בבוקר שבת סולי קם עם הנגאובר. והוא גם היה רעב. הוא בדק את קרטון הפיצה ושקל אם לאכול את המשולש הקר האחרון, אבל הסיגריה שכיבה בתוך הגבינה פחות הסתדרה לו בתור תוספת.
הוא חש גם שלא יזיק לו אולי סיוע אלוהי לצפוי בערב, אז הוא הלך לבית הכנסת של העיראקים בקווינס, שהיה הכי קרוב אליו.
סולי ישב בתפילה עטוף בטלית ומלמל הבטחות ונדרים. אחרי שהסתיימה התפילה, המתפללים פתחו את הקידש קלאב שלהם. ערק, וויסקי, ביצים חמינדוס, בורקס, סלט קצוץ, חלה ובייגלס. אחד המתפללים הוציא מהשקית קופסה גדולה של עמבה. "מההודי על השנייה", אמר, "משהו אורגינל". אחר כך הוציא חצילים מטוגנים וחומוס ביתי. סולי התנפל על השולחן כאילו לא ראה מימיו סביח או אוכל בכלל.
כעבור שעתיים סולי היה כבר על הרכבת לאטלנטיק סיטי על בטן מלאה למשחק הפוקר של חייו. סולי ידע שבגלל שבחברה מערבית אמירת אמת היא חובה ושקר אינו מוסרי, אז כשאנחנו מבלפים בפוקר התת־מודע נותן תגובה לקונפליקט בין המוסר לבלוף. שחקן טוב שולט בתגובות שלו ולומד את האויב. אבל מה יעשה סולי מול נשק לא קונבנציונלי? מול מכונת אמת אנושית?
שתיים לפנות בוקר, הלילה שבין שבת לראשון. שבע שעות משחק חלפו. על השולחן שוכבים 100 אלף דולר בצבעים שונים של ז'יטונים.
מצבה של בסי לא מזהיר, אבל סטרייט גבוה משאיר אותה בחיים. אחרי וודקה שישית היא בדרך הטובה וההגונה להשתכר. מישהו לוחש שבשנות ה־70 בסי היתה נערת הליווי הכי עסוקה ונחשקת בעיר. בוקבסקי כתב עליה פעם סיפור קצר של סוף הלילה, תפרנית שתויה בגרביונים רפויים ועם פנים מרוחות מסקרה, שמקללת את הדילר. הערב היא משחקת על החסכונות שנותרו לה.
כי בקזינו, כל קזינו, המהמר הוא כדנטה הנכנס בשערי השאול ב"קומדיה האלוהית". גלגל הרולטה חטאם ותשלומם
הסיני הצעיר, שאף אחד לא קלט את שמו, היה החובבן על השולחן. היה לו פרצוף שנראה כמו כפפת בייסבול ואת המכנסיים הוא לבש כל כך גבוה, שכדי לירוק הוא היה צריך לפתוח את הרוכסן.
בהתחלה כולם חשבו שהוא איזה גאון מתמטי וחששו שהוא קורא קלפים, אבל אחרי שני סיבובים היה ברור שמדובר בפלופ.
הסיני לא היה בליגה. אפשר היה לקרוא אותו כמו ספר פתוח של ילדים עם ציורים. הערימה לפניו הלכה והצטמקה. עוד סיבוב אחד, מקסימום שניים, והוא היסטוריה. לג'ימי הארמני היה כסף. הרבה כסף. השעון שלו עלה כמו קדילאק חדשה. משום מה, ג'ימי נהנה להפסיד כסף, אחרת לא ברור מה הוא עושה על השולחן.
לג'ינג'ית שנמרחה על ה"אף" היו שדיים עצומים, שמותר היה לחשוד כי הם תוצאה של התערבות כירורגית של פלסטיקאי חסר אתיקה. פרונט שהופך אפילו הליכה שלווה לספורט אתגרי.
ה"אף", שזוף כמו עוף בגריל, לא שם עליה קצוץ. מתרכז בקלפים וברחרוח. הנחיריים הם כלי הנשק שלו, הוא לא נוגע באלכוהול.
מלצר עם פרצוף של אחד שמקיים יחסי מין עם מטריות, דאג להניח לפניו בכל חצי שעה עגולה כוס מיץ גזר טרי.
סולי ישב על חבילה מרשימה והזיע כמו נערת אולפנה בערב צ'יפנדיילס. משיער ראשו השחור טפטף שביל זיעה בגוון כהה, שגרם לדילר להרהר אם הוא צבע את השיער במשחת נעליים.
לסולי לא היה אכפת, הוא היה מרוכז ב"אף". האיש פקינג מכונת אמת. לא משנה פרצוף פוקר,
ל"אף" יש חוש ריח כמו לכלב ציד, כמו לחזיר שמחפש כמהין בתוך ערימת חרא. ה"אף" מריח בזיעה את הפחד. את הבלוף. מספרים עליו שאם הוא לא מצונן, הוא מנצח כל אחד בליינד.
שמונה בבוקר. עוד לילה עבר בקזינו. עוד לילה סואן, קוצף־שוצף. ברוך אתה אלוהי הקפיטליזם 24 שעות ביממה. מסביב ייהום הסער בניאון אפילפטי מהבהב.
זהב מלאכותי נוצץ במי מזרקות, אלכוהול נשפך ומגשי כריכי סלט שרימפס בטעם עטיפת הניילון שלהם. באולם המרכזי של ההילטון ריח בושם זול מתערבב בעשן סיגרים, וניחוח שתן עולה מאזור המכונות.
לא ינום ולא יישן שומר המכונה, חלילה יבוא אחר ויאסוף את הפרס הגדול. בשל כך המשתמשים הכבדים משתינים מאחורי המכונות.
כי בקזינו, כל קזינו, המהמר הוא כדנטה הנכנס בשערי השאול ב"קומדיה האלוהית". הנה עולה מהבהב שלט ניאון, "זנחו כל תקווה, אתם הנכנסים בשעריי", ושם בתוך הקזינו קולות מכונות ההימורים נדמים להמיית המעונים. זהו השער הרביעי בגיהינום, מעגל החמדנים העסוקים בביצוע עונשם הסיזיפי: גלגול סלעי ענק בכיוונים שונים. גלגל הרולטה חטאם ותשלומם.
בחדר הפוקר הסגור היה כבר הרבה יותר שקט. הדילר ערבב את החפיסה במיומנות נונשלנטית. הסיני ובסי הם היסטוריה. ג'ימי עזב עם נערה עובדת, ורק סולי וה"אף" ראש בראש על כל הקופה.
סולי מזיע כמו חזיר יבלות, מטפטף על השטיח, אבל הערימה לפניו הולכת וגדלה.
ה"אף" חיוור והיסטרי, הוא נטש את מיץ הגזר ועבר לבורבון נקי. הג'ינג'ית נרדמה על הכיסא, הציצים שלה שפוכים על השולחן כמו אוזניים של קוקר ספנייל.
סיבוב נוסף. הדילר מחלק קלף ראשון וסולי נכנס כבד בבליינד. ה"אף" מהסס. כדי לסגור את סולי הוא חייב לשים את כל מה שנשאר לו. אם הוא מפסיד, המשחק נגמר. הוא מנסה לרחרח את סולי, הוא חושד שזה בלוף ומעלה עליו עם כל מה שנשאר לו בקופה. סולי סוגר עליו. ה"אף" פותח יד פול האוס. סולי עושה פרצוף עצוב, ה"אף" נושם לרווחה, ידו מוכנה לאסוף את השלל.
"רק רגע סלבדור", זורק סולי את הקלאסיקה ומניח מול עיניו הנדהמות של ה"אף" קארה נסיך מלכותי. אחרי 13 שעות המשחק נגמר. ה"אף" מתוסכל, מבולבל ועצבני. הוא קם מהשולחן, לא טורח להעיר את הג'ינג'ית. לסולי הוא מסנן: "באמת כל הכבוד. בלבלת אותי לגמרי. אתה מסריח כמו הביצים של מהטמה גנדי".
מה שנכון נכון. סולי מריח כמו הגנגס.
ככה זה כששותים ליטר עמבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו