בני המנשה בסכנת חיים: "בתי הכנסת. ספרי התורה. הסידורים. הכל נשרף"

"אחרי כמה ימים הצלחתי לתפוס את ההורים שלי בטלפון", מספרת א', ישראלית שעלתה מהודו לפני כמה שנים על המתרחש השבוע בעיר אימפל. "הם בקושי יצאו בזמן לפני שההמון הגיע. הבית שלהם נשדד ונשרף, וגם המכונית נשרפה. אותו הדבר קרה לדוד שלי במניפור. לאף אחד אין ביטוח. כרגע הם ישנים על הרצפה במחנה צבאי. אני לא יכולה לדמיין איך בגילם הם יוכלו להתחיל את חייהם מחדש".

כ־60 בני אדם נהרגו ויותר מ־23 אלף תושבים בצפון־מזרח הודו נעקרו מבתיהם, לאחר אלימות קשה ביותר שהפעיל אחד השבטים הדומיננטיים במדינת מניפור. אנשים חמושים ברובים אוטומטיים השתוללו ברחובות, שרפו בתים ומכוניות וזרעו הרס שקשה לדמיין. התמונות שיצאו מהאזור, הנדירות יחסית מכיוון שהאינטרנט במקום קרס, קשות לצפייה. גברים ונשים שנורו או הוכו עד מוות, בתים עולים באש והמון משתולל. בין עשרות האלפים שנעקרו מבתיהם גם אלפי יהודים מקהילת בני המנשה, ולפחות אחד מהם נהרג בעימותים הקשים. בית הכנסת בכפר יהודי, שהיה ואיננו עוד לאחר שנשרף עד היסוד, עלה גם הוא בלהבות כשספר תורה וספרי קודש בתוכו.

האלימות פרצה במדינת מניפור, שנמצאת בצפון־מזרח הודו, בין שתי קבוצות אתניות - שבט המייטי שכולל בעיקר הינדים, ושבט הקוקי, שרובו נוצרי אך יש בו גם כמה אלפי יהודים שהתגיירו. האירוע החל לאחר עצרת שהתקיימה בעיר צ'ורצ'אנדפור, העיר הגדולה במניפור, שבה הפגינו אלפי סטודנטים בני שבט הקוקי־מיזו. הם מחו נגד הכוונה לאפשר למייטי, קבוצת הרוב במדינה, לקבל מעמד מיוחד שיעניק להם  יתרונות בגישה להטבות ממשלתיות ולחינוך.

בתגובה למחאה יצאו חמושים רבים מקרב שבט המייטי לרחובות הערים ולכפרים באזור והחלו במסע הרס אלים ביותר. "אנחנו עדים לסדרה שיטתית ומתוכננת היטב של פיגועים, הוצאות להורג ושריפת בתים שבהם גרים אנשים מהקוקי", אמר אחד ממנהיגי העקורים. "הרבה בתים נשרפו, כל הכנסיות שלנו הושחתו. בקושי נמלטתי. ההמון כבר היה בבית. טיפסתי על הגדר אל בית השכנים והצלחתי לברוח".

קהילה עתיקה

מי שמצאו את עצמם בלב הכאוס הם כ־5,000 חברי קהילת בני המנשה - הודים בני השבטים קוקי־מיזו שמתגוררים באזור. על פי אמונתם, הם צאצאי שבט המנשה שהוגלו על ידי ממלכת אשור בסביבות 722 לפני הספירה, והשתדלו לשמור על מורשתם לאורך אלפי שנים, כולל ברית מילה, שמירת נידה, מנוחה ביום השבת ועוד.

קיימת מחלוקת הלכתית לגבי היותם יהודים, ועל כן הם נדרשו לעבור גיור. יש קהילה של כ־3,000 בני מנשה שמתגוררים בישראל, ואלפים נוספים ממתינים לעלייה. מי שמסייעים להם הם אנשי ארגון "שבי ישראל" באמצעות מרכזים קהילתיים ויוזמות שונות, וארגון "דגל מנשה", הצעיר יותר, שמופעל על ידי בני הקהילה עצמם - בהודו ובישראל.

עם פרוץ המהומות מצאו את עצמם בני הקהילה היהודית בסכנת חיים מיידית. אמנם בני שבט מייטי לא מתעניינים על פניו בשאלה אם הם יהודים או נוצרים, אך העובדה שמדובר בבני שבט הקוקי גוזרת עליהם, בעיני חלק מהפורעים, גזר דין מוות.

גמליאל הנסינג, יו"ר ארגון "בני המנשה", התגורר במוקד המהומות, בכפר סג'אל, כפר שרוב תושביו יהודים ונמצא ממערב לבירת המדינה אימפל (הודו מחולקת ל־28 מדינות; ח"ג). הוא נאלץ להימלט על נפשו.

"הצלחתי לעלות על רכב צבאי עם כמה נשים וילדים ונמלטנו מהמקום. לא מעט מהאנשים באזור שבו גרנו נהרגו, ועשרות אלפים פונו למקומות מבטחים", הוא מספר. "עלינו לגבעות כדי להגן על עצמנו, כי ברגע שעוזבים את הגבעות יש סכנה. בית הכנסת שלנו נשרף לחלוטין וכך גם כל בתי הכפר. אנחנו יודעים על לפחות אדם אחד מהקהילה שנהרג, אבל אולי יש עוד, כי יש לנו בעיות תקשורת קשות. אנחנו לא יכולים לבדוק כמה אנשים בדיוק נפגעו, אין לנו מושג מה קורה לבני קהילתנו. אנחנו מפוזרים ואין לנו שום תקשורת".

בתיעוד שפורסם מהמקום מתגלות תמונות קשות. בתים עולים באש וגופות ברחובות. בבתי החולים מדווחים שרבים מהנפגעים שהגיעו אליהם נפצעו כתוצאה מפגיעות של נשק חם. באחד הסרטונים נראו עשרות נשים שחסמו פיזית את דרכו של המון זועם, כדי שאלו לא יפגעו בבני שבט הקוקי. אחרי כמה ימי מהומות הגיעו למקום כוחות הצבא הפדרלי והשליטו במקום משטר צבאי. על פי דיווחים מהודו, הם קיבלו אישור לירות ללא כל אזהרה בפורעים. על מנת לנסות ולהרגיע את המצב, הם השביתו את האינטרנט במדינה.

"מדובר במלחמת אזרחים של ממש", מספר אהליאב האוקיף. הוא נמצא כרגע בצ'ורצ'אנדפור, יחד עם רוב בני המנשה, לאחר שברח מהמהומות. "הקהילה היהודית הוחרבה על ידי אויבינו. הבתים כולם נשרפו וכך גם בית הכנסת, שנשרף יחד עם ספר התורה והסידורים שלנו. קבוצות של בני שבט מייטי חמושים, לבושים חולצות שחורות ומאורגנים היטב, השתלטו על הכפר והרסו אותו עד היסוד".

אהליאב מספר כי הדרך של חלק מחבריו אל מקום מבטחים היתה רצופת סכנות. "יש לי חברים שהאויב הוריד אותם מהרכב, אבל למרבה המזל הצבא היה שם להגן עליהם, וכך הם הצליחו להמשיך למחנה פליטים. תושבים מהכפר ביקשו למצוא מקלט בכפר סמוך, אך בני הכפר חששו שיפגשו את אותו הגורל ואמרו להם לעזוב. עכשיו, למיטב ידיעתי, הם מתחבאים בג'ונגל. קבוצה אחרת עלתה להרים, שם אין אויבים, אבל מדובר באזור מאוד מאתגר מבחינת התנאים". חלק מהיהודים אף מסתתרים כרגע בתוך היערות, חרף התנאים הקשים, כדי להינצל.

אסף רינטלי, בן לקהילת בני המנשה, מתגורר במדינה השכנה, מיז'ורם, ועוסק בימים אלו בקליטת פליטים שמגיעים מאזור הקרבות. "אנחנו לא מאוימים ולכן אלו שיכלו להרשות זאת לעצמם ברחו מהאזור אלינו. עם זאת, ואף שהמצב מסוכן מאוד, רבים מבני המנשה נשארו באזור הקרבות, כי פחדו שאם יעזבו - ייקחו להם את הבתים".

הבעיה הגדולה היא המזון שהולך ואוזל במחנות הפליטים ובריכוזים השונים של עשרות אלפי העקורים. "אנשים עזבו את בתיהם ומצאו מפלט ביערות. יש שם ובמחנות הפליטים הרבה אנשים שמציעים מה שהם יכולים, אבל יש מקומות שנגמר בהם האוכל. כל החנויות סגורות, אין אספקת מזון ואי אפשר להוציא כסף", אומר גמליאל. אהליאב אומר כי "בגלל שעורק האספקה נסגר, אי אפשר להשיג אוכל. המצב לא פשוט בכלל".

ישראל במאמצי סיוע

"זה סיוט", אומר יצחק תנגזום, מנכ"ל "דגל מנשה" שמתגורר בישראל. הוא מביט בעיניים כלות במה שמתרחש במקום שבו גדל וממנו עלה לפני כמה שנים. לכל אחד מבני המנשה שמתגוררים בישראל יש חברים ובני משפחה בהודו, וכרגע עתידם לוט בערפל.

"אנחנו מאוד מודאגים. אומנם לא הייתי קורא לזה אנטישמיות, אך הם נמצאים בסכנת חיים. שוחחתי עם חבר בקהילת אימפל. הוא סיפר שהם ברחו מהמקום בגלל המהומות ומסרו את ספר התורה לתושב מקומי בהנחה שבית הכנסת ייהרס. בנס, למרות שכל הכנסיות נפגעו, בית הכנסת לא נפגע, אולי כי הוא תופס פחות תשומת לב.

"אין לנו שום דרך לעקוב אחרי מה שקורה בגלל שהאינטרנט לא עובד. אחד האנשים סיפר שהקהילה שלו נשרפה. הם ישנו ביער ואז מצאו מקלט בכפר, אבל אחרי זמן קצר איימו על התושבים שם שיהרגו אותם אם יתנו לבני שבט קוקי מקלט. מדובר באנשים רדיקליים ביותר. כעת הם נמצאים במחנה צבאי, אבל יש מחסור עצום באוכל ובתשתיות. יש 1,000 איש שחולקים חמישה תאי שירותים, אבל זה יותר טוב ממה שעלול לקרות להם אם ייצאו משם. הם בסכנת חיים אמיתית".

בני המנשה בהודו ובישראל יצרו קשר עם הרשויות הישראליות וביקשו מהן לסייע ליהודים במקום, אם בציוד קריטי ואם בבדיקת האפשרות להעלות את חלקם לישראל. ל"ישראל היום" נודע כי משרד החוץ פועל מול הרשויות ההודיות כדי למנוע פגיעה באזרחים. תנגזום אומר כי הם בקשר גם עם הסוכנות היהודית ועם שר העלייה והקליטה, אופיר סופר, כדי למצוא פתרון לבני הקהילה. "מדובר באתגר. אני לא יודע אם יש פתרון קסם לבני המנשה, אבל אני מאמין שבתכנון זהיר וקפדני אפשר למצוא דרך לסייע להם".

רינטלי מסביר כי דווקא שאלת העלייה טעונה בשל המהומות. "נעשו פניות לסיוע מישראל, אבל זה קצת מסובך. יש כאלו שסוברים שמכיוון שלא מדובר במתקפה אנטישמית לא צריך לבקש עזרה, כי צריך לשמור זאת למצב חירום נגד יהודים. אחרים רוצים לבוא לישראל, אבל אינם רוצים לעשות זאת בגלל מצב החירום הנוכחי. אין ספק שכולם רוצים לעלות לישראל, אבל יש שאלה של עיתוי".

בינתיים טוענים בהודו שהמצב בשליטה, אך כלל לא בטוח שכך המצב בפועל. התקשורת באזור חלקית ביותר והדיווחים על פצועים שמגיעים לבתי חולים מטרידה. יש תחושה קשה של מתח באוויר. "המקום הזה לא בטוח, הרבה אנשים רוצים לעלות לישראל כמה שיותר מהר, כי מי יודע מה יקרה בעוד כמה ימים", אומר אהליאב בפסימיות. "אני לא רואה תרחיש שבו המצב יירגע, לדעתי אנחנו רגע לפני עוד גל טרור".