מצעדי האיוולת: הנפנוף בדרגות הוא אנטי דמוקרטי

מצעדי האיוולת

לקחת את הדרגות שניתנו לך על ידי צבא ההגנה לישראל ולהשתמש בהן לצורך פוליטי־אידיאולוגי זו ההפרה הבוטה ביותר של אמון העם, הדמוקרטיה והממלכתיות

יש שני מקומות שבהם כולם שווים בארץ הזאת. בקלפי ובבית הקברות הצבאי. שם שוכנים ביחד עצב ותפארת, גדי וצבי, דדו ויוני, ושאר הנופלים. לכולם אותו מלבן לבן, לא שן חלב, לא שן צוחקת. קבוצת קציני השריון, שעלתה אתמול לירושלים ולהר הרצל, מפגינה את הסכנה הגדולה ביותר עד עכשיו בפעילות נגד יוזמת הממשלה לרפורמה במערכת המשפט. היא לא מכירה באותו שוויון בסיסי.

השימוש המאורגן במצעד בזהות החיילית ובדרגות מסמל הפיכה צבאית. זאת לא הפיכה צבאית בפועל, אבל מוצגת האפשרות. כי הדרגות הוענקו לאלופים, לתתי־האלופים ולאלופי המשנה מטעם הגוף הממלכתי הלאומי שהעם נותן בו את אמונו הרחב ביותר. צבא ההגנה לישראל. לקחת את הדרגות ולהשתמש בהן לצורך פוליטי אידיאולוגי זו ההפרה הבוטה ביותר של אמון העם והדמוקרטיה. שלושה מהבולטים ברשימה, תתי־האלופים הלל קוברינסקי, רועי אלקבץ וגדי מאירי, הם פעילי יש עתיד. הם מנכסים לעצמם גם את הנופלים וגם את הדמוקרטיה תוך כדי מצעד, ומפאת כבודם אין צורך לציין את אופי המשטר שעלה לשלטון בדפוסים כאלה.

כשראיתי את רשימת האלופים והקצינים הבכירים האחרים, ניסיתי להיזכר מי לא נמצא ברשימה. אורי אור לא נמצא ברשימה, קהלני לא ברשימה, יוסי בן חנן נעדר. האלוף גרשון הכהן לא ברשימה, ואיתו שאר חברי "הביטחוניסטים", סמי תורג'מן לא נמצא, יום טוב סמיה. האלוף יצחק בריק לא חתם. ההתארגנות מעידה על הידרדרות מדאיגה מאוד במרקם התודעתי־מוסרי של קבוצת השריון, שהיא בסך הכל המשכית לקצינים בכירים אחרים שקדמו להם בהופעות פוליטיות מאורגנות חסרות תקדים. למשל, תוכנית הריאליטי המגוחכת של חמישה רמטכ"לים בשדה בוקר לפני כמה חודשים. האמירות הגסות של בוגי יעלון, המכנה את הממשלה הנבחרת "ממשלה עבריינית", המבקשת להפוך את ישראל מדמוקרטיה לדיקטטורה.

כשדיברתי עם קצין בכיר לשעבר בשריון, הוא אמר שלדעתו המעשים האלה הם עילה לשלילת הדרגות מאותם קצינים. השימוש הבוטה בדרגה וביוקרה הנלווית, לצורך מאמץ להפלת השלטון החוקי, יכול להצדיק צעד חמור כזה. הבעיה היא שאין כוח בישראל שמסוגל לפעולה כזאת. נקודת האור היא שהחיילים הפשוטים חושבים אחרת מהגנרלים. הפער ביניהם הוא מקור לדאגה. ראש הממשלה נתניהו ניצב עכשיו מול אתגר דומה לזה שהציבו הקצינים יוצאי הפלמ"ח בפני בן־גוריון בשנה הראשונה למדינה, ועוד שנים לאחר מכן. האלוף שייקה גביש גויס בערוב ימיו לשריון לצורך מצעד האיוולת הזה. הוא צריך לזכור היטב את האיום של רעיו הפלמ"חניקים על ממשלת בן־גוריון בשנים 1949-1948.

כלכלה בת ערובה

הדרך שבה פועלים קרנית פלוג, יוג'ין קנדל והמנכ"לים לשעבר משחקת לידי אויבים וידידים מתנכרים, השואפים לערעור היציבות של ישראל

המאמץ להעברת נכסים כלכליים פיננסיים החוצה מישראל מזכיר את שוד עתודות הזהב של ספרד בידי סטלין וסוכניו בימי מלחמת האזרחים בשנות ה־30. כמעט כל מאגר הזהב הוצא ממרתפי הרפובליקה והועבר לספינה שהפליגה לבריה"מ. הסובייטים החזיקו בזהב כערובה כספית. המעמד השליט בישראל מנסה לאחוז בכלכלה כבת ערובה במאבקו נגד השלטון הדמוקרטי.

הסיפור בישראל הוא שההתבטאויות של אלה המכונים כלכלנים או פקידים בכירים בדימוס, משתקפות אחר כך בניסוחים של מסמכים כמו זה של ג'יי. פי. מורגן: "השווקים המקומיים בישראל חוזים עלייה בסיכונים כתוצאה ממתיחות גיאו־פוליטית, נוסף על דאגות משקיעים לגבי התוכנית לרפורמות במערכת המשפט". כדאי לשים לב לביטוי "דאגות משקיעים". אלה אותם גורמים כלכליים פוליטיים שיצאו בהכרזות ובתחזיות שליליות על ישראל. בסופו של דבר, אומרים אנשי ג'יי. פי. מורגן, "הרפורמה המשפטית יכולה להיות בעלת השלכות בטווח הבינוני על השקעות וצמיחה, שקשה לכמת אותן". שוב: "קשה לכמת".

אפשר לדמיין את יאיר לפיד שואל בפלבול עיניים: "מה ישראלי בעיניך?" משיב לו אסף רפפורט ממייסדי WIZ: להוציא את ההשקעות מהארץ ולהשאיר רק חשבון שוטף למשכורות ולשכר דירה. "תשובה נכונה", עונה הפרזנטור של בנק הפועלים

כי זה הונגריה. זה פולין. זה טורקיה. ד"ר קרנית פלוג, הנגידה לשעבר והיום סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שכידוע מתמחה בדמוקרטיה, התאמצה לצייר הקבלות לשלוש המדינות האלה. היא הציגה זאת בראיון עיתונאי כהחלשת המוסדות, שגרמה באותן מדינות לביצועים חלשים בהשקעות ישירות, בהשוואה לארצות אחרות. "כשמשקיעים לא בטוחים בהגנה של שלטון החוק... הם מסתייגים מהשקעות", אמרה פלוג.

אפשר לדמיין את יאיר לפיד שואל, תוך הרכנת ראש בין השכמות ופלבול עיניים: "מה ישראלי בעיניך?" עונה אסף רפפורט ממייסדי חברת הסייבר WIZ: להוציא את ההשקעות שלך מהארץ ולהשאיר רק חשבון שוטף למשכורות ולשכר דירה. "תשובה נכונה", אומר הפרזנטור של בנק הפועלים.

המחלקות המשפטיות בחברות הגדולות חיות בסימביוזה עם היועצים המשפטיים של משרד האוצר בעיקר. עד היום זוכרים את היועצת המשפטית באוצר ימימה מזוז (שעזבה כבר לפני 15 שנה), שהיתה אימת עולם העסקים בישראל. אם מישהו מחפש סיבות למה ישראל מדורגת נמוך כל כך במדד הקושי בעשיית עסקים, זאת אחת הסיבות.

יש בקמפיין המאורגן של הסימביוטים - אנשי כלכלה ופוליטיקה, איזה ניסיון פתטי לנקמה בראש הממשלה נתניהו. הוא שבר את הנוסחה שלום תמורת כלכלה משגשגת. הוכיח ההפך. עכשיו הם באים ואומרים: זאת מלחמה בעשירים, תאבד את הכלכלה שלך. ראו מאמר מיוחד בנושא מאת הנכדה של ארלוזורוב ב"דה מרקר". אגב, הנובליסט בכלכלה דניאל כהנמן התגייס כבר לפני שבע שנים נגד ישראל, כשהצטרף לקריאה של אלון ליאל ואנשי שמאל אחרים, שהתחננו בפני האיחוד האירופי שיפגע בישראל שמעבר לקו הירוק ובכל גוף שיש לו פעילות בשטחים.

הבעיה של קרנית פלוג, יוג'ין קנדל והמנכ"לים לשעבר, היא שהדרך שבה הם פועלים משחקת לידי אויבים וידידים מתנכרים, השואפים לדה־סטביליזציה של ישראל. זה הזמן להמתנה ולמתינות בניהול הוויכוח הפנימי.

הקש בגג איראן

גם אם לא בוצעה על ידי ישראל, המכה על הקודקוד באספהאן נועדה לערער ולעורר מחשבה אצל האיראנים: האופציה הצבאית קיימת

במשך חודשים התריעו מומחי גרעין שאיראן צוברת מספיק אורניום מועשר ל־60 אחוז כדי לייצר שתיים, שלוש אולי ארבע פצצות גרעיניות. אבל יש הבדל בין הערכות של מומחים חיצוניים לבין קביעות נחרצות של בעלי תפקידים רשמיים. לפני כשבועיים הודיע מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, כי אלה באמת הנתונים, וכי איראן יכולה לקחת את הכמות הזאת ולהעשיר אותה לפי החלטתה, מתי שתבחר, לרמה שמתאימה לנשק גרעיני. בישראל דיברו מומחי ביטחון על כך שזה הופך את איראן למדינת סף גרעינית. השאלה היא מתי יכולת ההעשרה (הקיימת כבר) תתכנס עם יכולת הפיתוח וההרכבה של מתקן גרעיני צבאי, שנמצאת כנראה בפיגור. בחוץ לארץ היתה פרשנות שמבחינת ישראל מדובר במשהו כמו אם לא עכשיו, אימתי. כלומר, השנה.

ראש סבא"א גרוסי אמר את דבריו במפגש עם דיפלומטים ב־25 בינואר. "אתה זוכר שהיה העניין הזה של הפריצה קדימה, ומר נתניהו הציג שרטוטים באו"ם והציב קווים - ובכן, זה כבר העבר הרחוק", אמר גרוסי בתגובה לשאלה של דיפלומט ארגנטינאי. "יש להם 70 ק"ג אורניום מועשר ל־60 אחוז. הכמות כבר קיימת. זה לא אומר שיש להם נשק גרעיני. כך שהם עדיין לא במצב ש(עונה לקריטריונים) של התפשטות הנשק הגרעיני".

כעבור שלושה ימים בוצעה הפעולה העוצמתית במתקן לפיתוח נשק, טילים או מל"טים, באספהאן. האמריקנים מיהרו להסיר מעצמם אחריות והפנו את פניות הציבור לישראל. כלומר, נתנו אישור שיש סיבה טובה לייחס את הפעולה לישראל, למוסד. בכל מקרה, זאת תגובה מהירה מאוד לנקודת התפנית שאותה ציין גרוסי. הגילוי הדרמטי הרשמי של סבא"א העניק מן הסתם לגיטימציה לפעולה צבאית בעלת אפקט אסטרטגי חשוב.

השאלה עכשיו היא לאן זה מוביל, בהינתן לוח זמנים מהיר יותר ממה שנטו לחשוב בעבר. קנת טימרמן, המנהל מעקב אחרי הפיתוח הגרעיני באיראן במשך שנים ארוכות, כתב בתחילת השבוע שהוא רואה עכשיו סיכוי גבוה יותר שישראל תתקוף את מתקני הגרעין. בעבר הוא נטה לחשוב שהסיכוי לכך נמוך. בארץ יש התלכדות של כוחות ניציים בצמרת המדינית־ביטחונית. זה כולל את ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט וראש המל"ל צחי הנגבי. היכולת הישראלית לתקוף עצמאית לחיסול פרויקט הגרעין אינה ברורה או אינה ידועה. ניסיון העבר מלמד שמדיניות נתניהו אינה של זבנג וגמרנו, כי יש ספק לגבי ה"גמרנו". הוא תמיד העדיף להרתיע ולגלגל לאחור את פרויקט הגרעין. התקיפה באספהאן, היכולת לפעול במהירות כמעט בכל רגע נתון בכל מקום, היא בעלת משמעות קטלנית והרתעתית. כמו המכליות שהרמטכ"ל לשעבר כוכבי הקדיש להן הרצאה שלמה.

אספהאן זה "הקש בגג". מכה חזקה על הקודקוד, שנועדה לערער ולעורר מחשבה אצל האיראנים. האמריקנים מפגינים שת"פ צבאי מאסיבי עם ישראל. אבל בתחום המדיני ממשל ביידן מקפיד לבדל את עצמו מישראל. התרגיל הצבאי המשותף מציב מחדש את האופציה הצבאית בגלוי, אבל מחויבות ההנהגה האמריקנית בנושא מוטלת בספק.

הפעילות הצנטריפוגלית החדשה שנתגלתה במתקן פורדו תגיע כנראה למועצת הביטחון. זאת צפויה להיות נקודת מפנה נוספת, שתקבל דגש חזק מצד ישראל. ישראל בתקופת נתניהו מעבירה מסרים באמצעים צבאיים.

תקלה ושמה רוטמן

אנשי המשפט, התקשורת והמעמד השליט בישראל לא אוהבים את שמחה רוטמן כי הוא מפגין עליונות אינטלקטואלית, מהסוג שהם לא ציפו לה

לשמאל ולמעמד השליט, או ההגמוניה כלשון אבישי בן חיים, קרו שלוש תקלות. לאחת קוראים בנימין נתניהו, לשנייה קוראים יריב לוין, לשלישית שמחה רוטמן. שמעתי לפני כשבוע את ח"כ רוטמן מסביר את הרפורמה בהרצאה שהתקיימה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה בפני עיתונאים ודיפלומטים זרים. "התנאי שלה (אסתר חיות) לדבר איתי זה שהתהליכים בכנסת ייפסקו", הוא אמר את מה שכבר נחשף בהמשך בתקשורת. "די בזה כדי להראות לכם מהו מקור כוח טוטליטרי ומה דמוקרטי פה".

רוטמן היה מבריק. אין לי הגדרה אחרת. כישראלי לא תמיד היה נעים לשמוע בגלוי עד כמה עוותה מערכת המשפט בישראל, ובראשה בית המשפט העליון. היה לעיתים מביך לחשוב שזהו סטריפטיז לעיני זרים, בחלקם עוינים.

רוטמן הציג דוגמאות מתחומי הדיור והכלכלה, הביטחון, מועמדים תומכי טרור בכנסת ומדיניות ההגירה, שבהן בג"ץ - לפעמים בסיוע היועץ המשפטי - ניהל מדיניות הפוכה לממשלה וחרץ גורלות. הוא הציג הפרות חמורות של זכויות, כולל עינויים בחקירות (משפט נתניהו). לא רבים מודעים לכך שבג"ץ, כשקיבל את עתירת הקשת המזרחית בנושא מקרקעי ישראל, ב־2002, גרם למחסור בשוק הדירות ובתוך שנים אחדות (מ־2007) החלה העלייה המטורפת במחירי הדיור.

זאת לא היתה כלכלה, זאת היתה עבודה של בג"ץ שטרפד את מדיניות הממשלה. "בישראל אף אחד לא מבין איפה ממוקם השלטון", אמר שמחה. "איפה ממוקם המוח? מי החזק במדינה? התשובה: בית המשפט העליון והיועמ"ש. זאת המדינה היחידה שבה לשופטים יש וטו. אנחנו מדינה שמנוהלת על ידי בית המשפט העליון".

העתירות הבלתי פוסקות של ארגונים חסרי זכות עמידה ביטלו את עצמאות בית המשפט, משום שבחלק גדול של פעילותו מי שקובע לביהמ"ש העליון את סדר היום שלו הוא מפלגה. "מפלגת" הארגונים הרדיקליים. באמצעותם מסוגלים ארה"ב או האיחוד האירופי לשלוח אצבעות ארוכות אל ההגה של מדינת ישראל.

בקהל ישב פרופ' ארווין קוטלר, ששימש בעבר שר המשפטים (והתובע הכללי) של קנדה. קוטלר, ידיד ישראל, אמר שרפורמה נחוצה ושהשימוש בביטויים כמו "קץ הדמוקרטיה" אינו מועיל. אבל הוא מחה על ההשוואות שעושים בחוק ההתגברות לחוק ההתגברות של קנדה. הוא דיבר על המסתננים שמבחינתו הם פליטים. ומה שהיה מפתיע היה ששמחה ידע להעמיד אותו במקומו, ענה בצורה כירורגית לכל טיעון של פרופ' קוטלר וגילה התמצאות בחקיקה הקנדית לפני חוק ההתגברות ואחריה. אנשי המשפט בישראל לא אוהבים את שמחה רוטמן, כי הוא פשוט מפגין עליונות אינטלקטואלית, אין לזה הגדרה אחרת.

"הפרלמנט - הכנסת - הוא היחיד שיכול להגן על האזרחים נגד עריצות, לא בית המשפט", קבע רוטמן. לא נעים, אבל יש לכך הוכחות רבות, מהחלטת בג"ץ שהכשירה סוכן טרוריסטי של חיזבאללה ועד הכשרת צעדי אכיפה דרקוניים בימי ההתנתקות.