אם כל חטאת (ג'): כך גידלנו את חמאס

מדיניות הבידול של ישראל מול חמאס, שתחזקה את שלטונו של ארגון הטרור בעזה כרע במיעוטו, לא היתה דבר שבנימין נתניהו נהג להתגאות בו או לשוחח עליו בפומבי. לאורך השנים היו אפילו סימן או שניים - כמו ראיון למגזין "טיים" ביולי 2019 - שמעידים כי נתניהו עצמו התלבט עד כמה הדבר מוסרי או נכון.

הטרגדיה, התברר לימים, היתה כפולה: קטאר, מדינה תומכת חמאס, שקיימה קשרים עם ארגוני טרור נוספים, תחזקה ושימנה בכספים את שלטון חמאס מעבר לגבולנו הדרומי. ישראל, שביקשה להילחם בטרור, נתנה את הסכמתה להסדר המפוקפק הזה.

רבים ראו בכך כניעה ותשלום דמי חסות ("פרוטקשן") לחמאס. כשהכספים התעכבו, חמאס איים או ירה טילים על ישראל. השקט נקנה רק לפרקים, בין הסבבים, אבל נתניהו - שנוסף על הכל, טעה והוטעה לחשוב שחמאס מורתע - ראה לאורך השנים בתחזוק חמאס כורח שהוא בבחינת הרע במיעוטו. כשכבר דיבר על כך בפומבי, הוא עשה זאת באופן מדוד ובמשורה.

הדברים המפורשים ביותר של נתניהו על מדיניות הבידול נאמרו בישיבת סיעת הליכוד במארס 2019: "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלשתינית, צריך לתמוך בחיזוק חמאס ובהעברת כסף לחמאס. זה חלק מהאסטרטגיה שלנו, לבדל בין הפלשתינים בעזה לבין הפלשתינים ביהודה ושומרון".

הרבה יותר מזה, עד כמה שהדבר נשמע מפתיע - אין. אל מדיניות הבידול נלוותה מדיניות השתיקה. מעגל המקורבים של נתניהו היה נדיב יותר בהסברים.

אחת מהם היתה שרת ההסברה לעתיד, שהתפטרה עם פרוץ המלחמה, גלית דיסטל אטבריאן. את הפוסט הנשכח, מרובה הסעיפים, שדיסטל אטבריאן פרסמה בפייסבוק ב־5 במאי 2019, צריך לקרוא בקפידה. הוא פורס בהרחבה יחסית את תפיסת העולם של נתניהו. בסעיף 5 שלו כתבה אטבריאן:

"צריך לומר זאת ביושר - נתניהו רוצה את חמאס על הרגליים, והוא מוכן לשלם על כך מחיר כמעט בלתי נתפס - חצי מדינה משותקת. ילדים והורים בפוסט־טראומה, בתים מופצצים, אנשים נהרגים. חתול אשפתות מחזיק נמר גרעיני בביצים, ונתניהו במין איפוק מקומם, כמעט בלתי נתפס, לא עושה את מה שהכי קל לעשות - למוטט את הארגון הזה בהבל פיו של צה"ל.

"השאלה היא: למה? למה?? למה???", ודיסטל אטבריאן משיבה: "כל בית צריך מרפסת, וישראל היא בית. המרפסת של הבית הזה היא השומרון. כמעט מכל עיר מרכזית בישראל, כן, גם מתל אביב, אפשר להגיע לשומרון ביריקה. לסבר את אוזנכם - הזמן שיהיה לילד בן 3 מהגן ברוטשילד להגיע למרחב בטוח כשתיזרק עליו פצצה מהשומרון, זהה לזמן שיש לילד כזה בעוטף עזה... שניות ספורות".

וכאן מגיעה השורה התחתונה, המעט ארוכה: "תמרקרו את המשפט הבא - בנימין נתניהו משאיר את חמאס על הרגליים כדי שמדינת ישראל לא תהפוך כולה לעוטף עזה. אם חמאס מתמוטט, אבו מאזן עלול לשלוט ברצועה. אם הוא ישלוט בה, יקומו קולות מהשמאל שיעודדו משא ומתן מדיני ופתרון מדיני ומדינה פלשתינית גם ביהודה ושומרון... המשמעות - כפר סבא, רמת השרון, מודיעין ותל אביב - כולן בטווח 30 שניות מטיל איראני, שיוצב במרפסת של מדינת ישראל. זו הסיבה האמיתית שבגללה נתניהו לא מחסל את האמאמא של חמאס. כל השאר זה בולשיט..."

"לא טעינו"

נתניהו משך ומשך את מדיניות הבידול, עד שהיא התפוצצה לו בפרצוף. האלוף (מיל') גרשון הכהן, שתמך לאורך שנים בגישת נתניהו בסוגיית חמאס־עזה, מתעקש גם היום: "לא טעינו". לדבריו, הראשון שעמד על הצורך בהפרדה בין יו"ש לבין עזה היה יצחק רבין, "שקלט באיחור מהי המשמעות של 'המעבר הבטוח' שאנשי אוסלו 'בישלו' לו בין עזה ליו"ש.

"את החיבור היבשתי הסופר־מסוכן הזה, בלב ישראל", אומר הכהן, "בין מחסום ארז לתרקומיא, חיבור שלא מומש בשל הסכנה הביטחונית, לא ניתן היה לסכל כל עוד חמאס לא עלה לשלטון בעזה. כשזה קרה, נוצרה עבורנו הזדמנות מול ארה"ב של אובמה ומזכיר המדינה שלו ג'ון קרי, שהיו אובססיביים לפתרון שתי המדינות; פתרון שהיה דוחק אותנו לגבולות של חנק ומוות. ברגע שחמאס השתלט על עזה, נתניהו יכול היה לומר לארה"ב ולפלשתינים: זה לא שתי מדינות. זה שלוש מדינות. היה לו 'קייס'.

"הבעיה של נתניהו", סבור הכהן, "היתה שהאסטרטגיה הזאת היתה נכונה עד סוף עידן אובמה. לאחר מכן, כשהלחץ למדינה פלשתינית מלא־מלא ירד מאיתנו, נכון היה לבחון אותה מחדש, וזה לא נעשה. נתניהו", טוען הכהן, "אינו מבין את היסוד הבסיסי של אסטרטגיה. הוא היה צריך להבין שאחרי שהוא מחולל את הסכמי אברהם ועומד ערב הסכם עם הסעודים, הוא יוצר כוחות התנגדות חדשים.

"כל קונספציה טובה לשעתה. אסטרטג טוב בוחן יום־יום אם האסטרטגיה שלו עדיין בתוקף, ונתניהו לא עשה זאת. נוסף על כך, קרו עוד שני דברים. ראשית - העולם השתנה. העמידה של אוקראינה מול רוסיה נתנה לפלשתינים זריקת עידוד. מהיום הראשון היו שם קריאות: 'בואו נעשה מה שהאוקראינים עושים'. גם האיראנים למדו היטב את המלחמה הזאת באוקראינה, והטמיעו את לקחיה אצל השלוחה שלהם בעזה.

"שנית - נוצרו יכולות מלחמה חדשות, נקרא להן 'ביתיות', ולכן היתרון של צה"ל הלך ונשחק. אני כותב על כך כבר כמה שנים: כפי שלכל אחד היום יש מכשיר טלפון נייד, כך כל אחד היום יכול לקנות רחפן, מל"ט, ולייצר רקטות ונשק. הכל זמין היום לכולם. את המסקנות שלי בנוגע לשחיקת היתרון של צה"ל שנובעות מכך, העברתי לדרגים הכי גבוהים בצבא, אבל שם טענו שזה 'פוליטי'. סירבו להכיר בכך שזה מקצועי".

מחילה, אבל אתה ורבים אחרים תמכתם במדיניות שהשתמשה בקטאר - מדינה שקשורה לארגוני טרור - כדי לתחזק ארגון טרור. האם אין לנתניהו יכולת עמידה והבנה שאת חמאס צריכים למוטט, כפי שהוא הבטיח ב־2008, ושעם לחצים להקמת מדינה פלשתינית שמסוכנת לנו צריך להתמודד שלא בדרך הזאת?
"קטאר זה היגיון שאומר, בוא ונשתמש בשטן לצורכנו. לא קלטנו שהשטן יותר חכם מאיתנו".

ומה עכשיו, אחרי שקלטנו?
"להשמיד, להרוג ולאבד כמה שיותר מחמאס־עזה ועוזריהם. אם לא נעשה להם 'נכבה' נוספת, הם ינצחו. צריך לגרש את העזתים מבתיהם, ולא לתת להם לחזור".

"לא קנינו שקט"

מדיניות הבידול שנתניהו הוביל, וששרי הביטחון והרמטכ"לים לדורותיהם (למעט איזנקוט) התייצבו מאחוריה, מרתיחה את האיש שחזה את המלחמה חמישה שבועות לפני שפרצה, אל"מ (מיל') יגאל כרמון, ראש מכון ממרי ויועצם לענייני טרור של שני ראשי ממשלה, רבין ושמיר. כרמון, שפרסם את הצפי שלו למלחמה בסוף אוגוסט, פרסם עוד ב־2018 חומרים שהיו כנראה קשים מדי לחך הישראלי, בדבר התוכניות האמיתיות שמאחורי "צעדות השיבה" שחמאס קיים לאורך הגדר במשך חודשים ארוכים.

היום הוא זועם: "נתניהו דבק במדיניות בידול, ששימרה ותחזקה את שלטון חמאס. הוא לא קנה בכך שקט, כי בפועל לא היה שקט. היו סבבים ואיום מתמיד. המדיניות הזאת גם לא באמת בידלה, כי גם ביו"ש חמאס כל העת התחזק.

"על פי הנתונים שלנו", אומר כרמון, "לאורך השנים הקטארים העבירו בהסכמה שלנו לחמאס מיליארד וחצי דולרים. רק חלק מזערי הלך לאזרחים. הרוב שימש את חמאס לבניית מנהרות, לפיתוח המערך הרקטי שלו ולבניית ה'מטרו', העיר התחתית".

הכסף לא הגיע מאיראן?
"לא. זה הציר המטומטם קטאר־ישראל. איראן רק אימנה ותיאמה, אבל לא מימנה. אין להם כסף. הם היו תחת סנקציות קשות לאורך שנים. הכסף של קטאר הוא שהלך למטרות צבאיות, לפעמים במזוודות, ולעיתים דרך אגודות ועמותות למיניהן. ממשלת ההפקר הזאת השלתה את עצמה להאמין שחמאס מורתע, שחשוב לו לשמר את שלטונו ולהיטיב עם האוכלוסייה.

"הכנסנו לכאן בהדרגה - תחילה ממשלות בנט ולפיד, ואחר כך נתניהו - אלפי פועלים. הגענו ל־15 עד 20 אלף עזתים ביום. עכשיו תבינו: הפועלים האלה הם אנשי חמאס. איש לא נכנס לעבוד בלי היתר של חמאס. חלק מהמשכורת שלהם חמאס לוקח. הפועלים הללו, היום כבר ידוע, היו מרגלים. ככה הם בנו את תיקי היעד של היישובים והאזור הדרומי שהותקף ב־7 באוקטובר. גם היישובים התמימים בדרום השתתפו בגן העדן הזה של השוטים. ליבי כואב עליהם. הם נהנו מעבודה זולה, ולא העלו על דעתם שהם מארחים את מי שמספק מידע לתליינים שלהם".

קטאר היא מדינה תומכת טרור?
"בוודאי. כתבנו על זה מאות פעמים אצלנו בממרי. היא תמכה או קיימה קשרים עם ארגוני הטרור האסלאמיסטיים האחים המוסלמים, אל־קאעידה, טליבאן, דאעש. נגד קטאר מתנהלים משפטים באירופה ובארה"ב. אנשים שנפגעו מגישים נגדה תביעות אזרחיות.

"לנשיאים קלינטון ובוש היה יועץ לענייני מודיעין בשם ריצ'רד קלארק. הוא סיפר שהמבצע הראשי של פיגועי 11 בספטמבר, חאלד שייח' מוחמד, יזם קודם לכן שני ניסיונות פיגועים שכשלו. הראשון - להפיל 11 מטוסים של ארה"ב מעל האוקיינוס השקט, והשני - לרצוח את האפיפיור במהלך ביקור שלו במנילה. אחרי שני הניסיונות האלה הוא ברח לקטאר. קלארק מספר שאז הגיע ה־FBI לעצור אותו. הם דיווחו על כך רק למנהיג של קטאר, אישית, ומה אתה חושב שקרה? האדון נעלם, וחזר והופיע כעבור חמש שנים כמארגן הראשי של אירועי 11 בספטמבר. זאת קטאר".

הממשלה, הצבא, המודיעין, המוסד, שב"כ - לא יודעים מי זו קטאר?
"אין לי ספק שיודעים, אבל מישהו לקח על עצמו אחריות לזלזל במידע הזה. התאהבנו בסיסמה של 'הסדרה' מול חמאס. בממרי הסברנו בדיוק כבר לפני חמש שנים לאן הולכים 'מצעדי השיבה' ליד הגדר".

"חותכי הגדר" ו"יחידת הפריצה"

אני מעיין בדוחות מ־2018 שכרמון מציג לי. הם מפורטים. השורה התחתונה שנכתבה שם היא זאת: "בחינת ההצהרות בעזה מצד בכירי חמאס, מארגני 'צעדת השיבה', משתתפיה ותומכיה, מעלה כי הצעדה לא היתה אירוע עממי אזרחי גרידא, אלא מהלך נתמך חמאס, שנועד לפרוץ את גדר הגבול עם ישראל ולהתקדם לעבר יישובים בתחומי מדינת ישראל... לאורך הקמפיין", ציינו אז חוקרי ממרי, "פורסמו ברשתות החברתיות מפות ותצלומי אוויר, שמראים את הדרך והמרחב ממקומות שונים ברצועה לעבר יישובי עוטף עזה..."

באחד מהפוסטים של אנשי חמאס שהדוח של ממרי ציטט, נכתב בין היתר: "... ברגע שהאלפים יחצו את הגבול וינהרו לישראל - דחפורים צריכים להגיע ולהסיר את גדר התיל". הקישורים שממרי צירף למסמך מפנים לסרטונים רבים, אחד מהם של אנשי יחידת "חותכי הגדר". בסרטון אחר של "יחידת הפריצה" נראים צעירים רעולי פנים ועוטי מסיכות שועטים על אופנועים לעבר הגדר וחותכים אותה בקאטרים.

הצגתם את החומרים שלכם למודיעין?
"הכל זה חומרים שהיו גלויים גם בפניהם, אבל הם גילו קיבעון. הדעה הרווחת היתה שזה שום דבר. זה היה פשע - אין לי מילה אחרת להגדיר זאת - להתכחש ולהתעלם ולזלזל בדברים שחמאס עצמם פרסמו. זה נוגע להיעדר הבנה בסיסית של מצבנו מול חמאס, מול הפלשתינים".

מה היה חסר להם כדי להגיע לאותה הבנה בסיסית?
"חסרה היתה להם הנכונות, ואולי חסרה להם גם היום, להכיר בכך שחלק מהעולם הערבי לא השלים עם קיומנו; שחלקים ממנו נערכים להילחם בנו. אוסלו התפוצץ לנו בפנים, ועכשיו גם מדיניות הבידול ה'גאונית', של מימון ארגון טרור באמצעות מדינת טרור".

קטאר היא מדינת טרור?
"קטאר היא ראש הנחש. היא האסון. שיתוף הפעולה איתה זה לרקוד טנגו עם הטרור. בקטאר יושב ערוץ ההסתה של אל־ג'זירה. בלונדון יש עוד רשת - 'אל־ערבי', של מיודענו עזמי בשארה. גם לה יש כתבים בישראל. זו תקשורת אויב מגויסת. היא משדרת הודעות מהמפקדים הצבאיים של חמאס. ביום הראשון של המלחמה שתי הרשתות שידרו את נאום פתיחת המלחמה של מוחמד דף. באותו רגע היינו חייבים לסגור את שניהם לצמיתות ולגרש את אנשיהם מכאן. אגב - את אל־ג'זירה, למרות הדיבורים, עוד לא סגרו, רק אמרו שיסגרו".

כרמון סבור עתה, בניגוד לחלק מעמיתיו, שיש להמשיך את הכתישה האווירית של עזה, אפילו לאורך חודשים, ולהימנע מכניסה קרקעית אליה. אנחנו לא יודעים מה מחכה לנו שם, הוא אומר: "גם בידלנו, גם הזרמנו כסף, ועכשיו נכניס את החיילים ל'מטרו' התת־קרקעי שנבנה בכסף הזה?"

הוא קורא לממשלה לנקוט שני צעדים בו־בזמן: "להודיע פומבית למשפחות החטופים, למדינות העולם ולכל הארגונים הבינלאומיים, שישראל מוכנה לשחרר את כל מחבלי חמאס עד האחרון שבהם, בתמורה לכל החטופים. זה קלף המיקוח שלנו. לשעה כזאת שמרנו עליהם אצלנו. זו לא עסקת שליט של אחד תמורת 1,000. זה פדיון של יותר מ־200 חטופים, רבים מהם אזרחים. עם המחבלים הרוצחים נתמודד אחר כך, ויש לנו יכולת להתמודד, ובלבד שנהיה נחושים, ולא ננהג איתם כפי שנהגנו עם חבורת סינוואר ששוחררה בעסקת שליט.

"אם אחרי הודעה כזאת חמאס יסרב, ולא מן הנמנע שיסרב, צריך להפוך את עזה לגל חורבות. להשאיר את תושביה שנים כפליטים באוהלים. במקביל, לא צריך לחזר על הפתחים של שליטי קטאר שיתווכו, אלא צריך להפעיל על קטאר לחצים מאסיביים בסגנון שמנגנוני המודיעין שלנו יודעים להפעיל, כדי להפוך אותה למדינה נטושת זרים ובכך יקיץ עליה הקץ, ואז אנחנו נראה שהחטופים כולם ישובו".

"כולם היו ביביסטים"

כרמון הוא כבר שנים רבות "אאוטסיידר", מקצוען אמיתי בתחומו - הטרור והעולם הערבי - אך כזה שהמערכת אינה מקשיבה לו. אולי עכשיו כדאי להאזין לפחות לחלק מעצותיו. לפני כמה שבועות הוא הוכיח, ולא בפעם הראשונה, שהוא יודע על מה הוא מדבר, כשפרסם צפי למלחמה בספטמבר־אוקטובר.

לנתניהו יש אחריות לקונספציה ולתוצאותיה. הוא אביה מולידה ומשמרה. אבל כדי להיות הוגנים צריך לציין שמאחורי מדיניות הבידול, אם כהשקפת עולם סדורה ואם בהשלמה, התייצבה כמעט כל הצמרת המדינית והצבאית של ישראל, מימין ומשמאל, וכך גם מרבית התקשורת. כמעט כולם גיבו אותו בעת שנמנע מלמעוך את חמאס במהלך קרקעי, והמעיטו מהאיום החמאסי. איש - גם לא כרמון - לא חזה סכנה בממדים, באכזריות ובהיקף שכאלה.

השר לשעבר חיים רמון, שגיבה את נתניהו ברבים מענייניו המשפטיים, קרא השבוע לראש הממשלה לפרוש לביתו, אבל ציין גם הוא בהגינות שבהקשר החמאסי, "כל המערכת הפוליטית היתה 'ביביסטית', משום שמאז 2009 כל המנהיגים הפוליטיים, בקואליציה ובאופוזיציה, אימצו את קונספציית הדו־קיום ותמכו בה בכל לב", ובכלל זה יעלון וברק, שלדבריו, "בורחים עתה מהאחריות הרבה שלהם לחיזוק חמאס".

אחרי ההתנתקות ועסקת שליט, נראה אפוא שמדיניות הבידול וקונספציית שימור חמאס של נתניהו, שזכתה לגיבוי מרבים, היא הצלע השלישית במשולש שהרים תרומה מכרעת לתשתית הרוע, ולצמיחה המהירה של חמאס־עזה עד טבח 7 באוקטובר.