ממשלת ישראל מציגה: יו"ש אין, ירושלים אאוט

זה קרה בערב חג השבועות השני שלאחר מלחמת ששת הימים. קבוצה של ותיקי לח"י שכרה מהרשות לנכסי נפקדים בניין גדול וריק בלב השכונה הערבית בית חנינא ונכנסה לגור בו. הבית, שלימים כונה "בית השבעה" (ושבו מתגוררים יהודים עד היום), שוכן לא הרחק ממקומו של היישוב היהודי הקטן "כפר עברי" (נווה יעקב של היום), שנפל בקרבות תש"ח, ערב קום המדינה.

אחד המבקרים הראשונים שהגיע אל ה"התנחלות" הבלתי שגרתית ההיא היה לא אחר מאשר ראש הממשלה דאז לוי אשכול, ראש ממשלת הניצחון במלחמת ששת הימים. לאשכול היה סנטימנט להתיישבות בצפון ירושלים. בזיכרונו עדיין היו צרובים ימיו כעלם צעיר לצד ברל כצנלסון, יעקב פת ואחרים בקבוצת העבודה הראשונה שעלתה ב־1912 לעטרות, שכנתו של כפר עברי.

לשתי הנקודות האלה היה גורל משותף. שתיהן נפלו כמעט יחדיו בתש"ח, לאחר קרבות גבורה וקורבנות רבים. אל שתיהן חשה "שיירת עטרות" בניסיון להצילן, אך הערבים ארבו לה והרגו 14 מאנשיה. גם הפינוי של שתיהן נעשה בפקודה, מאחר שמגיניהן סירבו לנטוש אותן, למרות המצב הנואש שלהן.

אנשי הלח"י בבית השבעה קיבלו את אשכול בחיבוקים, הכניסו אותו לאחת הדירות בבניין, נעלו את דלתה והודיעו לו: אתה לא יוצא מכאן עד שתבטיח לנו להפקיע בחזרה את כל השטחים של כפר עברי שנתפסו על ידי הערבים. ותיקי הלח"י לא היו צריכים לטרוח הרבה. אשכול נענה במהירות. שנה אחר כך הופקעו אלפי דונמים. ב־1970 החלה ממשלת אשכול לבנות את שכונת נווה יעקב החדשה, צפונית־מזרחית לנקודה שבה שכן כפר עברי, כחלק משרשרת "שכונות הטבעת" שהוקמו בשטחי ירושלים המשוחררת לאחר מלחמת ששת הימים. כיום גרים בנווה יעקב כ־28 אלף תושבים. לפני שלושה שבועות, בליל שבת, נרצחו במרכזה שבעה בני אדם.

למחרת דרשו שרים מנתניהו לקדם במהירות בניית שכונה יהודית גם בעטרות, אך הם נתקלו בתגובה צוננת, רחוקה מאוד מהסנטימנט ברוח אשכול. הדיון על תגובה ציונית הולמת ברוח של "בדמייך חיי" ו"נטיעה על כל עקירה" התמקד בגזרת יו"ש. הוא הניב הסדרה של תשעה מאחזים ותיקים וקידום 9,409 יח"ד חדשות ביישובים קיימים. האמירה הנחרצת בנוגע ליו"ש רק הבליטה את היעדר "התגובה הציונית ההולמת" בירושלים עצמה, מוקד הפיגועים והשכול בשבועות האחרונים.

באזור עטרות פועל אמנם, כבר שנים רבות, אזור תעשייה מצליח, אבל שכונת המגורים שמשרד השיכון תכנן שם מוקפאת מסיבות מדיניות כבר שלושה עשורים. השכונה היהודית בעטרות אמורה לקום בשטח שבו פעל עד ראשית שנות ה־2000, תקופת האינתיפאדה השנייה, שדה התעופה של ירושלים, על אדמות בבעלות יהודית. במקום מתוכננות 9,000 יח"ד. הלובי שמנסה לקדם את עטרות רואה בה אחות תאומה לנווה יעקב. הוא מציע לקרוא לה על שמו של הרב עובדיה יוסף, גם מכיוון שסביר שאוכלוסייה חרדית גדולה תאכלס אותה, וגם מתוך תקווה לדרבן את אנשי ש"ס לפעולה. בימיו של אריה דרעי במשרד הפנים תוכנית עטרות היתה תקועה וכלל לא קודמה.

שכונה אסטרטגית

רק בתקופת כהונתה של איילת שקד כשרת פנים תוכנית עטרות עשתה כברת דרך והגיעה סוף־סוף לדיון בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של אזור ירושלים. הוועדה ביקשה תסקיר השפעה על הסביבה. במשרד לאיכות הסביבה ישבה באותם ימים השרה מטעם מרצ תמר זנדברג, והכנת התסקיר מוסמסה. זאב אלקין, כשר השיכון, הצליח לחלץ את עגלת התסקיר התקועה, ועכשיו המסמך כבר כמעט מוכן. הוא מאפשר לבנות שכונה בעטרות. אלא שנתניהו, כפי שנהג שנים רבות, אינו מאשר לוועדה המחוזית לדון בהפקדת התוכנית להתנגדויות הציבור, כדי לקדמה עוד שלב משמעותי בדרך החתחתים שעוד נכונה לה.

אנשי ש"ס במשרד הפנים, שמופקד על תחום התכנון וועדותיו (במשרד עדיין מרחפת רוחו של אריה דרעי), אינם ממהרים לסייע. בש"ס, לא להאמין, יש מי שקושר בין קידום עטרות לבין קידום חוק דרעי ואף רומז ש"דרעי תחילה", ושראשית לכל - יש להשיבו למשרד. ההתייחסות הזאת לסיפור עטרות מזכירה מעט דפוס התנהלות ציני דומה של נתניהו (לפני כשנתיים), שקשר אז בין קידום עטרות לבין ריצה משותפת בבחירות של "הציונות הדתית", "עוצמה יהודית" ו"הבית היהודי", שהוא מאוד חפץ בה.

תוכנית עטרות, מכל מקום, אינה "עוד תוכנית". השכונה האסטרטגית הזאת היא בעלת חשיבות קריטית לבירת ישראל. שאלת הקמתה תכריע האם "האצבע הצפונית" של ירושלים, שהוכנסה לגבולות ירושלים לאחר ויכוחים ב־1967, תישאר חלק ממרקם ההתיישבות הישראלי־יהודי או שהפלשתינים ישתלטו עליה, ואף ינתקו אותה ריבונית מירושלים, כפי שהם שואפים במוצהר, לטובת חלום המדינה הפלשתינית שלהם.

הסיפור של עטרות הוא סיפור מביך מנקודת מבט ציונית שמתקשה לשאת הפסדים, ומתקשה עוד יותר להודות בכך. בפעם הראשונה עטרות נפלה בתש"ח, מגיניה שעמדו במצור צפו משכונת נווה יעקב הסמוכה כיצד הערבים בוזזים את יישובם ומעלים אותו באש.

בפעם השנייה הפלשתינים ניצחו בעטרות במהלך האינתיפאדה השנייה, כשכנופיות טרור ירו על המסלולים של שדה התעופה שם והשביתו את הטיסות בו. ישראל סגרה את שדה התעופה, והוא לא נפתח מחדש עד היום. הניצחון הפלשתיני השלישי הוא ניצחון מתמשך - הקפאת הקמת השכונה היהודית בעטרות - אבל הוא אינו סופי. באורח פלאי כמעט זה עדיין הפיך: האדמות היהודיות במקום לא נתפסו על ידי הפלשתינים בבנייה בלתי חוקית, כפי שהתרחש באזורים רבים אחרים בסביבות ירושלים. בעטרות המדינה היתה נחושה דיה למנוע בנייה שכזאת.

הפלשתינים בטוחים שהמקום ייפול בסופו של דבר בידיהם. בשנים 2000 ו־2008 הם דחו הצעות נדיבות של ממשלות ברק ואולמרט לנהל את המקום במשותף עם ישראל. ביטאון הרש"פ, "אל חיאת אל ג'דידה", אף כתב באותן שנים כי "שדה התעופה קלנדיה־ירושלים הוא שבוי המחכה לשיבה הפלשתינית".

בינתיים ממשלת נתניהו השישית מגמגמת בסוגיית עטרות, כמו בעוד סוגיות רבות הנוגעות לקידום האחיזה היהודית ההתיישבותית במזרח ירושלים. כבר במהלך המו"מ על הקמת הממשלה התברר שנתניהו מסרב להתחייב בהסכמים הקואליציוניים לבנייה של עטרות, E1 (שכונת החיבור בין ירושלים למעלה אדומים), שכונת הר חומה ג' או שכונת קדמת ציון בסמוך לאבו דיס. נתניהו גם סירב להתחייב להכריז על השטח של מורדות הר הצופים כגן לאומי.

נתניהו "במיטבו"

בניגוד למצב ביו"ש, שם הליכוד ונתניהו היו מוכנים להתחייב, דווקא ירושלים בירת ישראל התבררה כנוכחת־נפקדת מההסכמים הללו. כל שנכלל בהם בסוגיית ירושלים היו משפטים כלליים ולא מחייבים בנוסח "הממשלה תשקוד על ביסוסה ופיתוחה של ירושלים, בירת ישראל, בבנייה רחבת היקף, בתשתיות, בתעסוקה ובתקציבים, ותפעל לשמירה על ריבונות מלאה וחיזוק המשילות בירושלים...".

יתרה מזאת - זוכרים את נוהל ביידן? הנוהל הזה היה שם קוד להליך שחייב את ועדות התכנון בירושלים בתקופת אובמה לתאם כל אישור בנייה או תכנון בשטח ירושלים שמעבר לקו הירוק עם לשכת רה"מ נתניהו. הוא גובש בראשית דצמבר 2012, בעקבות ביקורו בישראל של ג'ו ביידן, אז סגנו של אובמה. במהלך הביקור פרסמה הוועדה המחוזית את החלטתה לקדם תכנון של 1,600 יח"ד בשכונת רמת שלמה בירושלים, וביידן "התפוצץ" על נתניהו. נוהל ביידן הפך מאז לשגרה. גם בתקופתו של טראמפ בבית הלבן הנוהל נמשך, כשכל אישור וקידום בנייה בשטחי מזרח העיר עברו דרך מזכירות הממשלה באמצעות אחד מיועציו של נתניהו, איש מזכירות הממשלה, עו"ד רונן פרץ, לימים המשנה למנכ"ל המשרד.

נוהל ביידן היה פרוצדורה ששום ועדת תכנון מקומית או מחוזית אחרת בארץ לא נדרשה לה, ועכשיו "נוהל ביידן" ייקרא אולי "נוהל דרמר". עמיתי, העיתונאי חגי הוברמן, חשף לפני שבוע בשבועון "מצב הרוח" שרה"מ נתניהו הטיל על איש סודו ומקורבו, השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, לטפל בכל הנושא של בניית השכונות החדשות בירושלים ובראשן שכונת עטרות שבצפון העיר. נתניהו הורה לדרמר לטפל בנושא תוך תיאום מלא עם ממשל ביידן. לדרמר יש כידוע קשרים ומהלכים טובים עם הממשלים האמריקניים. הוא כיהן כשגריר ישראל בארה"ב במשך שבע שנים. המשמעות המעשית של הנוהל החדש היא שהסיכוי שהבנייה בעטרות תקודם קטן עוד יותר. מזכיר המדינה האמריקני, אנטוני בלינקן, הבהיר בביקורו האחרון בארץ שארה"ב מתנגדת לבניית שכונה יהודית בעטרות.

מי שהתפוצץ השבוע על נתניהו וממשלתו בסוגיית עטרות הוא סגן ראש עיריית ירושלים אריה קינג, שאמר ל"ישראל השבוע": "זה נתניהו 'במיטבו'. הוא תמיד היה נגד בנייה יהודית במזרח ירושלים, וכשכבר בנה, למשל את הר חומה, זה היה רק 'כשנאנס' לכך, ורק כאשר שלטונו אוים".

האם יש סיכוי שעטרות תיבנה?
"רק אם שותפיו הקואליציוניים - בן גביר, סמוטריץ' ומעוז - יאיימו עליו שאם לא יאשר את עטרות ו־E1, ויקבע מייד תאריך לדיון בהפקדת תוכנית עטרות, הם לא יתמכו ברפורמה המשפטית שהוא כה חפץ בה. כך נהגו עם נתניהו 17 ח"כים, בראשות ח"כ לשעבר מיכאל קליינר, ב־1997, שנעדרו מהצבעות חשובות בכנסת ואיימו על המשך שלטונו. זו השפה היחידה שהוא הבין. זו השפה היחידה שהוא מבין גם היום. עצוב שרק כך ניתן לקדם התיישבות משמעותית בירושלים, אבל זו עובדה".

השרה להתיישבות ולמשימות לאומיות אורית סטרוק, שגם אותה שאלתי השבוע מדוע הממשלה אינה מקדמת את הקמת עטרות ובנייה נוספת במזרח ירושלים, מציינת כי "לצד הצורך והחובה לחזק ולבנות את ירושלים המאוחדת בכל עת, חובה זו נעשית משמעותית יותר אל מול ימי הטרור בירושלים. הפיגועים החוזרים בירושלים", אומרת סטרוק, "מחייבים גם מענה התיישבותי־ממשלתי; כזה שיבהיר למחבלים שהפיגועים לא משתלמים, משום שהם מחזקים את האחיזה הישראלית בירושלים, ולא להפך. נעמוד על כך שמענה כזה יינתן", היא מבטיחה.

תיירות מוסלמית בעטרות

האם ההקפאה בעטרות קשורה לכך שאפילו הנשיא לשעבר טראמפ שילב אותה בתוכנית המאה שלו? האם ההקפאה הזאת קשורה לעובדה שאפילו אנשי טראמפ ייעדו שם (בעטרות) עבור הפלשתינים אזור תיירות משלהם, שאותו הם יפתחו לטובת תיירות מוסלמית לירושלים ולאתרים הקדושים? בקדנציה הקודמת של נתניהו עסק ח"כ עמית הלוי (ליכוד) באיתור משבצת קרקע סמוכה לעטרות שבה הפלשתינים יוכלו להקים אזור תיירות שכזה באופן שלא תיפגע הקמת השכונה היהודית במקום.

כבר אז, מגלה גורם יודע דבר, "הפתרון הזה לא הרשים את האמריקנים". במגירות מחלקת המדינה של ארה"ב עטרות מקוטלגת כבר שנים כנקודה שעתידה לעבור בהסדר הקבע לחזקת הפלשתינים, או להפוך לאזור בניהול משותף עם ישראל. שכונה יהודית במקום, כך סבורים בממשל ביידן, עלולה לטרפד זאת.

עמית הלוי, שעסק כאמור בעניין עטרות, מציין שהשכונה המתוכננת "היא חלק מציר אסטרטגי ועתידה ליצור רצף בצפון ירושלים בין גבעת זאב לפסגת זאב, ולגדוע את מסלול הטרור שיוצא מרמאללה לירושלים. קידמתי בעבר את תוכנית השכונה כך שתתאים למתווה האמריקני. מסעות הרצח בצפון ירושלים בשבועיים האחרונים הם תזכורת מצמררת לצורך החיוני באישור השכונה וביצירת קיר הברזל הצפוני הזה".

גורם מדיני בירושלים מסביר את הקפאת שתי השכונות האסטרטגיות עטרות ו־E1 ואומר שכרגע יש למדינה סדר עדיפות לאומי אחר. "חשוב יותר עכשיו להשיג את תמיכת האמריקנים בפעילות מול איראן, וגם לקבל מהם גיבוי לפעילות שלנו בסוריה, בימים שבהם התיאום מול הרוסים קשה יותר מאשר בעבר. נתניהו היה רוצה לבנות את שכונת עטרות, אבל הוא יודע שכראש ממשלה עליו לקבוע סדר עדיפות. סוגיות הגרעין והיחסים עם ארה"ב ורוסיה קריטיים יותר לביטחון הלאומי של ישראל מאשר עטרות ו־E1. זו המחויבות הראשונה של ראש הממשלה בשלב זה והוא עומד בה".

בינתיים, בהיעדר התיישבות ממשלתית במזרח ירושלים, אם מלכתחילה, ואם כתגובה על הפיגועים האחרונים, קינג מקדם יחד עם משרדי השיכון, המורשת ואחרים את "התוכנית הקטנה" - תוכנית למימוש בעלות על שטח של כ־30 דונמים בצפון ירושלים, בין נווה יעקב לבין בית חנינא. האדמות שבהן מדובר הן חלק מהאדמות שהופקעו על ידי ממשלת אשכול כדי להקים מחדש את נווה יעקב, אך הקצה הזה לא מומש. האדמות הללו משתרעות בין שכונת נווה יעקב של היום לבית חנינא, עשרות מטרים בלבד מהנקודה שבה חוסל חיירי עלקם, רוצח השבעה בנווה יעקב, בליל שבת לפני שבועיים.

בתקופתו של ניר ברקת כראש עירייה תוכנן להקים שם בית ספר לילדי בית חנינא. כשמשה לאון תפס את מקומו של ברקת בעירייה, התוכנית הזאת הוקפאה. במקומה מקודמת עתה בשיתוף בין עיריית ירושלים, משרד השיכון, המשרד לענייני מורשת ועמותת "חיים בירושלים" תוכנית חלופית שתעבה את האחיזה היהודית במקום.

קריית השבעה

בראש העמותה שעוסקת בכך עומדים שניים, הרב ברוך תאנה מהעיר העתיקה וישראל ליפו, כיום תושב "בית השבעה" שבבית חנינא. קינג מספר, כי התוכנית היא להקים בחלקו המזרחי של השטח ישיבת הסדר וקריה חינוכית ובחלקו המערבי נקודת משטרה, תחנת כיבוי אש ונקודת מד"א. במרכז, על שני החלקים, אמור להשתרע "מרכז מורשת כפר עברי". הקריה כולה תוכננה להיקרא "קריית השבעה", ובאופן שאיש לא תכנן השם מתכתב עתה גם עם מספר הקורבנות בפיגוע הקשה בנווה יעקב. קינג מעדכן על "פגישה טובה" שהתקיימה בשבוע שעבר בינו לבין השר לענייני מורשת עמיחי אליהו ואנשי משרד השיכון. "ברגע שתהיה תוכנית, אנחנו כאן בעירייה נקדם אותה", הוא מבטיח, אך לא מסוגל להבטיח שעיכובים מדיניים לא יצוצו גם כאן.

תוכנית נוספת, שמבקשת לייצר אחיזה נוספת בעטרות, מדברת על הקמת מוזיאון ומרכז מבקרים למורשת התעופה בכלל ובעטרות בפרט, מימי המנדט הבריטי ועד ימינו, בבניין הטרמינל הישן של שדה התעופה הנטוש. מאחורי התוכנית הזאת עומדים עמותת "בניין קשר לירושלים", משרד המורשת ועיריית ירושלים, והיא נמצאת בשלבי הכנת פרוגרמה.