לפני כחודש הקבינט הכלכלי־חברתי מנע את כניסתם של פועלים ערבים מיו"ש לישראל, על אף לחץ כבד מצד מערכת הביטחון לאפשר זאת. לכולם היה ברור כי אף שאולי מדובר בתרגיל של בנימין נתניהו, שמשתמש בקבינט הזה, שבקושי מתכנס, רק כדי לתקוע את העניין - הלחצים מצד גורמי הביטחון יגברו, ובסופו של דבר, כשהרוח הציבורית מעט תשכך, הפועלים ישובו לאייש את אתרי הבנייה השוממים ואת השדות החקלאיים.
אחת מהבעיות המשמעותיות מבחינת אלו שמנסים לעמוד כחומה בצורה נגד החזרת הפועלים לערי ישראל, כאחד מלקחי 7 באוקטובר, היא היעדר האלטרנטיבה. לא רק שהמדינה לא מצאה פתרון למצוקתם של ענפים גדולים וחשובים במשק - היא אפילו בקושי עסקה בסוגיה, כאילו לא מדובר במצוקה אקוטית.
הסיבה די ברורה: גרירת הרגליים במציאת הפתרון נועדה להחזיר את המצב הקודם על כנו. בהתחלה כפיילוט לבני 45 ומעלה, עם בדיקה ביטחונית והגבלות תנועה, ובהמשך שוב יזרמו פה מאות האלפים באין מפריע. כשחושבים שזה ממילא מה שיהיה - למה לחשוב על פתרונות אחרים?
אבל יש מי שכן חושבים אחרת. 15 חברי כנסת מהליכוד חתמו על מכתב הממוען לראש הממשלה וליו"ר הסיעה בדרישה לקיים דיון סיעתי בשלילת כניסתם של הפועלים הערבים מיו"ש לצמיתות. על בניית האלטרנטיבה הופקד שר התעשייה, ניר ברקת, שעומד בראש הקבוצה ושאף הכין תוכנית מקיפה שתכליתה אחת: ייתור הצורך בפועלים ערבים מהשטחים, בכל ענפי המשק, מעכשיו ולתמיד, באמצעות יבוא של 170 אלף עובדים זרים בטווח המיידי ממדינות אסיה ואפריקה.
"קבינט הקונספציה עדיין תקוע ב־6 באוקטובר וחושב שכסף לערביי יו"ש יביא שקט ביטחוני", אומר ברקת. "זו אותה הטעות שהם עשו עם מזוודות הדולרים לחמאס".
בתחילת השבוע נשאל שר הביטחון יואב גלנט על הנושא, ועמדתו היתה נחרצת: "המראות מעזה מרתיעים מצד אחד, ומהצד השני מעוררים הזדהות אצל אחרים, ואין לנו עניין להפוך את מה שקורה ביו"ש למשהו שמניע אלפים. לכן אני מציע שנתייחס ל־99% מהתושבים שם בצורה הנכונה. כלכלה ורווחה טובות בקרב אנשי יו"ש זה אינטרס ישראלי. ראוי לתת להם לצאת לעבוד ולהוריד את הלחץ... באופן הדרגתי, ניתן לאפשר עבודה שלהם, למען כולנו".
בציונות הדתית ובעוצמה יהודית, השותפות בקואליציה, תקפו את גלנט על דבריו, וכך גם בתוך הליכוד. כשתדון הסיעה בנושא, היא עשויה לקבל החלטה שתחשק את הממשלה ושתחייב את כל חברי התנועה, כולל את גלנט. לדברי ברקת, "עצוב לראות שאנשי הקונספציה עדיין חושבים שחלוקת כסף לערבים תקנה לנו שקט מהטרור. כאילו לא קרה כאן כלום בשבת ההיא. זה לא מתפקידה של ממשלת ישראל להיות סדרנית העבודה של הפועלים הערבים. הכלכלה הישראלית צריכה ידיים עובדות של פועלים ממדינות שלום, ולא של אלה שיסכנו את ביטחון הציבור הישראלי".
בישיבת הסיעה יציג ברקת מצגת שכותרתה "תוכנית חירום לאומית להבאת 170 אלף עובדים זרים ולהאצת הצמיחה במשק", ובה הוא יורד עד לרזולוציות הקטנות - כמו מיפוי ענפי המשק הזקוקים לידיים זרות עובדות, והסכמים בין הממשלות להבטחת חזרתם של העובדים בתום תקופת העסקתם, כדי למנוע זליגת מסתננים והישארותם של פועלים מעבר לזמן המוקצב להם.
בהקשר הזה, במצגת מודגש כי בניגוד למה שקרה עם כמה ממדינות אפריקה - ממשלות באסיה, כמו הודו, משתפות פעולה, ומוכנות להתחייב על שובם של אזרחיהן לארצם בתום התקופה. במצגת נאמר כי התוכנית תביא לעלייה ניכרת של 40 מיליארד שקלים בתמ"ג, של 15 מיליארד שקלים בהכנסות למדינה, ושל 80 אלף משרות נוספות לעובדים ישראלים.
זו לא הפעם הראשונה שבה ברקת מנסה להגדיל את מספר העובדים הזרים על חשבון הערבים. כבר ביולי אשתקד היה אמור להציג את תוכניתו בישיבת הממשלה, אך הדבר לא הסתייע, אף שהופיע בסדר יומה. מאז 7 באוקטובר ניסה לדחוף את התוכנית פעמים רבות, כולל באמצעות מכתבים לרה"מ ולמזכיר הממשלה, אך עד כה ללא הצלחה.
בשבוע שעבר קיימה הממשלה דיון בהכנסת 10,000 עובדים זרים לענף החקלאות. ברקת הרגיש שמנסים לעשות פה את "שיטת הסלאמי", והצביע נגד. בשבוע הבא אמורה הממשלה לדון בעובדים לענף הבנייה. זה כבר טעון יותר. רוב הערבים שנכנסים לעבוד ביישובים הישראליים הם מענף הבנייה. מדובר בצורך של 100 אלף עובדים. לפי ההתנהלות עד כה, קשה לראות שהאוצר ומערכת הביטחון יביאו לאישור השרים מספר כזה.
זהירות, עוד פיצול
ביום שני קראה מרב מיכאלי מעל לדוכן הכנסת להדחת הממשלה, כשהציגה את אי־האמון שהגישה מפלגתה לראשונה מאז 7 באוקטובר. זמן קצר קודם לכן, יאיר לפיד נשא נאום בפתח ישיבת סיעתו, ועסק גם הוא בעניינים הפוליטיים הבוערים של החלפת ראש הממשלה. שעתיים בלבד עברו בין נאומיהם המנותקים, המורידים וזורעי הפירוד לבין יציאתם לדרך של הרכבים הצבאיים בחיפוש אחר 21 הבתים שבדלתותיהם דפקו הקצינים עם הבשורה הנוראה מכל.
גם בני גנץ וגדי איזנקוט, שכבר לא יכולים להסתיר את השתוקקותם לפרישה, תקועים בינתיים בפנים. איך יפרשו כשהחיילים נהרגים, וכשעסקת חטופים נוספת עוד מרחפת בחלל? שלא לדבר על עתיד הצפון הלוט בערפל. בזמן כזה קשה לדבר על פוליטיקה, ובטח קשה לעשות פוליטיקה. לכן קמפיין המיליונים הקורא לבחירות עכשיו קרס אל תוך עצמו. אף אחד לא ילך לבחירות.
הזויים מי שחושבים שזה מה שטוב לחברה הישראלית. אפילו אביגדור ליברמן, הציניקן המושלם שיגיד כל דבר שהוא יחשוב שיועיל לו אלקטורלית, כולל דבר והיפוכו באותו המשפט, הבין זאת והודיע שלא יצטרף כעת לשום מהלך להפלת הממשלה. הציבור לא שם, אפילו לא קרוב. אם את הבחירות המוניציפליות הזיזו כי יש עכשיו מלחמה - כמה תלושים מהמציאות צריכים להיות כדי לדרוש באותו הזמן בחירות לכנסת?
לדאגה במחנה המרכז־שמאל מכך שתקום מפלגת ימין שתטרוף את הקלפים, ושתביא להקמת ממשלת ימין נוספת גם בפעם הבאה - הצטרפה השבוע דאגה נוספת. איזנקוט שמה. הראיון שהעניק לאילנה דיין הציף את השאלה אם הרמטכ"ל לשעבר יעזוב את חברו בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר גם הוא, כשהמחנה הממלכתי יתפרק עם נטישת תקווה חדשה, וינסה להוביל מפלגה משלו - אולי אפילו בתיאום עם גנץ, כדי למקסם קולות. אם זה יקרה - יהיה צפוף במחנה המרכז־שמאל, שכרגע הסקרים לטובתו. דבר אחד בטוח: איזנקוט לא יוכל להתחפש למרכז־ימין כמו גנץ. עמדותיו, גם אם עברו לאחרונה טשטוש מכוון, יותר מדי ידועות.
מחכים לבג"ץ בפינה
ביום שני יתחדש מהלך הדחתו של ח"כ עופר כסיף מהכנסת, בדיון בוועדת הכנסת ומאוחר יותר במליאה. נכון לעכשיו נמצא רוב של 90 ח"כים להשלמת המהלך, אך עד לרגע האחרון לא יהיה אפשר לדעת אם כל סיעות האופוזיציה שחתמו יעמדו במילתן.
בתשובה לפניית כמה ח"כים שתהו על העיכוב בפרסום חוות דעתה, היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפק, הודיעה שתעשה זאת תוך כדי הדיון, ועוד לפני ההצבעה. אך כמה מהח"כים העומדים מאחורי המהלך חוששים שחוות דעת שלילית תגרום למפלגות השמאל ליישר קו ולהצביע נגד, ובכך מספר התומכים יירד מ־90, וכסיף יישאר על כנו כחבר כנסת. אם ההליך יושלם בכל זאת, הדבר יובא לפתחו של בג"ץ.
בסתר ליבם, יש בקואליציה מי שמחכים בקוצר רוח לראות מה יעשה ביהמ"ש העליון. מצד אחד - עמדתם הידועה של שופטי בג"ץ, שפעם אחר פעם החזירו את מועמדויות הח"כים הערבים שנפסלו בידי ועדת הבחירות המרכזית; מנגד - רוב של 90 חברי כנסת, רוב עצום וכמעט חסר תקדים, שבאמצעותו בית הנבחרים הישראלי אומר בקול רם וצלול מהי עמדתו בנוגע לכהונת מי שמואשם על ידיו בהסתה לאלימות.
אם מישהו חשב ששיא האקטיביזם והזלזול בכנסת ובהפרדת הרשויות היה בפסקי הדין על חודו של קול, שניתנו בעניין חוק יסוד: צמצום עילת הסבירות וחוק יסוד: הנבצרות - הרי ביהמ"ש העליון עשוי לעמוד בפני מבחן גדול בהרבה ממש בקרוב.
עומס על הקווים
בדיוק בשעה שבה תתכנס הוועדה בכנסת לדון בהדחתו של כסיף, דיון שעיניהם של 90 ח"כים יהיו נשואות אליו, ועדת הכלכלה תתכנס כדי לדון בהצעת חוק שמטלטלת את המגזר החרדי ואת חברות הסלולר כבר שנים רבות. הצתת חנויות סלולר בערי המגזר, הפגנות אלימות, מעצרים, גביית דמי חסות כתנאי ל"תעודת כשרות", שרי תקשורת שעומדים מנגד ולא יודעים כיצד לטפל בבעיית המפלצת העסקנית, שלפי הטענה מגלגלת כמיליון שקלים בחודש על גבם של אנשי המגזר החרדי - כל אלו יסתיימו, ככל הנראה, בהצבעה חטופה ביום שני, שבה הוועדה צפויה לאשר הצעת חוק שתעניק מונופול בלעדי ל"ועדת הרבנים לענייני תקשורת", לעסקניה ולאנשי העסקים שמגלגלים כסף רב בזכותה.
הרעיון לפני 19 שנה היה לשווק טלפונים "טיפשים", לשיחות בלבד, ולחסום שיחות לא ראויות, קווים חמים, קווים לוהטים וכדומה. הוועדה פעלה בשם הרבנים כדי לחסום אותם ולשמור על כשרות הטלפונים. מהר מאוד גילו כמה עסקנים חרדים את הפוטנציאל, ופעלו כדי להשתלט על הוועדה ולחסום כל שירות טלפוני שלא יישר איתה קו.
הקופה תפחה, והרבנים נטשו בזה אחר זה. בשל חשד לפעילות עבריינית ולהברחת כספים, רשם העמותות החליט לפרק את העמותה. אחד מפעיליה המרכזיים אף נעצר בחשד לסחיטה ולאיומים ב־15 מקרים. הפעילות הכספית, כמיליון שקלים בחודש, הוברחה לעמותות אחרות ולחברות מסחריות. כיום פועלת העמותה בפירוק, ללא כל תקציב מדווח. אפס שקלים במאזן.
שר התקשורת לשעבר יועז הנדל ניסה לפתוח את השוק לתחרות, וגוף מתחרה אכן קם. כיום יש לו 10,000 מנויים. לוועדת הרבנים המקורית יש יותר מחצי מיליון. החוק החדש, שכנראה יעבור, יביא לסגירת הגוף המתחרה, למניעת תחרות נוספת בעתיד ולקביעת מונופול לוועדה, שנמצאת בפירוק מנהלי בשל חשדות לפעילות לא חוקית.
בזה אחר זה התקפלו נציגי דגל התורה, ש"ס וחלק מאגודת ישראל, שחשבו גם הם להקים ארגוני כשרות סלולרית, כמו בענף המזון, כתוצאה מלחצים אדירים שהופעלו עליהם מצד בכירי חסידות גור, השולטת כיום בוועדה. די היה בכמה דילים הקשורים לבחירות המוניציפליות הקרובות כדי לשבור את ההתנגדות של נציגי החרדים, ולהעניק את הבלעדיות לאנשי החסידות הגדולה. היחיד שמסרב כרגע להיכנע הוא איתמר בן גביר. גם במגזר שלו רוצים גוף כשרות, ולגור לא היה איך ללחוץ עליו. הוא יצביע נגד, אבל עבור אנשי גור - זה כסף קטן כדי להבטיח רוב למהלך
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו