עם הפנים למזרח: עלייתה של סין מציבה את ישראל בדילמה

ביקורו של שר החוץ אלי כהן השבוע באזרבייג'ן ובטורקמניסטן - אשר בבירתה נחנכה שגרירות ישראל, מרחק 12 ק"מ בלבד מגבול איראן - מסמל על רצונה של ירושלים לפרוץ דרכים ליעדים חדשים בזירה הבינלאומית • שיחת הטלפון שקיבל השר מעמיתו הסיני יממה לפני נסיעתו, מצביעה על שינוי מגמה גם מצד סין • אבל האם חיזוק הקשרים עם בייג'ינג ישפיע גם על היחסים עם וושינגטון?

ביקור השר הישראלי - כמו אצבע בעיניהם של האיראנים. אשחבד, בירת טורקמניסטן, צילום: GettyImages

"המכשיר העיקרי בידי האמריקנים הוא החירות. המכשיר העיקרי בידי הרוסים הוא השעבוד... רצון האל הועיד לכל אחת מהאומות הללו את ההשפעה על גורלו של חצי עולם".

110 שנים חלפו בין נבואתו מ־1835 של ההוגה הצרפתי אלקסיס דה טוקוויל לבין חלוקת העולם בין ארה"ב ובריה"מ, בסיום מלחמת העולם השנייה, חרף אינספור תהליכים בדרך. גם בעת האחרונה הושמעה אבחנה על אודות תהפוכות בסדר העולמי. "ביחד עלינו לדחוף את השינויים האלה, שלא קרו במשך 100 שנה", תמצת במאופק את שאיפותיו נשיא סין שִי ג'ינפינג, במפגש במוסקבה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

מהם אותם "שינויים של 100 שנה"? שִי החכם לא יגיד זאת, אך הכוונה, כמובן, לירידתה של אמריקה ולעלייתה של סין. בזמן שאנו בישראל מרוכזים בצרות פנימיות, מתחוללת בעולם שרשרת התפתחויות שמשנה את יחסי הכוחות העולמיים. המפגש הנ"ל במוסקבה מסמן לדעת רבים מהפך ביחסי הכוחות בין רוסיה לסין. מעתה פוטין תלוי בשִי. וזו רק ההתחלה.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הפנה עורף לאמריקה, ולפני שבועיים התקבל בבייג'ינג בכבוד מלכים. מקרון חתם על הסכם ששיתוף פעולה נרחב עם סין הכולל 51 סעיפים מפורטים, ומתעלם מסוגיית זכויות האדם במדינה. איירבס תבנה 160(!) מטוסים חדשים בסין, ובכך תעקוף את מספר הבואינגים שמפעילה מעצמת־העל החדשה.

מקרון עם נשיא סין בביקור בתחילת אפריל, צילום: רויטרס

בסיום ביקורו מקרון סיפק שורת הצהרות מהממת שלפיהן "לאירופה", כלשונו, לא אכפת מסוגיית טייוואן. לשיטתו, איומי סין לכבוש את האִי הם בעיה של אמריקה - ואילו אירופה אינה "וסל" של ארה"ב.

דברי מקרון שחררו את ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן לתקוף את האמריקנים שמאמללים אותו עם שגריר בוטה ומאריכים לשיטתו מסיבות שלהם את המלחמה באוקראינה. אבל לא רק אורבן, "הילד הרע של אירופה", אלא גם בריטניה אדישה להתפשטות הסינית.

בייג'ינג זיהתה את החולשה האמריקנית במזרח התיכון, משקיעה הון עתק בעיראק ומפתחת מערכת יחסים קרובה עם סעודיה, מי שעשרות שנים היתה בת־בריתה של ארה"ב. בחודש שעבר סין פרסה חסות על הסכם הפיוס בין סעודיה לאיראן שמקבע אותה כמוציאה ומביאה באזור. "הסעודים הוציאו לארה"ב כרטיס צהוב", מגדיר גורם מדיני ישראלי את ההתפתחות.

לכל זה יש להוסיף את התרגיל הגדול ביותר אי־פעם לכיבוש טייוואן, שערך צבא סין כחלק ממתיחת הגבולות מול וושינגטון. את הפלת המל"ט האמריקני בידי רוסיה, את בלוני הריגול הסיניים שטיילו בשמי אמריקה ואת אספקת הנפט המוזלת לסין על ידי סעודיה - אותו נפט שהיא מסרבת לספק לביידן - כאשר בפעם הראשונה העסקאות יהיו כנראה ביואן ולא בדולר.

אך איפה עומדת ישראל לנוכח השינויים הטקטוניים הללו? נראה שבשלב זה עדיין לא מפנימים במחוזותינו את עוצמת השינויים. "ארה"ב היתה ותישאר בת־בריתנו המרכזית, ולא יהיה לכך תחליף. עם זאת, היינו רוצים לראות יותר מעורבות אמריקנית באזור", אומר ל"ישראל היום" גורם מדיני בכיר.

אבל משאלות לב אינן תוכנית עבודה. במקומן מציעה קאריס וויטי, מייסדת ומנכ"לית קבוצת SIGNAL ליחסי ישראל־סין, "להפסיק לפחד מסין ולהתחיל להכיר אותה. אנשים מפחדים מסין כי הם לא מבינים אותה. זו תרבות אחרת וגישה אחרת, ואם לא נלמד אותן, לא נדע כיצד לנהוג. בסין, בתמצית, לא משחקים שחמט אלא 'גו'. במשחק הזה לעולם לא הורגים את שחקני היריב אלא מקיפים אותו ומכניעים אותו. אחרי שלומדים את סין מבינים שהיא לא כופה באיום צבאי. ישראל יכולה למנף את התחזקות סין לטובתה עם הרבה יוזמה ביטחון עצמי ידע על סין והבנה כיצד היא עובדת".

גישה פרו־אקטיבית. וויטי, צילום: קבוצת SIGNAL

שאלתי את וויטי מה היא מציעה לעשות בפועל, והיא השיבה כי אמנם ישראל לא רואה עצמה כך, אך היא מעצמה מסדר גודל בינוני, וכך עליה לנהוג: "ישראל צריכה למנף את היתרונות שלה בתחום הטכנולוגי, הצבאי, המודיעיני, ולהציג את האינטרסים שלה. לבנות קואליציות וליצור שיתופי פעולה ולקדם את הערכים והאינטרסים שלה.

"היא לא צריכה לחכות שכוחות אחרים יקבעו, אלא לפתח בעצמה את הדיון ולנקוט גישה פרו־אקטיבית. ישראל צריכה לנקוט מדיניות פומבית בנוגע לסין כדי שכולם יידעו מה הקווים האדומים שלה. ישראל צריכה ליזום קשר עם מדינות באסיה שמכירות את סין ויודעות כיצד לעבוד איתה, ובראשן יפן, וגם להיות פעילה יותר באסיה ובאזור האינדו־פסיפי. ההתחזקות של סין כנגד ארה"ב היא לא רק איום אלא גם הזדמנות".

המנה האסייאתית

מי שבמידה מסוימת מנסה לפעול במתווה שמציעה וויטי הוא שר החוץ אלי כהן. השבוע ביקר בשתי מדינות אסייתיות שרגלי שרים ישראלים ממעטות לדרך בהן. האחת, אזרבייג'ן הידידותית לישראל. השנייה, טורקמניסטן שסגורה לא רק בפנינו אלא גם בפני שאר העולם, ולראיה - קשה מאוד היה להקים קשר אינטרנט בעת שהייתנו בבירה אשחבד.

הבירה באקו תהפוך למרכז ישראלי באסיה. כהן עם הנשיא האזרי אילהם אלייב, צילום: שלומי אמסלם/ משרד החוץ

כהן הגיע לשתי המדינות מתוך תפיסה שיש לפרוץ דרכים ליעדים חדשים בזירה הבינלאומית. סין אמנם לא הוזכרה בפגישות, אך לפחות בבאקו ביקשו מכהן להעביר מסרים לאמריקה. שתי דיקטטורות מוסלמיות אלה שונות בתכלית מישראל כמעט בכל היבט, אך בזירה הבינלאומית הן משחקות משחק עצמאי. אין להן תלות באמריקה, ברוסיה, בסין או באיחוד האירופי. הן עולות לבדן למגרש עם הקלפים שיש להן, בעיקר מצבורי גז ונפט.

כהן בא למעשה למרכז אסיה כדי לשחק בדיוק את המשחק הזה. באזרבייג'ן הוא התקבל בחום יוצא מן הכלל על ידי הנשיא, אילהם אלייב, וסיכם כי באקו תהפוך למרכז אזורי עבור ישראל במרכז אסיה. השניים גם הסכימו שאיראן היא איום מסוכן.

בטורקמניסטן כהן בעצם הוציא לאיראנים את העיניים. קשה היה לצפות לפריצת דרך מול המדינה המסוגרת, אבל חנוכת השגרירות בקול תרועה רמה, במרחק 12 ק"מ מגבול איראן, העבירה את המסר שאנחנו על המפה ונשארים במפה.

יממה לפני שיצא לחלק זה של העולם התקשר אל כהן שר החוץ הסיני, צ'ין גאנג. אי אפשר לומר שהיה קשר ישיר בין הגעתו של השר הישראלי למרכז אסיה לבין הטלפון החריג מנציגה של המעצמה האסייתית, אבל תוכן השיחה בהחלט הצביע על שינוי מגמה מצד בייג'ינג. פעם הסינים התעניינו רק בכלכלה ובטכנולוגיה שיש לנו להציע. הפעם הצד הסיני גילה עניין רב בסוגיות מדיניות. או במילים אחרות - סין דופקת גם על דלתנו שלנו.

חרם מוכר

השורות הבאות לא עומדות להיות קלות. כדי לא לעורר ריב ביום השואה הן מתפרסמות במכוון לאחריו. ואולם דווקא השבוע, בתאריך העגול של 80 שנה למרד גטו ורשה, ודווקא על רקע קריעת הערבות ההדדית מצד השמאל הישראלי, ראוי לחזור לימים הקשים ביותר שהיו לעם היהודי, אולי לאנושות כולה.

ביום שלישי האחרון, שעות לפני כניסת יום השואה, התנועה הקיבוצית מסרה לכלי התקשורת כי "הזמנת שר הביטחון גלנט לטקס ההתייחדות עם 3,120 הנופלים מהקיבוצים במערכות ישראל ופעולות האיבה בוטלה, לאור בקשה של משפחות שכולות". באותו ערב הותקף ח"כ בועז ביסמוט על ידי מפגינים מאותו המחנה בעת שנאם בטקס זיכרון לשואה בבית כנסת בתל אביב.

ח"כ ביסמוט. הובך, צילום: אורן בן חקון

לאוזניים לאומיות זמירות ההחרמה של היריב הפוליטי, ואפילו כאשר מדובר ברגעים הנוראיים ביותר שניתן להעלות על הדעת, מוכרות, מוכרות מדי. 80 שנה לאחור, בגטו ורשה, לפני המרד, במהלכו ולאחריו, ארגוני השמאל היהודי סירבו לפעול עם יריביהם האידיאולוגיים בימין. למה? מרגע שפרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, ועד למחיקתו של הגטו מעל פני האדמה באביב 1943, מרדכי אנילביץ', פטרוניו, שותפיו וחייליו לא הסכימו לאחד כוחות עם אחיהם היהודים. הם התמידו בכך גם כאשר היה ידוע שהגרמנים משמידים את היהודים ברצח עם שכמותו לא ברא השטן, כשהיה ברור שלא תגיע עזרה ממקור חיצוני, וכשהיו מי שהתחננו לאיחוד כוחות.

"ברגע מכריע זה, כאשר הגטו עומד בפני עימות כללי (בין המורדים היהודים לגרמנים), כאשר כל המאמצים חייבים להיות מופנים לחיזוק יכולות הלחימה שלנו, הפילוג הארגוני של המחתרת בגטו גורם למתח פנימי, לחיכוך ולמאבק בין הארגונים... אי"ל חותר להשיג שליטה בלעדית בגטו". אי"ל, "ארגון יהודי לוחם", שעליו פיקד אנילביץ', הוביל את המרד מטעם מפלגות השמאל בגטו ורשה.
את העדות המצמררת על דרכו זו של אי"ל כתב באפריל 1943, ימים ספורים לפני פרוץ המרד בערב פסח תש"ג, ד"ר רישרד ואלבסקי - רופא בעל השקפת עולם שמאלית דווקא, שביקש להצטרף עם חייליו לארגון, אך נדחה מסיבות כאלה ואחרות. הדיווח האותנטי שלו רחוק מלהיות היחיד.

"מדוע אין שם נתונים על הלוחמים היהודים של אצ"י? בהיסטוריה עלינו להשאיר את העקבות שלהם, גם אם הם אינם סימפטיים בעינינו", כתב רישרד. אצ"י, "ארגון צבאי יהודי", בפיקוד פאבל פרנקל, כלל את חברי תנועות הימין ואת מי שנדחו על ידי אי"ל. אנשיו דגלו במרד בגרמנים בשלבים מוקדמים בהרבה והיו ערוכים צבאית לעימות עם הגרמנים טוב בהרבה מאנשי אי"ל. בכל זאת, האחרונים החרימו את הראשונים.

את הביקורת הנוקבת הנ"ל על דחיקתם של חברי אצ"י מהדיווחים כתב לא אחר מההיסטוריון הנודע עמנואל רינגלבלום. המתעד הגדול והחשוב ביותר של השמדת יהדות פולין, איש שמאל בהשקפתו, התריע בדצמבר 1943 מפני שכתוב ההיסטוריה על ידי שותפיו לדרך. בהמשך, רינגלבלום ומשפחתו נרצחו על ידי הנאצים.

כניעת לוחמים יהודים במרד גטו ורשה, צילום: Stroop Report

כן, גם כאשר יהודים הובלו להריגה בדרכים המפלצתיות ביותר, החשבונאות הפוליטית מנעה ממחנה השמאל להכיר בלגיטימציה של אחיו היהודים.

העדויות האלה והאחרות מובאות בספרו החשוב של משה ארנס, "דגלים מעל הגטו" (ידיעות ספרים, 2009). ארנס סיפר בפעם הראשונה לציבור הרחב את מעשה גבורתם המלא של אנשי אצ"י. הוא עשה צדק היסטורי וגם השאיר מה שאמור להיות מסר לדורות.

"המרד התרחש על רקע של יריבות פוליטית עזה בעולם היהודי בשנים שקדמו למלחמה. יריבות חריפה עד כדי כך שהיא נמשכה גם בשנות המלחמה ועברה אף אל הגטו. היא מנעה אחדות בין כל אלה שהתמסרו להתנגדות לגרמנים בגטו ורשה". הבנתם? יהודים הומתו במיליונים במחנות, אבל לפוליטרוקים בגטו היה יותר חשוב לריב עם אחיהם. אי אפשר לתפוס את זה.

קו ישיר ומאוד לא מעודד עובר בין הימים המחרידים ההם לבין עשרת ימי התקומה של שנה זו. הלקח, למרבה הצער, לא נלמד. ביום העצמאות ה־75 של ישראל אותו מחנה שסירב לשתף פעולה עם בני הפלוגתא שלו בגטו ורשה מתמיד בדה־לגיטימציה שלו לאחיו במדינת ישראל המתחדשת.

הוא משוכנע שהצדק רק בצד שלו, שהמוּסר והערכים ידועים רק לו, שדרכו היא האפשרות היחידה, ששמורה לו הזכות לחלק ציונים לאחרים וגם לפרק את הצבא, לפגוע בכלכלה ולשבור את הכלל היסודי של "כל ישראל ערבים זה לזה". "פשיסטים", הוא הכינוי שקבוצה זו מעניקה לאחיה מאז ועד היום.

האבסורד הגדול הוא שבמבחן הזמן דווקא האידיאולוגיות שלהם קרסו. מי שהחרימו את הלוחמים הימניים בגטו ורשה היו "הנוער הציוני־סוציאליסטי - דרור", ה"בונד" הלא־ציוני והקומוניסטים - רעיונות שלא נותר מהם זכר, לא בעם היהודי ולא באנושות כולה. חרף הכישלון, יורשיהם הולכים בדרכם המפלַה ופוסלים את אחיהם, מתוך תחושת עליונות מגוחכת.

אנשי הימין של אז, ממש כמו ממשיכי דרכם כיום, מעדיפים את האחדות. הם מכפיפים את ראשם בפני הצד הדורסני רק כדי לשמור על שלום בית. והאמת שהם ימשיכו בכך.

כן, שמאלנים יקרים, גם אם תטעו לכל אורך הדרך, כפי שאבותיכם התנגדו למאבק בגרמנים עד שהיה מאוחר מדי, גם אם כמו בסזון ובאלטלנה תרימו יד על אחיכם, תנועות הימין לא יעמדו בדרככם. פתוחה בפניכם הדרך להמשיך במסע ההרס של המדינה, שאליו יצאתם מאז ההפסד בבחירות. כמו אז בגטו ורשה, איש לא יעצור בעדכם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר