נתניהו והגורמים בעלי הניסיון הניהולי

למי הם מוכרים? זמן קצר לאחר החתימה על הסכם אוסלו התראיין ברדיו בנימין נתניהו וביקר את ההסכם. טענתו המרכזית היתה כנגד העובדה שהמשא והמתן נערך עם אש"ף, ולא עם גורמים פלשתיניים אחרים. המראיין שאל אותו מי הם הגורמים הפלשתיניים האחרים, ונתניהו השיב כי הוא עצמו יודע היטב אבל עכשיו, לאחר שממשלת רבין החליטה לקיים הידברות עם אש"ף דווקא, אין שום סיכוי שהם יחשפו עצמם.

לפני שבוע החליט נתניהו - לאחר יותר מארבעה חודשים שבהם מבקשת ממנו מערכת הביטחון להניח על השולחן תוכנית ל"יום שאחרי" - להציע, סוף־סוף, את "תוכניתו", המשתרעת על עמוד ורבע. נזכרתי באותו ראיון לפני 31 שנה, משום שבמסמך שהגיש לכל מאן דבעי מוזכרים האנשים הביישנים הללו, שהיו מוכנים לקיים משא ומתן מדיני על שלום עם ישראל, לו רק לא עשינו זאת עם אש"ף. "ככל הניתן", כותב ראש הממשלה, "הניהול האזרחי והאחריות לסדר הציבורי ברצועת עזה יתבססו על גורמים מקומיים בעלי ניסיון ניהולי. גורמים מקומיים אלה לא יהיו מזוהים עם מדינות או עם גופים שתומכים בטרור, ולא יקבלו מהם שכר".

הרשות הפלשתינית המחודשת, על פי הצעתו של הנשיא ג'ו ביידן, אינה מתאימה בעיני נתניהו לנהל את הרצועה, למרות מה שנקבע בהסכם החתום בינינו שהחמאס קרע באלימות ביוני 2007, והוא ימצא "גורמים בעלי ניסיון ניהולי". אין ספק שיוכל למצוא כמה משפחות פשע, בעלות "ניסיון ניהולי" מופלג בעולם התחתון, שישמחו לקחת מידיו את האחריות לאזורים מוגדרים ברצועת עזה. את שיקום עזה הוא מתנה בדה־רדיקליזציה של הרצועה. זו, כמובן, שאיפה רצויה מאוד, אשר גם במקרה הטוב ביותר תארך זמן רב, ואין הוא מגלה לנו מה יתרחש שם בינתיים.

אם זהו הבריח התיכון של "תוכנית" נתניהו, אפשר ללמוד מכך על הניסיון כולו. אגב, אין בנייר שלו שום רמז למה שישראל תהיה מוכנה לעשות אם כל דרישותיה (פירוז, דה־רדיקליזציה וסגירת אונר"א) ייענו. נתניהו יצטרך להמתין עוד 30 שנה כדי ש"הגורמים המתונים" שהוא מכיר יתקשרו אליו ויאמצו את השחר המפציע שהוא מוכן להציע.

התפכחות. באוקטובר 2022 לא הסתירו פוליטיקאים בימין הישראלי את שמחתם על בחירת ג'ורג'ה מלוני לראשות הממשלה באיטליה. אישה צעירה זו, שמתחה ביקורת קשה על האיחוד האירופי והבטיחה לפעול למען פרישה ממנו, ושהבטיחה אגרוף ברזל כנגד המהגרים מאפריקה, גילתה כנראה גם היא כי דברים שרואים מכס ראש הממשלה לא רואים מן האופוזיציה. היא הפכה לתומכת האיחוד, לתומכת באוקראינה מול רוסיה, מנסה למצוא פשרה בנושא ההגירה לאירופה ומחפשת מוצא סביר יותר מאשר לדחות את כולם ולהניח להם לטבוע בספינות רעועות בים התיכון. לאחרונה הביעה את תמיכתה בפתרון שתי המדינות. כנראה גם הימין מתפכח.

פיאד. התפטרותו בלית ברירה של מוחמד אשתייה מראשות הממשלה הפלשתינית היא מהלך נכון מצידו של הנשיא מחמוד עבאס, וחלק מן המאמץ האמריקני לשנות את פניה של הרש"פ, אך השאלה היא מי יהיה ראש הממשלה הבא. מועמדו של עבאס הוא הכלכלן מוחמד מוסטפא. הוא פרופסור מוערך לכלכלה, שכיהן 15 שנה בבנק העולמי, אך נחשב לעושה דברו המובהק של עבאס, והממשל האמריקני רוצה לראות בתפקיד זה אדם אמיץ שיוכל להטיח את האמת בפני יו"ר הרשות, כפי שלעבאס היה אומץ לעשות זאת בפני ערפאת. האיש היחיד הנחשב למי שיוכל לעשות זאת הוא מי שהצליח מאוד כראש ממשלה בעבר, סלאם פיאד. השאלה היא אם הנשיא הקשיש יעז להחזיר את פיאד, או יעדיף את המועמד הנוח יותר והמהפכני הרבה פחות.