הגנה בעירבון מוגבל: "כיפת ברזל נתנה לנו פטור מלחדור לרצועה, ואפשרה לחמאס ולחיזבאללה להתעצם"

פרופ' אודי לבל

חוקר יחסי צבא, חברה ותקשורת, וקורבנוּת פוליטית בארץ ובעולם

מרצה בביה"ס לתקשורת וראש המרכז לתקשורת בינלאומית, אונ' בר־אילן. חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת והמלווה האקדמי של מרכז מורשת בגין בירושלים

פרופ' אודי לבל, אנחנו יותר מחודש בלחימה. לפני שנשוחח על חסמים אינהרנטיים שיש לישראל במהלך הקרב, סיפרת לי שב־7 באוקטובר נזכרת במנחם בגין. מדוע?

"לבגין יש ציטוט שעבורי הוא אולטימטיבי. במרכז בגין אני תמיד מתחיל איתו הרצאות בפני סגלי צבא בכירים, ארגוני ביטחון ומודיעין. לטעמי, זו המורשת המדויקת שראוי לייחס לבגין. זה הולך ככה: 'אם אויב המדינה היהודית אומר שבליבו שאיפה להשמיד אותה - אל תזלזלו, אל תלעגו, אל תפקפקו. קחו את שאיפתו ברצינות. התייחסו אל דבריו בכל החומרה הטבועה בהם. האמינו לו. האויב הזה רוצה להשמיד יהודים. מנעו ממנו את הכוח להשמידם. לעולם אל תאמרו אין זה רציני, לעולם אל תשאלו מה העולם יגיד. דעו, לעולם לא ירחם העולם על יהודים נשחטים, אבל לעולם יכבד העולם יהודים לוחמים'".

עוצמתי, מצמרר וגם עצוב.

"לשיטתי זו דוקטרינת בגין האמיתית. כל מקבל החלטות צריך לתלות אותה מול שולחנו. יש דברים שבהם לא משחקים. אני מאמין שראש המפלגה שבגין הנהיג לא נחשף לציטוט הזה. משום מה מזהים את דוקטרינת בגין באופן מוגבל עם הגרעין, כלומר בכל הקשור לנכונות ישראל לצאת ולסכל פרו־אקטיבית איום לא קונבנציונלי. הקריאה שלי שונה. בכל ימיו בגין סבר שכאשר יש איום - וכך היה מגיב גם לנסראללה ולחמאס, שברור שהם מחויבים להשמדתנו, מה שמכונה סכנה ברורה ומיידית - אזי יש לנקוט יוזמה פרו־אקטיבית. לישראל אסור לחכות ללגיטימציה.

"זה מתבטא בנאומו שבו הוא פוסל לחלוטין את הצורך למסגר מערכה כמלחמת אין ברירה. והנה קיבלנו מלחמת אין ברירה. זה עלה בכ־1,600 הרוגים ונרצחים. ביום כיפור בכ־3,000 חללים. בגין פעל פרו־אקטיבית פעמיים מול סכנה ברורה ומיידית: בהשמדת הכור בעיראק ובכניסה ללבנון. בשניהם חשב שהדבר יעלה לו בכיסאו. לפני השמדת הכור התבטא שמאחורי הממשלה 'עומד שעון חול'. הוא סבר אז שהם לא ייבחרו מחדש והבין שאם לא הם - לא יהיה מי שיבצע את הפעולה הנועזת. למדינת ישראל אין הלוקסוס לא לקחת את אויביה ברצינות. מדוקטרינת בגין בנימין נתניהו ירד לחלוטין. נתניהו עוסק רטורית באקטיביזם צבאי, אבל ברמה היישומית - הפוך לחלוטין. הוא מכור למדיניות של הימנעות. מדיניות הפקרת ביטחון האזרחים. לאזרחים הוא מוכר סיסמאות ביטחון ותחושת ביטחון. הכל חוץ מביטחון".

זו תפיסת עולם שמהווה חסם משמעותי בדרך לניצחון, להכרעת האויב.

"זו הפקרה מוחלטת של מחויבות המדינה לאזרחיה. במשך 20 שנים מקבלי החלטות התמכרו ל'צבא שלום חייליו' במקום לצבא ההגנה לאזרחיו. לכל היותר פעולות מוגבלות, שמבטיחות את 'כוחותינו שבו הביתה בשלום'. השיא מתבטא כמובן בנסיגה מלבנון, בנסיגה מעזה או בעסקת שליט. אך גם היומיום גדוש בהישענות על טכנולוגיה, כטב"מים ויתר רכיבי הדוקטרינה. החשש המרכזי של המנהיגות הוא מעמידה מול משפחות חללים שלהן מעמד אתי בשיח הציבורי, תוך שהתרגלו לא לספור בכלל את האזרחים שעל הפקרת ביטחונם כלל לא נתבקשו להעניק תשובות. קולם של האזרחים נותר דומם. הם מה שמכונה 'קורבנות פוטנציאליים'. עד שלא תבוא לידי ביטוי הפקרת שלומם, לא יונכח בשיח הציבורי מעמדם כקורבן שיש להתעמת עימו".

הציבור הוא זה שצריך לגלות חוסן ולספוג. כך הורגלנו לחיות במדינת ישראל.

"שיח החוסן ותעשיית החוסן הם המחשה לאבסורד שמתקיים כאן החל מאינתיפאדת אל־אקצא. אז נפתחו שלל מרכזי החוסן, מרכזים שעושים עבודת קודש ליחיד, אך ברמת עיצוב התודעה חותרים תחת החוסן הלאומי. מה המסר של 'שיח החוסן'? אתה האזרח תקבל כלים להסתגל לחיות עם הטילים, עם הפחדים, עם הטרור, עם היעדר הביטחון - ובכך אני כמדינה אמנע ממצב שכל עוטף עזה יקום עלי למצור סביב הכנסת, ויבהיר לי שלא ניתן לחיות עוד יום אחד במצב הבלתי אפשרי הזה של היעדר ביטחון.

"שיח החוסן הופך את המצב לנסבל, כי הוא מספק לאזרחים לא ביטחון אלא 'תחושת ביטחון'. דמויות המופת לחיקוי הן המתמודדים, בעלי החוסן, בעזרת עובדים סוציאליים וניידות טיפול בטראומה. מישהו שאל את עצמו האם זה הגיוני? אולי כל אותם 'סוכני חוסן' רק חותרים תחת הפיכת היעדר הביטחון האזרחי של הדרום לבעיה חברתית ומנרמלים את המצב?"

דבריך מתקשרים למה שאתה מכנה "סינדרום פוסט־וייטנאם" בארץ ובעולם. טענת גם שההמחשה האולטימטיבית עבורו היא כיפת ברזל.

"בצורה פרדוקסלית, כיפת ברזל שימרה את חיי ראשי חמאס. היא נתנה לנו פטור מלחדור לרצועה, להיכנס למטרו ולעקור אותם משם בדומה למה שממשלת בגין עשתה לראשי אש"ף, כשסילקה אותם לתוניס. רק ב־7 באוקטובר אזרחי ישראל חשו בצורה קטסטרופלית את איום הטרור, ורק אז, כשכיפת ברזל לא סייעה, נאלצנו לצאת למערכה. אם כיפת ברזל לא היתה קיימת והיה נוחת כאן מטר רקטי שהיה הורג עשרות אזרחים, כבר היינו מזמן בעיצומה של 'חרבות ברזל'. כיפת ברזל אפשרה לנתניהו לאיין את התמרון בעזה במשך שנים, ואפשרה לחמאס ולחיזבאללה להתעצם בזמן הזה".

"נתניהו של מטה"

הדברים שאתה אומר מורכבים, ואני תוהה מי מאפשר את המציאות העגומה שאתה מתאר. בתחילת 2022 ‫כתבת, למשל, שהלכי רוח מחלחלים מהדרג המדיני לצה"ל ‫ומאפשרים מציאות בלתי אפשרית.‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

"נחלק את זה לשתי רמות. ברמה המדינית, מנהיג אזרחי ראוי הוא מנהיג שיודע לקחת מערכת ולהפעיל, לטלטל ולהנהיג אותה. שרון עשה זאת לצה"ל בחומת מגן. בגין הלך על הפגזת הכור ועל ההסכם עם סאדאת, בלי תמיכת הצבא. ארנס ממש אילץ את הצבא להכריע את הטרור ביש"ע בתקופתו. לשם כך מנהיג נבחר. להוביל. לא להתבכיין שאין לו משילות.

"ברמה הצבאית - הדוקטרינות הצבאיות התמכרו לכך שמעל לכל הן מקדשות את הבריחה ממשברי לגיטימציה. שזה מעל הספקת ביטחון. לשם כך בנו עצמם כצבאות פוסט־הרואיים. הם לא נכנסים למערכה שעשויה להפוך למה שבישראלית כינו 'בוץ': מערכה שתגבה חללים, כזו שתדרוש תמרון, שתיקח זמן. האבסורד הוא שהדבר דורש הפעלת מניפולציות תודעתיות שאט־אט הופעלו לא על האויב, אלא עלינו. הוסבר לנו שבעצם מושגת הרתעה. שהטרור מוכל, שניתן להמשיך בדרך הזו. שמוצדקת השתתת הצבא על טכנולוגיה וחיל אוויר. למרות שכל מי שקורא אנליסטים צבאיים בעולם, יודע שאין לדבר פשר. מצפון ומדרום יש לנו אויבים מקצוענים המחויבים להשמדתה של ישראל, כל אינץ' כאן חשוף לפגיעת טילים. עקירת האיום לא תוכל להיעשות ללא תמרון. אבל מי יעשה את התמרון? צבא היבשה כמעט לא קיים".

כרגע הוא עושה את עבודתו נאמנה.

"אבל ההתמכרות לשיח הלגיטימציה החליפה את ההשתעבדות הנדרשת לשיח הביטחון. נוצרו כאן מצבים שבהם אנו מגיבים בזמן שנוח ליריב, אמנם תחת לגיטימציה, במקום באמצעות יוזמות שלנו, מתוך החשש שאלו לא תזכינה ללגיטימציה".

השתמשת קודם בצמד מילים לא ברור - "מניפולציות תודעתיות" שנעשו, כאמור, עלינו ולא על האויב. למה אתה מתכוון?

"ממליץ לכולם להביט בסרטון הרהב שהפיק דובר צה"ל לרמטכ"ל אביב כוכבי לאחר שומר החומות. כוכבי מסביר שם כמה חמאס מורתע, כמה עשה טעות שפגע בנו. כמה לא יתאושש. קדנציית כוכבי היא מסע תודעתי עצום מול הציבור הישראלי. הוא פתח את כהונתו באופן מאוד מיוחצן ‫עם התוכנית הרב־שנתית 'תנופה', שאותה כינה 'מערך תמרון לניצחון', אבל ביטל לחלוטין את אופציית התמרון. וזה בזמן שחמאס לא הפסיק לרגע להצהיר על כוונותיו. כוכבי הוא הרמטכ"ל האידיאלי לנתניהו - הפער העצום והבלתי נתפס בין רטוריקה למעש".‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

מה ציפית שיעשה רמטכ"ל שמונחה בסופו של דבר על ידי הדרג המדיני? לא הייתי תולה בו את האשמה.

"צבאית אני מציע לראות בו 'נתניהו של מטה'. אם מכל סמכויות הביטחון נתניהו בחר בו ובתורתו - כנראה זו גרסת 'הא־לוהים החיים' שבה הוא חפץ. אגב, השניים הלמו זה את זה לא רק דוקטרינרית, אלא גם מנטלית. לטעמי, שניהם משוכנעים שהם מרי ביטחון מהלכים".

להבטיח את חיי העם

אתה מתייחס גם לוועדות החקירה שהוקמו כאן כעדות לאורך השנים.

"מאז מלחמת יום כיפור מקבלי ההחלטות אחוזי אימה לפתוח במערכה. הם תופסים כל מערכה ככזו שעצם פתיחתה היא חריגה מהציפיות החברתיות. שעצם קיומם של חללים אינו לגיטימי. שהורי החללים והלוחמים שבים להפגנות, מתארגנים כתנועות חברתיות, מתניעים ועדות חקירה, ובסופו של דבר מובילים לדה־לגיטימציה של הממשל המכהן. זה תסריט שהם לא חפצים בו. ההתמכרות למבצעים מוגבלים היא, בין השאר, משום חשש זה. החשש שחללים צבאיים לא יוכלו להיתפס כמחיר נתפס ולגיטימי עבור המשימה. גם אם זה נכון, זו בגידה בתפקיד ההנהגה.

"אם לטעמכם נדרשת פעולה צבאית ונדרשת הקרבה לאחר שיקול דעת משמעותי - צאו אליה. מחויבותכם לוודא ששערה משערות ראשו של אזרח לא תיפגע. לשם כך יש לכם צבא. כשרבין הוציא את הסיירת לפעולה באנטבה, הוא הפקיד בידי עוזרו מכתב התפטרות. היה ברור לו שאם הפעולה תיכשל הוא יקבל אחריות, אך האפשרות שתיכשל לא מנעה ממנו לאשר אותה. מחויבותו היא לאזרחיו".

אתה יכול להבין מנהיג או רמטכ"ל שלא מעוניין בחללים שייהרגו במשמרת שלו? מעבר לכל הפוליטיקה שאתה מתאר יש כאן עניין של חיי אדם. לי ברור מאוד למה כל החלטה לסכן חייל או אזרח היא הרת גורל. אבל מהדברים שלך נשמע כאילו יש כאן כוונת מכוון מודעת לא לסכן חיי חיילים על חשבון אזרחים, ואני מסרב להאמין לכך.

"שלא אובן לרגע כמי שמלין על היעדר נכונות של מקבלי החלטות לסכן לוחמים. חובתו של כל מנהיג לעשות כל שביכולתו כדי למזער אובדנים מיותרים. כוונתי היא אך ורק בהקשר הפוליטי. הסינדרום שאני מצביע עליו הוא פוליטי, והוא לגבי היכולת המוגבלת של קורבנות אזרחיים להפוך לפקטור מעצב תודעה בקרב המנהיגים. מקבלי ההחלטות למדו לזהות את אובדן החיילים, ולא את אובדן האזרחים, ככזה שעשוי להוביל למשבר לגיטימציה".

אתה גם סבור שאופי ועדות החקירה הוא עדות לשיבוש ההיררכיה של הקורבנות. תסביר.

"משום שעד כה הוועדות האלו, המוצדקות כשלעצמן, הוקמו כדי לתבוע את זעקת חללי צה"ל במלחמות שלא נוהלו כשורה, או את קולם של הבלתי מעורבים, כמו בוועדת כַּהַן, או להבדיל גולדסטון. אך מעולם לא הוקמה ועדת חקירה שתדרוש את אחריות מקבלי ההחלטות להפקרת ביטחון אזרחי ישראל. אלו קורבנות ללא פנים שטרם הפכו לתנועה חברתית, שטרם זכו בגיבוי התקשורת. ובמובן הזה - אם קיימת כעת מסיבות נוראיות מודעות לסבל הזה, ואם תוקם כעת לראשונה ועדה לכשל הזה - זו תהיה הפעם הראשונה שוועדת חקירה בנושא כשל צבאי תוקם מהסיבות הנכונות ביותר: בשל כשל המדינה לספק ביטחון לאזרחיה.

"תראה, אני סבור שפוליטיקאים חוששים מקורבנות קונקרטיים, כמו הורים לחללים. אך קורבנות פוטנציאליים שהם האזרח, שחלילה יישחט מאיש חמאס שעלול לפלוש לקיבוצו, הוא לא מישהו שיכול לייצר תנועה חברתית עם כוח ועוצמה ולתבוע סנטימנט ועיצוב מדיניות ציבורית. לכן 'ארבע אימהות' היתה תנועה אפקטיבית. אך התושבים שנותרו חשופים לארטילריה רצחנית - מי בכלל מביט עליהם כעל קורבן שיש להקשיב לו, לארגן אותו תחת תודעה?"

סייעת להכרה ציבורית בשכול נפגעי פעולות האיבה, ולאחרונה גם להקמת אנדרטת צד"ל. כתבת שמנהיגים מעדיפים אנדרטאות צבאיות על אזרחיות. מדוע? 

"דמיין לעצמך מנהיג עומד ליד אנדרטה לזכר חיילים. הוא יאמר לאזרחים: 'תראו כמה אני מקריב למען ביטחונכם'. אבל כשמנהיג יעמוד ‫ליד אנדרטה לאזרחים, מה הוא יוכל לומר - '‫תראו כמה אין כאן ביטחון'?‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬ אנדרטה לאזרחים ‫משדרת דה־לגיטימציה לממסד, למדינה, לסדר החברתי‬‬‬‬‬‬. ‬‬מוסד המדינה נבנה על כך ‫שיש פה ביטחון לאזרחים‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬. האנדרטאות שייבנו ל־7 באוקטובר יעידו קודם כל על דבר אחד - על בגידת המדינה בתושביה‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬".‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

‫לסיכום, מה עשוי להיות ניצחון במלחמה הזאת, אם בכלל?‬‬‬

"אני לא יודע באשר לניצחון, אך אומר משהו בתור מי שמאמין שלשיח יש הקשר תודעתי אסטרטגי. מחוץ לחדר המטכ"ל תלויה אמרתו של דוד בן־גוריון - 'תדע כל אם עברייה כי הפקידה גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך'. הייתי רוצה שלאחר המלחמה תתווסף לשם המובאה מראשית השיחה של בגין. מובאה שתזכיר שנוסף על אחריות המנהיגים לרווחת הלוחמים, מטרת־העל שלהם היא הבטחת חיי האזרחים. בעיניי זה ייחשב כניצחון".