אחרי שנעזר בשירותיו: מסתמן שנתניהו חתך מיוסי כהן

אף אחד לא רוצה להצטייר כמי שמתעסק בעת הזו בפוליטיקה, אולם מאחורי הקלעים נראה שהעיסוק הפוליטי מעולם לא היה אינטנסיבי יותר. של כולם. ממשלה ואופוזיציה. ארגוני ימין ושמאל, שרים בכירים וח"כים זוטרים. כולם עוסקים כל העת ביום שאחרי, מתרחשים תרחישים, עוסקים בהערכות, עורכים סקרים ומקיימים ללא הרף פגישות והתייעצויות, תוך כדי ניהול המערכה, לפניה ואחריה.

ראש הממשלה הוא החשוד המיידי. אבל לא רק הוא. שר הביטחון יואב גלנט מנהל בשבועות האחרונים סדר יום עצמאי, מנותק לגמרי מהממשלה ומשרי הליכוד. מאז ישיבת הממשלה במוצאי שמחת תורה, 7 באוקטובר, לא הופיע גלנט לשום ישיבת ממשלה. יותר מחודש, כשהשרים נפגשים עם בכירי צה"ל ומערכת הביטחון, ומנהלים עימם שיח עצמאי ללא נוכחות שר הביטחון - הממונה עליהם על פי החוק. גלנט אכן מסור לענייני המלחמה ומאז פרצה כמעט לא עזב את הקריה שממנה הוא מנהל את המערכה. אולם ישיבות הממשלה בחודש האחרון, ארבע במספר, התקיימו כולן בקריה. אי־התייצבותו לא נבעה ככל הנראה משיקולי לו"ז.

במסיבות העיתונאים שמקיים גלנט בגפו, בערך פעמיים־שלוש בשבוע, לא מזכיר שר הביטחון את ראש הממשלה אפילו במילה אחת. כאילו שרשרת הפיקוד במדינה מתחילה בשר הביטחון, ראש המטה הכלכלי ומטה. מעליהם כלום, אולי רק השכינה.

בסביבתו של נתניהו משקיעים אנרגיות רבות בהבהרה ברורה לחברי הליכוד, שראש הממשלה לא מתכוון ללכת אחרי המערכה, ומי שימהר להספידו עשוי לשלם על כך מחיר. נתניהו לא מתכוון להתפטר, וגם לא להוביל לבחירות. אם הלחץ של הצד שמנגד יכריע והממשלה תיפול, הוא יתמודד שוב. על ראשות הליכוד ואחר כך על ראשות הממשלה.

הצלחתו רחוקה מלהיות מובטחת. אם ההידרדרות של הליכוד בסקרים תימשך, יהיו כאלה שיבקשו לקרוא תיגר על מנהיגותו ולהתמודד מולו על ראשות המפלגה. בבדיקות שערכו כמה מהם לאחרונה, התברר כי הקמת ממשלה חליפית בכנסת הנוכחית תהיה מהלך מורכב בהרבה מאשר ללכת לבחירות כלליות.

הפלת הממשלה הנוכחית באי־אמון והעמדת ממשלה אחרת תחתיה דורשות תיאום של רוב סיעת הליכוד וכלל המפלגות השותפות בקואליציה. לבחירות צריך רק לקבוע תאריך. בשיחות הרבות שמתנהלות בלשכות שונות בכנסת סומן מועד הבחירות הריאלי כמאי-יוני 2024. אחרי המלחמה. אחרי ועדת החקירה, או לפחות ממצאיה הראשוניים. 

בן טיפוחיו

בעוד גדעון סער מעדיף לפלס את דרכו חזרה לשורות הליכוד, בסדרה של פגישות בארבע עיניים שקיים לאחרונה עם נתניהו, מה שמעיד על כך שדרכו המשותפת עם בני גנץ הגיעה בכל מקרה לסיומה, יש מי שמעדיף לנסות לצאת דווקא לדרך עצמאית.

יוסי כהן היה הפייבוריט של נתניהו. בן טיפוחיו. ראש הממשלה האמין בראש המוסד שמינה, גם זמן רב אחרי שסיים את תפקידו. המוסד בראשות כהן ידע ימים גדולים שהחזירו אותו לימי תפארתו. כהן עצמו אדם מרשים, נואם בחסד ומשדר כריזמה ומנהיגות שופעת. תכונות אלה בדרך כלל גורמות לריחוק מנתניהו, אולם במקרה של כהן הביאו דווקא לקירוב ולהערכה. כנראה נתניהו סבר שנוסף על כל אלה, כהן יישאר נאמן לו לנצח.

כהן שילם מחיר על קרבתו לנתניהו, כשבאופוזיציה ובתקשורת סימנו אותו כמי שמזוהה עם ראש הממשלה וכיעד למתקפה. הפעם הראשונה שיחסי השניים עלו על שרטון היתה בתקופת המאבק על הרפורמה המשפטית. כהן, כצופה מהצד שאינו חלק מהמערכת הפוליטית, החליט בשלב מסוים לנקוט עמדה, נגד הרפורמה, ותקף את נתניהו על תמיכתו בה. "למען ביטחון המדינה ומול האיום האיראני", אמר. משפט שמבחינת נתניהו כמוהו כמכה מתחת לחגורה. בעוד הוא מנהל מאבק, כמעט חסר סיכוי, נגד שר הביטחון וראשי הצבא, שיפנו את האצבע המאשימה, כמוהו, לסרבנים, למעודדי הסרבנות ולגנרלים לשעבר שמנרמלים זאת - מגיח משום מקום מקורבו ומפנה את החיצים כלפיו.

באופן מפתיע, עם פרוץ המערכה זימן נתניהו אליו את כהן לפגישה והודיע לו כי הוא מעוניין בשירותיו בכמה עניינים, שבהם יוכל לנצל את קשריו מתפקידו הקודם. כהן זומן להתייעצויות, בארבע עיניים ובפורומים נרחבים יותר, והחל לפקוד את לשכת ראש הממשלה מדי שבוע, לעיתים יותר מכך. מי שחולל את המשבר האחרון ביניהם הוא כנראה ראש המוסד המכהן דדי ברנע, שמאוד לא אהב את הצגתו של כהן כמי שעומד בפרונט במגעים עם מדינות ערב, ובעיקר קטאר. הוא דרש מנתניהו שיעשה סדר ויבהיר מי כפוף למי. נתניהו חתך מכהן סופית, ובשבועיים האחרונים השניים בנתק. בשבועיים האחרונים לא הגיע כהן כלל ללשכת ראש הממשלה וההתייעצויות עימו נעצרו כליל.

בחודש יוני הבא, בדרך מקרה, התאריך שסומן כמועד פוטנציאלי לבחירות הוא גם סיום תקופת הצינון של כהן. אם עד לפני כמה חודשים היה נדמה כי הכיוון של ראש המוסד לשעבר הוא הליכוד, ההערכות סביבו השתנו לאחרונה. הליכוד הרי כבר לא סחורה חמה כשהיתה, וגם נתניהו כבר לא מחכה לו שם. על כן מתחזקת ההערכה במערכת הפוליטית כי פניו של כהן למפלגה עצמאית בראשותו. תחילה לבד, בהמשך אולי לחבר אחרים. אולי יואב גלנט. 

ככל שהמתקפות על נתניהו יגברו והדרישה להדחתו, אחרי המלחמה, תיעשה לוחצת יותר, יגבר הצורך במפלגת ימין חדשה, שלא תהיה נגועה בקונספציות שהוביל נתניהו, ושתוכל לקלוט את הלך הרוח של ציבור רחב, שעל פי הסקרים התפכח מאשליות הסכמי השלום והנסיגות ועבר ימינה. לא לימין של נתניהו, וגם לא של סמוטריץ' או בן גביר. יוסי כהן, במתקפתו השבוע נגד גל הירש, סימן את הכיוון. היעד הבא יהיה, כנראה, שוב נתניהו.