ממשלה חדשה, ציפיות לדרך חדשה

הציבור שנתן קולו להקמת הממשלה החדשה בראשות נתניהו, מצפה בימים אלה להרבה יותר מהחלפת ההנהגה. הוא משווע לבשורה חדשה ולדרך חדשה. בדרגים המקצועיים, לעומת זאת, כמו במערכות הביטחון, מתקיימת ציפייה - גם אם אינה מוצהרת בגלוי - כי השרים החדשים ישכילו להמשיך בקווי המתאר העיקריים של המדיניות הקודמת. הם מצדיקים את ציפייתם זו כנובעת מכורח הנסיבות המכתיב להם להיצמד אל המסילה המוכרת, כ"הכוונה מקצועית" המחייבת גם את הדרג הפוליטי שזה עתה נבחר.

כך, לדוגמה, תיאר אלוף (מיל') תמיר הימן את קווי המתאר המומלצים להכוונת דרכה של הממשלה החדשה במאמרו: "אתגרי הביטחון של הממשלה החדשה" ("ישראל היום", 6.11.22). בכל סוגיות היסוד: איום הגרעין האיראני, ההתקוממות בזירה הפלשתינית ביו"ש, בעיית אובדן המשילות ומעגלי התיאום עם הממשל האמריקני - ביטא הימן "ציפייה מקצועית" להמשך המתווה האסטרטגי שבו פעלה הממשלה היוצאת. גישתו מבטאת את עוצמת־היתר שרכשו בעשורים האחרונים הדרגים המקצועיים במערכות השלטון ובמשרדי הממשלה, בהצלחתם לצבוע את עמדתם האסטרטגית־פוליטית כמבוססת על הערכה מקצועית, "נטולת הטיה פוליטית".

בהשוואה לסמכויות שרי הממשלה במדינות דמוקרטיות אחרות, מתגלים שרי ממשלות ישראל כמתקשים יותר מאחרים בכפיית מדיניותם על הדרג הפקידותי המקצועי. זה למשל מה שחוותה השרה איילת שקד במשרד הפנים. כבר בתחילת תפקידה, זיהתה את האפליה התכנונית שהגבילה בעשורים האחרונים את התפתחות ההתיישבות הכפרית היהודית בגליל ובנגב. אולם למרות מאמציה, לא הצליחה להתגבר על התנגדויות הייעוץ המשפטי ופקידי רשויות התכנון ליישום מדיניותה. בתהליכים מנהליים דומים נחסמה עד כה הקמת העיר כסיף בנגב שעליה החליטו שלוש ממשלות: ממשלת אולמרט בשנת 2007, ממשלת נתניהו ב־2011, וממשלת בנט ב־2022. בעוצמת היתר הנתונה בידי הפקידים, הצליחו ברשויות התכנון, ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד האוצר לחסום "באורח מקצועי" את החלטות הממשלה להקמת העיר כסיף, כמו גם את הקמת היישובים החדשים בנגב. עם כניסתה של ממשלה חדשה ראוי להזכיר את המובן מאליו: המנדט שהעניקו הבוחרים לממשלה חדשה כרוך בלגיטימציה דמוקרטית לבחירה בדרך חדשה.

לא המדינה ה־51

בכל הקשור לעיקרי תפיסת הביטחון, שר הביטחון החדש וראש הממשלה יידרשו לבחינה מחודשת של מערכת התיאום עם הממשל האמריקני. לעומתם, בכירים לשעבר במערכות הביטחון הישראליות חוזרים ומדגישים עד כמה אין לממשלת ישראל מרחב תמרון בתחום זה. בחצי השנה האחרונה, בכל הקשור לתוכניות הבנייה בהתיישבות ביו"ש, שר הביטחון היוצא בני גנץ נמנע מכינוס מועצת התכנון העליונה (מת"ע) במנהל האזרחי, ככל הנראה מתוך היענות לתכתיב אמריקני.

כעת, לאחר שנים ארוכות של האטה בבנייה ביו"ש, ולנוכח צורכי הביטחון וצורכי מצוקת הדיור ברצועת החוף, הגיעה השעה לתנופת בנייה בכל מרחבי שטחי C. בנייה במרחבים אלה תואמת את קווי היסוד לתפיסת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין להסכמי אוסלו, ואינה פוגעת באפשרות הפלשתינית להקמת ישות שלטונית בכל מרחבי A ו־B, שבהם מרוכזת עיקר האוכלוסייה הפלשתינית.

ראוי לבחון מחדש את ממדי תלותה של מדינת ישראל בסיוע הביטחוני האמריקני, שמבחינה כלכלית ניתן להתקיים בלעדיו, במיוחד כשהוא מנוון במידה לא מועטה את תעשיית החימוש הישראלית

ראש הממשלה הנכנס נתניהו בוודאי מכיר את מלוא תחומי התיאום בנקודות הממשק עם האמריקנים, במכלול הפעולות של ממשלת ישראל. אולם בוחרי הממשלה החדשה מצפים ממנה לכונן נקודת איזון חדשה בהתנהלותה מול ציפיות הממשל בוושינגטון.

מערכת הביטחון הישראלית נעולה בתחום זה על מסילה שהתקבעה עד כדי תפיסתה כ"הכרח מקצועי". למי שיעזו להרהר ולערער על מידת השעבוד שאליו נקלעה מדינת ישראל, בהתמסרותה לציפיות האמריקניות, יזכירו את מענק הסיוע הביטחוני ואת התלות המדינית בחסות האמריקנית בזירה הבינלאומית. אלא שבהחלט ראוי לבחון מחדש את ממדי תלותה של מדינת ישראל בסיוע הביטחוני האמריקני, שמבחינה כלכלית ניתן להתקיים בלעדיו, במיוחד כשהוא מנוון במידה לא מועטה את תעשיית החימוש הישראלית ומציב מגבלות למימוש אינטרסים לאומיים חיוניים.

אתגר המשילות

לבעיית המשילות, שהפכה לאתגר לאומי לוהט, קיימים שני ממדים שלובים. הממד הראשון ממוקד בשגרת חיי היומיום, הנתונים בכל רחבי הארץ, ובמיוחד בגליל ובנגב, לאיומי פשיעה הולכים ומתגברים. הממד השני ממוקד בפוטנציאל התקוממות לאומנית, והוא נושא אופי של איום ביטחוני, עד כדי התפרצות בשעת מלחמה לזירת לחימה תובענית. שני ממדי האיום מחייבים היערכות מיוחדת של מערכות הביטחון לאתגרי השגרה והחירום.

הממשלה היוצאת אמנם הכירה בצורך החיוני להקמת כוח מילואים ייעודי להגנת זירת הפנים, אלא שהצטמצמה להקמת שלוש עד ארבע חטיבות מג"ב במילואים, שבוודאי יש בהקמתן תוספת חשובה לסדר הכוחות הקיים, אלא שהן אינן נתונות להפעלה מיידית על בסיס מקומי. תהליך הגיוס וההתארגנות שלהן בבסיס מג"ב במרכז הארץ יארך יותר מיממה, והגעתן לזירת הפעולה נדרשת לשינוע בדרכים העלולות להיות חסומות.

במקביל לכוחות אלה, נדרש בניין כוח בהיגיון המסורתי של "הגנה מרחבית", ככוח מגן מיידי על בסיס מקומי. לכך נדרש כוח מילואים רחב היקף - כמאה אלף חיילים באיגודי כוח אזוריים, בהפעלה מהירה בסמוך למקומות המגורים. שר הביטחון היוצא בני גנץ התנגד להקמת סוג של כוח עממי חמוש, מתוך חשש להקמת מיליציות שבשעת חירום לא ניתן יהיה לשלוט בפעולתן. אולם פוטנציאל האיום מלמד בתחום זה על צורך חיוני, ומתכונת ההסדרה המוכרת בגיוס לשרות מילואים פעיל, מעניקה תשתית להפעלת הכוחות המקומיים תחת שרשרת פיקודית מוגדרת היטב.

בהגדרת מושגי היסוד בתורת צה"ל, תפיסת הביטחון הלאומי מוגדרת כנדרשת ל"הגנה על הקיום הלאומי ועל האינטרסים החיוניים הלאומיים". גם למומחים לא מספיק מובן כי בהחלפת ממשלה נבחנים ומוגדרים מחדש גם האינטרסים החיוניים הלאומיים. בהתאם לכך נכתב שם כי "האינטרסים הלאומיים החיוניים נקבעים על ידי הממשל שבשלטון על פי תפיסת עולמו... בנסיבות השוררות או החזויות".

בהיגיון הזה, השקפת העולם המשותפת להנהגת הממשלה החדשה צריכה לכונן מבט חדש על האינטרסים הלאומיים החיוניים שיש להבטיח את השגתם, ולהגן על התנאים לקיומם. לשם כך נדרשת התארגנות מחודשת של רשויות הממשלה ומערכות הביטחון בכל תחומי הביצוע, ובהם גם סוגיות היסוד בביטחון ובהתיישבות.