נשק לכל אזרח: אולי ארה"ב מתפכחת

אנשים רעים עם נשק. מקרי ההרג האחרונים בארה"ב, ובעיקר הטבח ב־24 במאי ביובלד, טקסס, שבו נרצחו 21 ילדי כיתות א' ו־ב' ומורותיהם, ומקרי הירי האקראי בסטנווד ובטולסה, זעזעו אפילו את היושבים בגבעת הקפיטול. אפילו שם הסכימו בראשית השבוע לשינויים קלים בתהליך המכירה החופשית של נשק באמריקה.

וזה אף שוועידת הרובאים לא בוטלה מחמת הטבח, ואף שהיה זה מיודענו, דונלד טראמפ, שפתח אותה, וחזר והסביר כי מה שאמריקה זקוקה לו הוא עוד רובים להגנה עצמית, ואף שהסנאטור הרפובליקני טד קרוז מסגר את התפיסה האידיאולוגית ה"עמוקה" הזו באמרת שפר: "מול אנשים רעים עם נשק צריכים לעמוד אנשים טובים עם נשק". הוא טועה. מול אנשים רעים עם נשק צריכה לעמוד משטרה שאינה מחליטה לפרוץ לגיא ההריגה רק לאחר שעה של היסוסים.

הצרה היא שכאשר הנשיא ביידן מבטיח להגביל את שיווקו החופשי של הנשק, יודעים הכל שאין הוא יכול לפעול אלא בשוליים. איגוד הרובאים חזק ממנו, משום שמאחוריו עומדת פרשנות מפוקפקת של בית המשפט לתיקון השני לחוקת ארה"ב, המגונן, לכאורה, על זכותו של כל אזרח לשאת נשק.

התיקון מ־1791 הבטיח שהממשלה הפדרלית תקיים את חובתה ותחמש את המיליציות של מדינות ארה"ב. ביהמ"ש פירש את התיקון כזכות לנשיאת נשק על ידי האזרחים ולא רק על ידי הצבאות המקומיים, וכך הפכה ארה"ב למדינה שאמנם קל בה מאוד להשיג נשק, אבל היא כבולה לחוקה מן המאה ה־18.

עד לרגע האחרון לא האמינו הפרשנים הפוליטיים שייתכנו השינויים שהוסכמו השבוע, ובהם - חיוב "בדיקת רקע" לרוכשי נשק שטרם הגיעו לגיל 21 ואיסור מכירת נשק חצי אוטומטי לצעירים מתחת לגיל 21.

זה באמת לא הרבה, אבל עצם העובדה שכמה רפובליקנים צדיקים תמכו בשינויים הללו בבית הנבחרים, ואחרים הבטיחו לתמוך גם בסנאט, היא פתח תקווה. אם יבוטל חוק הפיליבסטר, המונע, למעשה, חקיקת חוקים שיש להם פחות מ־60 תומכים בסנאט, אפשר יהיה, אולי, להעביר שינויים נוספים, לאחר בחירות האמצע בנובמבר. ה"ניו יורק טיימס" מציע כי כל מועמד דמוקרטי יודיע מראש כי יצביע בעד ביטול הפיליבסטר. זה יהיה אתגר מעניין, שישפיע גם על המתלהבים, בקרבנו, מ"נשק לכל אזרח".

א. ב יהושע. שנינו ידענו שזו הפגישה האחרונה בינינו, אבל התנהגנו כאילו עוד נדבר, עוד ניפגש, עוד נתווכח. תה או קפה? ביסקוויטים? מה יהיה עם הממשלה? יש אפשרות שביבי ישוב? איך התאפשרה הנוכחות של בן גביר במשכן הכנסת?

לבדו. בעיר החדשה לאחר שנים רבות כל כך בחיפה. בלי איקה, הרעיה הנצחית, הקוראת הראשונה של כל כתב יד, המבקרת, וקן תפילותיו הנידחות. מתנהל בקושי, נעזר בתנועותיו בעובדת זרה. בולי. פעמים רבות מצאנו עצמנו מתווכחים, למרות המכנה המשותף והחברות ארוכת השנים. שני נושאים גדולים היו סלעי המחלוקת בינינו: שלילתו את הגולה עד כדי נכונות לוותר על הקשר עם היהודים החיים מחוץ לישראל, והגעתו למסקנה שיש להשלים עם פתרון המדינה האחת, משום שפתרון שתי המדינות, העדיף בהרבה, כבר אינו אפשרי. הצטערתי מאוד על שתי הקביעות הללו, וניסיתי לשכנע אותו לשנות את גישתו. וכשלתי.

הוויכוח האחרון שלי עם א. ב. יהושע היה על החלטתו להפסיק את הטיפול הרפואי במחלת הסרטן. אמרתי לו שכל עוד דעתו צלולה והוא יכול לדבר ולכתוב, הוא חייב לחיות. בולי חלק עלי, וגזר על עצמו פרידה מן העולם. גם בניסיון הזה כשלתי. אבל כל הספרים נשארו.