דיבורים כמו חול: האם בקרוב תוקם "תל אביב" חדשה מדרום לבאר שבע?

"אנחנו מקדמים תכנון של עיר מטרופולין ענקית חדשה בדרום הארץ, שתהיה תל אביב הבאה, מדרום לבאר שבע. הרעיון הוא לבוא מאפס ולבנות את העיר הזו עם בתי חולים, אוניברסיטאות ומאות אלפי יחידות", כך אמר השבוע שלומי הייזלר, איש עם תואר ארוך למדי - יו"ר מטה התכנון הלאומי ויו"ר הוועדה לתשתיות לאומיות במינהל התכנון.

בתור דרומי חם, ולפעמים גם קצת רותח, באמת שרציתי לברך לשלום את "תל אביב הבאה". אבל רציתי להציע שאולי עדיף לתת לה שם שלא יכיל את "תל אביב" בתוכו. איכשהו זה עשוי להבטיח ים, ומגוון, וגם חפירות בכל מקום ל־100 השנים הקרובות. למרבה הצער, חוץ מחפירות - את כל השאר אין מדרום לבאר שבע ועד אילת.

אם צריך שם שיאפיין וימתג את העיר החדשה שתקום בחולות, כדאי ששמה ידבר מדבר, משהו כמו "קריית חול". ובכן, כן, אני מבין, זה לא נשמע הכי טוב. זה בכלל מזכיר מדי את כל הערים שתקועות בחול עם "קריית"־משהו. ואנחנו כמובן לא רוצים שמישהו יזכור שהן קיימות והן חלק מהנגב, אז מה אם נמצא לעיר שם קצר, מודרני וקולע. משהו כמו "חריש", העיר המוחרשת?

על אותו משקל אפשר להציע את השם "עאוורית", שזה גם עיר ועיור, ואפילו יש לזה איזו ארומה נבטית. כלומר, לא יהיו מספיק תושבים להצדיק סניף של ארומה ב־50 השנים הקרובות, אבל "עאוורית" בהחלט מתכתב עם עיוורון של אנשי המרכז ביחס למרחב, לא?

ומצד שני, אולי זה מתכתב קצת יותר מדי עם המרחב ו"עאוורית" מזכיר לנו ערבית, וערבית זו שפה של בדואים, ואולי לא כדאי להזכיר לזוגות צעירים מדומיינים שיש גם בדואים בסביבה, וגרוע מכך - שחס וחלילה הבדואים לא יחשבו שהם מוזמנים לעיר החדשה.

אם כן, אמרנו מדרום לבאר שבע, אולי נלך אל המקרא, שם אין בדואים. אולי נקרא לעיר על שם עירו של אבימלך ה"מלך" - "גרר"? זה קצר, זה בולע, זה גורר, וזה רק שלוש אותיות! זה בטח יחסוך המון דיו בהדפסות המסמכים הרשמיים של שני בתי החולים שהייזלר מבטיח להקים - גרר כללי וגרר שמשון, כי איזו קופת חולים תפתח בית חולים לחולים שעצם קיומם מדומיין? 74 שנים - ובבאר שבע אין שני בתי חולים, אז אולי עדיף שהייזלר לא יבטיח "בתי חולים" ברבים.

או שאולי נזרום עם שם בן־גוריוני כזה. איך אמר הזקן - "להפריח את השממה". אז ננסה עיר עם שם שמתכתב עם שממה, משהו כמו "שממית".

כן, אני רואה למה זה לא נשמע כל כך מלהיב, אבל רגע - מה עם עיר "הפרחה". אוי לא, זה מזכיר מזרחיים, ואנחנו הרי לא רוצים להזכיר לאנשים בעיר החדשה את ירוחם, אופקים, שדרות ודימונה.

אבל עזבו אתכם מהמקרא ומבן־גוריון, בואו נלמד מהאמריקנים ונקרא לעיר בשם לוהט, משהו סקסי כמו "לאס וגאס", צירוף בינלאומי כזה, ויש לו גם קשר למדבר. מה עם "פאטה מורגנה"? זה מעניין, זה מצלצל יפה, קצת מזכיר את פאטמה, אבל יש לזה שיק בינלאומי. ובכלל, מה המשמעות של זה? אה, רגע, זה חזיון תעתועים? לא טוב, לא טוב, אז אולי נדגיש את החיובי בעיר, שכולם יידעו שזו עיר עם תשתיות חדשות, ולא קשורה לתשתיות הקורסות של הנגב, משהו כמו "תשטיתה"?

אוי ויי, זה כבר ממש נשמע כמו איזו שטות שהנפצנו מאוחר מדי ביום חמישי כשהיינו מתים ללכת הביתה, ולא היתה לנו תשובה טובה למה יש משבר ובועה וחור שחור בשוק הנדל"ן, אז אמרנו שנקים עיר חדשה ולא חשבנו על זה עד הסוף, כי כבר לא היה לנו כוח לנגב הזה עם כל החול והבעיות שלו.

אז אולי נקרא לה משהו עם חלל! שם יש מקום למכביר, אין בדואים, ואין ערי פיתוח שלעולם לא מצליחות להתפתח, והכי טוב - זה ממש נשמע כמו משהו חדש ועתידני! אבל רגע, "חלל" לבד זה לא מספיק, שלא לדבר על יום הזיכרון ב"חלל", אז אולי צריך גם שם שיכיל חלומות. וחול, כי זה כל מה שאנחנו יכולים למכור לאומללים שיאמינו להזיה של הייזלר ויישכחו באמצע המדבר רגע לאחר שתוקם העיר.

אם כן, סוף כל סוף נמצא שמה של העיר הדרומית הבאה, שם הולם ל"מטרופולין הגדולה הבאה", ל"תל אביב החדשה", שם כה מדויק, שיגדיר בדיוק את העיר ואת תושביה לכל מדינת ישראל. ובכן, מוכנים לזה, בא־דא־בי, בא־דה־באם, הנה זה בא, עיר חלל, עיר חלומות ועיר חול, זוכרים? מעתה ייקרא שמה בישראל: "חלם".

השבוע דיברתי עם מפוטרת הייטק מיואשת. "הניסיון שלי מלמד אותי שאם אני כותבת בקורות החיים את כל הניסיון המקצועי שלי, פשוט לא יחזרו אלי. הם עושים חשבון בת כמה אני, וכמה שנים אני במקצוע, ופשוט לא חוזרים אלי. אתה אפילו לא יכול להאשים אותם בגילנות, כי הם לעולם לא יגידו לך את זה ממש בפנים. הם יעטפו את זה בסוכר על ידי כל מיני משפטים כמו 'את לא מתאימה לדנ"א של החברה', כאילו שדנ"א של חברה זה משהו שנולדים איתו, ולא משהו שנוצר על ידי האנשים שמרכיבים את החברה.

"והם יעשו דברים מטורפים בשביל לגלות בת כמה את, יחפשו באיזה בית ספר למדת, ויבדקו מתי סיימת את התואר, הכל כי בסופו של דבר הם מעדיפים לקחת את הצעירים המגניבים האלו שלא אכפת להם שבעוד עשר שנים הם יהיו פחות מגניבים ולא צעירים בכלל, ואז הם ייזרקו הצידה לטובת המגניבים החדשים".

כשתהיתי אם היא מוכנה למחול על רכבה ולחפש עבודה שמתאימה לכישוריה גם מחוץ לפריפריה, התברר שהיא כבר מזמן ויתרה על הניסיון למצוא עבודה באזור שבו היא חיה, ומחפשת עבודה רק באזור המרכז, מרחק של יותר משעתיים נסיעה, וגם שם - אין עבודה, או לפחות אין עבודה לעובדים מנוסים "מדי".

במשך שנים התרגלנו שההייטק מושך את עגלת הכלכלה הישראלית. "אם הסטארטאפ שלי ייסגר, אלך לאחד אחר, תמיד יש ביקוש להייטקיסטים", אמר לי חבר לפני כמה שנים. עד שהתקשר לאחרונה להתייעץ על עבודה לא בתחום ההייטק. "הזמנים משתנים?", שאלתי. "לא ממש", השיב, "זה אנחנו שמשתנים", נאנח.

אך כאוס יכול להיות גם סולם. או חלוק מעבדה. מועצת נאות חובב, מדרום לבאר שבע, תקדיש בשבוע הבא את הכנס השנתי שלה למשבר בענף ההייטק והדרכים להפוך אותו למנוף לתעשייה הישראלית.

עבור הדור שלא מכיר, נספר שבלב נאות חובב שוכנים מפעלי התעשיות הפטרוכימיות, כימיקלים ופוספטים. עכשיו התעשיות המסורתיות מבקשות לקלוט את מפוטרי ההייטק בפריפריה ובמרכז בתעשיות שלהן.

אך כדי להרים את המנוף הנוכחי ולגרום לקטר הוותיק למשוך את הכלכלה הישראלית קדימה, דורשים אנשי המועצה והתאחדות התעשיינים את סיועה של ממשלת ישראל, בין אם בתעדוף ובהענקת תמריצים למכללות הכשרה מקצועית, ובין אם בייצור חיבורים בין מפעלים ויזמים המעוניינים לקלוט את העובדים האיכותיים בשלב ההכשרה המקצועית.

אז אפשר לחכות להקמת הממשלה החדשה, או שפשוט תעדכנו את מפוטרי ההייטק הקרובים לליבכם, שאולי הפעם מדרום תיפתח הטובה.