כבוד הנשיא ביידן, אל תיתן להם את התענוג

אל תנאם בכנסת. בראיון שהעניק הנשיא ג'ו ביידן לרשת MSNBC בראשית השבוע, הוא נשאל אם בכוונתו להופיע בכנסת ולהציג בפניה את תפיסתו. השואלים רמזו בכך על החלטתו הבעייתית של בנימין נתניהו ב־2015 להופיע בפני שני בתי הקונגרס בהזמנת יו"ר בית הנבחרים, ללא תיאום עם הנשיא דאז, ברק אובמה. ביידן, שלא שכח את הופעתו המתריסה של נתניהו, אמר כי אכן הוא מעוניין לשאת נאום בפני הכנסת, ובתשובה לשאלה סירב לומר אם קיבל הזמנה לעשות זאת.

הדבר האחרון שביידן זקוק לו הוא הופעה בפני הפרלמנט שלנו, שנכבש בידי הטלי גוטליבים של הפוליטיקה הישראלית, אשר עבורם עימות פומבי עם שועי עולם הוא הזדמנות נפלאה להוכחת יכולותיהם. אין להם שום בעיה שלא לאפשר לו לסיים משפט, ולהביך את מיטיבנו הגדול ביותר.

מוטב לנשיא ביידן להישאר בבית הלבן, ולקיים נאום נשיאותי שנועד לאמריקנים, לעולם כולו, ובראש ובראשונה – לישראלים ולפלשתינים. הדבר הנכון והראוי ביותר הוא להציג את החבילה המדינית שלו, שחלקים ממנה כבר הופיעו בעיתוניה החשובים ביותר של אמריקה, אך מעולם לא הוצגו מפיו. הנאום יהיה הזדמנות לפרט בפני הישראלים והפלשתינים מה יחמיצו אם לא יבחרו בדרך השלום, הנורמליזציה, הרווחה והברית הביטחונית, בשיתוף עם המעצמה היחידה בעולם.

ברגע שתוכניתו המפורטת תונח על השולחן (גם בלי הבטחה מראש של הצדדים לאמץ את כולה או חלקים מתוכה), הוא יעביר את הכדור למגרש המזרח־תיכוני, ומנהיגי האזור יהיו אלה שבידיהם תהיה האפשרות לבחור אם ללכת בדרך שאותה הוא מתווה או להפנות עורף לו ולתוכניתו. אין שום צורך לטרוח ולהגיע לשם כך לירושלים.

אירלנד מחכה לך. יכול להיות שהראשון לציון יצחק יוסף באמת מאמין שאם בחורי הישיבות ילמדו בהן הם יגרמו להצלחת החיילים בקרב. יכול להיות שמדינה חילונית מודרנית חייבת לכבד את הקישור הזה, לפטור אנשים רבים כל כך משירות חובה בצה"ל, ולהשאיר את משימת ההגנה על המדינה עלינו, על בנינו ועל נכדינו. אבל לאן ייסעו יוסף ואחיו? "יהיה מה שיהיה", אמר הרב במוצאי שבת, "אם יכריחו אותנו להתגייס לצבא, ניסע כולנו לחו"ל, נקנה כרטיסים ונלך לשם". כיוון שמדובר ברבבות רבות של בני תורה, מוכרחים לתאם את הגעתם מראש, ולמצוא מקום שיקבל את טענתם כי הם ממיתים עצמם באוהלה של תורה.

אבל מעשה ניסים, באותה שבת התרחש באירלנד משאל עם, שהוכיח כי מדינה נכבדת זו, החברה באיחוד האירופי, יכולה להתאים מאוד לראשון לציון. ומעשה שהיה כך היה: אירלנד יצאה לעצמאות פורמלית ב־1922. ב־1937 אישר הפרלמנט את חוקתה, ובה נקבע כי מקומה של האישה בבית. ראש הממשלה הנוכחי, ליאו ורדקר, חשב שלא יאה כי סעיף שכזה יישאר בחוקתה של ארצו, והיה משוכנע כי אם יועמד ביטולו למשאל עם יהיה לכך רוב גדול. כשנודעו לו תוצאות המשאל, חשכו עיניו: 73.9% הצביעו נגד מחיקת הסעיף ובעד השארת האישה בבית. סביר להניח שאחוז דומה ישמח לקבל את הראשון לציון על אדמתם. ועוד מילה: אחת מטענותיו של יוסף היא כי גם המקרא פטר את שבט לוי מלהילחם, כדי שבניו יוכלו לשרת במקדש. כדאי לו לקרוא את דברי הרב יגאל קמינצקי, המצטט את הראי"ה קוק, הקובע כי שבט לוי היה דווקא ראשון המתגייסים...

פרישה מבורכת. מפלגת הימין העמוק של גדעון סער נכנסה לכנסת תחת כנפי המחנה הממלכתי, בקולות אנשי מרכז. יש לקוות כי פרישתו המבורכת של סער תאפשר למנהיג הפופולרי ביותר בישראל להציג קו מדיני ברור יותר.