האם עוד ניתן להשיג ניצחון מהיר בשתי זירות במקביל?

תחת מטחי הרקטות מרצועת עזה, בכיר ביטחוני לשעבר כתב לאחרונה: "מה קרה לנו? ישראל הצעירה, שעוד טרם מלאו לה 20 שנה, הכריעה שלושה צבאות סדירים בשישה ימים...". הוסיף רה"מ לשעבר אהוד אולמרט כששאל כיצד "ארגון טרור קיקיוני" משבית את ישראל למשך כמעט שבוע.

אלא שארגון הג'יהאד הפלשתיני, שבכמה יממות לחימה שיגר יותר מ־1,000 רקטות, אינו ארגון קיקיוני, כפי שהח'ותים בתימן, שמפעילים גם טילי שיוט ארוכי־טווח, בוודאי אינם ארגון קיקיוני. התהייה על יכולתם של ארגונים רדיקליים לחולל איום אסטרטגי, נובעת במידה רבה מההתעלמות מהשינוי המקיף שחל בתופעת המלחמה בעשורים האחרונים.

מלחמת ששת הימים היתה למעשה ההתנגשות הצבאית האחרונה בדפוסי מלחמת העולם השנייה. צה"ל פעל אז מול צבאות סדירים קונבנציונליים, והלחימה הממוכנת במרחבי המדבר, או במרחב הפתוח של רמת הגולן, וגם ביהודה ושומרון, העניקה לו יתרון בולט.

בהתנגשות בין חיילים וכלי לחימה ממוכנים בשדה קרב צבאי נקי ממעורבות אזרחים, יחידות צה"ל עלו על יחידות האויב במיצוי פוטנציאל הלחימה המודרנית. מאז עברו הצבאות הערביים מטמורפוזה רחבת־היקף - שראשיתה במלחמת יום הכיפורים, בהכוונת נשיא מצרים אנואר סאדאת - שבמסגרתה הלכה והותאמה שיטת פעולתם של הצבאות וארגוני הכוח הערביים למגבלות וליתרונות התרבותיים של הלוחם הערבי. בשלהי המאה ה־20, במיוחד לאחר נסיגת צה"ל מלבנון, לחיזבאללה היתה תרומה משמעותית לקפיצת המדרגה התפיסתית בהיערכותו ללחימה נגד צה"ל. היצירתיות שבה עיצב את היגיון פעולתו דווקא מתוך הכרה בתחומי נחיתותו היא מופת להסתגלות ארגונית, טקטית ומערכתית.

מאז סיום מלחמת לבנון השנייה, באוגוסט 2006, תפיסת הפעלה זו התפתחה והשתכללה בלבנון, ואומצה בהתאמות הנדרשות ברצועת עזה על ידי חמאס והג'יהאד הפלשתיני.

בתוך כך, עיקר הלחימה הועתק מהמרחב הפתוח אל המרחב הבנוי. חטיבת טנקים שמנתה לא יותר מ־450 טנקיסטים, וששלטה במרחב המדברי הפתוח על פני מרחב רחב, נדרשה מעתה להתאמה לזירת הלחימה במרחב הבנוי. בעיקר נדרש ציוות קרב משולב - רגלים, הנדסה ושריון - כשגדוד חי"ר המונה יותר מ־400 לוחמים יכול למעשה "להיבלע" בטיהור רחוב אחד. בכך, למעשה, הועם כושר מיצוי הכוח של צה"ל.

האויב הערבי עבר מהנעה צבאית פורמלית להנעה מכוח אמונה והקרבה דתית. לאחר תבוסת יוני 67', שייח' יוסוף אל־קרדאווי טען שאובדן האמונה הוא הסיבה לשקיעתם של הלוחמים המוסלמים. "השיבה אל האמונה והנפת דגל הג'יהאד", הסביר, "הן חיוניות בכל מערכה, אך במיוחד במאבק נגד הציונות העולמית".

לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה אמר נסראללה: "בכל העימותים שבהם השתתפו עד כה, הלוחמים שלנו נשארו ונלחמו עד לאיש האחרון ועד לכדור האחרון. העימותים המתנהלים כרגע הפתיעו את הישראלים מבחינת הגורם האנושי של ההתנגדות. הניסיון עד היום מלמד ומוכיח, אינשאללה, שהם נלחמים באנשים בעלי אמונה, רצון, גבורה, התמדה ונכונות להקרבה" ("אל־מנאר", 03.08.2006).

בצה"ל ובחברה הישראלית, לעומת זאת, הלכה והוסטה תפיסת הלחימה - מהדגשת ערכי התעוזה וההקרבה למגמה למיצוי היתרון הטכנולוגי, באופן שיחסוך מהלוחמים את נחיצות ההקרבה. בארגוני הכוח האסלאמיים התקיים תהליך הפוך בהעצמת כוח האמונה וההקרבה.

מדובר בתפנית רבת־משמעות בהערכת יחסי הכוחות: מוטיבציית הלחימה הממוצעת שאפיינה את לחימת חיילי האויב במלחמת ששת הימים, לא דומה למוטיבציית הלחימה של האויבים האסלאמיים החדשים המגיעים לקרב חדורי אמונה.

אחיזה ישראלית חיונית

לצד שבחים להישגים הטקטיים של צה"ל והשב"כ, מצד פרשנים עלתה הטענה הנדושה כי גם הפעם, במבצע מגן וחץ, לא היתה לממשלת ישראל אסטרטגיה ארוכת־טווח. אלא שגם אם לא הוצהר עליה בגלוי - ממשלת נתניהו פעלה מתוך אסטרטגיה ברורה: לחזק את הבידול בין מרחבי יו"ש לבין רצועת עזה, מתוך חתירה לביסוס ולפיתוח האחיזה הישראלית החיונית במרחבי שטח C, ביו"ש ובבקעת הירדן.

השאלה מה השתנה מאז ניצחון צה"ל ביוני 67' מובילה ישירות אל ליבת המחלוקת הישראלית, בשאלת המשך השליטה במרחבים החיוניים בשטחים שנכבשו באותה המלחמה. תמיכתם של רוב בכירי מערכות הביטחון ברעיון שתי המדינות, בתביעתם ל"היפרדות" ולנסיגות נוספות, הושתתה וממשיכה להיות מושתתת על ההנחה כי גם בנסיגה לקווי 67' - שעליה הם ממליצים בתיקונים קלים - מדינת ישראל תוכל להמשיך להגן ביעילות על ריבונותה ועל ביטחון תושביה בכוחות עצמה, למרות הוויתור על מרחבי העומק האסטרטגי.

כך תיאר, לדוגמה, אלוף (מיל') עמרם מצנע: "הייתי סגן צעיר בשריון. כשיצאנו לקרבות בסיני, לא חשבנו שאי אפשר להגן על המדינה. ואכן, בתוך שישה ימים נחל צה"ל את הגדול בהישגיו, והוכיח שאפשר גם להגן על הבית מתוך קווי 67'" ("הארץ", 30.05.2011).

התבוננות עניינית באתגרים המבצעיים החדשים יכולה ללמד עד כמה ניצחון מהיר במתכונת מלחמת ששת הימים - בשתי זירות במקביל - אינו ניתן לשחזור. תנאי העליונות שהשיג צה"ל ביוני 1967 שייכים למאה הקודמת, וכבר במלחמת יום הכיפורים הלכו והתערערו. אלה המבטיחים ניצחון כמו אז, ללא תלות במרחב בר־הגנה, סובלים למעשה מהערכת־יתר של כוח צה"ל ומהערכת־חסר של יכולות האויב.

סבב הלחימה האחרון הצליח בשימור הבידול בין הזירות, אמנם, ובכל זאת יכול ללמד על פוטנציאל האיום הטמון בהתלכדות הזירות ללחימה מלאה במקביל. במציאות הזו, לאור הפוטנציאל הטמון באיומי חיזבאללה וחמאס על העורף הישראלי ובאיומים נוספים, מדינת ישראל לא יכולה להיחשף לאיומי נשק תלול־מסלול גם ממרחבי יו"ש. בהיבט זה, שימור יתרון ההגנה טמון בהמשך האחיזה הישראלית במרחבים החיוניים ביו"ש ובקעת הירדן, הנחוצה מאי־פעם.