"מצב של חוסר אונים מוחלט": איך ישפיעו המהומות על המצב הפוליטי בצרפת?

ז'ורז' בנסוסאן חווה לפני כמה ימים מקרוב, ברובע ה־20 של פריז, ב־3 לפנות בוקר, את המצב הנורא שאליו נקלעה צרפת. "הייתי עד למחזה שלא ייאמן", הוא מספר, "מתפרעים השליכו חזיזים וזיקוקים לכל עבר. אלו אמצעים שיכולים לגרום לפגיעות ולכוויות קשות. בקצה הרחוב ניצבו 20 אנשי יחידות המשטרה המיוחדות, ה־CRS. הם לא זזו ולא הגיבו. רק כשהמתפרעים חדלו לתקוף והתרחקו במעלה הרחוב נכנסו השוטרים לזירה. הם היו חסרי אונים לחלוטין. היה להם נשק, אבל הם קיבלו הוראות לא להשתמש בו. כלומר, הרשויות מאוד חששו מהרוגים נוספים במהומות הללו. שמעתי על אירועים דומים שקרו גם במקומות אחרים. נדהמתי לראות במו עיניי מדינה כה חזקה כצרפת במצב של חוסר אונים מוחלט".

בנסוסאן, 71, יהודי יליד מרוקו, היסטוריון צרפתי נודע שמתמחה בהיסטוריה יהודית אירופית, באנטישמיות ובשואה, היה מהראשונים שזיהו וחשפו לעיני כל את פצצת הזמן שתקתקה בפרוורים ובשכונות העממיות שהפכו לגטאות של קהילות מהגרים, בעיקר מאפריקה המוסלמית. כבר ב־2002 הוא הוציא לאור את הספר "השטחים האבודים של הרפובליקה", שעסק באובדן השליטה של המדינה הצרפתית על מערכת החינוך בשטחים אלו והציג את האנטישמיות, ההומופוביה, הגזענות והיחס השלילי לנשים שנפוצים בקרב צעירי גטאות המהגרים הללו. הספר פורץ הדרך נתקל אז בחומה של בוז והתעלמות. הוא לא תאם את קו התקינות הפוליטית של הממסד הצרפתי.

שלוש שנים לאחר מכן פרצו באותן שכונות־גטו מהומות אלימות רחבות היקף, בעקבות התחשמלותם למוות של שני צעירים שנמלטו מפני פטרול משטרתי. המהומות נמשכו שלושה שבועות, ובהם התחוור לכל שלצרפת יש בעיה חמורה של שטחים אבודים. 21 שנים חלפו מאז הספר, 21 שנים של חוסר התמודדות עם הבעיה הזו, ולפני עשרה ימים היא התפוצצה שוב, ביתר עוצמה, בפניהם של הצרפתים. בנסוסאן, המתריע בשער, נרדף בשל דעותיו ואמירותיו. ציטוט שייחס לסוציולוג אלג'ירי, ולפיו הערבים יונקים את האנטישמיות עם חלב אימם, גרם להעמדתו לדין ב־2017 בגין "הסתה לשנאה". בתי משפט בשתי ערכאות שונות דחו על הסף את התביעה נגד בנסוסאן שהגישו ארגוני זכויות אדם, וזיכו את ההיסטוריון לחלוטין.

שכחו את האומה

בצל התלקחות גל ההתפרעויות האלימות החדש ברחבי צרפת בעקבות מותו של הצעיר הצרפתי־אלג'ירי בן ה־17, נאאל, מירי שוטר במהלך ביקורת מסמכים בפרוור הפריזאי נאנט, ביקש בנסוסאן לשנות את המינוח שהחדיר אט־אט במהלך שני העשורים האחרונים השם של ספרו לשיח הפוליטי הצרפתי. "לפני 21 שנים דיברנו על השטחים האבודים של הרפובליקה", אומר בנסוסאן בראיון ל"ישראל השבוע", "היום אנחנו יכולים לדבר על השטחים האבודים של האומה.

"המונח רפובליקה מתייחס לסוג של שלטון, משטר. הוא לא מתייחס לתוכן האמיתי של תרבות אומה. בצרפת דומה שהמילה 'אומה' נעלמה מהשיח. כאשר מקשיבים לפוליטיקאים הצרפתים, הם מדברים בכל יום על חילוניות, רפובליקה ואזרחות. אך המילה 'אומה' - שמשמעה תרבות, שפה, היסטוריה, עבר ועתיד משותפים - אינה עוד חלק מהאופק הפוליטי שלהם. מה שראינו במהומות האחרונות זה שחלק מהנוער הצרפתי ממוצא הגירתי לא נטמע בצרפת. אני מדגיש שמדובר בחלק, אשר קשה להעריך את גודלו. מדובר בצעירים שלא נולדו מחוץ לצרפת, אלא על אדמתה. סביהם וסבותיהם היגרו הנה. ההתנהגות שלהם היא אנטי־צרפתית באופן אלים וגם אנטי־מערבית, למרות שבו בזמן הם מוקסמים מהמערב. היה מדהים לראות שבהרס שנגרם במהומות הללו בוצעה ביזה לצד תקיפת סמלים של המדינה הצרפתית.

"מהר מאוד זה הפך לתנועה של השתוללות שיטתית, שנועדה לאפשר השתלטות על עושר של חברה צרכנית, שאין לצעירים הללו גישה אליו. יש שנאה לצרפת, לכן שרפו סמלים של המדינה - עיריות, ספריות"

"באופן מיוחד המתפרעים תקפו ספריות", מדגיש בנסוסאן, "הספריות מסמלות את הידע של 'האדם הלבן' השולט, שעבור חלק מהמתפרעים הוא גם הקולוניאליסט לשעבר. הספריות מסמלות תרבות שלא היתה למתפרעים גישה אליה, מאחר שרובם לא השלימו את לימודיהם בבתי הספר. יש כמובן צעירים ממוצא הגירתי שנטמעו היטב בחברה הצרפתית, ולכן אין להכליל. אולם מול הבלאגן הגובר הזה הרשויות הצרפתיות לא הדגישו מעולם את ההיסטוריה, הערכים והשפה של צרפת, והסתפקו בדיבור על הרפובליקה. למשל, בצרפת ניתן להשיג בקלות רבה את האזרחות הצרפתית. לא צריך לעבור מבחן ידע בצרפתית. מדינות אחרות הרבה יותר נוקשות בעניין זה. בגרמניה מחייבים לעבור בחינות ידע בגרמנית. כלומר, יש אצלנו אנשים בעלי תעודת זהות צרפתית שלא יודעים צרפתית, ושאין להם כל קשר לעבר של המדינה הזו. רוב גלי ההגירה שהגיעו בעבר לצרפת - הפורטוגזים, האיטלקים, הספרדים, הארמנים, היוונים, היהודים והאחרים - התמזגו בצרפת. כאן יש כישלון".

הרסו ל"אפודים הצהובים"

כשבנסוסאן מדבר על כישלון הוא מתכוון לכלל המערכות הצרפתיות, שלא ידעו לטפל בצורה נכונה באותן אוכלוסיות. "צרפת היתה צריכה לעשות זאת ולא עשתה, מסיבות רבות: שיכנו את כל האוכלוסיות הזרות הללו באותן שכונות, ובכך מנעו את ההתמזגות שלהן בחברה הצרפתית. הם יצרו קהילות סגורות שפעלו בהיגיון קהילתי, שמנע היטמעות בחברה הצרפתית. התפיסה השלטת בצרפת היא באופן נרחב זו של השמאל, שראה בכל האוכלוסיות הזרות הללו קורבנות. היתה נקודת מבט מקרבנת כלפי הזרים, שלא דרשה מהם להיטמע בחברה הצרפתית ולא ביקשה מהם להתאמץ להתמזג, מאחר שראו בהם קורבנות של הקולוניאליזם הישן ובגלל כל מה שהם סבלו אז. ראייה זו היא למעשה ראייה מאוד שלילית של הזרים, שמשאירה אותם במצב של נחיתות, במקום למשוך אותם כלפי מעלה. האחריות לכך היא בעיקר של הפוליטיקאים ושל כלי התקשורת, שפועלים ברוח רעיונית שמאלית בהשראת רעיונות מרד הסטודנטים של מאי 1968.

"במערכת החינוך ההשפעה הזו דווקא פחתה בשנים האחרונות. היום 20% מהמורים מצביעים ל'איחוד הלאומי' (מפלגת הימין הריבוני של מארין לה פן, א"ב). זה דבר שלא ניתן היה להעלותו על הדעת לפני 30 שנה. אבל הם לא מבטאים את דעותיהם בפומבי. יש צנזורה עמוקה בצרפת, שאינה צנזורה מצד המדינה. זו צנזורה שהיא חלק מרוח הזמן. לא יזמינו אותך להתבטא בתקשורת בגלל דעותיך. לא ימנעו ממך לדבר, אבל לא ייתנו לך בימה לדבר. כך זה פועל. גם בהוצאות לאור. לא ימנעו ממך לכתוב, אך תהיה לך בעיה למצוא מוציא לאור שיפרסם את הספר שלך. ואם תמצא אחד שיסכים, הספר לא יופץ בחנויות הספרים, כי בעלי החנויות רואים בהוצאות לאור מסוימות גופים ימניים או ימניים קיצוניים. אני מדבר מניסיון אישי".

אתה רואה הבדל בין מה שקרה בימים האחרונים לבין גלי אלימות שצרפת חוותה באופן שחזר על עצמו בשנים האחרונות?

"כן. הפעם רמת האלימות היתה מאוד גבוהה כבר מהערב הראשון של המהומות. לא ראינו את זה במהומות 2005. מעבר לכך, הפעם היה ממד של ביזת חנויות שלא ממש אפיין את מהומות 2005. אז זה התרחש רק לקראת סוף האירועים. הפעם זו היתה תופעה מאסיבית. נקודה שלישית היא שמהלילה השלישי היה שימוש בנשק חם וירי בכדורים חיים מצידם של המתפרעים. את זה ראינו בסוף השבוע השלישי של מהומות 2005, לקראת סופן. כעת רואים שהנשק החם נשלף מייד, וזאת בידיעה שבפרוורים יש כמויות נשק עצומות.

"זה מצב נפיץ ביותר. באחד הלילות האחרונים המתפרעים הפעילו חומר נפץ נגד סניף דואר. כלומר יש להם חומרי נפץ, אמצעים שלא היו להם לפני 18 שנים. המצב מסוכן מאוד. הטענה שמדובר במיעוט היא שטות. זו טעות גם לומר שמדובר בעיקר בצעירים קטינים. שני שלישים מהעצורים במהלך המהומות היו בוגרים. נכון שיש בין הקטינים גם ילדים בני 13-12, אבל רובם בני 17-16. את זה ראו גם ב־2005 והתופעה הזו נוגעת בעיקר למשפחות שבאו מאפריקה השחורה, יותר מאשר למשפחות שמוצאן מהמגרב".

ומה עם האלימות הקשה בפריז, שליוותה את ההפגנות של "האפודים הצהובים" לפני ארבע שנים, שבוצעה גם על ידי צעירים מהפרוורים?

"כשתנועת המחאה של 'האפודים הצהובים' החלה בנובמבר 2019, זו היתה תנועה של הפריפריה ולא היתה לה כל השפעה על פריז. זו היתה תנועה שבאה מהשכבות העממיות ומשכבות הביניים הנמוכות של האוכלוסייה בפריפריה, שחשו שהמדינה הזניחה אותן. זו היתה תנועת מחאה לא אלימה, שרצתה לומר לשלטון בפריז - אתם אינכם מסתכלים עלינו. עכשיו - עם האפודים הצהובים שלנו - אי אפשר לא לראות אותנו. מהרגע שבו האספסוף של הפרוורים החל להתערב בתנועת המחאה הזו והצטרף להפגנה הראשונה שהם קיימו בפריז, החלה האלימות. כלומר, תנועת 'האפודים הצהובים' טורפדה לחלוטין בידי הצעירים מהפרוורים. התקשורת החלה להציג את המחאה שלהם כמחאה אלימה של אנשים שבאו להרוס ולגנוב. זה לא היה כך. התנועה 'נחטפה' בידי אנרכיסטים מ'הבלוק השחור' והאספסוף מהפרוורים, שבאו לפריז לרוקן חנויות ספורט, שעונים ותכשיטים בשאנז אליזה, והיא דוכאה בצורה אלימה ביותר על ידי הרשויות. האלימות שהופעלה נגדם אז לא הופעלה נגד האלימות של הימים האחרונים".

"מהר מאוד זה הפך לתנועה של השתוללות שיטתית, שנועדה לאפשר השתלטות על עושר של חברה צרכנית, שאין לצעירים הללו גישה אליו. יש שנאה לצרפת, לכן שרפו סמלים של המדינה - עיריות, ספריות"

נאאל הוא רק תירוץ

"באופן חלקי זה מרי של חלק מצעירי הפרברים ממוצא זר בעקבות מותו של הנער נאאל", מסביר בנסוסאן. "בהתחלה ניכרה הזדהות עם גורלו. בהמשך, מהר מאוד, זה חרג ממחאה על מותו של נאאל. אני מתקשה לראות קשר בין ביזת חנות בגדי ספורט למותו של הצעיר. פשוט אין קשר. מהר מאוד זה הפך לתנועה של השתוללות שיטתית, שנועדה לאפשר השתלטות על עושר של חברה צרכנית, שאין לצעירים הללו גישה אליו. יש מצד אחד שנאה לצרפת, לכן שרפו סמלים של המדינה - עיריות, ספריות; והשתלטות על עושר, שרואים פרוש לעיני כל מדי יום בפרסומות בטלוויזיה ובקולנוע ושאין לצעירים הללו כל גישה אליו כי הם עניים.

"זו לא ממש תנועה מהפכנית אלא תנועה שקרל מרקס כינה בזמנו 'הפרולטריון התחתון', קרי האספסוף, האלמנטים הלא מהפכניים של התנועה שהם הקיצוניים ביותר. שכן ניתן למצוא בקרבם בעלי דעות גזעניות נגד יהודים, נגד שחורים, נגד צוענים, הומופוביה מוחלטת, מיזוגיניה נוראה. זה ההפך המוחלט מחוגים מהפכניים. בהתחלה היה אמנם מרי נגד המדינה והמשטרה שלה, אך מהר מאוד האירועים סטו מהמסלול הזה. בכל מקרה לא ניתן לכנות את המהומות הללו תנועה מהפכנית".

חוסר האונים של המדינה וזרועותיה לא גורם להקצנת האלימות?

"כמובן. הם יודעים שהם לא ייענשו. הם אומרים זאת גלויות: 'אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים'. זו תחושת אי־ענישה שמשקפת את המציאות. קטינים שנעצרים משוחררים תוך 24 שעות. זו תופעה נפוצה וידועה בפרוורים. זה גורם לתסכול נורא בקרב המשטרה, שכן השוטרים שואלים את עצמם: 'למה אנחנו עובדים? אנחנו ממלאים אמבטיה שמלאה בחורים'. המצב הזה יכול רק לחזק את האלימות. הכל מותר. מדובר באנשים שמגיעים מחברות באפריקה השחורה ובמגרב שהן מאוד מדכאות, וכאן יש להם תחושה שהחוק כלל לא קיים. יתרה מכך, אין להם כל מושג מהו חוק. החוק בעיניהם זה משהו ששייך לצרפת שהם שונאים".

גם גורמי פשיעה מנצלים את המצב הזה לצורכיהם?

"אני לא בטוח. מהומות יוצרות חוסר איזון שמפריע לעסקים שלהם, בעיקר בכל הקשור לסחר סמים. הם זקוקים לשקט כדי למכור את הסחורה שלהם. מנגד, מי שיכול להרוויח מהמצב הם האסלאמיסטים, שיכולים לנצל את המרידה, שכן מדובר באלימות נגד הכופרים. זו אלימות שקיבלה אופי מאוד 'פלשתיני'. נאאל הוא סוג של מוחמד א־דורה (נער פלשתיני שנהרג בתחילת האינתיפאדה השנייה ברצועת עזה מירי פלשתינים, אך הטלוויזיה הצרפתית הפיצה מידע כוזב שלפיו הוא נפגע מירי חיילי צה"ל ובכך הפך לסמל ההתקוממות, א"ב). הוא 'שאהיד', קורבן של המשטרה 'הגזענית' הצרפתית, כפי שא־דורה היה קורבן של הדיכוי הישראלי. ראיתי דגלים פלשתיניים ושמעתי סיסמאות פרו־פלשתיניות במהלך המהומות. יש כאן היפוך יוצרות מעניין: חלק מכלי התקשורת הצרפתיים הפכו את העניין הפלשתיני לעניין קדוש, כמעט מיסטי. והיום זה חוזר אלינו כבומרנג".

המדינה יכולה לעשות משהו, או שחצינו את נקודת האל־חזור?

"אם יהיה רצון פוליטי, כלומר אם המדינה תהיה מוכנה לקחת את הסיכון לדכא ביד קשה יותר את המהומות, ניתן יהיה לעשות משהו. כל עוד הפחד שולט, דבר לא יקרה. המהומות יירגעו מעצמן ויותירו אחריהן אוכלוסייה נואשת. ואז, בבחירות הבאות, התקשורת תתלונן על התעצמות הימין הקיצוני. ברור שאירועים כאלה רק מחזקים את ההצבעה ל'איחוד הלאומי', בכלל זה בקרב אוכלוסיות ממוצא הגירתי שרוצות חיים רגילים וסדר. רוב המהגרים לא תומכים במה שקרה. רוב הנזקים שנגרמו בשכונות המגורים העממיות פוגעים בראש ובראשונה באנשים העניים - אלה שתלויים בשירותים ציבוריים ורואים אוטובוסים שרופים, בתי ספר שרופים, עיריות שרופות. הנזקים לא נגרמו הפעם לשדרות המפוארות של פריז. המפלגה שנותנת כיום יותר מכל ביטוי לקולן ולמצוקתן של השכבות העממיות זו 'האיחוד הלאומי'.

"דומה שהמילה 'אומה' נעלמה מהשיח. כשמקשיבים לפוליטיקאים, הם מדברים על חילוניות, רפובליקה ואזרחות. אך המילה 'אומה' - שמשמעה תרבות, היסטוריה, עבר ועתיד משותפים - אינה חלק מהאופק הפוליטי"

"לא צריך להיות סוציולוג גדול כדי לדעת שרוב מוחלט של הצרפתים, מימין ומשמאל, לא תומכים במהומות, מאחר שהיה להן אופי של השתוללות של בריונים ואספסוף בניגוד למהומות של 2005. אז זו היתה התקוממות פוליטית נגד האלימות המשטרתית, בגלל מותם של שני צעירים. תמיכת השמאל הרדיקלי במהומות היא טעות פוליטית עצומה. זה שמאל קיצוני שמזה שנים בנה על תמיכת בוחרים משכונות הפרוורים ומכאן גם ההתקרבות בינו לבין האסלאמיסטים".

אילו תחושות אתה רואה בקרב הקהילה היהודית?

"יש תחושה של פאניקה. היתה רגיעה מסוימת בשנים האחרונות, והעלייה לישראל פחתה בצורה משמעותית. אבל כעת יש חידוש של תנועת העלייה - לא רק מצרפת, מבלגיה ומשווייץ. יש פחד. אני משוכנע מזה זמן רב שליהודים אין ממש עתיד בצרפת, באירופה ובפזורה ככלל".