אל תזלזלו: איום הרקטות מהשומרון עלול להביא את עזה למרכז ישראל

שש פעמים בשלושת החודשים האחרונים ניסו ארגוני הטרור לשגר רקטות לעבר יישובי קו התפר בצפון השומרון • מדובר ברקטות פרימיטיביות, תקולות, אבל גם בעזה, לפני כ־20 שנה, זה התחיל כך, בייצור ביתי במוסכים ובמטבחים, עם חומר הודף מתערובת של סוכר ודשן כימי בתוך צינורות רמזורים, ותראו לאן זה הגיע • האלופים (מיל') עוזי דיין וגדי שמני וראש מנהלת "חומה" לשעבר עוזי רובין ממליצים "להרוג את זה כשזה קטן"

משגר רקטה ביו"ש

עוזי רובין, זוכה פרס ביטחון ישראל, ומי שנדרש במסגרת תפקידיו במערכת הביטחון להתמודד עם איומים בליסטיים וטילים נושאי ראשי נפץ כבדים, בעלי טווח של מאות קילומטרים, מציע לצה"ל ולמערכת הביטחון לא לזלזל ברקטות הבודדות מתוצרת בית, חלקן תקולות, שהפלשתינים ניסו בחודשים האחרונים לירות לעבר יישובי התפר בצפון השומרון ובגלבוע.

"כך זה התחיל גם בעזה", מזכיר נשכחות האיש שעמד בראש מנהלת "חומה" (שבמסגרתה פותח הטיל "חץ"), כיום מומחה לאיום ולהגנה מפני טילים במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון. הדז'ה־וו של רובין מעוגן בדמיון בין מה שמתרחש עכשיו באזור יו"ש לבין מה שקרה בעזה בשנים 2002-2000.

"גם שם זה החל בייצור עצמי, במוסכים ובבתי מלאכה. העזתים הוציאו חומרי נפץ ממוקשים, ערבבו חומרי נפץ מאולתרים, שבהתחלה התפוצצו להם בשיגור, ועבדו עם צינורות חלולים מכל הבא ליד. לאט־לאט הם שיפרו יכולות וביצועים. הרקטה הראשונה של חמאס נורתה על העיר שדרות ב־16 באפריל 2001".

שיגור רקטה בצפון השומרון

בעזה, זוכר רובין, יוצר תחילה חומר הודף מתערובת של סוכר ודשן כימי. תהליך הייצור היה פשוט, ולא פעם נעשה במטבחים ביתיים. עבור גוף הרקטה השתמשו בצינורות השקיה או בעמודי רמזורים ובחפצים צינוריים אחרים, שהיו מצויים בשפע בתחומי הרצועה. הראש הקרבי צויד בחומר נפץ תקני משאריות תחמושת ומוקשים שנאספו בשטח, או מחומר נפץ מאולתר. בבתי המלאכה בעזה חרטו פיות וכנפי ייצוב מפחי פלדה, והחלקים רותכו זה לזה ונצבעו.

הייצור הראשוני היה מאולתר, על טהרת החומרים המקומיים. הרקטות זכו לשם "קסאם", על שמו של עז א־דין אל־קסאם. ישראל התקשתה להתמודד עם הקסאמים הראשונים, מכיוון שהם היו קטני ממדים, בעלי משקל נמוך (עד 5 ק"ג), ודמו אז יותר לרקטות כתף נישאות על ידי אדם, שניתן היה לטלטלן ממקום למקום.

"עכשיו ייתכן שביו"ש מתרחש תהליך דומה", מתריע רובין. "כרגע הוא נראה אולי זניח ושולי ולא מאיים, אבל כך זה התחיל גם שם. צריך להיות ערניים, להרוג את זה כשזה קטן", הוא ממליץ ושב לעזה: "ראו לאילו ממדים צמח איום הרקטות בדרום".

בניגוד לרבים מפיגועי הירי והדריסה בשנים האחרונות, את הייצור הביתי של הרקטות בתחומי יו"ש, בעיקר באזור ג'נין ובצפון השומרון, צה"ל מסווג כטרור מוכוון ולא כטרור בודדים. שני הגורמים שדוחפים, מעודדים ומממנים את הניסיון לפתח איום רקטי משמעותי על ישראל לא רק מעזה אלא גם מאיו"ש הם איראן וחמאס. נכון לעכשיו, הם נכשלים במשימתם, אבל רחוקים מלהתייאש.

"להיות ערניים". עוזי רובין, צילום: יהושע יוסף

הידע, אומרים בצבא, מגיע מעזה: יש מי שדואג לצייד את הטרור בצפון השומרון בטכנולוגיה הנכונה, הפשוטה למדי, ובמקרה הצורך גם להפנות לאתרי אינטרנט רלוונטיים. המוטיבציה, מציינים עוד בצה"ל, קיימת בשפע, אולי הגבוהה אי־פעם, וכך גם יכולת ההסתרה: אזור יו"ש גדול מעזה פי 16 ויש בו מישור והר, ואדיות, מערות ואזורים צפופי אוכלוסין, מה גם שהרקטות הביתיות שהפלשתינים מייצרים עכשיו ביו"ש הן קלות לנשיאה וקלות להברחה ולהטמנה במקום מחבוא. רק בראשית השבוע שעבר סוכלה בצפון בקעת הירדן הברחה של אמצעי לחימה, שהפרטים אודותיה עדיין אסורים בפרסום.

הצהרת כוונות

חמאס ואיראן, שהאצבע הישראלית מכוונת לעברם כמי שנושאים באחריות ליכולת הרקטית שהפלשתינים מנסים לייצר עתה גם ביו"ש, אינם טורחים להסתיר את כוונותיהם. בכיר חמאס סלאח ערורי, הממונה על פעילות הזרוע הצבאית של הארגון ביו"ש, הביע בעבר תקווה ש"ההתנגדות ביהודה ושומרון תצליח להשיג רקטות". וכאשר נשאל אם הדבר אפשרי, השיב כי "ברצועת עזה יוצרו רקטות תחת מצור, ועל כן גם בגדה יוכלו להתגבר על כל הקשיים ולייצר רקטות".

גם חוסיין סלאמי, מפקד משמרות המהפכה של איראן, איים עוד בקיץ שעבר להפוך את יהודה ושומרון לבסיס שיגור רקטות לעבר ישראל. "כפי שעזה חמושה", הבהיר סלאמי, "כך ניתן לחמש גם את הגדה המערבית... אין הבדל בין שתי האדמות האלה. כיום, הרבה יותר קל להשיג נשק מבעבר ואי אפשר להגביל מעבר טכנולוגיה".

אם לוקחים את סלאמי ברצינות, אין זה מקרה כנראה שהחשיפה הפומבית הראשונה אחרי שנים רבות של ניסיון לייצר רקטות ומשגרים קשורה לארגון הג'יהאד האסלאמי, שפועל בחסות איראנית. מי שחשף את המידע היה ראש השב"כ רונן בר. בר גילה שטארק עז־אלדין, מבכירי הג'יהאד ביו"ש שחוסל על ידי ישראל, ניסה להקים תשתית ירי של רקטות מאולתרות מיו"ש לעבר ישראל, וכי לפחות חוליה אחת מתוך 20 שאלדין הכווין כבר היתה בתוך תהליך של ייצור משגרים ורקטות, במטרה לירות אותן על יעדים בישראל. אחד היעדים, ידוע היום, היה העיר עפולה.

בשלושת החודשים האחרונים בלבד פורסמו שש הודעות פלשתיניות על שיגור רקטות מאזור ג'נין לעבר יישובים ישראליים הסמוכים לג'נין, בעיקר רם און ושקד. בכולן נטל את האחריות ארגון המכנה עצמו "גדודי אלעיאש", שמזוהה עם הזרוע הצבאית של חמאס. באחת מההודעות הוזכרו "פשעי ישראל באל־אקצא", מניע וגורם רקע רווח מאוד בשנים הרבות האחרונות באירועי טרור רבים. בחמישה מהאירועים נמצאו שרידי רקטות, ובכולם מדובר היה ברקטות מאולתרות פרימיטיביות, בעלות יכולת מוגבלת, ולמרות זאת בישראל מתייחסים לשרשרת השיגורים הזאת כהצהרת כוונות.

האירוע המתועד הראשון התרחש ב־8 במאי, כאשר נורתה רקטה מהכפר נזלת זייד שבצפון השומרון לעבר היישוב שקד, והתפוצצה במקום שממנו שוגרה. ביום ירושלים האחרון איתר שב"כ רקטה בכפר בית חנינא שבצפון ירושלים, ועצר מחבל פלשתיני מהכפר עג'ול, שתכנן לשגר אותה על החוגגים במצעד הדגלים. בסוף יוני כשלו "גדודי אלעיאש" בניסיונם לשגר עוד רקטה מג'נין לעבר מושב רם און, וב־10 ביולי טען הארגון ששיגר שתי רקטות מג'נין לעבר היישוב שקד שבצפון השומרון. במקרה זה נתגלו שני משגרים ושרידי רקטות שאכן נורו, אך לא הגיעו ליעדן. יום למחרת שוגרה רקטה מאולתרת מהכפר פקועה שליד מעלה גלבוע, אך היא התפוצצה באוויר ולא גרמה נזק.

שרשרת השיגורים הכושלים מגיעה לאחר כ־15 שנות שקט בגזרת יו"ש בתחום ירי הרקטות. קודם לכן התרכזה ההיסטוריה של האיום הרקטי מיו"ש בשתי תקופות עיקריות: השנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים, ותקופת האינתיפאדה השנייה. אז, בשונה מהיום, מדובר היה ברקטות מקצועיות קצת יותר, בדרך כלל 107 מ"מ, שהטווח שלהן הגיע ל־9-8 קילומטרים. חלקן מתוצרת סין, חלקן הוברחו מירדן.

שגר ושכח

הרקטות הראשונות נורו, כאמור, לאחר מלחמת ששת הימים. ב־26 באוגוסט 1969 שלוש כאלה שוגרו לעבר ירושלים. אחת נחתה ליד גני יהודה, השנייה בקטמון והשלישית בשדה נטוש. הרקטות נורו מבית סחור, ובסריקות במקום נתגלו עוד 16 משגרים מוכנים להפעלה. בדצמבר 1970 פגעו שתי רקטות שנורו מאזור הכפר בתיר בבית ברחוב הטייסים בירושלים. ארבע נשים ששהו בבניין ניצלו בנס, אבל ביולי 1971 המזל נגמר. ארבע רקטות שנורו מדיר בלוט שבאזור רמאללה פגעו בבית החולים לחולים כרוניים "בית רבקה" שבפתח תקווה והרגו שלוש נשים וילדה בת 5.

ניסיונות נוספים תועדו בשנות האינתיפאדה השנייה ולאחריה. גם אז המוקד היה אזור ג'נין. מעט לפני מבצע חומת מגן עצר צה"ל סמוך לעיר משאית ובה תשע רקטות שנעטפו בבדי יוטה. ב־2005 סיכל שב"כ שמונה תשתיות של חמאס והג'יהאד האסלאמי שעסקו בין היתר בפיתוח יכולות רקטיות. המטרה, כבר אז, היתה עפולה, הנצפית היטב מג'נין. שנה אחר כך, ב־2006, נתגלו באזור טול כרם משגרים של שתי רקטות שנורו לעבר אבני חפץ ולא פגעו. ב־2008 נחשף בקסבה של שכם בית מלאכה לייצור רקטות.

עתה, בחלוף כעשור וחצי, מעריכים גורמי מודיעין שניסיונות השיגור שהיינו עדים להם בשלושת החודשים האחרונים - יימשכו.

האלוף (מיל') עוזי דיין, לשעבר סגן הרמטכ"ל, שכיהן כאלוף פיקוד המרכז וראש המל"ל, מציע אף הוא שלא לזלזל באיום המחודש. "אלה פיגועים קלים יחסית לביצוע. אינך צריך אפילו רכב. זה 'שגר ושכח'. הרקטות הביתיות מורכבות מצינור חלול, מנוע רקטי וחומרי נפץ. אתה מניח אותה במקום מסתור והולך לישון. השעון כבר עושה את העבודה.

"אני לא מגלה כאן סודות, כך זה עובד לא מעט שנים. כרגע היכולות דלות, אבל פוטנציאל ההתרחבות הוא משמעותי, ובניגוד לעזה - הוא יכול להיות אפקטיבי מול מקומות כנתניה או הרצליה, ומטווחים הרבה יותר קצרים.

"זה אמנם לא איום קיומי ולא איום אסטרטגי, אבל בעצבים החשופים היום בישראל כל דבר מקבל העצמה. הישראלים הרי לא מסתפקים רק בביטחון. הם רוצים גם תחושת ביטחון, ובזה - האיום הרקטי פוגע מאוד. הוא עלול להפוך גם למוחשי ומסוכן אם הרקטות יכוונו לריכוזי אוכלוסייה גדולים דוגמת עפולה או חדרה, שמולם אתה פטור מהדיוק, שכן בכל מקרה הרקטה נופלת 'בתוך' המטרה. לשם הם חותרים".

כיצד מונעים זאת, כיצד מתמודדים עם האיום הפוטנציאלי הזה?
"ראשית, צריך להמשיך ולמנוע הברחות. קל יחסית להבריח קטיושות 107 מ"מ, כאלה שנעשה שימוש בהן כאן בשנים עברו. שנית - בתוך יו"ש צריך לפזר הרבה יותר מחסומים מדלגים, לא קבועים שיושבים במקום אחד לאורך שבועות ארוכים. אני מדבר על מחסומים מדלגים ברמה של שעות. זה אפקטיבי ועובד לא רק נגד האיום רקטי, אלא גם נגד מכוניות שמהן מפגעים יורים ביהודים. מובן שיש גם מידע מודיעיני - היה לנו מבצע 'בית וגן', עכשיו צריכים לעשות 'ביקורי בית וגן' ולחפש בתי מלאכה ומחרטות שעוסקים בייצור רקטות, לא רק בשטחי A, אלא גם בשטחי B ו־C".

מהיכן מגיע הידע שבו נעזר בונה הרקטה?
"מלבנון, מחיזבאללה, מחמאס, מעזה, מאיראן, מירדן ומהרשתות. כמעט הכל שם".

"איום שהוא פקקטה"

דיין מתריע מפני אפשרות שלא רק פלשתינים מיו"ש אלא גם גורמים עוינים בקרב ערביי ישראל ינסו את כוחם בתחום הרקטי. "גורמים מקרב ערביי ישראל", מזכיר דיין, "היו לצערנו שותפים או סייענים או מבצעים של פיגועים מסוגים אחרים, והם עלולים למצוא גם את האיום הרקטי אטרקטיבי עבורם".
גם האלוף (מיל') גדי שמני, לשעבר אלוף פיקוד המרכז, אינו מקל ראש באיום הרקטי מתחומי יו"ש. "זה איום רציני", הוא אומר, "לא בהיבט של הנזק, אלא בשיבוש האפשרי של חיים סדירים בעורף.

הייתי מפקד אוגדת עזה בשנים 2004-2003. הקסאמים היו צינורות פרימיטיביים של תמרורים עם מעט חומר נפץ, אבל הם עשו הרבה רעש ובלאגן ושיבשו חיים, ולעיתים גם פגעו. היינו עושים פשיטות, הורסים מחרטות, אבל לא שלטנו בשטח באופן קבוע, ולכן לא יכולנו באמת לשבש את ההתעצמות הזאת, שהגיעה היום לאן שהגיעה.

"ביו"ש התנאים כעת טובים יותר", אומר שמני, "כי צה"ל נוכח בשטח באופן קבוע. האזור הבעייתי הוא צפון השומרון. יצאנו משם, אבל לא יצאנו משם. היתה התנתקות, אבל צה"ל נשאר שם ועכשיו אנשי חומש שבים לשם. ב־2008, כשעדיין הייתי בצבא, התחיל 'פיילוט ג'נין'. ניסינו לתת לרשות הפלשתינית ולמשטרה ולכוחות שלה יותר חופש פעולה ותמרון, מתוך הבנה שכבר אין שם יישובים ישראליים (אלה נעקרו בהתנתקות - נ"ש), אבל ב־2009, כשנתניהו שב לשלטון, 'פיילוט ג'נין' גווע לאיטו. רה"מ לא רצה לחזק את הרש"פ. זו המדיניות הידועה שלו לשחק על היריבות בין חמאס לרש"פ; לקבע את הפיצול בין חמאס עזה לרשות הפלשתינית בגדה, כדי להחליש את מחמוד עבאס ולשמר את הקיפאון, שהוא 'טוב' לכאורה לישראל.

"הדרג המדיני הטיל אז וטו על חיזוק היכולות המודיעיניות של הרש"פ, על ציודם בכלי רכב ממוגנים, על יציאה שלהם לאימונים בירדן. הרבה דברים שנעשו עד אז יחד עם האמריקנים והירדנים, בפועל - נקטעו. כך נוצר הוואקום שלתוכו נשאבו חמאס והג'יהאד, ומי ששולט כיום במרחב גנ'ין הם כוחות קיצון, שמנסים לבנות בהדרגה גם את האיום הרקטי".

שמני מבקש מכולנו לדמיין שפעם בחודש ארגוני הטרור יצליחו להעיף כמה רקטות שיחצו את הגבול, "אולי יפגעו ואולי לא. האם מישהו מתאר לעצמו שצה"ל יוכל לשבת בחיבוק ידיים? זה ידרוש ממדינת ישראל השקעות מטורפות מול איום שהוא כלום, מול איום שהוא פקקטה, אבל מול איום שלא יהיה אפשר להתעלם ממנו, כי הציבור בחרדה".

הוא סבור שלטווח זמן ארוך צריך לדאוג שבמרחב ג'נין, ובמקומות נוספים, תהיה רשות פלשתינית חזקה, עם רגליים כלכליות איתנות ויכולת לשלוט ולהשליט מרות בשטח. "אני מודע לחשש מעזתיזציה, ומסכים שזה שצה"ל לא מאפשר זאת מאט תרחיש כזה באופן דרמטי, אבל להערכתי המציאות כפי שהיא לא תחזיק מים לאורך זמן. בסוף זה יתפוצץ. עדיף לנו לבנות עכשיו, או בעוד זמן־מה, יכולות עצמאיות של פלשתינים שיש להם אינטרס למנוע פעילות עוינת וטרור, ובכלל זה איום רקטי על ישראל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר