הסוגיה שתבהיר האם דרכו של נתניהו לימין מלא מלא

ימין מלא מלא - כבר לא נקבל כנראה; גם לא הפעם. אולי סתם ימין. אולי ימין מוחלש, ואולי פשוט מה שהיה הוא שיהיה. בערך. איך יודעים? פשוט. מהרגע שבו נקבע בהסכם בין הליכוד לציונות הדתית שהשר האחראי (במשרד הביטחון) על ההתיישבות ביהודה ושומרון, זה שיקבל לידיו את השליטה על המנהל האזרחי, "יפעל בתיאום ובהסכמה של ראש הממשלה" - כבר נטמנו הזרעים להקפאה ולעיכובים הבאים. היינו כבר בסרט הזה, שבסביבת נתניהו מכנים: "מרחב תמרון הכרחי, של כל ראש ממשלה, מול ארה"ב".

ואחרי שאמרנו זאת - עוד לפני שיתברר אם ההתיישבות הצעירה ביו"ש תקודם, ואם בעיר האבות חברון הבנייה היהודית תורחב; עוד לפני שנדע אם בעטרות, שבצפון ירושלים, תקודם בניית שכונה על שמו של הרב עובדיה יוסף, שתמנע את מסירת האצבע הצפונית של הבירה לפלשתינים, ואפילו עוד קודם שיתברר אם אביתר, שהממשלה היוצאת פינתה בהסדר, אכן יאוכלס מחדש - ישנו נייר לקמוס מובהק אחד; אינדיקטור ממשי, שילמד על כוונות נתניהו.

הוא מכונה E1 או בשמו העברי: מבשרת אדומים. מכל תוכניות ההתיישבות ביהודה ושומרון, E1 שעתידה לחבר את מעלה אדומים לירושלים, היא הכי קונצנזואלית אבל גם הכי מוקפאת; הכי אסטרטגית, אבל גם הכי וירטואלית: תוכנית לבניית 3,500 יחידות דיור על שטח ענק של 12 אלף דונם בין מעלה אדומים לירושלים.

29 שנים חלפו מאז מסר רה"מ יצחק רבין לראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל את מסמכי הסיפוח של שטחי E1 לעירו, אבל התוכנית הזאת, שכבר הצמיחה זקן, מקודמת בקצב של צעד קדימה ושניים לאחור, בעיקר בשל לחצי הקהילייה הבינלאומית בראשות ארה"ב.

זה קורה כמעט תמיד לפני מערכות בחירות, ב"כאילו", כחלק מהמשחק הפוליטי והעמדת הפנים מול הציבור. פעם אחת, בנובמבר 2012, היא קודמה ב"כאילו", גם במסגרת צעדי תגובה של ישראל על החלטת העצרת הכללית של האו"ם להכיר במדינת פלשתין כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם.

מי שתומך במדינה פלשתינית, מתנגד לבנות ב־E1 מחשש שיחלק את יו"ש ויטרפד זאת. מי שמתנגד למדינה פלשתינית - תומך בתוכנית, בדיוק מהסיבה ההפוכה. סיפור על תחרות בין שני רצפים אורבניים

רק לפני חודשים אחדים נענה בית המשפט המחוזי לעתירת עיריית מעלה אדומים, וחייב את המנהל האזרחי להשלים את שלב שמיעת ההתנגדויות לתוכנית ואת התשובות להן. אלא שגנץ ובנט התעלמו.

באוקטובר נתניהו הבטיח בתקיעת כף לראש עיריית מעלה אדומים בני כשריאל, שאחרי הבחירות התוכנית סוף־סוף תאושר. כשריאל, שכבר נכווה מהבטחות סרק, חייך בנימוס, אולי במבוכה. "הלוואי". הוא היה רוצה להאמין. מאוד היה רוצה.

כל משבחיה הקפיאוה

בשלושת העשורים האחרונים, צברה התוכנית המיוסרת הזאת תמיכה מקיר לקיר, אלא שבאופן לא הגיוני, כל רואיה - שיבחוה, וכל משבחיה - הקפיאוה. שרון הבהיר שהיא תבוצע "ויהי מה". רבין הגדיר את החיבור בין ירושלים למעלה אדומים כ"חיוני". אפילו צמד האהודים, ברק ואולמרט, שהיו נכונים לחלק את ירושלים, הבהירו כל אחד בתורו עד כמה קריטית התוכנית. ברק הכריז ש"הכרחי לתרגם לפעולה את הבעלות שלנו על המסדרון של E1", וכי "ללא נכונות לבנות רצף שיחבר את הר הצופים למעלה אדומים, מעלה אדומים בסכנה. אם לא נצא מייד בפעולה מדינית, בקביעת עובדות מעשיות", הזהיר, "אנו עלולים לאבד את מעלה אדומים".

אולמרט הפליג אף יותר: "בחזוני אני רואה, לא כדבר רחוק אלא כמציאות חיים, את כל הדרך ממעלה אדומים לירושלים כרצף אורבני אחד שאיננו נפסק. יש דברים", הסביר, "שהם מעבר לכל ויכוח, מעבר לכל מחלוקת. כל האזור של עוטף ירושלים יישאר לנצח חלק מירושלים וממדינת ישראל. מעלה אדומים היא חלק מהאזור הזה".

והיה גם נתניהו, זה שהיה ראש ממשלה ותיכף שוב יהיה, שידע להצביע על הליבה האסטרטגית של התוכנית: "אנו רוצים לייצר את הרצף של ירושלים רבתי ממערב למזרח", הסביר, "הפלשתינים רוצים לייצר רצף של בנייה מצפון לדרום. מישהו יגבר על מישהו. הם לא יוותרו. הם מבקשים לחנוק את ירושלים מצד אחד ולהפריד אותה ממעלה אדומים מצד שני. אנחנו חייבים לגבור עליהם ולבנות את E1". כל כך יפה הסביר, כל כך מדויק. כל כך הקפיא.

אם לא מצטעצעים בניסוחים פורמליים במחלוקת הזאת, הרי שמימושה או אי מימושה של E1 הוא קריטי גם לישראל וגם לפלשתינים: מי שתומך במדינה פלשתינית, מתנגד בדרך כלל לתוכנית מחשש שהיא תחלק את יו"ש לשניים ותטרפד מדינה. מי שמתנגד למדינה פלשתינית - תומך בבנייה ב־E1, כדי שתחלק את יו"ש לשניים ותמנע מדינה.

משיכת חבל

זהו סיפור של תחרות ומשיכת חבל בין שני רצפים אורבניים מתחרים - ישראלי ופלשתיני: הפלשתינים מבקשים ליצור רצף בנייה משלהם מצפון לדרום - מרמאללה לכיוון חברון. ישראל מבקשת ליצור רצף בינוי משלה, ממערב למזרח - מירושלים, דרך מעלה אדומים, בואכה ים המלח. השאלה היא מי יקדים את מי. מי יחסום ראשון? כרגע, הפלשתינים גוברים עלינו במאבק על השטח, לא בנוק אאוט, אבל בנקודות. הם גם מונעים מאיתנו בנייה, וגם מצליחים - באמצעות בנייה לא חוקית משלהם - לצמצם את רוחב המסדרון שנותר לבנייה ישראלית לאורך כביש ירושלים־יריחו. הסיפור הטרגי־קומי של חאן אל־אחמר הוא כמובן רק אחת הדוגמאות לכך.

דווקא משום שהמחלוקת האמיתית היא בין תוכנית שתסכל מדינה פלשתינית, לבין הקפאה שתשמר את האופציה הזאת - E1 הוא כאמור נייר הלקמוס של ממשלת נתניהו השישית. הוא שעשוי לגלות לנו, במציאות של "ממשלת ימין מלא־מלא", ללא שמאל, אם נאום בר־אילן של נתניהו (2009), שבו תמך עקרונית בהקמת מדינה פלשתינית, היה אכן רק טקטיקה שנועדה להרוויח זמן, או מעבר לזה.

בינתיים הרווחנו זמן ללא מדינה פלשתינית שהיתה הופכת גם את מרכז הארץ לעוטף עזה, אבל גם הפסדנו זמן. סעו היום לאורך כביש ירושלים־מעלה אדומים, הביטו ימינה ושמאלה, ראו את המאהלים והמבנים הבדואיים והפלשתיניים שנבנו ללא היתר, לא פעם בסיוע ישיר של האיחוד האירופי, ותבינו מה הפסדנו. מי בדיוק יפנה אותם היום?

מי שטבע את המושג "ירושלים רבתי" הרבה לפני נתניהו, הם רבין וחבריו ממפלגת העבודה של פעם. אזור מעלה אדומים, כולל שטח E1, הוא חלק מירושלים רבתי - ממטרופולין ירושלים. המרחב הזה משלב בתוכו התיישבות וביטחון, שני מרכיבים מרכזיים של האינטרס הלאומי הישראלי שמסייעים זה לזה. יחד, הם יוצרים עומק אסטרטגי, במסגרת "גבולות בני הגנה", שני מושגים נשכחים שתוקפם לא פג, והם רלוונטיים גם היום.

תשעה ראשי ממשלה, מרבין ועד בנט, התחייבו פומבית לבניית E1. אולי נתניהו בפעם השישית שלו, כשהוא מחושק מימין, עם סמוטריץ' וסטרוק, סוף־סוף יממש.