פחות מחודש לפני פתיחת שנת הלימודים, כשלימור מילר, מנהלת תיכון עירוני ה' בתל אביב, כבר סגרה את מערכת הלימודים לשנת הלימודים הבאה, הודיעו לה שני מורים שהם מוותרים על העבודה בבית הספר. במקום ליהנות מימי החופש האחרונים, שעבור המנהלים מסתיימים השבוע, היא נאלצה לשבת שוב על הפאזל ששמו מערכת שעות הלימודים, ולהרכיב אותו מחדש כדי שכל הכיתות יקבלו מענה.
כמנהלת ותיקה היא כבר למודת ניסיון. כדי למלא את החוסר החזירה לעבודה לפני כמה שנים שלוש מורות למדעים שכבר פרשו, ואפילו נכנסה בעצמה ללמד בכיתות.
לא רק מילר הופכת עולמות כדי להתחיל את השנה כראוי. עינת אמויאל, מנהלת בית החינוך "המגן" בהוד השרון, מלמדת בעצמה שיעורי מדעים ונכנסה גם היא לחנך כיתה בעצמה, כי לא מצאה מורים מתאימים. גרשון שחור, מנהל הישיבה התיכונית "שעלבים", שלח את הרבנים שמלמדים גמרא להשתלמויות מקצועיות במתמטיקה ובעברית, כדי שיוכלו ללמד גם שיעורים מקצועיים. ולימור קטן, מנהלת בית הספר היסודי יעלים באילת, דואגת לוודא שלמורה החדש שאותו היא מעסיקה יהיה גם מקום מגורים בעיר הדרומית לפני שהיא בכלל יכולה לסגור איתו שעות הוראה לקראת שנת הלימודים.
"קופה ראשית" במערכון לחזרה ללימודים // צילום ארכיון: באדיבות כאן דיגיטל
כמו בכל שנה, נראה ש"האחד בספטמבר" - שכבר הפך להרבה מעבר לעוד תאריך - מפתיע את כל המערכות, ומאלץ את המנהלים "לעבוד עם מה שיש" ולייצר מערכת שעות טובה ככל האפשר כדי לשמור על רמת חינוך טובה, שלא לומר מעולה, בתנאים הבלתי אפשריים שהם מתמודדים איתם.
ארבעה מנהלי בתי ספר ברחבי הארץ הסכימו לשתף אותנו בקשיים ובדרכים היצירתיות שהם נאלצים להמציא כדי לפתור את בעיית המחסור במורים. כולם עושים את כל המאמצים, אבל המפסידים הגדולים הם הילדים שלנו, דור העתיד, שאמנם מקבלים מורים מלאי מוטיבציה אבל גם מותשים, ולעיתים אף פחות מקצועיים.
צילום: יהודה בן יתח
יותר ממאה אחוז משרה
לפי נתוני משרד החינוך, נכון לחודש יוני השנה היו חסרים במערכת יותר מכ־5,000 מורים ומורות, גננים וגננות במערכת החינוך, אך בתחילת אוגוסט המספר ירד כמעט במחצית ועומד על כ־2,850. עד סגירת הגיליון לא נמסרו ממשרד החינוך נתונים רחבים ועדכניים ששופכים אור על סוגיית המורים החסרים, כמו למשל אילו גילים הם מלמדים ובאילו אזורים בארץ המחסור מורגש במיוחד. אבל כפי שעולה מהשיחות עם המנהלים, המספרים אינם משקפים את המצב הקשה בשטח. כן, התקנים מלאים, אבל המחיר הוא שעות הוראה נוספות למורים קיימים, חלקיקי משרה למורים מזדמנים ולפעמים אפילו ויתור על לימוד מקצוע ודחייתו לשנה הבאה, פשוט כי אין מי שילמד אותו.
"מצבת המורים שלי מלאה, אבל זה רק בזכות פתרונות יצירתיים", אומרת עינת אמויאל (49, נשואה ואם לשלוש), שמנהלת כבר שמונה שנים את בית החינוך "המגן", "יש לי מחסור במורה לאנגלית במשרה מלאה, ובמורה לאמנות. בשנה שעברה ניסינו להעסיק סטאז'רים, אבל זה לא עבד טוב, לא להם ולא לנו. אז השנה ביקשתי מרכזת האנגלית שלי, שהיא מורה מצוינת עם המון ניסיון, לקחת שתי מורות שדוברות אנגלית ברמת שפת אם, ולתת להן הכשרה מזורזת להוראת אנגלית. בשנה שעברה עשיתי דבר דומה עם מחנכת שלימדה מתמטיקה, אחרי שעברה הכשרה פנימית שלנו".
זה לא פוגע באיכות המקצועית?
"אם נראה שזה הופך לדבר קבוע - נבקש מהמורות ללכת להשתלמויות ולהתמקצע, הרי בסך הכל את רוצה שהמורים יהיו מקצועיים. אבל ככה מתחילים. את לא נולדת מורה מקצועית, וכאן זה המקום להגיד שצריך את הסבלנות ואורך הרוח של הקהילה. כי יש פה אנשים מצוינים שרוצים להיות מורים, ולעיתים עושים טעויות בדרך, אבל התגובות לטעויות שלהם גדולות מדי, ועלולות להיות הרסניות".
אמויאל ישבה עם הסגל הקבוע של בית החינוך, ובהחלטה משותפת נקבע שהם לא מתפשרים על איכות המורים, ואף מוכנים לתת מעצמם יותר למען המערכת.
"כשאנחנו מקבלים החלטה לא להתפשר, אנחנו יודעים ששאר אנשי הצוות יצטרכו לקחת על עצמם את הנטל. יש לי מורים שיושבים על משרות גדולות מתוך צורך, והשנה ילמדו 27 שעות פרונטליות. עד שאתה לא מתנסה בשעות הוראה אתה לא מבין ש־27 שעות פרונטליות זה המון. במיוחד בשנים שאחרי הקורונה, שבהן הילדים צריכים תוכניות אישיות וצריך מיומנות גבוהה של ניהול כיתה.
"משרד החינוך מאפשר לנו לתת למורה יותר ממאה אחוז משרה, שזה דבר טוב, אבל אז אני מסתכלת על המערכת העמוסה של המורים האלה ומודאגת, כי המורים הטובים האלה עלולים להישחק, ובעוד לא הרבה שנים הם ירצו לעזוב את המערכת.
"אחרי שחזרו מהסגרים בקורונה, לימדנו בכיתות קטנות, וזה היה אחד הדברים הכי טובים שיכלו להיות. אז נכון, צריך לזה תקציב ותומכי הוראה וכדומה, אבל מורה שילמד כיתה מפוצלת יזכה פעמיים, כי זה שומר עליו ועל הילדים. כל הזמן צריך למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שעולות. בשנים האחרונות יש לי מחסור במורות לאמנות. אז יצרנו מקצוע חדש שנקרא 'חשיבה יצירתית', ובמסגרת פיתוח מקצועי אני עושה למחנכות הכיתה סדנאות של חשיבה יצירתית והן מעבירות את השיעור לתלמידים".
צילום: יהושע יוסף
אמויאל מספרת שבמקביל לניהול היא נאלצת גם ללמד כדי לסתום חורים. "לפני שנה לקחתי על עצמי כמעט חמישה חודשים של חינוך כיתה, כי אחת המחנכות יצאה לחופשת לידה. מצאתי בהתחלה ממלאת מקום, שאחרי חודש אמרה לי 'לא תודה' ועזבה, אז אני ומורה מקצועית שימשנו מחנכות הכיתה.
"השנה אני מלמדת שתי כיתות ו' מדעים, כי אין לי מורה למדעים. בדרך כלל מנהל יכול ללמד בכיתות שלוש עד שש שעות בשבוע, אבל משתדל לא לקחת מקצוע ליבה, כי הרי תמיד עלולים לקרוא להם לטפל באיזה אירוע. כאן לא היתה ברירה אז לקחתי מדעים, ובמקביל אני מכשירה מורות נוספות כדי שיוכלו ללמד מדעים.
"זה לא אידיאלי, אבל זה נתן את המענה. כבר קרה לא פעם ולא פעמיים שמנהלים ראו שאין להם מורה לאנגלית, למשל, והודיעו שהתלמידים יתחילו ללמוד אנגלית בכיתה ד' במקום בכיתה ג'. כשאין ברירה, עובדים עם מה שיש".
אמויאל היא חברת ארגון "מנהיגים", המייצג מנהלי ומנהלות בתי ספר ברחבי הארץ. חברים בו כ־1,500 מנהלים ומנהלות (כשליש ממנהלי בתי הספר בארץ), הדורשים ממשרדי האוצר והחינוך ייצוג נפרד מהמורים, בטענה שצריך להתייחס לניהול בתי הספר כמקצוע נפרד מהוראה.
הדוקטורט שלה בכלל בתכנון ערים, ואחרי 11 שנים של עיסוק בתחום היא עשתה הסבה להוראה. התחילה בתור מורה למדעים בחט"ב, ולאחר מכן עברה לניהול. "אצלי זו הסבה מתוך אידיאולוגיה, אבל המורים היום מתנהגים אחרת. התחושה בראיונות היא שהמורים הצעירים מרגישים שהם יכולים לראיין אותך, כי הם יודעים שאנחנו במצוקה.
"העובדה שאני כמנהלת צריכה לעבוד גם בחופש כדי לסגור מערכת, משום שאין מספיק מורים, היא לא טובה. אני מאמינה במערכת הציבורית ובאנשי חינוך, אבל צריך להבין שצריך לשפר גם את מעמד המנהלים, ולראות אותם כדי שיוכלו למצוא את הפתרונות האלה וצריך לשמור על כולם".
"שימור עובדים"
בעיית המחסור במורים איכותיים היא לא חדשה, ולמרבה הצער נראה שהפתרון לא קרוב בכלל. דו"ח מבקר המדינה משנת 2018 כבר התריע על איכות ההכשרה של מורים בחטיבות הביניים ובתיכונים, כשציין למשל שלכשליש מהמורים לאנגלית ולשני שליש מהמורים לעברית ומתמטיקה אין הכשרה מתאימה. אז שנת הלימודים נפתחת עם מצבת מורים סבירה, אבל האיכות מוטלת בספק.
הדו"ח העדכני ביותר שסקר את המחסור במורים פורסם ב־3 בינואר 2023 על ידי מכון המחקר של הכנסת. לפי הדו"ח, שהסתמך על נתוני הלמ"ס, מאז 2018 ניכרת ירידה במסגרת הבוגרים בכל המסלולים להכשרה להוראה, ובשנת 2021 היה מספר הבוגרים הנמוך ביותר מאז 2016, כאשר רק 9,750 סטודנטים סיימו את מסלולי ההכשרה. פחות מ־70 אחוז מהם משתלבים בכל השנה בהוראה במערכת החינוך.
צילום: יהושע יוסף
"עד לשנת 2026 תידרש תוספת של כ־24 אלף מורים למערכת החינוך, מתוכם כ־16 אלף מורים בחינוך היסודי, 4,000 מורים בחטיבות הביניים ו־4,000 בתיכונים", נכתב בדו"ח. הנתונים נוגעים לשנת הלימודים שהסתיימה, אך קשה להאמין שהשנה מצבת המורים עלתה באורח פלא.
ביולי 2022 פנה מרכז המחקר והמידע של הכנסת למנהלי בתי הספר בשאלונים לגבי מחסור במורים, ונתקבלו יותר מ־500 תשובות. הממצאים כואבים. כך, למשל, דיווחו במחוזות תל אביב והמרכז יותר ממחצית מהמנהלים בחינוך העברי על מחסור של שלושה מורים או יותר. חלק מהמנהלים העידו על ויתור על הוראת מקצועות, צמצום בפעילות ובפרויקטים של בית הספר שאינם הוראה והגדלת כיתות, מה שיוצר סביבת למידה עמוסה יותר.
רוב המנהלים, אגב, דיווחו על שימוש באסטרטגיות וכלים מנהליים כמו שיבוץ מורים ללא הכשרה מתאימה להוראה בכיתה (58 אחוז מהמשיבים), גיוס מורים בפרופיל שאינו מתאים לבית הספר (52 אחוז מהמשיבים) והטלת תפקידים נוספים על המורים וחברי ההנהלה (51 אחוז מהמשיבים).
כך, מכורח הנסיבות, פעל גם גרשון שחור, ראש הישיבה התיכונית "שעלבים" שבאזור השפלה. "היינו צריכים מורה לעברית ולא קיבלנו קורות חיים של מורים מקצועיים. אז שלחנו את המחנכים, שאצלנו הם רבנים שמלמדים בעיקר גמרא, להשתלמויות במקצועות החסרים והם לקחו על עצמם את השעות הנוספות. יש אצלנו רב שמלמד מתמטיקה, רב שמלמד היסטוריה, ורב שמלמד עברית. הרווח שלנו הוא שמורים טובים שכבר נמצאים כאן, מקבלים עוד שעות ולא הולכים למקום אחר. אבל לטווח הארוך, הם עלולים להישחק".
הוא בן 51, נשוי ואב לשמונה, גר בקריית החינוך. את דרכו התחיל כמורה בטבריה וב־15 השנים האחרונות מנהל את הישיבה התיכונית. לדבריו, בכל האזור יש ביקוש למורים מקצועיים שמלמדים מתמטיקה, עברית ומדעים.
"אנחנו כמנהלים צריכים לרוץ ולמצוא פתרון למורים שילמדו את המקצועות האלה. אף אחד במשרד החינוך לא שאל אותי מה חסר לי, מה הקושי שלי, ולא חיפש לתת לי מענה. אני והחברים שלי המנהלים, חברי ארגון 'מנהיגים', היינו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים. אם אומרים שרוצים לתת לתלמידים את היצירתיות, איפה משרד החינוך שייתן לנו להיות יצירתיים?".
את שנת הלימודים הקרובה כמעט והתחיל בחוסר של מורים למדעים ומורה לאנגלית, לאחר שהאחרון חלה בתחילת השנה שעברה. "במקום לקחת מורה אחד שילמד את המקצוע, לקחנו מורים מכמה בתי ספר מסביב שילמדו בחלקיקי משרה, וכל אחד נותן כמה שעות הוראה. כן, זה פתרון לבעיה, אבל הרבה יותר קשה לעבוד ככה. גם לנו וגם למורה, שעובר ממקום למקום.
"אין לך הרבה ברירה. 1 בספטמבר מגיע, ואתה צריך למלא את המערכת. אז אתה לוקח מורה מפה, מגדיל או מוריד שעות לכיתה, ומשחק בתוך המערכת. בסוף מי שמקבל פחות אלו התלמידים. פחות הקבצות, פחות שעות, או מורה שנותן המון שעות ואז הוא שחוק ורוצה לעזוב, ואף אחד לא הרוויח כלום".
קשה למצוא מורים שרוצים לעבוד במשרה מלאה?
"רוב קורות החיים שאני מקבל הן של מורים ותיקים שעוברים דירה, או בוגרים שעברו הסבה. משנה לשנה אני רואה פחות ופחות מורים צעירים שנכנסים למערכת, כשמצד שני קשה להוציא מורה לא טוב מהמערכת. אז אנחנו מסתדרים השנה, ונסתדר בשנה הבאה, אבל מה יהיה בעוד עשר שנים?
"כשאני פונה למורה, אני פונה למורה עם האידיאל, עם הרצון לחנך את הדור הבא, כי אני יודע שלא אצליח לפצות אותו בכסף. וזו בעיה.
"גם תחום הניהול הוא פחות אטרקטיבי. לאחרונה פורסם סקר בארגון 'מנהיגים', ושני שלישים מהמנהלים הצהירו שהם לא רואים את עצמם נשארים במערכת בעוד ארבע שנים. אנשים לא מחזיקים מעמד ומאוד מתוסכלים. הם מרגישים שהם נמצאים בצד. פעם חסר תקציב, פעם מורים, ואין לנו את החופש התעסוקתי והיצירתי. וזה מה שגורם, לדעתי, לתחלופה גבוהה של מנהלים שכבר לא מחזיקים מעמד.
"אנחנו עובדים בשימור עובדים, עם יכולת מוגבלת, וכשאין למורים חוזים אישיים, ואין להם, אתה עושה לפעמים דברים שאתה לא אמור לעשות, כמו להוסיף להם שעות ולשלוח אותם להשתלמויות על חשבון תקציב בית הספר, כדי לשמור עליהם. אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לתת את החינוך הכי טוב שאנחנו יכולים".
מזעיקים את הפנסיונריות
"אנחנו במשבר חינוך עצום", מתריעה לימור מילר, מנהלת תיכון עירוני ה' בתל אביב זה שש שנים. היא בת 52, תושבת רעננה, נשואה ואם לשלושה, וגם היא חברת ארגון מנהיגים. "זו בעיה רצינית. אין תוכנית מסודרת לפתור את המשבר הזה ולדאוג למשכורות ראויות ולתנאי עבודה טובים למורים, וזה מבריח אותם. הדבר הראשון ששר החינוך צריך לעשות אחרי שהוא חותם הסכמי שכר למורי התיכון ולמנהלים, הוא לשבת על תוכנית סדורה להכשרת מורים ראויים".
לדבריה, בשל המחסור הידוע במורים, היא מגיעה למצב שבו היא צריכה להרכיב פאזל שלם ממורים שמוכנים לעבוד בחלקיקי משרות. "במהלך הקורונה המורים ראו שהם לא צריכים להסתפק רק בשכר מורה, שאפשר לעבוד מרחוק עם לפטופ, לפתוח דברים עצמאית, והם כבר לא רוצים לעסוק רק בשעות הוראה. אז הגעתי למצב שאני בונה משרות סביב צרכים נוספים של אנשי המקצוע, ובמקום למשל להעסיק מורה מקצועי אחד - אני צריכה שלושה מורים שכל אחד לוקח שליש משרה.
"זו בעיה כשמורים צריכים לשלב את ההוראה ביחד עם משהו אחר, ואז אנחנו, כאנשי ניהול, יושבים ושוברים את הראש איך לא להתחיל את השנה בחוסרים".
בתיכון שמנהלת מילר יש מחסור אדיר בעיקר במורים מחנכים, רכזי שכבות ומורים מקצועיים למדעים. "בגלל המחסור אני מעסיקה שלוש פנסיונריות, כדי לשמור על המקצוע", היא אומרת.
נוסף על כך, בעיית הכיתות הצפופות, שמלווה שנים את מערכת החינוך, הולכת והופכת משמעותית ככל שעובר הזמן: "הרבה יותר קשה להתמודד עם הכיתות הצפופות. כאנשי חינוך שרוצים לתת מענה דיפרנציאלי לילדים, אנחנו צריכים סביבת עבודה מותאמת. אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שתלמיד לא יוכל להרגיש שרואים אותו ודואגים לו ומצויים בסביבתו. ובעיניי, משרד החינוך והמערכת כולה לא הפיקו לקחים מהקורונה ולא הכינו תוכניות קדימה שיסייעו בפתרון המשבר.
"המנהלים חייבים לדאוג למורים שלהם, להיות יצירתיים בפתרונות, ולכן משרד החינוך צריך גם להעצים את המנהלים ואת המורים על מנת לאפשר את זה. צריך להפסיק להיות הבייביסיטר של המדינה. וכשמורה מרגיש שדואגים לזכויות שלו ומכבדים אותו, הוא יותר יקדיש את עצמו למקום העבודה שלו.
"הרבה קולות מסביב רוצים לחזק את האוטונומיה של המנהלים, שיוכלו לפעול בפתרונות יצירתיים בתוך בית הספר שלהם. וכשמנהל בטוח, הוא מייצר סביבה בטוחה ואיתנה למורים, לתלמידים שלו ולהורים".
אז איך פותחים שנה?
"בכל פעם אני מוצאת פתרון אחר. בשנים האחרונות פיצלתי כיתות, ושילבנו למידה היברידית עצמאית לצד למידה בחצי כיתה, מה שמאפשר למורה לראות יותר את התלמיד. בשנה שעברה לקחתי על עצמי את הליווי של מועצת התלמידים, כי המורה שהתחילה איתם כבר לא יכלה לעמוד בשעות ההוראה הרבות שהיו לה.
"היתה לי מורה מצוינת שהיה לה קשה לעמוד מול כיתה. היא ממש הרגישה שהיא מתמוטטת. אז גייסתי בתשלום נוסף סטודנטית להוראה, שנכנסה ביחד איתה לכיתה כדי להקל עליה את ההתמודדות עם כל כך הרבה תלמידים, וזה עבד מצוין. היא היתה כמו מתרגלת באוניברסיטה, עזרה לתלמידים, והמורה לא היתה צריכה להתעסק כל הזמן במשמעת אלא יכלה לעבוד בקבוצות קטנות בסיוע המתרגלת".
רחוק יותר, קשה יותר
"סיימתי את המצבת שלי להשנה ואני לכאורה נמצאת במקום טוב ושמח, אבל יש בעיה כלל ארצית בגיוס מורים, ועל אחת כמה וכמה באילת", אומרת לימור קטן (44), שמנהלת כבר שבע שנים את בית הספר היסודי אזורי "יעלים".
"המדינה נותנת תמריצים למי שמוכנים לבוא לעבוד באילת, וזה נשמע פשוט ונותן את המענה. אבל אני לא רוצה 'לסגור פינה', אלא לתת מענה איכותי לתלמידים. חשוב לי שבתוך התהליך של הקליטה יגיעו מורים שבאים מתוך שליחות, ולא גחמה. ושליחות זו לא מילה צינית.
"ההיצע אצלנו הוא נמוך יותר, ולמרות זאת אנחנו מנסים לקחת את הטוב ביותר. בגלל כל האילוצים של הבאת עובדים לעיר מרוחקת, כל תהליך קליטת המורים לא מתחיל ביולי-אוגוסט, אלא כבר מהמחצית השנייה של השנה, סביב פברואר.
"אני כמובן מתחילה לחפש בתחילה בתוך העיר ומדווחת למשרד החינוך ולפיקוח אילו מורים חסרים וכדומה, אבל כמעט תמיד אנחנו חייבים להביא גם מורים מחוץ לעיר, וזה דורש הרבה יותר התארגנות. מורה כזה צריך לדאוג למגורים, להגיע לפני כניסתו לתפקיד כדי שאספיק לצפות בו ולדעת אם הוא מתאים לעבודה. לפעמים מתחילה התנהלות, וכשמגיעים לרגע האמת - המורה לא מוצא בית או משהו כזה".
באילת, בשל הריחוק משאר אזורי הארץ, יש הסכמה בין המנהלים שלא "חוטפים" מורים זה לזה. "אם המפקחת העבירה לי קורות חיים של מורה, הוא לא יתחיל תהליך בבית ספר אחר בעיר במקביל. זה בהחלט מסייע לכל אחד מאיתנו למלא את המצבת.
"המחסור העיקרי שלנו הוא בתחום האנגלית, ובשנה שעברה הייתי באתגר יוצא דופן בגלל זה. המורה נאלצה לצאת לחופשה מסיבות בריאותיות, ולא מצאנו מורה אחרת. אושר לי באופן חריג להעסיק שני סטודנטים מתחום האנגלית, אבל העומס הכריע את אחד מהם. בסוף לקחתי מורה שלא מהתחום, שקיבלה הדרכה להוראת אנגלית.
"השנה, אחרי חיפושים רבים, הבאנו מורה מרחוק שסגרתי איתו מזמן, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד. לא מעט פעמים אני צריכה לצאת מגדרי. מגיע לילדים החינוך הכי טוב שאפשר, אבל למרות שאנחנו מאוד לא רוצים להתפשר, לפעמים אין ברירה".
במשרד החינוך מודעים לבעיה, ולאחרונה אף יזמו תוכנית להרחבת ההון האנושי, במטרה למשוך קהלים חדשים אל המערכת באמצעות הטבות ותמריצים. כמו כן, המשרד קידם הרחבת היקף המשרה, הכרה בוותק, גיוס מועמדים מההייטק ומצה"ל באמצעות תוכניות ייעודיות ועוד.
בין הפעולות שנעשות במסגרת התוכנית: פנייה לבעלי תעודות הוראה להשתלב במערכת החינוך; הגדלת מספר תומכי הוראה ועוזרי חינוך מתנדבים; הקמת צוותי השמה ארציים המטפלים בכל הקהלים המעוניינים להשתלב בהוראה, ופתיחת הכשרות אזוריות וראשותיות במוסדות אקדמיים ברחבי הארץ להסבת אקדמאים.
נוסף על כך הוקם אתר "שער להוראה" עם כל המידע למבקשים להשתלב בהוראה, הושק קמפיין להשמה ולהכשרה ("משפיעים בחינוך") ונפתחה תוכנית אוריינטציה לבוגרי הכשרה בחברה הערבית אשר אינם עובדים במערכת החינוך, לעידוד השתלבות בבתי ספר דוברי עברית. אם אכן כל התוכניות האלו יעבדו, אולי 1 בספטמבר 2024 ייראה אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו