"המצב בטטה", נאנח איציק וייס (45), מוזיקאי, בעלים של חברת ההפקות "וזה הקול", תושב קרני שומרון. בבחירות האחרונות הוא הצביע ימינה ומרגיש נבגד. הפעם - לא יחזור על הטעות הזאת.
אבל את החור שהשאירה המפלגה אין מי שימלא. אם ידם של מתנחלים רבים רעדה בבחירות הקודמות מאחורי הפרגוד, כשהתלבטו בין סמוטריץ' לבנט, הפעם אין התלבטות, לכאורה. וייס מייצג רבים שחשים שבנט בגד בהם, והם לא סולחים לו ולכל חברי מפלגתו שלא פרשו - כלומר לאיילת שקד. הסיבה שהצביעו בסופו של דבר ימינה היתה שסמוטריץ'־בן גביר היו ימניים מדי בשבילם, והיום הם נותרו "יתומים" פוליטית.
מבחינת איציק, יש כאן דבר נוסף: "דרושה מפלגת ימין אמיתית, לא דתית ולא סקטוריאלית". אף על פי שהוא אדם דתי לכל דבר: כיפה גדולה, ציציות בחוץ. אי אפשר לטעות. אז למה לא מפלגה דתית? כי הוא מכוון גבוה, להנהגת המדינה, ומפלגה המייצגת סקטור מסוים לא תוכל לעשות זאת. "מבחינתי לא צריך עוד מפד"ל, אלא אלטרנטיבה לליכוד, שרק נראית כמו מפלגת ימין אבל לא פועלת ככה. חשבתי שימינה תעשה בדיוק את זה, אבל ברגע שבנט הפך לראש ממשלה, הוא רץ באמוק ושבר את הכלים".
האם היה שינוי מהותי בין ממשלת בנט־לפיד לממשלת נתניהו? לטענת וייס - לא ממש, אולי אם היו נשארים בשלטון המצב היה מידרדר. "ועדיין, קרו דברים חמורים מאוד בשטח, כמו הלבנת מאחזים פלשתיניים והקפאת בנייה יהודית. אבל הנזק הרבה יותר גדול ממה שקרה או לא קרה ביו"ש. מדובר בתקדים הרסני, שמפלגה בת שישה מנדטים שלטה בעם כולו. מעכשיו, כל מי שהוא לשון המאזניים ירצה להיות ראש ממשלה, ואני לא רואה איך אפשר לצאת מהפלונטר הזה. זוהי סחטנות מסוג אחר. גם העובדה שיש תקדים לישיבה עם מפלגה ערבית, למרות שזה לא הוכיח את עצמו בתור משהו איום". איציק מציע טוויסט מפתיע בעלילה: "אם סמוטריץ' ובן גביר לא ילכו ביחד, ולבן גביר יחברו פורשי ימינה, יש על מה לדבר".
את כל ההתלבטויות והשיקולים האלה הוא מביא איתו לקלפי, והוא לא לבד. "אני חושב שהקול שלי מייצג את רוב מצביעי ימינה הדתיים. ולראיה: היום היא מדשדשת סביב אחוז החסימה, כשפעם היו לה שישה מנדטים. אם לא יהיה שינוי דרמטי במפה הפוליטית, אז כנראה אצביע לציונות הדתית אבל בלב לא שלם, כי זה הכי קרוב לערכים שלי, רק כדי לא לתת עוד כוח לשמאל".
אתה יודע מה עושים שמאלנים כשאין להם למי להצביע? הם הולכים לים.
"אני לא אלך לים. אני יודע שעדיף לי לתת את הקול שלי למי שקרוב אלי ב־50% מלחזק מישהו שאני לא מסכים איתו ב־80%. אני מכיר הרבה אנשים כמוני שלא יצביעו ואני חושב שזו טעות. אבל ללא ספק, אם לא יתמלא הוואקום הזה, תהיה ירידה גדולה באחוז ההצבעה. אם קודם אנשים לא הצביעו מתוך שאננות, הפעם זה יהיה מתוך ייאוש".
פוליטיקת בית כנסת
בבחירות האחרונות הצביעו 188,426 מתנחלים. מדובר ב־74% מבעלי זכות הבחירה (כששיעור ההצבעה במדינה עמד על 67%; ק"א). במילים אחרות, המצביעים ביו"ש הצליחו להכניס לכנסת חמישה נציגים פחות או יותר, בלי לספור את החיילים תושבי יו"ש שהצביעו בבסיסיהם. למתנחלים יש כוח להכניס 6-5 נציגים לכנסת, אבל מה שהציבור בישראל מקטלג כ"מתנחלים קלאסיים", אלו החיים לאורך ציר 60, על גב ההר, מצפון השומרון ועד לדרום הר חברון, "שווים" שני מנדטים בלבד.
"בזירה הזאת מפלגת הציונות הדתית ניצחה בבחירות הקודמות, עם 'אי' של יתרון לימינה בגוש עציון, שם חיים אנשים יותר מתונים" מסביר מנחם לזר, מנהל מכון הסקרים "פאנל פוליטיקס", הכותב בימים אלה דוקטורט על מפלגות הציונות הדתית. לזר מניח שכך יהיה גם בבחירות הקרובות, רק שהפעם מפלגת ימינה (שהפכה ל"רוח הציונית") מגרדת את אחוז החסימה ומצביעיה מתפזרים לכל עבר: לליכוד, לציונות הדתית, וחלקם עדיין יושבים על הגדר. הוא מפלח את התפלגות הדתיים הלאומיים, שמשקל המנדטים שלהם הוא 14 - משני צידי הקו הירוק, לשלושה חלקים: חציים גרים במרכז, והם מה שהוא מכנה "הבורגנים", רבע הם הדתיים המודרניים, ורבע חרד"לים (חרדים לאומיים). בשני החלקים הראשונים יש שלושה מנדטים של מתלבטים. בגרעין הקשה של ההתנחלויות, כלומר בשני המנדטים שבהם אנו עוסקים, מדובר ב־10% מתלבטים.
"אף אחד לא חשב שהממשלה הזו תמלא את ימיה, לכן אף אחד לא באמת הופתע ממערכת הבחירות הזו", מסביר בנצי רובין, הכתב הפוליטי של אתר "סרוגים". "כשדיברתי עם הפוליטיקאים מהקואליציה, הם עשו פרצופים של 'אנחנו פה כדי להישאר' אבל גם להם היה ברור שזה לא יחזיק מעמד ארבע שנים וחצי. עד העברת התקציב היתה אופטימיות שניתן לשים את חילוקי הדעות בצד, אבל מאז היינו במסלול פירוק מהיר ששיאו הגיע בפרישת עידית סילמן. זה מעניין כי בקונסטלציה כזו, של סוף ידוע מראש, תמיד יש מתח מי ישבור את הכלים ראשון, השמאל או הימין, וזה לא מפתיע שסילמן ולאחריה אורבך פרשו, כי הלחץ בתוך הציונות הדתית הכריע את הכף".
העובדה שהשבר החל דווקא בציונות הדתית - אינו מפתיע, כי בסופו של דבר הפוליטיקאים הם גם אנשים פרטיים, לטוב ולרע, והכל מתחיל בבית. אם הבית שלך הוא מגדל עם לובי וקוד בכניסה, יהיה קשה יותר להגיע אליך, פיזית ותודעתית. אבל אם אתה חי בקהילה, ואתה פוגש מפגינים יום־יום ליד הבית, שאת חלקם אתה מכיר וחלקם מפריעים לשכנים לישון, שכל תפילה בבית כנסת הופכת להיות חוג בית בין שבחרת בזה ובין שלא, שהילדים סופגים ביקורת קשה בישיבה או בבני עקיבא, בלי קוד ובלי לובי - נקודת השבירה כמעט בלתי נמנעת.
"נתניהו תמיד צחק שהסרוגים לא יודעים לעשות פוליטיקה, כי קשה יותר לקבל החלטות כשכולם מתערבים. כשלכל החלטה צריך לקבל אישור מהרב דרוקמן, הרב אליהו או הרב אבינר, לפוליטיקאי עצמו אין הרבה משקל. אצל ש"ס ויהדות התורה ברור שהרבנים מחליטים, אבל בציונות הדתית יש גם וגם וגם: יש פוליטיקאים, יש רבנים ויש חברי הקהילה שבוחשים". רובין יודע לומר שכשבנט הגיע לראשות הממשלה הוא ניתק את עצמו ממי ששלח אותו, וניתן היה לראות את הזרעים של מהלך זה כבר ב־2019: "כשבנט עזב את הבית היהודי והקים את הימין החדש, הוא ניסה להיפטר מהעסקנות המגזרית־רבנית. הוא הציג אולטימטום שבו דרש לקבל את משרד הביטחון. נתניהו שלח את ראש המל"ל לרב דרוקמן ובנט נאלץ להתקפל. בגלל זה הוא הקים מפלגה שתהיה משוחררת מהרבנים ומהעסקנות המגזרית. הבעיה היא שזה נכון כמעט רק לגביו, כי האנשים שבמפלגה שלו הופקרו בשוחות מאחור, ספגו מהקהילות שלהם והיו בקונפליקט בין הלחץ מהציבור לבין הממשלה שבה הם חברים". לדבריו, כשהממשלה מחשבת את קיצה לאחור, נכון עשו חברי ימינה הפורשים, ולעומתם, שקד טעתה. "היא איבדה את האמון. היא לא יכולה להתנצל בדיעבד".
ומה בנוגע לאלו שמימינה לימינה? השאלה אם בן גביר וסמוטריץ' ירוצו יחד - קריטית למערכת הבחירות הזו. "אם זו תהיה מפלגה חרד"לית, המיינסטרים לא יצביע לה. בן גביר מביא קולות מאנשים שאינם ציונים דתיים, גם מחילונים וגם מחרדים שלא רוצים להצביע למפלגה חרדית, והוא רוצה להתמצב כמפלגת ימין. אבל אם המפלגה לא תהיה מספיק רחבה הוא יצטרך להוסיף דמויות שגם בפריפריה ובמיינסטרים יוכלו להצביע להן", מסביר רובין.
גם ביו"ש יקר
במפלגת הציונות הדתית יש דרמה מסוג אחר: מכיוון שככל הנראה היא תרוץ יחד עם מפלגת עוצמה יהודית של בן גביר, ברשימת כל אחת מהן אין יותר מחמישה מקומות ריאליים. מצד אחד - סמוטריץ' ירצה לגוון ולהכניס שמות חדשים, מצד שני - הוא מחויב, לכאורה, לשריין מקום לח"כים הקיימים. אם הוא משריין - בשביל מה לעשות פריימריז? קשה מאוד לצאת דמוקרטי מהמלכוד הזה.
אחד מראשי ההתיישבות ניתח איך תיראה המציאות אם השניים יבחרו לרוץ בנפרד: "אם ראשי המפלגות יבחרו בפיצול, הרבנים יצדדו בסמוטריץ' וכך גם המוסדות הגדולים של המגזר. בעוד סמוטריץ' מצטייר כאליטה, בן גביר נתפס כאיש ציבור בגובה העיניים, וכאן הכוח שלו והחולשה שלו: הוא יצליח להביא את הציבור הקיצוני בעם, אבל מצד שני אין לו ניסיון מיניסטריאלי והוא צבוע הכי קיצוני שיש בפרלמנט, דבר שיקשה על חלק מהבוחרים הפוטנציאליים".
רובין: "להערכתי, יש בין 3 ל־5 מנדטים של מיינסטרים סרוג בכל הארץ, לא רק ביו"ש, ובשבילם סמוטריץ' קיצוני מדי ותקווה חדשה חילונית־מרכז מדי. יש אנשים שיצאו בשאלה שמרגישים משויכים לערכים ולקודים של הקהילה. הם לא יצביעו ליכוד או סמוטריץ', והם תקועים. יש פה ואקום מטורף של המגזר. לאלה 'הרוח הציונית' אמורה היתה לספק מענה".
אז מדוע אין לזה הד בסקרים, שבהם היא עדיין מדשדשת באזור אחוז החסימה?
"הבעיה האמיתית של שקד היא שהיא סובלת מחוסר אמון. בראיונות היא אומרת 'הפעם לא נשב עם רע"מ', אבל הציבור זוכר שהיא אמרה אותו דבר לפני שנה וחצי. מצד שני - אי אפשר להתכחש לכך שיש ציבור בלי כתובת והוא משאיר את שקד כאפשרות. הוא מחכה לראות איך הרשימה שלה תיראה. מפריע לו שהרשימה שלה חילונית לגמרי, מין 'ימין בוטיק' כזה, שאינה משויכת לציבור הדתי־לאומי. אם היא רוצה למשוך אליה את ההתיישבות היא צריכה לעבוד יותר קשה ולמצוא דמות דתית משמעותית למקום השלישי. נכון, הנדל והיא מאוד קרובים למגזר, אבל בסופו של דבר מי שלא גדל בתוכו - לא יכול להיות האצבע שתדאג לו.
"יש עוד חודש עד סגירת הרשימות, ושקד עורכת מחקרי עומק ותנסה למצוא מסר שפונה לציבור הזה. הדילמה האמיתית שלה היא נתניהו. מבחינתה אין לה בעיה לתמוך בו, אבל כששואלים אותה מה תעשה אם תהיה לשון המאזניים, היא לא מוכנה להתחייב. מצד שני, יועז הנדל חושב אחרת. השאלה מי יגבר".
רובין טוען שההצבעה של המתיישבים אינה דיכוטומית כפי שהיתה בעבר. "פעם הנושא המדיני היה זה שמוביל את הקו, היום איש לא משלה את עצמו שיש הסכם מדיני על השולחן. לכן המגזר הופך כללי יותר, וחשוב לו חינוך וכלכלה כמו לכל אזרח".
נקודה המייחדת את המגזר היא הנושא הדתי, וכאן יש מתח בין מתן כהנא, המוביל קול ליברלי יותר ומייצג את המיינסטרים בואך לייט, ועונה למשפחות שבהן חלק מהילדים הורידו את הכיפה או אפילו יצאו מהארון, לבין סמוטריץ' המייצג את העולם הישן יותר. "ככל שהרשימה תהיה צבועה יותר חרד"לית אידיאולוגית - זה יעזור לשקד", מסביר רובין. "הציבור הזה מצביע בשיעורים גבוהים, וברגע האמת אנשים יצביעו גם בלי התלהבות, ואולי זה עוד משהו ששקד בונה עליו. מצד שני, אנשים יזכרו את טראומת הימין החדש ולא ירצו לזרוק את הקול לפח. הקרב של איילת זה לוודא שהיא מגיעה לישורת האחרונה מעל לאחוז החסימה".
מה קורה אם סמוטריץ' ובן גביר ירוצו בנפרד? ללזר קשה להעריך איך יצביעו המתיישבים, אך הוא מהמר על תיקו בין שתי המפלגות אם יתפצלו. "אנחנו כבר יודעים לקחת את הסקרים בעירבון מוגבל. בסקרים שניהם עוברים את אחוז החסימה, אבל פיצול כזה הוא הימור מאוד מסוכן בעיקר באחוז חסימה כל כך גבוה. לבוחר בהחלט יהיה יותר קשה לבחור בין השניים. אבל אנחנו עדיין לא יודעים מי יצורף לכל רשימה. בסקר שערכנו ניתחנו את מנעד הזהויות בין חילוני לחרדי בקרב המצביעים, ובעוד המצביעים החרדים מתחלקים בין שניהם באופן שווה, לסמוטריץ' יש יותר מצביעים סרוגים, ולבן גביר - דווקא יותר מסורתיים. עוצמה יהודית ממצבת את עצמה כמפלגה לכלל ישראל, ופונה גם למה שמכונה 'הכיפות השקופות'".
לזר ממתין לסגירת הרשימות באמצע ספטמבר. עד אז, הוא אומר, קשה להעריך מה יהיה. "כשיש אי־נחת בציבור הערבי - הוא נשאר בבית. הציבור הדתי־לאומי הולך בסוף להצביע. למי יצביעו? המוסכמה היא שהקולות יתחלקו בין המפלגות, אבל קשה לי להגיד, כי זה מצב די חדש: יש רק רשימה מגזרית אחת והיא רשימה שמרנית. אפילו 'איחוד מפלגות הימין' שהתמודדה בבחירות 2019 א' היתה יותר מגוונת. לכן יש הרבה אנשים שאין להם בית. יש שחקנים שעוד לא נכנסו, למשל מתן כהנא שאנחנו לא יודעים איפה הוא יהיה. אולי בישורת האחרונה ייכנסו גם דמויות רבניות או פוליטיות שישנו משהו".
איפה הערכים?
"המצב הוא שאנחנו יורים בתוך הנגמ"ש. כבר אין מטרות, אין אידיאלים, הכל פרסונלי", טוען אוריה לוברבום (40), יזם, תושב שדה בועז שבגוש עציון, מראשי פורום ההתיישבות הצעירה וחבר עמותת רגבים, שפעל בשתי מערכות בחירות עבור "הימין החדש", פעם בראשות נפתלי בנט ופעם בראשות איילת שקד, ויש לו בטן מלאה על שניהם.
"כרגע אני עובד בשביל שתהיה ממשלה ימנית שתקדם את הערכים הציוניים הימניים", הוא מעיד כמו כל אנשי השטח, אבל דווקא לו קל יותר להאמין משום מה. "אני לא אדם של מפלגות ופרסונל. הפרסונליות הזו היא מה שהכשילה את הבחירות האחרונות. ראיתי את המריבות בין האיחוד הלאומי, הבית היהודי והימין חדש, אני רואה את המלחמות של הליכוד עם שאר מפלגות הימין ואני רואה שמה שמציעים למצביעים זה פרסונות ולא ערכים. למה צריכה לעניין אותנו העובדה שסמוטריץ' לא אוהב את ביבי ואיילת לא אוהבת את לא יודע מי?! אני עושה עסקים גם עם אנשים שאני לא אוהב כי זה משרת את האינטרס שלי. גם הפוליטיקאים יכולים להתעלות מעל לרגש למען האידיאלים. הבעיה היא שבינתיים, בזמן שהם רבים, השטח ביו"ש נאכל על ידי אויב שלא קשור לבחירות, ודווקא מאוד מבסוט לראות את הקטטות האלה".
לוברבום לא יצביע ל"רוח הציונית", כי מפלגה הכוללת ח"כים ששמים וטו על הליכה עם נתניהו דוגלת בשיקולי פרסונל מעל לערכי ארץ ישראל השלמה. גם סוגיית ההתיישבות הצעירה, שגם הליכוד וגם ימינה הבטיחו לפתור - נדחתה ונדחתה, אף שלדבריו, מדובר בנושא שקל להסדיר ולא יגבה מחיר בינלאומי מישראל. "חשוב להבין שלא יכולה להיות מפלגה שקוראת לעצמה ציונית־לאומית־ימנית, שלא שמה בראש סדר היום את הסדרת ההתיישבות הצעירה. ביבי הסדיר את מבואות יריחו בארבעה ימים, וזה עבר חלק, בלי מהומה בינלאומית. שיפסיקו להשתמש בנו ככלי. יש תוכנית סדורה בעניין. זה היה יכול לקרות בממשלת נתניהו ולא קרה, בנט הבטיח שזה יידון בישיבת הממשלה הראשונה, והנה, גם שם לא קרה כלום. יש איזו תחושה שרוצים להשאיר את הנושאים האלה בחיים בשביל המשחק הפוליטי ולא לסיים אותם ולהמשיך לעניין הבא".
בעיניו, "הרוח הציונית" לא עונה על הצורך ולא ממלאת את הוואקום. "הבוחרים רוצים לראות נציגים של ההתיישבות, הם היו רוצים לראות רוח חדשה באמת, אנשים אחרים, רוח אחרת. אני רוצה שהנציגים הכי נכונים של הציבור יהיו בחזית. כרגע לא ברור את מי כוללת הרשימה. אני יודע שאיילת לוחמת, אבל מה עם כל השאר? לתושבי יו"ש מגיע להיות אזרחים שווים ואנחנו צריכים נציגים שיילחמו בשבילנו".
גם הוא, כמו בנצי רובין, מבין שהציבור ביו"ש השתנה, הן מבחינת הרכבו, כשמתיישבים חדשים הגיעו לאו דווקא מסיבות אידיאולוגיות אלא גם כי בחרו באיכות חיים, והן מתוכו, כשנושאים אחרים מלבד מאבק על ארץ ישראל הפכו לחשובים בעיניו. "צריך להסתכל בעיניים של האנשים ולראות מה הם רוצים. לרוב אזרחי המדינה - טוב. רמת החיים עלתה, כולם נוסעים לחו"ל, נופשים, וכך גם המתנחלים. אז גם הנושא הכלכלי הפך להיות נושא שצריך לעלות לסדר היום של המפלגות הימניות".
מה רוצה ביבי?
בבחירות שבהן היה לוברבום פעיל שטח, זכתה מפלגת "הימין החדש" ב־30% מקולות המצביעים ביו"ש. "הקהל ביו"ש זה לא רק הר ברכה", הוא מנתח, ומסביר שגם אם מדובר במספר זעום של מנדטים המתחלקים בין מפלגות רבות - המתנחלים נחשבים למצפן האידיאולוגי בעיני מפלגות הימין, ואסור לאבד אותם או לזלזל בהם. גם המתיישבים האידיאולוגיים עצמם חווים את המציאות בשונה מהאזרחים בצידו השני של הקו. "יו"ש נלחמת עדיין את מלחמת העצמאות שלה. את האויב רואים כאן בלבן של העיניים, אין מחסום בינינו לבינם. האויב כאן מוחשי. בבחירות האחרונות היה שיעור הצבעה נמוך יותר. למה? כי המתנחלים לא אוהבים את השיח, זה שמגדיר את המתמודד השני כאויב. אנחנו יודעים מי האויב, והערבוב הזה דוחה אותנו. במיוחד כי מדובר באנשים איכותיים שיודעים לעבוד. כשסמוטריץ' היה שר תחבורה הוא היה מצוין. הרב רפי ניסה לעשות טוב, איילת עשתה המון טוב, כשנפתלי היה שר ביטחון - כולם היו מבסוטים. כולם אנשים טובים. אבל הריבים הפנימיים האלה מגעילים אנשים. אם כולם יישבו ליד שולחן אחד הם יראו שהם מסכימים על 95% מהדברים". כשאוריה מנתח את המצב כיום הוא טוען שיש 12-10 מנדטים מתנדנדים בימין, והם יבחרו להצביע למפלגה ערכית, מה שמציב גם אותו בדילמה אמיתית למי להצביע בבחירות הקרובות.
בינתיים, בליכוד, התנהל קרב סוער על מקום 42 המשוריין לנציג מחוז יו"ש: שני מועמדים ביקשו לעצמם את התואר: אביחי בוארון, יו"ר "פורום ציון וירושלים" בליכוד, איש עמונה ואחד ממנהיגי המאבק על היישוב, ומולו עו"ד גרשון מסיקה, ראש מועצת שומרון לשעבר. מסיקה היה ראש המועצה עד שבשנת 2015 השעה את עצמו מתפקידו לאחר שהתפוצצה פרשת השוחד בישראל ביתנו, והוא הפך לעד מדינה. במקביל פועל יוסי דגן, ראש מועצת השומרון הנוכחי, לפקוד מחדש את אנשי הליכוד מיו"ש שלא חידשו את חברותם במפלגה, ובכך להפוך את יו"ש למעוז ששווה לליכוד להשקיע בו, הן בהבטחות טרום הבחירות, והן בקיומן לאחריהן.
כל המרואיינים הסכימו ביניהם את מה שידוע לכל: לא באמת משנה מי ייבחר למקום ה־42 ברשימה. הליכוד זה נתניהו. וייס נחרץ בעניין: "נתניהו זה לא ימין, ולכן הליכוד כולו נפסל בעיניי בגלל המנהיג שלו. אי אפשר להאמין לו. הוא מדבר ימין ועושה הפוך".
מאחורי הקלעים, כמו תמיד, הוא עומד. עומד וצופה ברסיסי המפלגות הקטנות. ברצותו - יאחדן, וברצותו - ישאיר אותן מפולגות. "ביבי כמו ביבי - לא יתעלה על עצמו ויאחד את כולם", פוסק אחד מראשי ההתיישבות בכאב. "אם מה שהכי חשוב לו זה להגיע ל־61, עליו לעודד את כולם לעבור את אחוז החסימה, והוא יכול לעשות את זה. אבל כמו במשל עם העקרב והצב, שהעקרב עוקץ למוות את הצב שמעביר אותו את הנהר כי הטבע שלו לא מאפשר לו לעשות אחרת, כך גם נתניהו. הוא ישתה את המנדטים מהם בשביל להגדיל את הליכוד, ולא יחשוב על הגוש כולו, ובסוף על ארץ ישראל".
