקדנציה נהייתי חסר סבלנות לאנשים, אולי לא דיברתי הכי יפה. גמרו איתי חשבון, ויש כאלה שלא אהבו את הקדנציה הארוכה של נתניהו בראשות הממשלה וזה השפיע, תמהיל של הכל ביחד. הרגשתי שהפסיקו לי את מפעל החיים באמצע. היה לי עוד המון מה לעשות והמון כסף. הרי אחת התכונות הטובות שלי שאני יודע לאגור כסף ולשכנע אותך לתרום. עכשיו, בעקבות המלחמה וההוצאות האסטרונומיות של המדינה, יהיה קשה, אבל אני מקווה ששוב אצליח".

בגיל 80 לנהל עיר גדולה זה לא יותר מדי?
"לדאבוני, אמי נפטרה כשהיתה בת 58, אבל זה לא היה יוצא מהכלל. היום אתה רואה יותר ויותר אנשים בני 95-90, תוחלת החיים עלתה. אז מה, לא לעשות כלום? התייעצתי עם פרופסורים שאמרו שברגע שאתה לא עושה דבר זה פוגע קוגניטיבית, מדרדר. יש אנשים שנולדו לעצלנות - ואני לא ביניהם. כל חיי עבדתי, לימדו אותי שלנוח זה רק בקבר, ואני רוצה שההלוויה שלי תצא ממקום העבודה".

להגנתך גם נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, בן 81 ורץ לקדנציה נוספת.
"ומה קרה? אגב, אני רוצה לקרוא שכונה על שמו. לא מעניין אותי אם היה נשיא טוב או רע - לישראל הוא היה מצוין ואני רוצה לתת לו את הכבוד. גם טראמפ, שמתמודד נגדו, לא בחור צעיר. אתה רואה שילדים לא עומדים בתור כדי להיבחר, ואם הייתי אמריקני הייתי מפחד אם לנשיא החדש היה דף ריק ברזומה. אתה עושה עלי את הסטאז'?"

אולי מכיוון שצעירים איכותיים מעדיפים את הכסף הגדול.
"וזו בעיה גדולה. אתה רואה את זה בכנסת, בצבא, ואנחנו אשמים. הרי מה צעקנו בעשור האחרון? הטובים להייטק. משכורות גבוהות. כשהייתי בגילם היה יוקרתי ללכת לשירות הציבורי, וכעת רוקנו את הטובים מהשדרות החשובות, ולדעתי זה חלק מהמחדל ב־7 באוקטובר. הצבא נעשה הרבה יותר מתוחכם, והפז"מ לא השתנה. אתה יושב שלוש שנים בתפקידים הכי מסובכים וממשיך הלאה".
ראש עיריית ת"א, חולדאי, גם הוא בגילך, לא התחייב שזו הקדנציה האחרונה.

"אני כן התחייבתי. לא תראה אותי במערכת הבחירות הבאה. זו 'קדנציית תיקון', כך אני קורא לה, ואמרתי שרק אני, עם הניסיון שלי, יכול להתחיל לעבוד למחרת הבחירות מבלי לבזבז זמן ושכר לימוד. לכן החלטתי שאני מעמיד את עצמי לבחירה. להגיד שהמשפחה שלי עמדה ומחאה כפיים? לא".

אתה מטפח יורשים?
"אני משוכנע שתוך כדי עשייה בחמש השנים הקרובות נראה אנשים שראויים לקחת את המקום".
אחדות חיפאית

זו לא היתה מערכת בחירות קלה עבור יהב. בסיבוב הראשון לראשות העיר רצו לא פחות מ־12 מועמדים, ובהם ראשת העיר, עינת קליש רותם, שנחלה תבוסה צורבת. יהב העפיל לסיבוב השני לעימות חזיתי מול דוד עציוני, בן 40, ששימש בעבר סגן ראש העיר ובתפקידו האחרון כיהן כמשנה למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. ניצחונו של יהב כלל לא היה מונח בכיס.

"זו הפעם הראשונה שבחיפה היתה מערכת בחירות כל כך רעילה", הוא אומר, "זה ירד לתחתיות שמעולם לא היו. נטפלו לגילי, פרצו לתיקיי הרפואיים וזייפו אותם. אמרתי לתושבים: 'תסתכלו עלי, אני מרצה בפניכם, אני נראה סנילי?' לזכותם ייאמר שהם לא התייחסו לרפש. הרי אף אחד לא מוכן שיפרצו לתיקו הרפואי ויהפכו אותו לנחלת הכלל, גם אם מדובר בספורטאי שבריא כמו שור. הגשנו תלונה למשטרה, ומייד כשאתפנה אשב עם מנכ"ל קופת החולים ואדרוש דוח. כשאני מפקיד בידיך את התיק הרפואי - אני מצפה שתשמור עליו מכל משמר. יכול להיות שהיו דברים שעשיתי ושיש עליהם ביקורת וזה לגיטימי, אבל עברתי עשרות מערכות בחירות ולא היו דברים דומים".

גם בבחירות הקודמות החרדים תמכו ביריבתך, קליש רותם.
"והיתה גם הפעם סכנה שהאופי הליברלי של העיר ישתנה והדתות שגרות כאן לא יוכלו להתנהל בהרמוניה אופטימלית כמו בעבר. מאבקי דת ומדינה אינם טובים, ומצד שני אם יש קבוצות שמנסות לשנות את אופי המקום ולהגיע להתכתשות עם התושבים לא אתן לזה יד, וזה מה שהם רצו".

חששת שהחרדים יטו את הכף?
"כשראיתי התייצבות נמוכה בקלפיות פחדתי מהמשמעת החרדית, כי קרו בעיר דברים שמעולם לא היו. רבנים חתמו על פשקווילים, קראו להתפלל שאפסיד - ואני מגיע מבית דתי - עזרתי להם בעבר, אבל הופיע מישהו מבני ברק שהפך לפוליטיקאי והסית נגדי. אפילו אריה דרעי קרא להצביע לעציוני. דרעי? היינו יחד בכנסת והתחברנו. אנחנו מכירים שנים. לא נורא, כעת הם כל הזמן מחפשים אותי, וזה לא אומר שלא אשתף פעולה ולא אעזור איפה שצריך. הם אזרחים לכל דבר".

איפה אתה עומד בשאלת גיוס החרדים?
"אני משוחח איתם הרבה, וכשאני שואל למה אתם לא משלבים לימודים עם גיוס שמתאים לכם, הם עונים 'אנחנו מתפללים כדי לשמור עליך'. אז שאלתי 'ואיפה הייתם בזמן השואה?' אין תשובה. הרי באותם ימים לא התפללו? אם אנחנו לא נגן על עצמנו, ניעלם".

ממשלת ימין תשתף איתך פעולה?
"אחד הדברים הראשונים שאעשה זה לחדש את הקשר עם הממשלה, כי ראשת העיר הקודמת הסתכסכה איתם, ואני יודע לעבוד עם כולם. הטלפון הראשון שקיבלתי היה משר האוצר בצלאל סמוטריץ'. בקדנציות הקודמות אנשי הליכוד נתנו לי את הכספים הכי גדולים. ישראל כ"ץ, כשר התחבורה, העמיס עלינו תקציבים וביחד עשינו דברים עצומים כמו מנהרות הכרמל, שכונות חדשות. שאלו אותו פעם במרכז הליכוד 'למה אתה נותן לשמאלן הזה כל כך הרבה?' הוא ענה: 'הוא יודע לקרוא מפות, תוכניות, ומתנהל בלי שערוריות'. כשאתה יושב למעלה אתה לא רוצה סביבך שערוריות, ואם כראש עיר אתה יודע לפעול בשקט אז למה לא לתמוך?"

לא פשוט להיות מזוהה פוליטית בימים מפולגים אלה.
"זו הסיבה שאני כל הזמן אומר שאבנה ממשלת אחדות חיפאית, כי נמאס לי מהשסע. אחדות נותנת חוזק, ואם לא - 7 באוקטובר יחזור. זו הסיבה שאני לא אומר אף מילה רעה. תישאר בדעותיך ואני בדעותיי ונעשה ביחד את מה שצריך, כי אם לא נהיה מאוחדים לא יהיה פה כלום. יריביי התקשרו לברך אחרי שניצחתי, ואני לא מתכוון להקדיש זמן למריבות".

איפה היית בזמן המחאות ההמוניות בשנה שעברה?
"היות שאני עורך דין ואני מכיר את עולם המשפט, השתתפתי במחאות נגד ההפיכה המשטרית. שיטת המשפט במדינת ישראל הוכיחה את עצמה, לעם יש אמון בה, אז למה להסית נגד?"

הבנת למה קליש רותם נחלה תבוסה כל כך כואבת?
"חד־משמעית חוסר ניסיון. אני בגיל 12 החלטתי להיות ראש עיר. קמתי והודעתי את זה בכיתה, ואחרי הצבא הכנתי רשימה של עשרה תפקידים שאני צריך לעבור כדי להכשיר את עצמי, וביניהם לעבוד עם טדי קולק, שניהל אז את ירושלים, עיר מעורבת. הייתי ראש לשכתו ודובר העירייה. ביום הראשון הוא שאל 'איך חיפאי הגיע לפה?' הסברתי, ואז הוא אמר 'אתן לך פרק ראשון בלימודים - אין שיטה בעולם שמטילה מס על כבוד, וזה בעיקר נוגע למיעוטים'. זה מה שעשיתי כל חיי, ובבחירות האלה קיבלתי 85 אחוז אצל הערבים. גם ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', עבר שתי קדנציות כסגן. הוא למד, הוכשר ולא פספס".

בראייה לעתיד, מגיל צעיר

יהב ייכנס ללשכתו בזמן שבצפון חיזבאללה מאיים להרחיב את הירי, וקיים חשש שכמו במלחמת לבנון השנייה, חיפה תהפוך יעד מרכזי לירי טילים. "אתה צריך להתאים להיות ראש עיר", הוא מבהיר. "זה לא רק להפעיל בני אדם, צריך גם מעוף, שיקול דעת. אני סגן־אלוף במשטרה הצבאית, לא ניהלתי חטיבה, ובכל זאת הצטיינתי במלחמת לבנון השנייה. דבר ראשון אמרתי שצריך למנוע פאניקה, כי אז אתה יוצר אמון במי שעומד בראש המערכת. לקחתי את מערך הפסיכולוגים והעובדים הסוציאליים בבתי הספר ושמתי במוקד השירות העירוני, וכל אדם שלא היה רגוע קיבל טיפול".

ושוב מלחמה מאיימת עלינו מהצפון.
"וזה הדבר הראשון שאטפל בו. הרי נסראללה אמר כמה פעמים שחיפה יושבת על פצצת אטום, והוא יודע על מה הוא מדבר. חיפה נמצאת על המוקד ותנצח את נסראללה. חד־משמעית, אנחנו נהיה מוכנים. כבר בימים הקרובים אפגש עם האנשים שעוסקים בביטחון בעיר ואחר כך עם מפקדי הצבא, וביחד נאחד כוחות. אני רוצה לקנות 100 ממ"דים ניידים ולפזר במרחב הציבורי ובבתי הספר שלא ממוגנים, כדי להיות שקט. במלחמת לבנון השנייה אישרנו 5,000 ממ"דים בתוך שבועיים. כמה בנו? 40. למה? ריבים. זו בעיה ענקית".

אבל מה עושים עם פצצת האטום שאתם יושבים עליה?
"אלה דברים שלוקחים זמן. כשהבריטים מיקמו את המפעלים האלה זה היה בסוף העולם, מחוץ לעיר. עכשיו העיר התקרבה ומסביב גרים 2 מיליון איש שנמצאים בסכנה. מה עוד שהמקומות האלה הפכו למטרה של אויבינו. למה פעלתי במשך שנים כדי להוציא את מכל האמוניה? בעמק חפר נשרף מתקן קירור, נכנס כבאי ואחרי שתי דקות הוא מת. התברר שהיה שם מכל אמוניה שדלף. אמרתי, 'זה לא יהיה פה'. 12 אלף טונות פונו מכאן לדרום".

במלחמת לבנון השנייה העיר שלכם חטפה חזק.
"היו לא מעט הרוגים, עשרות בתים נפגעו. הקמתי אז קרן של 70 מיליון שקל בהלוואה מבנק הפועלים ופעלתי לבד. כל בית שנהרס בנינו, ולא חיכינו למס רכוש ולממשלה כדי לא לתת לפקידות להתעלל בנפגעים. נטפל כדי שהאדם הבודד לא יהיה לבד".

איך אתה חושב שצריך לטפל בבעיית חיזבאללה?
"אני חסיד של פעולות שמונעות הרג. התחתנתי עם אלמנת צה"ל, שילדה את בנה אחרי מות בעלה במלחמת יום הכיפורים. זה נורא שילדים לא מכירים את אביהם. אם נוכל למנוע זאת באמצעות משאים ומתנים, בתיווך העולם, זה עדיף על מלחמה והרס".

עיר מעורבת, בימים כאלה, מועדת למתיחות.
"אני מדבר עם ערביי ישראל, הם רוצים לחיות פה ולא במדינות שמסביבנו. בנה לי את הבית בזמנו קבלן ערבי. שבע שנים אחרי שסיים הוא צלצל ואמר,'אני מבקש שתעזור לשחרר את הבן שלי מהכלא בירדן', רצה שאפעיל את קשריי עם שר החוץ שמעון פרס. הסביר לי שבירדן יש חוק שאם אתה מעורב בתאונת דרכים, קודם כל שני הנהגים יושבים בכלא. דיברתי עם שר החוץ, ואחרי יום קיבלתי טלפון מהבן: 'הרגע סיימתי לנשק את האדמה במעבר הגבול'. אמרתי לו, 'דבר אחד אני מבטיח - לעולם לא תיעלם פה באמצע הרחוב'. הערבים יודעים את זה היטב ועוברים תהליך של ישראליזציה".

גם עכשיו?
"ראית איזה שקט שורר בחיפה ובגליל. הם מבינים שיש גבול לכל תעלול, וראו באוקטובר שכשאתה רוצח מתועב אתה לא מבדיל בין דת לדת".

חיפה היא עיר מדהימה ביופייה, אבל גם עם לא מעט בעיות. בעוד תל אביב הפכה למעצמה מובילה, חיפה השתרכה מאחור, כאילו תקועה אי־אז בשנות ה־80. ועדיין הפוטנציאל נוגע בשמיים.
"כל עיר צריכה אופי משלה. לנו יש אופי משלנו ונמשיך לפתחו. השכונה שאנחנו יושבים בה, נאות פרס, רוב תושביה מגיעים מהמרכז ואוהבים את זה. יש כאן אווירה, אוכלוסייה טובה, השכלה גבוהה ברמות שאין במקום אחר וצריך למנף את היתרונות. אני מחויב לייצר עוד 50 אלף מקומות עבודה, להקים שבע שכונות חדשות, ומחויב ליצור חיי תרבות מגוונים, כי זה מה שאנשים רוצים - לשמוח ולהתפרנס. אני אהפוך את המקום להכי איני בקרב האוכלוסייה הצעירה. אסור לפתח רק את המרכז".

עושה רושם שחיפה נותרה מאחור.
"תראיין אותי בעוד שלוש שנים".

היית כבר ראש עיר, תראה את מחירי הנדל"ן הנמוכים יחסית.
"לכן אתה יכול לקנות פה דירה. אני צריך להתפאר שדירה עולה הרבה? שכנעתי קבלנים לבנות בעיר דירות שלושה חדרים, כי אמרתי שזוג צעיר לא צריך להתחיל מארבעה או מחמישה חדרים, וברגע שמערבבים באותו בניין מבוגרים וצעירים, הצעירים יתחזקו את ועד הבית והמבוגרים יעשו בייביסיטר. אז התחילו למכור דירות שלושה חדרים ב־830 אלף שקל וכיום מחירן 1.5 מיליון שקל".

תמיד מדברים על פוטנציאל היופי של חיפה.
"אתה לא יכול לבנות בחיפה בניין מבלי שהסקיצה עוברת את השולחן שלי ומקבלת חתימה. היו כמה חברי מועצה שמחו ושאלו 'מאיפה הידע? אתה לא ארכיטקט'. אמרתי שיש לי טעם טוב, ומי שלא מאמין שיסתכל על אשתי. אחרי הבחירות שעברו ייעצתי לראש עיריית בת ים, צביקה ברוט. ביום הראשון שנפגשנו שאלתי 'מתי אתה יושב בוועדה לתכנון?', אמר 'הערב', אמרתי לו 'אני רוצה שתעביר חוק ששום בניין לא יהיה דומה לבניין שלידו', כי אחד הכישלונות הגדולים של בת ים הוא שהבתים חוזרים על עצמם. הוא חוקק - ונבחר שוב בקלות. כמה שמחתי בשבילו, הוא ראש עיר מצוין".

חוץ מיופי אנשים רוצים איכות, חינוך על רמה.
"כשהייתי ראש עיר הסתובבתי בין בתי הספר. אני מאמין שבגיל צעיר אתה כבר צריך לקבוע את עתידך. בא אלי לא מזמן ילד שרצה תמונת סלפי וסיפר שהוא בן 12. שאלתי מה הוא רוצה לעשות בחיים, אמר שהוא לא יודע. זה מרגיע אותך? אותי לא. לכן נתנו לכל בית ספר צביון. זה התחיל בקדנציה הקודמת, כשהתברר שבבית הספר בשכונת נווה דוד ירדו ל־100 תלמידים, ועל פי משרד החינוך היה צריך לסגור אותו. לא סגרתי, אבל שלחתי את המנהלת הביתה. יום אחד, במהלך הביקורים במוסדות החינוך, נתקלתי במורה שהיה מאוד אכפתי לתלמידיו. קראתי לו והצעתי שינהל את בית הספר. ענה 'אין לי תעודות', אמרתי לו 'שאלתי אם יש תעודות?'

"התברר שזה עודד, בנו של חתן פרס נובל אברהם הרשקו, שעשה הסבה לחינוך מרפואה. הוא מונה למנהל. אחרי חודש באתי לביקור וקיבלתי חום. בכל כיתה היה כלוב עם חיה ובשתי הקומות העליונות גן חיות. אמר לי 'אנחנו נהיה בית ספר לטבע'. שאלתי 'מה אתה צריך?', ביקש שתי מעבדות. אמרתי 'קיבלת'. מ־100 תלמידים בית הספר גדל ל־800, הפך לשלאגר והקרין על כל השכונה. כשאתה הורה ומוצא בית ספר טוב, אכפת לך איפה הוא נמצא?"

לא הבנתי, אתה רוצה לנתב כבר בגיל הזה את הילדים לעתידם?
"אני מגיל 12 ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים. יש סיטואציות שאדם לא מודע לתכונותיו. את אשתי בזמנו מישהו שכנע לעשות קריאת כף יד, ככלי דיאגנוסטי, כי מתברר שכל מה שעברת מרגע שיצאת מרחם אמך נחרט בידיים, כולל תכונות שלא היית מודע להן. אמרו לה 'את תהיי טובה בניהול ובהרצאות'. חזרה הביתה צוחקת: 'אני טובה בניהול?' סיימה כפרופסור באוניברסיטה, מרצה מבוקשת, והקימה פקולטות".

אולי אתה וחולדאי מצליחים כי שניכם שריפים, אולד־סקול.
"אתה מדבר יידיש? יש מונח 'מעון ילדים' - נורא חשוב מאיזה מעון יצאת ומה ראית בבית. מה שאתה מלמד זה מה שלוקחים לחיים. ניסו להדביק לי בעבר דברים כראש עיר, ולא הצליחו. אם חונכת לשמור על ניקיון כפיים - לא תיגע בקופה הציבורית או תיתן לעצמך הנחות. מעולם לא קניתי דירה מקבלן. תמיד יד שנייה, ממחשבה שלא יגיד שאני חייב לו".

האצטדיון של המדינה

נפגשנו באצטדיון סמי עופר, המונומנט שליונה יהב יש מניות רבות בהקמתו. הוא סיפר איך בחר את הצבע לגג, מתוך ים של הצעות, כדי שלא יסנוור את תושבי הכרמל, ואיך כשהיה צריך כסף לתיקון הדשא לא התבייש להרים טלפון למשפחת עופר, זו שעמדה מאחורי המיזם.
"איך נולד האצטדיון?" נזכר יהב, "סמי עופר רצה לתרום למוזיאון תל אביב והתחילה מהומת אלוהים. הרמתי אליו טלפון ואמרתי 'אתה ממשפחה משכונת בת גלים, למה שלא תעביר אלינו את הכסף?' הוא לא הכיר אותי, אבל נתן אמון. אחרי יום היו אצלי עורכי הדין שלו וככה התחיל הסיפור. הרי סמי עופר השקיע הון במבנים בתל אביב, ומי יודע על זה? את אצטדיון סמי עופר כל המדינה מכירה, וככה המשפחה אימצה אותי והרגשתי נוח לפנות אליה. אייל עופר תרם בניין לטיפולי לב ברמב"ם. האיש שווה מיליארדים, אז למה שכעיר לא נרוויח מזה?"

מאז הוקם האצטדיון הוא הצלחה גדולה. בהתחלה חשבו שיהב הזוי ולא יצליחו למלא את 30 אלף המושבים שדחף לבנות, אבל כיום אי אפשר להשיג כרטיס למשחקי האלופה מכבי חיפה. כעת יהב יצטרך להתמודד עם הבטחה נוספת - הוא הודיע במהלך קמפיין הבחירות שבתוך 90 יום ינקה את העיר ממכת חזירי הבר. "כבר טיפלנו בקדנציות הקודמות בבעיה", הוא לא נבהל, "העיר תהיה נקייה".

לא נראה שתצליח.
"אז תראיין אותי שוב. שיתפנו פעולה בעבר עם גורמי טבע רשמיים, ונעשה את זה גם הפעם ובקשיחות. החיה הזו חכמה, ואם היא יודעת שהיא בסכנה היא יורדת לוואדיות. בתקופתי הצלחתי, אבל ראשת העיר הבטיחה להפסיק את הפעולות שעשיתי - והתוצאה לפניך. חד־משמעית נטפל".
יהב חוזר למשרד שהוא מכיר. בעוד אנשים בגילו יחגגו יום הולדת 80 יחד עם חבריהם לדיור המוגן, הוא מתכנן לטפל בנסראללה בצפון ובחזירי הבר שיתקיפו מהדרום. "אשתי בדיוק יצאה לפנסיה", הוא מספר, "היא רצתה שנטייל וזה טיפה השתבש, אבל אני כבר אפצה אותה".

אחרי שתסיים את תפקידך?
"תוך כדי. אני מתפלל שנגיע לסוף הקדנציה בריאים, שלמים וחסונים".