זה שעולה וזה שקורס: נתניהו חזר, המשפט שלו בדרך לגווע

מכל המגיבים על ההתבטאויות של חברי הכנסת מהציונות הדתית בנושאים של אפליה וגזענות, משכה את תשומת הלב זו של הנשיא יצחק הרצוג. זה לא דבר רגיל שהנשיא מרשה לעצמו לגנות דברי פוליטיקאים נבחרים. הוא עשה זאת, בין השאר, משום שהרגיש שבנושא אפליה במתן שירותים, כולל מה רשאי רופא לעשות מול מיטת פצוע או חולה, על פי סטרוק, יש הסכמה רחבה בציבור שכוללת גם את הליכוד. "האמירות הגזעניות... נגד קהילת הלהט"ב ובכלל נגד מגזרים ציבוריים שונים - מדאיגות ומטרידות אותי מאוד. מצב כזה חותר תחת ערכי היסוד הדמוקרטיים והמוסריים".

הרצוג צודק. בייחוד בעניין ערכי היסוד הדמוקרטיים והמוסריים. בדיון השבוע בתיק 4000 עלה הסיפור של אמו חולת הסרטן של אלוביץ', קשישה בת 82. בדומה לתרגיל של לקיחת משפחתו של ניר חפץ כבת ערובה, גם הקשישה החולה נלקחה למשטרה לחקירה. החוקרת שהעידה במשפט קבעה שלא היה בכך שום צורך, אין לה שום קשר לפרשה. בכל זאת היא הובאה לחקירה בנושא תו נכה שמודבק באיזו מכונית נושנה שלה או של איריס אלוביץ'. האם אדוני הנשיא ער לכך שגם אמו בת ה־85 של דוד שרן הפכה בידי המשטרה למעין בת ערובה? היה לי ויכוח עם ידיד מוערך מאוד אם אלו מעשים הלקוחים מספר ההפעלה הסטליניסטי של משפטי הראווה במוסקבה בשנות ה־30, או שזה "רק" השטאזי. הורדה בדרגה, לכאורה. הוא טוען שהסטליניזם כולל יריות, הוצאות להורג והגליות לסיביר, ומה שמציגה מערכת המשפט, עם הדמוקרטיה המהותית שלה, דומה יותר למשטרה החשאית הפוליטית שפעלה במזרח גרמניה. לא צריך להתאבד על ההבדלים בין שתי המערכות.

מעשי המשטרה והפרקליטות, להבדיל מהמלל הריק והמכוער שנשמע מכיוון הציונות הדתית, התרחשו בפועל בישראל. גם הדחת עדים מקצועיים לעדות שקר באמצעים של סחיטה ומניפולציה התרחשה במשפט נתניהו. על כך לא נשמעו שום תגובות בתקשורת, באקדמיה המשפטנית, לא מאסא כשר וגם לא ממרדכי קרמניצר או מנשיאת בית המשפט העליון.

בתחילת השבוע ראיין עקיבא ביגמן בערוץ 14 את פרופ' ריצ'רד אפשטיין מ־NYU ומסטנפורד, שנחשב לאחד מגדולי המשפטנים בארה"ב ואולי בעולם. באופן חריג החליט פרופ' אפשטיין להשמיע את דעתו על מערכת המשפט בישראל. "אין שום מערכת משפט בעולם שיש לה סמכויות וכוח כמו למערכת בישראל", הוא אמר. "אין שום מערכת על פני כדור הארץ שהיא כמו בישראל. אז להגיד שלהחזיר את המערכת להיות כפי שהיה מקובל בעבר וכפי שמקובל במערכות משפטיות בעולם, זה לאבד את הדמוקרטיה - זה כאילו להגיד שישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם. זה לא טיעון רציני. אני לא מכיר שום חוקה שנוצרת על ידי עיוותם של חוקים תמימים ועל ידי פרשנות שגויה שלהם בידי קבוצת שופטים כדי לבצר את כוחם. נטילת הסמכויות הנוספות על ידי בית המשפט העליון בישראל היא אוזורפציה (חמס שלטוני). זו יצירת היררכיה לא־לגיטימית על ידי אנשים שהיו אמורים לדעת טוב יותר מה נכון. אהרן ברק כאילו אומר "אני חכם יותר מכולם", והוא לא. שיטת בחירת השופטים ממחזרת את עצמה, מנציחה את עצמה, ויוצרת קרטל. זה סוג של סמכותנות, משטר אוטוריטרי; זו התעלמות מכל עיקרון דמוקרטי".

פרופ' ריצ'רד אפשטיין: "אין שום מערכת משפט בעולם שיש לה סמכויות וכוח כמו למערכת בישראל. שיטת בחירת השופטים מנציחה את עצמה ויוצרת קרטל. זה סוג של משטר אוטוריטרי, וזו התעלמות מכל עיקרון דמוקרטי"

הכל מצטלב, משפט נתניהו ועכשיו מינויו של יריב לוין לשר המשפטים. מה שנותן, לשם שינוי, תחושה של אופטימיות, למרות מה שנראה כבוקה ומבולקה פוליטית. משפט נתניהו הוא כמו הסכם אוסלו. אוסלו וההימור על אש"ף היו מפעל חיים שדור שלם של אינטלקטואלים, עיתונאים ומנהיגים פוליטיים היו מושקעים בו. הוא קרס ונמוג, תוך שהוא משאיר לישראל להתמודד עם דילמות אינסופיות ואיומים ביטחוניים תמידיים. מי שהוציא את ישראל מהמפולת של אוסלו הוא בנימין נתניהו.

כך גם המשפט שלו הוא מפעל חיים שדחפו במשך שנות דור עיתונאים, תחקירנים, חוקרי משטרה, אנשי ממסד, וכמובן האינטלקטואלים של השמאל. המפעל קיבל תאוצה ב־2015-2016 עד שהגיע לפתיחת המשפט עצמו. כל השנה האחרונה מסמנת קריסה של המשפט, ומי שאחראי לה הוא הנאשם עצמו, ראש הממשלה שהושבע אמש, בנימין נתניהו. הוא לא ויתר, וכמו אוסלו, שעיצב את זהותו של דור, כך קריסת המשפט, תוך חשיפת השיטות הפליליות שננקטו כדי לייצר את כתב האישום, מאיימת על זהותם ועל השקפת עולמם של המושקעים בפברוק התיקים והמשפט. אלה לא רק אנשי המקצוע, זה מעמד שלם שהפך למחנה פוליטי. המשבר הפוליטי לא חלף בעקבות הבחירות. אבל חשיפת שיטות העבודה ותיקונים במערכת המשפט יובילו למקום טוב יותר.

האנטישמיות יורדת לעם

זה מזמן כבר לא עניין לארגונים חברתיים ולמעוזי הנאורות והליברליות. תמצאו אותה ברשתות החברתיות, בבידור, אפילו בספורט

שטיינברג פתח והציג את רוזנפלד. "רוב המאבקים שאנחנו מעורבים בהם, הם מאוד מדכאים", אמר. פישמן התכופף לעברי ולחש: "היהודים אשמים". זאת היתה הסיסמה שגבלס השתמש בה כל הזמן.

רוזנפלד עלה לדבר. זה היה לפני יותר משבוע במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. מדי פעם, כשמתחשק להיחשף לדיווחים איומים ולשתות כוס קפה עם רוגלך, אפשר לגשת לשם. אז רוזנפלד פתח בהבעת צער כנה: "הלוואי שהייתי יכול להביא חדשות טובות. אנחנו חיים בזמנים רעים. קיימת עלייה, ויותר מזה - הסלמה, באנטישמיות". אולי כדאי להוסיף: באמריקה. בארה"ב. "אמריקה נמצאת במצב של מהומה מתמדת", המשיך רוזנפלד, "מדובר במצב של חוסר יציבות ואווירה כללית של עוינות שבטית".

הוא פרופסור באוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון. אלווין רוזנפלד. גזענות היא דבר נורא. אבל אנטישמיות גרועה יותר, היא ללא התחלה וללא סוף ומתמשכת. אבל היא לא מעניינת אלופים בדימוס מחיל האוויר. לא תמצא את ידלין, חלוץ, בן נון ושות' חותמים על עצומה המגנה את ארה"ב על כך שהפכה לסביבה רווית איומים פיזיים ונפשיים ליהודים. על פי כתבה של ה"טיימס" הלונדוני, מתקיים קמפיין אלים בבית לחם להכחדת הנוצרים מהעיר ומסביבתה. מדובר בהסתה איומה של מנהיגי דת ובטיהור אתני של שכונות. זה קורה בפועל בסמוך אלינו. גם על זה אין לאנשי רוח ולאלופים בדימוס מה להגיד. כי זה לא הימין.

"יש בארה"ב מגיפה של שנאה המכוונת כלפי יהודים", אמר לא מכבר בכנס שנערך בבית הלבן בעלה של סגנית הנשיא קמאלה האריס.

רוזנפלד העלה נקודה מעניינת: האנטישמיות היא כבר לא עניין לארגונים חברתיים ופוליטיים, וכמובן היא שוטפת את האוניברסיטאות, מעוזי הנאורות והליברליות. "היא נמצאת בכל מקום, גם בבידור ובספורט, והמונולוג של דייב שאפל על היהודים בהוליווד מצביע על כך שהאנטישמיות הופכת לסוג של בילוי. הקהל נהנה וצוחק. שנאת יהודים צורחת מהמדיה החברתית. הדיבורים הבלתי פוסקים על 'כוח יהודי' ועל 'שליטה יהודית'". רוזנפלד דיווח על רשימה של אירועים המבטאים אנטישמיות ברמה העממית בכל פינה. לפני כשנה בעיירה במערב התיכון מפעיל של רכב פינוי שלג ראה שני חרדים חוצים את הכביש. הוא הרים את כף השופל המלאה שלג ובוץ ושפך עליהם. "זה בשבילך, ג'יי־סי", אמר. בכנסייה הפרסביטריאנית חוזרת התנופה לתיאולוגיה שליהודים אין זכות קיום משום שהמאמינים בישו, הנוצרים, החליפו אותם. הדמוניזציה של ישראל פוגשת את העליונות הלבנה. האסלאמיזם האנטישמי והאנטי־ישראלי פוגש את הרדיקליות של השחורים. וכל הטפה דיפלומטית נגד ישראל וכל אירוע ביטחוני בישראל מציתים גל של הסתה וטרור נגד יהודים. רוזנפלד המשיך. והמשיך. אבל זה משעמם. קל יותר להזהיר שממשלת הימין תסכן את מעמדה של ישראל בארה"ב ובאו"ם. מעניין למה?

קרעי, יש תמורה

בזכות התוכן התחקירי וההיסטורי ששום גוף תקשורת מופרט לא יפיק, עדיף להמשיך לבקר את התאגיד - מאשר להיפטר ממנו

מדברים על גזענות. אז כדאי לחזור קצת בזמן לעיצומה של מערכת הבחירות, לפני כמה חודשים. שלמה קרעי, במראה מודגש של מזרחי שחור שפוטו־רצח שלו תלוי כביכול בתחנות המשטרה בכל רחבי האזור, כיכב בקמפיין הגזעני, האנטי־מזרחי, שהובילו יאיר לפיד וספיחיו במפלגות המעמד השליט.

אז נאמר בגלוי: מחמם את הלב ששלמה קרעי, אדם משכיל מאוד, מוכשר, ברמה גבוהה, ממוקם עכשיו בתפקיד בכיר בממשלת נתניהו החדשה. היו בחוגי ימין מסוימים מטורפים, שהאשימו אותו שלא השגיח על אורלי עדס ועל עדת סופרי הקולות בבחירות של מארס 2021. שאולי הקולות לא נספרו היטב בוועדת הבחירות. אלו דברי הבל.

אבל מה שחשוב זה נושא יחסו של קרעי לתאגיד. אל תשלח את ידך אל הילד או אל הנער, זה מה שאפשר לבקש משר התקשורת החדש. התאגיד הוא גוף שידור מתפקד, יש לו סדרות שזוכות לפופולריות ולרייטינג עצום בפלטפורמות שונות. אפשר להכניס שינוי, למשל במועצה שבסמכותה להדיח מנכ"ל. לא חייב להיות שם שופט. אבל בעניין התאגיד, זה הדבר היחיד כמעט שסמוטריץ' צודק לגביו. אתה רוצה לקצץ בתקציב? בטח, אפשר לעשות את זה. אבל יש הרבה תכנים, כולל תחקיריים, חדשותיים והיסטוריים, ששום גוף תקשורת מופרט לא יפיק. עדיף להמשיך לבקר את התאגיד מאשר להיפטר ממנו.

ללא מעצורים

היא הודתה שהיא לא מצפה להחזיק מעמד יותר מקדנציה אחת, אבל גם קוריוז שולי יכול לגרום נזק. הח"כית הטרייה טלי גוטליב קשה לפענוח

עליזה בראשי היא המנהלת הוותיקה של סיעת הליכוד. במשך שנים רבות היא מנהלת את הסיעה ביד רמה וכונתה הח"כית ה־121. נאמר עליה לאורך השנים, שאותה כבר שום דבר לא יפחיד. האמת, צריך לקוות שזה עדיין נכון. שזה בתוקף. לאחרונה הרשתה לעצמה הח"כית החדשה טלי גוטליב לשחרר לחלל המדיה החברתית דברים שאמרה בראשי באחת הישיבות. עיתונאים ותיקים לא זוכרים דבר כזה. זה חורג מהכללים.

ח"כ גוטליב לא מפוענחת, לאנשים לא ברור מיהי ומהי, ובגלל זה, צריך להודות, יש בה משהו מעורר חששות. מזל מועלם ראיינה אותה בערוץ הכנסת. את שתי הדקות הראשונות היא בילתה בניסיונות להגיע להבנה, תוך קשיים בהתרשמות ובהתרשתות, כיצד לפנות אליה. מועלם אמרה, "חברת הכנסת טלי גוט" - "תקראי לי טלי". בסיפורים של דיימון ראניון יש איזה מפקח משטרה, שכל הזמן אומר שכל אוכלוסיית העולם התחתון תרגיש את הבל פיו על העורף. את הבל פיה של טלי גוטליב מרגישים לא רק מעבר למסך הזום, אלא גם בהאזנה לרדיו. כתבים מסוג מסוים, בעיקר מהזן הדתי־לאומני, התאהבו בה. היא בולעת דלק ויורקת אש.

התופעה התמוהה שלפרשנים ותיקים אין לגביה הסבר היא מה פשר המתקפה שלה נגד מעגל העוזרים של רה"מ נתניהו. בעניין משמעות ההתקפה על העוזרים הבכירים - זה ברור. זוהי מתקפה של חברת כנסת, שנמצאת במשכן פחות מחודשיים, על נתניהו, מנהיג הליכוד, שהיא המפלגה שבמסגרתה נבחרה גוטליב. לא היה דבר כזה. זו לוחמה פסיכולוגית קלאסית. בראיון בגלי ישראל היא הודתה שהיא לא מצפה להחזיק מעמד יותר מקדנציה אחת. אין להשוות אותה לגלית דיסטל אטבריאן, היא מזכירה קצת את אורן חזן.

אנשי ליכוד שעוקבים אחרי שרשראות טוויטר לאורך שנים, העלו ציוצים של גוטליב מלפני כחמש עד עשר שנים, אבל גם משלוש השנים האחרונות. באותם ציוצים ארכניים היא תוקפת את רעיית ראש הממשלה, שרה, ברוח המתקפות של התקשורת. היא גם תקפה את נתניהו כשהוביל כראש ממשלה את המאבק בקורונה. אבל הפופוליזם הרושף שלה נגד מערכת המשפט כנראה מצא חן בעיני ליכודניקים רבים. עוד אירוע בעייתי מאוד מאז נבחרה מטעם הליכוד: המתקפה האישית שלה על נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.

נראה שנמצא סוף־סוף תת־מקלע עוזי שיורה צרורות ארוכים ללא שום מעצורים. האם היא מסוכנת לליכוד? פרשנים ששאלתי נטו למסגר אותה במאבק בינה לבין סביבת יועצי נתניהו, ושלום ירושלמי טען שאין לה סיכוי. לצערי, בגלל דפוס ההתנהגות חסר התקדים זה נראה כמו רכיב שולי, אבל גם הגומי הסדוק שבגללו התפוצצה המעבורת קולומביה היה רכיב שולי.