כשנתניהו מעוות את חזון רבין

בלי קווים אדומים. ביום ההוא, ב־5 באוקטובר 1995 - שבוע לאחר שנחתם הסכם הביניים עם אש"ף בוושינגטון - הציג רה"מ יצחק רבין הי"ד את ההסכם בפני הכנסת. באותה הזדמנות מצא לנכון להציג את עקרונות הסדר הקבע. לא הצלחתי להבין את דבריו.

חברי הליכוד לא הניחו לו להשלים אף משפט. כולנו סביב שולחן הממשלה רצינו שהאירוע הזה יסתיים כבר. רק כשקראתי את הסטנוגרמה, הבנתי: זה היה, למעשה, נאום שנישא לקראת המשא והמתן על הסדר הקבע עם הפלשתינים, שאמור היה להיפתח פחות משנה לאחר מכן, ב־6 במאי 1996.

בכינוס לציון 27 שנה לרצח רבין טרח בנימין נתניהו להקריא קטעים מתוך הנאום כאשר הוא מציגם כחזון רבין. אבל לרבין היה ברור כי אין ולא יהיה שום סיכוי להשיג שלום ישראלי־פלשתיני, אילו עמדות אלו יהיו גם הקווים האדומים האחרונים של ישראל.

רבין לא התכוון להותיר בידי ישראל את מחנות הפליטים שועפאט וקלנדיה בתוך ירושלים. כשדיבר על כך שלפלשתינים תהיה "פחות ממדינה" הוא התכוון למדינה מפורזת, כפי שדיבר עליה קלינטון חמש שנים מאוחר יותר, וכפי שהסכימו לכך הפלשתינים בכל סבבי השיחות עימם. נתניהו יודע זאת היטב.

להיאחז בדברי רבין שנאמרו חודש לפני הירצחו, ולנסות להציגם ככאלה שהיה דבק בהם גם כיום, לאחר נאום שתי המדינות של נתניהו עצמו בבר־אילן ותמיכתו הנלהבת בתוכנית טראמפ, שכללה שתי מדינות, חילופי שטחים, בירה פלשתינית בחלק (קטן) מירושלים הריבונית - נראה לי משונה קצת.

אין להעלות על הדעת שלאחר תמיכתם של אריאל שרון, אהוד אולמרט ונתניהו עצמו (שלא לדבר על שמעון פרס ואהוד ברק) במדינה פלשתינית על רוב שטחה של הגדה המערבית ועל כל שטחה של עזה, היה דווקא רבין דבק היום בעמדות הפתיחה שהציע. זה פשוט לא הוגן להציג את הדברים כחזון השלום של רבין, רק משום שנרצח ולא הספיק לגמור את המלאכה.

ללא מגן. סבב הבחירות האחרון התאפיין, יותר מכל, ב־14 המנדטים של "הציונות הדתית". לנתניהו אין ברירה אלא להישען על מפלגה קיצונית זו, הן לצורך שינויים חוקיים שעשויים להשפיע על משפטו, והן לצורך תחזוק הקואליציה לטווח ארוך ככל האפשר. העובדה שגם לסיעה זו אין אפשרות להקים ממשלה עם גורמים בצד השני של המפה (בניגוד למה שעשתה "ימינה" לפני שנה ומחצה) רלוונטית פחות, משום שהיא הוכיחה כבר בסיבוב הקודם את עיקשותה, ואת נכונותה לוותר על יתרונות השלטון אל מול עקרונותיה המצמררים.

אם יחוש נתניהו כי אין לו ברירה וכי הוא חייב להיענות לפחות לחלק מדרישות סיעה זו (עונש מוות למחבלים, גירוש, פסקת התגברות, "הלבנת" יותר ממאה התנחלויות שהוקמו בניגוד לחוק הישראלי, ואשר ישראל הבטיחה לפנותן, הסרת הגבלות חוקיות מחיילים ומשוטרים המשתמשים בנשק, התרת עלייה בלתי מוגבלת של יהודים להר הבית, ומתן אישור לתפילה בהר, ועוד כיוצא בזה), ימצא עצמו עומד מול העולם, ובעיקר מול ארה"ב. הוא מנוסה מספיק כדי לדעת שהמחיר לא יהיה דווקא הפסקת הסיוע. יש לארה"ב דרכים משלה להגיב על מעשים כאלה, והוא יודע מה הן. אלא שאז אותם

פטריוטים ישראלים מן המרכז והשמאל, המסבירים לעולם כי ישראל אינה מדינת אפרטהייד וכי צה"ל פועל לפי נורמות ועושה מאמצים להימנע מלפגוע באזרחים, לא יגיעו לאולפנים.

כדורגל ביום ראשון. במקום לאיים, מוטב למי שמבקש להעביר את משחקי הכדורגל ליום אחר לחזור לניסיון (שהובל, בזמנו, על ידי סילבן שלום), להעביר את סוף השבוע הישראלי לימים שבת־ראשון.