פרופ' אמיר עמדי
חוקר מוח
ראש מכון ברוך איבצ'ר למוח, קוגניציה וטכנולוגיה באונ' רייכמן. מחלוצי המחקר הרב־חושי ומראשוני המפתחים של טכנולוגיות מוח למחקרים יישומיים. נבחר כאחד מ־100 אנשי חזון בפרויקט מורשת איינשטיין "Genius100"
פרופ' אמיר עמדי, המעבדה שלך ממוקמת באונ' רייכמן, אבל לאחרונה מצאת את עצמך בניסוי שדה רחב־היקף שעירב, בין היתר, את ניצולי הטבח מהמסיבה בחניון רעים. ספר קצת על העבודה עם הניצולים במתחם חוות רונית.
"בחנו שם כיצד מוזיקה יכולה לסייע בהתמודדות, ואף במניעה של חרדות והפרעת דחק פוסט־טראומטית. אלה אנשים שמחוברים למוזיקה, מוזיקה מפעילה אותם, ובאמצעותה רצינו לסייע להם. פיתחנו מכשיר חדשני בצורת כדור, שממיר את המידע המוזיקלי למגע בצורת רטט מסונכרן. במילים אחרות: אלה כדורים שרוטטים בהתאם למוזיקה, באופן כזה שניתן להעבירם בין מקומות שונים בגוף. כך, למשל, מי שמרגיש מועקה באזור החזה, יכול להצמיד לשם את הכדור. היו שם מטפלים רבים מתחום בריאות הנפש, אבל אחד המקרים הצליח להלחיץ אותנו. אחת הניצולות ביקשה להאזין למוזיקה ששמעה במסיבה, וחוותה פלאשבק. עצרנו את ההתערבות, אבל יחד עם הפסיכולוגית שלה היא התעקשה להמשיך".
איך אתה מסביר את הרצון שלה להמשיך?
"בדרך כלל הפלאשבקים הגיעו ללא שליטה, ופה, כנראה לראשונה, הגיע פלאשבק בצורה מווסתת יותר, כמעט צפוי. היא גם הרגישה בסביבה נוחה, עם הרבה מטפלים מסביבה. לשמחתנו, ההמשך היה מוצלח. הכדורים השפיעו גם על המטפלים: אחת המטפלות התחילה לבכות תוך כדי ההתערבות, והסבירה שבפעם הראשונה מאז אירועי 7 באוקטובר השתחרר אצלה משהו, והיא הצליחה לבכות לאחר שלא עשתה זאת במשך שבועות".
מה היו התוצאות הראשוניות בניסוי הזה, שנערך עם הדוקטורנטית נעמה שוורץ והדוקטורים אורן פירסט ועדי שניר?
"33 משתתפים עברו שני תנאים: האזנה למוזיקה דרך חוש השמיעה בלבד במשך 10 דקות, לצד חוויית אותה המוזיקה באופן רב־חושי, שמיעה ומגע, גם כן במשך 10 דקות. מצאנו שחשיפה למוזיקה רב־חושית העלתה באופן משמעותי מצב רוח חיובי והפחיתה חרדה מצבית, בעוד חשיפה לשמיעה בלבד לא הניבה את הממצאים הללו. בחירת המשתתפים את המוזיקה ואחיזת המוזיקה בידיהם יכולות להעלות תחושת מסוגלות ושליטה, ולהזכיר למשתתפים שיש ביכולתם לחוות רגשות חיוביים".
מהתוצאות הראשוניות הללו תבוא הישועה למצבנו הנפשי מאז 7 באוקטובר?
"בכל צומת שאליו נכנסנו, בהתערבות מינימלית על הרבה אנשים, הגענו לתוצאות חיוביות ומשכנו עוד קהלים שרצו להתנסות בטכנולוגיה. בניסוי השתתפו גם מעניקי עזרה ראשונה שונים מהאסון - שוטרים, חיילים, זק"א, ער"ן. במצב רגיל לא הייתי קופץ לטראומה כל כך מהר, אבל כורח הנסיבות הביא אותנו לכך. בדיוק כפי שמדינת ישראל הפכה למעבדה בניסוי הקורונה של פייזר, כך גם עכשיו - המדינה הפכה למעבדה חיה לשיקום מפוסט־טראומה, מדיכאון ומחרדה".
המטאפורה של ישראל כמעבדה חיה מזמנת שאלות מסקרנות. כמי שחקר במהלך חייו עשרות אלפי מוחות אנושיים, איך נראה המוח של הישראלי הממוצע לאחר אירועי 7 באוקטובר?
"המוחות של כולנו נפגעו כשנחשפו לאירועים חריגים. אם לשער על סמך מחקריי, הקישוריות שלנו נפגעה ב'רשת ברירת המחדל', שמקושרת לבעיות נוירולוגיות ופסיכיאטריות דוגמת הפרעות מצב רוח והפרעות קשב וריכוז; הקישוריות שלנו נפגעה גם ב'רשת הבולטות' שמזוהה עם סינון וזיהוי של גירויים בולטים, וקשורה לקשב לעולם החיצוני. מחקרים גם הראו שאזורי מלחמה עלולים ליצור בחלק מהמקרים בעיות בזיכרון ובעיבוד רגשות, ויכולת פחות טובה לדכא התנהגויות מסוימות, גם בקרב מי שלא סובל מפוסט־טראומה או מדיכאון".
ומה באשר לחיילים שנלחמו בעזה?
"נמצא שחיילים באזורי מלחמה חוו ירידה בנפח קליפת המוח הקדמית, בקליפת המוח הפרה־מצחית ובתלמוס הדו־צדדי - כתוצאה מהחשיפה לטראומה. המשמעות: פגיעה ביכולות התכנון והארגון, בזיכרון קצר הטווח, בוויסות הרגשי וביכולות הקשב. ברמה הפיזית, גם אצל לוחמים וגם בחלק מהאוכלוסייה הרחבה, נפח המוח מידלדל באזורים מסוימים והופך דק יותר, לצד שינוי בחומר האפור במוח וירידה בחוזק הקשרים הפנימיים בו".
נשמע פסימי למדי.
"אל תהיה פסימי מדי. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שלמדנו מחקר המוח הוא שכמעט כל מערכת בעולם עוברת הסתגלות. זה נכון לחושים שלנו, וגם למוח. כיום, למשל, אפשר לרפא עד 50 אחוז מהסובלים מדיכאון קליני בשיטות שונות. שני המסרים החזקים ביותר מהמחקר שלי הם שככל שהפתרון יערב כמה שיותר טכניקות וחושים, עם כמה שיותר פרוטוקולים שאוששו מדעית - כך הוא יהיה יעיל יותר. כשאדם עושה מדיטציה בלבד, ההשפעה תהיה מוגבלת. כשמשלבים כמה טכניקות - ההשפעה מתרחבת.
"המסר השני הוא שאמנם יש תקופה קריטית של פלסטיות לשינויים במוח בגיל צעיר, אבל אנחנו מצאנו שהיא לא מוגבלת בזמן. המוח שלנו פתוח לשינויים - לימוד שפה, החלמה מבעיות נפשיות - גם בגילים מתקדמים, 70, 80 ואפילו 90 בחלק מהמקרים. אפשר לשפר ביצועים מוחיים בכל גיל".
דבריך קשורים לעוד פריצת דרך מחקרית של המעבדה שלך: הפרכתם חלקים מתיאוריה שזכתה בפרס נובל בשנת 1981, התיאוריה של התקופות הקריטיות.
"הטענה היתה שכל אזור שתפריע להתפתחותו בתקופה הקריטית, בגיל ינקות - כמו ראייה, שמיעה ושפה - עלול להפסיק לתפקד באופן בלתי הפיך. אבל מצאנו שבכל מיני שיטות אפשר להרחיב את התקופה הקריטית, לשנות את הקישוריות ולדחוף את המוח רחוק מאוד. המוח גמיש יותר בילדות, אבל הוא גמיש גם בהמשך החיים. גם אנשים שנולדו ולא חוו ראייה או שמיעה בתקופה הקריטית, יכולים לשחזר את הראייה והשמיעה בגיל מאוחר בחשיפה לטיפול ולשיקום מתאימים".
קוקטייל דיגיטלי
לא לשווא הזכרת את עניין הראייה. גם באמצעותה גיליתם שניתן להשפיע על המצב הקליני ועל הגיל הביולוגי של המוח.
"עד היום התחושה היתה שלא היה ניתן לעשות הרבה מול הזדקנות המוח. לכן החלטנו ליצור מעין 'קוקטייל' של התערבויות - תרפיה דיגיטלית משולבת עם טיפול רפואי, ואחריה בדקנו קישוריות במוח וערכנו בדיקות דם. הקוקטייל הדיגיטלי הזה יכול להשפיע על מיליונים, כי הוא מבוסס על פרוטוקולים שעברו ולידציה מדעית ונבדקו בניסוי קליני. בדיוק כפי שבגוף יש שעונים ביולוגיים, כך גם במוח. בכל יום שעובר אנחנו מאבדים 10,000 נוירונים, אבל אורח חיים בריא, והתערבויות רלוונטיות, גורמים לנו לאבד פחות נוירונים ולשמור על חוזק הקישוריות שלהם.
"בדרך כלל המחקר מתמקד בתחום אחד - ראייה, שמיעה, מגע. זה אמנם גורם לחוקרים להיות מומחים באזור מסוים, אבל כך הם גם מאבדים את הסנכרון עם יתר האזורים. זו בעיה, משום שכל החוויות שלנו הן רב־חושיות. המוח שלנו הוא רב־חושי, ומה שנפגע אצלנו עם הזמן הוא הקישוריות בין האזורים השונים במוח".
אתה טוען שאפשר להזיז את השעון אחורה בכל הקשור לבריאות המוח. מדובר על שינוי משמעותי?
"כן, והשינוי הוא דרמטי. מדובר על שינוי של עשרות אחוזים בקישוריות המוחית באזורים מסוימים. אפשר להזיז את השעון אחורה, ואלה התוצאות הכי מלהיבות שיש לנו כיום. אני צופה שבעתיד מי שסובל מאלצהיימר, למשל, יוכל עקרונית להצעיר את מוחו בשנים".
מה בדיוק העלה המחקר החדש שלכם?
"בדקנו 20 משתתפים עם ירידה קוגניטיבית סובייקטיבית (SCD) בגילי 60-55. במשך שבועיים ביצעו הנבדקים אימון יומי שאורכו כחצי שעה, באמצעות אפליקציה סלולרית. האפליקציה כללה אימון ניווט מרחבי עם כיסוי עיניים, המבוסס על חוש השמיעה, כדי לגייס את האזורים במוח שאחראים על זיכרון מרחבי ומילולי, אותם אזורים שנפגעים ראשונים בתהליך ההתנוונות המוחית. הנבדקים גם תרגלו טכניקות לוויסות מתח - תרגילי מדיטציה, הרפיה, אימון במיקוד קשב ונשימות, וכן טכניקות מעולם הטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי, כמו זיהוי דפוסי חשיבה מוטים ואיזונם.
"תוצאות המחקר, שנעשה בשיתוף עם חברת 'רמפי', שהוקמה עם מיכל צור ואור שובל, הראו ירידה של 27 אחוז בתסמיני דיכאון, עם שיפור באינטראקציה בין רשת ברירת המחדל לרשת הבולטות; שיפור באזורים המעורבים בזיכרון עבודה ובתפקודים ניהוליים; ושיפור בביצועי קוגניציה מרחבית הנמצאים בקורלציה עם שיפור הקישוריות של רשת הזיכרון ואזורי ניווט.
"דבר מעניין הוא שמצאנו שיפור בעשרות אחוזים בקישוריות רשתות הזיכרון המרחבי והוורבלי. אלה הרשתות שבהן מתחיל הניוון המוחי, כאמור, וזה נתון מדהים. במחקר המשך עם 102 נבדקים עלה כי הם חוו שיפור בחוסן וברווחה הנפשית, גם שבועות אחרי המחקר. במילים אחרות, גילינו במידה מסוימת את 'הרוטב הסודי' של בריאות המוח. האימון הזה עשוי לשפר את הפלסטיות המוחית ולדחות תהליכי ניוון במוח".
אגב, חלק מהתרגול היה בעיניים מכוסות. מדוע?
"30 אחוז מהמטבוליזם של המוח מנותבים לראייה, שמשתלטת על הרבה מקישוריות המוח. כש'מסירים' את הראייה, מחזקים את הקישוריות המוחית מהר יותר, וזה אחד הסודות שגילינו. אם תרצה, התמונה של מערכות נפרדות אינה נכונה. יש קישוריות בין אזורי מוח שונים. בקולנוע, למשל, נראה כאילו הצליל מגיע מהמסך, בשעה שהרמקולים ניצבים בצד".
מה לגבי חוש השמיעה? הוא רלוונטי בעיקר עבור אזרחים ולוחמים שנחשפו תדיר לרעשי פיצוצים.
"בעקבות המלחמה הזאת יהיו יותר אנשים שיפתחו בעיות שמיעה בגלל רעשי התותחים, מה שעלול להוביל לבעיות התמצאות במרחב, שבסיסן, כידוע, הוא בבעיות שמיעה. באחד הניסויים שלנו לאנשים עם בעיות שמיעה הוספנו ממד חושי, שנתן חיווי לצלילים במרחב. באמצעות רטט שהרגישו בקצות האצבעות, הם זיהו קולות במרחב כמו אדם עם שמיעה רגילה".
הטיפול בשמיעה חשוב. מחקר בראשות אונ' ג'ונס הופקינס מצא קורלציה חזקה בין בעיות שמיעה לבין סיכוי הולך וגובר להתפתחות אלצהיימר.
"כשאדם לא שומע היטב הוא מפעיל פחות את השפה, פחות יוצא מביתו, ולכן פחות מתקשר וזוכר - מה שמביא כנראה להתנוונות המוח".
עד עכשיו לא דיברנו על תרופות. בינתיים, בכל הקשור לתפקוד מוחי ולהזדקנות המוח, העולם נושא את עיניו אל חברות התרופות.
"במשך רוב שנות המחקר חברות תרופות רבות התמקדו בעמילואידים, חומרים מזיקים שמצטברים במוח. אבל זה סוף התהליך, כי ברגע שהם מצטברים שם, הנוירונים מתים וקשה להחזירם אחורה".
כלומר, התרופות משפיעות מאוחר מדי, חייבים להיכנס לתהליך מוקדם יותר.
"בדיוק. דלקתיות בגוף ובמוח, הנגרמת כתוצאה מסטרס כרוני, מחרדה ומדיכאון - יוצרת תהליך שרשרת הרסני למוח, כפי שהראתה פרופ' מיכל שוורץ ממכון ויצמן. אם רוצים להגיב מוקדם יותר, צריך לטפל בדלקתיות, בסטרס, בדיכאון ובחוסר השינה כדי להאט תהליכי התנוונות במוח. וזה בדיוק מה שעושים הטיפולים הדיגיטליים המאומתים, הם העתיד. אנחנו רוצים להיות הראשונים שעושים שימוש בתרופה היברידית, כלומר שימוש במהפכה הדיגיטלית כדי לשלבה בטיפול התרופתי ולשפר את עולם הרפואה".
עין נסגרת, דלת נפתחת
מהן השיטות היעילות ביותר כיום לאנשים שמתמודדים בימים אלה עם חרדה, דיכאון והתמכרויות, ולא נמצא במעבדה טכנולוגית כשלכם?
"כל דבר שגורם לאדם להרגיש טוב יותר - כדאי להתמיד בו. חברות תרופות, למשל, מסתכלות על הפלסבו כאויב, אבל זה לא חייב להיות כך. הסיטואציה והלך הרוח שלך משפיעים על הפיזיולוגיה, ההורמונים וקישוריות המוח. הרפואה הקונבנציונלית מפספסת פה.
"מעבר לכך, אני ממליץ לבצע תרגולים בעיניים עצומות - מתרגילי נשימות ועד תרגילי שיווי משקל. עצימת העיניים מעצימה את האפקטים של אותן פעילויות. חשוב גם לייצר היגיינה נפשית. אני ממליץ על תרגילי נשימה, מיינדפולנס ומדיטציית סריקת גוף בכל יום, חצי שעה, כקודש. חשוב מאוד גם לשלב בין דברים. ככל שדבר משלב יותר מערכות, כך הסיכוי שלו להשפיע גדול יותר".
באופן אישי, מה אתה עושה כדי לשמור על בריאותך הנפשית?
"אני מקפיד על מדיטציה של חצי שעה מדי ערב, ובבוקר למשך 10 דקות. כמי שמאופיין בקצב עבודה אינטנסיבי, אני יכול לומר שהקפדה על כשמונה שעות שינה בלילה היא קריטית לתפקוד המוח. המוח שולט על כל תהליכי ההזדקנות בגוף, ולא הפוך. אנשים שעובדים במשמרות לילה במשך עשורים, חיים בממוצע 15 שנה פחות, לפי חלק מהמחקרים. לאחרונה גם התחלתי עם אמבטיות קרח, ואני מנסה להפסיק לאכול כמה שיותר מוקדם, גם זה משפיע לטובה על הגוף והמוח. אני גם ממליץ לכל אדם, במיוחד מעל גיל 50, לרקוד כמה פעמים בשבוע, זו תרופה מעולה למוח". √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו