הטעות הברורה ביותר. אחרי שמפלגות מפסידות בבחירות, הן נוהגות להקים ועדות כדי ללמוד מהטעויות ולהפיק לקחים. בדרך כלל דו"חות הוועדות הללו מעלים אבק במטות המפלגות, עד לבחירות הבאות כבר אין זוכרים היכן הניחו אותם, ובסוף מוותרים על המשך החיפוש וחוזרים על השגיאות.
לגבי מה שקרה בין מרצ לעבודה אין צורך להקים ועדות. התמונה ברורה לחלוטין, ויש בה רק אשמה אחת - מרב מיכאלי. כל מי שחשש מהפסד למחנה המרכז־שמאל בבחירות וראה את הצפוי לעבודה ולמרצ, הבין שעליהן לרוץ יחדיו. אנשים כמוני לא חסכו דיו בניסיון לשכנע את השתיים להקים מערך ביניהן, שיאפשר להן עצמאות פוליטית וארגונית תחת מטרייה פוליטית משותפת.
זהבה גלאון היתה מוכנה לכך, ואף הודיעה כי לא תתבע לעצמה את המנהיגות לרשימה. יאיר לפיד קיים מפגש משולש, וניסה לשכנע את מיכאלי להקים מערך משותף. היא עמדה על דעתה, הודיעה כי היא רואה סקרים שבהם גם העבודה וגם מרצ יציבות מאוד מעל לאחוז החסימה, ומכיוון שאף אחת מהן לא לוקחת סיכון - אין טעם בהליכה משותפת, שעלולה לגרום לקבוצות מסוימות בשתי המפלגות להחליט כי אינן מצביעות עבור המיזם המשותף.
מיכאלי קיבלה על עצמה אחריות עצומה בהתעקשותה, והתוצאה קשה מאוד. אני מניח שמפלגתה תדרוש ממנה להסיק מסקנות אישיות, אבל מעריך כי בשל הגינותה ויושרה היא תקדים את מפלגתה ותעשה זאת מבלי להמתין.
הציונות הדמוקרטית. השמאל לא גווע בבחירות הללו, גם אם המפלגות הרואות עצמן כאלה הובסו. אנשי שמאל נמצאים במפלגת יש עתיד ובמחנה הממלכתי. הקמת מערך מרובע של העבודה ומרצ (בין שתעבור את אחוז החסימה ובין שלא תעבור אותו) עם מפלגותיהם של לפיד וגנץ היא מהלך אידיאולוגי ומהותי מתבקש. כך יוכל לקום מייד המערך הדמוקרטי הישראלי, שיהיה הרשימה הגדולה בכנסת ויקיים בחירות פנימיות לקביעת מנהיגו.
המכנה המשותף למפלגות הללו אינו רק התנגדות נחרצת לערכי הציונות הדתית, מבית מדרשם של בן גביר וסמוטריץ', אלא אמונה עמוקה בצדק הציוני, והבנה שהוא כרוך - מאז נולד הרעיון הציוני - בדמוקרטיה וברצון לחיות לצד הזולת, ולא במקומו, ולהבטיח את מעמדם של שומרי הסף.
זו שעתו של לפיד. הוא התבגר מאוד מאז נכנס לפוליטיקה וחיפש מועמדים לכנסת שלא כיהנו בה מעולם. הוא בנה את ממשלת בנט בתבונה רבה, וכיהן חודשים אחדים כראש ממשלה חכם, שעשה צעדים חשובים. דווקא ברגע הזה, שבו רבים במחנה הדמוקרטי זקוקים לזמן התעשתות מתוצאות הבחירות, עליו להציע הצעה שתנער את המערכת.
תינוק שנשבה? תוצאות הבחירות היו צפויות במידה רבה. שום סקר לא ניבא ניצחון למרכז־שמאל. גם לאחר הבחירות הקודמות יכול היה הימין להקים ממשלה עם רוב נוח, אילו היה סמוטריץ' מאפשר הקמת ממשלה עם סיעת רע"מ, שרצתה בכך מאוד. הוא התעקש לא לעשות זאת, ואז החליטו ימינה ותקווה חדשה לחבור למרכז־שמאל.
השינוי הגדול התרחש הפעם בציונות הדתית, שהפכה למפלגה השלישית בגודלה בכנסת. נתניהו תלוי בה לחלוטין, ואין לו שום אופציה אחרת שבאמצעותה הוא יכול לתמרן מול שותפות־בכוח. היא תוכל להכתיב מהלכים, והיא תוכל להכתיב מינויים. איני יודע אם הביטוי "תינוק שנשבה" מתאים באופן מלא למצבו של נתניהו, אבל הוא במצב שאינו רחוק מכך. הוא יקים עכשיו ממשלה עם החרדים והלאומנים, ינסה לערוך באמצעותם שינויים חוקיים, שישפיעו גם על משפטו, ואז סביר שינסה להשתחרר מהחטוטרת של הציונות הדתית ולחפש לעצמו שותפים מהמחנה הנגדי. אני מעריך ומקווה כי הדבר לא יעלה בידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו