פסילת דרעי: יש עקרונות שאסור לעקם

יש גבול. אפשר לתחמן עד מחר. אפשר להתרעם על עשרת השופטים "שאיש לא בחר בהם", אשר החליטו כי על ראש הממשלה לפטר את משנהו, את שר הפנים ואת שר הבריאות, המגולמים כולם באיש אחד. אפשר לנסות, ואולי אפילו להצליח, לשחק בספר החוקים ולאפשר לשר ששם משפחתו מתחיל באות דל"ת לקבל אישור מיוחד ולכהן בממשלה, למרות עברו הפלילי.

אבל אי אפשר לטעון שסביר למנות לשר בממשלה אדם שישב בכלא כי נמצא אשם בנטילת שוחד, נשא שבע שנות קלון שלאחריהן שב לזירת הפשע (משרד הפנים), ולאחר מכן נמצא אשם פעמיים בעבירות מס קשות. העובדה שלא הוטל עליו קלון בשנה שעברה רק משום שהשופט הגיע למסקנה כי דרעי לא ישוב לפוליטיקה (מבלי שדרעי הכחיש זאת), לא מנעה מאחד האנשים הפיקחים ביותר בפוליטיקה הישראלית לשוב לתפקידים מיניסטריאליים מבלי להניד עפעף.

יש גבול לגמישותה של המערכת. יש עקרונות שאסור לעקמם במשטרים דמוקרטיים, וכל עוד ישראל היא דמוקרטיה, אסור שדרעי יכהן כשר.

ביבי - כן, ולא. לאחר שנים שבהן סירבו הממשלים האמריקניים לפטור אותנו מהצורך באשרה, היה זה הממשל עצמו שפנה לממשלה והציע שישראל תחוקק שני חוקים הנוגעים לחילופי מודיעין בנושא הגירה כדי שתיכנס לתהליך מזורז של ביטול אשרות. כשנדמה היה שאנו מתקרבים למחוז חפצנו, התברר כי נתניהו מתנגד למהלך הזה, ויוביל את האופוזיציה להצביע נגד החקיקה שתקדם את ביטול האשרות.

לא עזרו ניסיונותיו של השגריר האמריקני טום ניידס, שדיבר עם נתניהו והסביר לו את חשיבותו של הרגע. ללא תמיכת האופוזיציה לא היה בכוחה של קואליציית לפיד להעביר את החוקים, והנושא ירד מסדר היום למגינת רבים.

והנה, בישיבת הממשלה ביום ראשון השבוע, לאחר שהשרים הקשיבו לדיווח מפי שר הפנים דרעי בנושא האשרות, אמר השר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר כי מדובר בהזדמנות נדירה העלולה שלא לחזור בעתיד הקרוב, וכי השגריר האמריקני נחוש לסייע. נתניהו החרה־החזיק אחריו, השווה את ביטול האשרות להסרת המגבלות על סחר במטבע חוץ שעליה החליט בראשית כהונתו הראשונה, ב־1996, והפתיע את עמיתיו בגילויו כי ביטול האשרות יביא גל עלייה המוני של יהודי אמריקה לישראל.

הלוואי. אבל אם זו החלטה חשובה כל כך לישראל ולציונות, איך אפשר להסביר את העובדה שרק לפני פחות משבעה חודשים מנע נתניהו את ביטול האשרות הללו והיה מוכן לסכן את גל העליה הצפוי לישראל עקב כך?

המפשר. דומה שהנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג נולד לרגע הזה. כנשיא הספיק כבר לעשות לא מעט בזירה הבינלאומית כשבנה גשרים שנהרסו בעבר, אבל הפעם החליט להכניס עצמו ללב הזירה הפוליטית, במחלוקת הקשה סביב חבילת השינויים החוקיים־חוקתיים. הוא צופה במתרחש, מודאג מאוד מההידרדרות בין המחנות ומשוכנע כי ניתן למצוא פשרות בכל אחד מן הנושאים שבחבילה, בתנאי שהצדדים מעוניינים בכך.

וזו השאלה המרכזית. שהרי אם המחלוקת היא עניינית, ניתן להגיע להסכמות ברוב הנושאים. אבל ברגע שיש לצדדים, ובמקרה שלנו - לאחד מהם - מניעים זרים, כלומר מניעים שאין להם קשר עם רצון לשפר את המערכת החוקית והמשפטית - שום מגשר לא יעזור. אם דרעי לא יוכל לחזור אל שולחן הממשלה הוא ימצא ק"ן טעמים לשלול כל פשרה. אם הפשרה שתושג בסעיפים אחרים לא תאפשר לנתניהו לגרום למשיכת תיקיו מבית המשפט ל"עיון מחדש" - ימצא גם הוא עילות לדחות את הפשרה. כיוון שכך, קשה לקנא בימים אלה בנשיא שלנו.