דוחא דה־לוקס

הבשורה כי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן החליט להשאיר את משמרות המהפכה האיראניים ברשימת ארגוני הטרור של מחלקת המדינה, לא היתה אמורה להפתיע. רוב חברי הסנאט מתנגדים להסרת הארגון מהרשימה, וביידן היה עלול לטרפד את הסכם הגרעין הכה חשוב לו אילו היה מוריד ממנה את משמרות המהפכה.

מה איראן תקבל כפיצוי - לא ברור. ואולם שני דברים ברורים מאוד. הממשל מחויב באופן מוחלט להסכם הגרעין משנת 2015. זאת אף על פי שהוא כבר לא רלוונטי. על פי שר הביטחון בני גנץ, האיראנים כבר העשירו מספיק אורניום לייצור פצצה גרעינית. נוסף על כך, בזכות סין חזרו היקפי היצוא של נפט וגז מאיראן לרמה שהיתה לפני שממשל טראמפ חידש את הסנקציות. בזכות הסנקציות על מוצרי האנרגיה הרוסיים, הרווחים שאיראן גורפת מהיצוא שלה - בשמיים. כך שלא ברור אם איראן בכלל מעוניינת לשוב להסכם.

מי שיגרוף את הקרדיט, אם וכאשר ישובו האיראנים להסכם, הם הקטארים. בשבועות האחרונים הופנה אור הזרקורים בעניין הסכם הגרעין לאמיר קטאר, תמים בן חמד אאל ת'אני, שחזר מביקור בטהרן ואמר שבזכות התיווך שלו ההסכם בדרך. בעקבות ביקור שלו בבית הלבן בחודש מארס האחרון, הכריזו האמריקנים על קטאר כ־Major Non NATO ally, (בעלת ברית חשובה שאינה חברה בנאט"ו), מעמד משמעותי שגם ישראל נהנית ממנו. הדבר המשונה לגבי קטאר הוא שלהבדיל מישראל, קטאר אמנם לא בעלת ברית רשמית של ארה"ב. היא בעלת ברית של איראן - והמפקדה העולמית והלב הפועם של האחים המוסלמים - אבל מצד שני, היא מאוד ידידותית לאמריקה.

רשת הטרור אל־ג'זירה

יש הרבה בלבול לגבי קטאר ואיפה היא עומדת מול גורמי ג'יהאד. כדי להבין את המצב, כדאי לחזור במכונת הזמן לשנת 1996. באותה שנה הקטארים עשו שני דברים: הם הקימו את רשת הטלוויזיה הלוויינית אל־ג'זירה, ופתחו את בסיס האוויר אל־עודייד, שאותו העניקו לארה"ב.

מאז הקמתה, אל־ג'זירה משמשת השופר החזק ביותר שהיה אי פעם לאחים המוסלמים ולבשורת הג'יהאד שלהם. הרשת משמשת תחנת הבית של אל־קאעידה, דאעש וחמאס, ועוסקת בקידום מכירות גם עבור משטר האייתוללות האיראני. בלי אל־ג'זירה, כוחות הג'יהאד לא היו עולים ופורחים כפי שעלו ב־25 השנים האחרונות.

אל־ג'זירה היא שהפכה את המנהיג הרוחני של האחים, השייח' יוסף אל־קרדאווי, לכוכב על בכל העולם הערבי. שייח' אל־קרדאווי הנחה במשך עשורים את התוכנית הפופולרית והנצפית ביותר ברשת שבה הפיץ את מסר הג'יהאד, לרבות מסרים אנטישמיים מלווים בקריאה להשמיד את ישראל.

אל־ג'זירה היתה תחנת הבית של אל־קאעידה לפני ואחרי המתקפות על ארה"ב ב־11 בספטמבר 2001. היא תחנת הבית של חמאס והטליבאן, ואינה רשת עצמאית אלא זרוע של השלטון בדוחא. והמדיניות של המשטר זהה למדיניות הרשת. קטאר היא המפקדה של חמאס והמממנת העיקרית שלו. היא שימשה הבסיס של הטליבאן עד להפלת הממשלה האפגנית הנבחרת וחזרת הטליבאן לשלטון. הקטארים נתנו חסות למחבלי אל־קאעידה ונתנו להם מחסה שהגן עליהם מפני האמריקנים - לפני ואחרי מתקפות ה־11 בספטמבר. ועוד. ועוד.

הקמת אל־ג'זירה על ידי הקטארים היתה מהלך טבעי עבור האמירות. כפי שמסביר החוקר דיוויד ריבוי, מומחה אמריקני ללוחמה פוליטית ומחבר הספר "מלחמת הצללים של קטאר: האמירות האסלאמיסטית ומבצעי המידע שלה בארה"ב": "היחסים בין האחים המוסלמים וקטאר החלו בשנות ה־60, כאשר האמירות הקטנה הביאה את יוסף אל־קרדאווי לדוחא לאחר גירושו ממצרים והטילה עליו להקים תוכנית נרחבת לחינוך אסאלמי. עם השנים, התוכנית של אל־קרדאווי הפכה לדנ"א של המדינה. לנוכח היחסים האינטימיים והחיבור האידיאולוגי המוחלט עם האחים המוסלמים, מאוד קשה לראות היכן הראשון מתחיל והשני נגמר".

לישראל אסור להתבלבל

במילים אחרות - במהותה, ומתחילת דרכה, קטאר היא מדינה ג'יהאדיסטית.
וזה מביא אותנו להקמת בסיס אל־עובייד. במקביל להפצת מסר הג'יהאד העולמי ותמיכה בארגוני טרור אסלאמיים, הקטארים הפכו את עצמם לשותפים ללא תחליף של האמריקנים. הם בנו להם חינם אין כסף בסיס מרווח, נוח ומשוכלל, בזמן שהמתיחות בין האמריקנים והסעודים הגיעה לשיאה. ארה"ב שמחה לקבל את המתנה. מתנות רבות נוספות חיכו גם לצבא, למגזר הפרטי וגם לאליטות האמריקניות בהמשך הדרך. כך החל המשחק הכפול של קטאר.

מצד אחד, היא מנהלת מלחמת ג'יהאד נגד ארה"ב והעולם החופשי. ומצד שני, היא מחלקת "מתנות". היא הקימה מכוני מחקר וקמפוסים של אוניברסיטאות אמריקניות בדוחא, כמו גם מפעלים המייצרים הרבה מקומות עבודה במדינות חשובות בארה"ב. קטאר הזמינה אנשי מפתח לביקורי דה־לוקס בדוחא, הכל כלול, הכל חינם. ועוד. ועוד.

בזמן ממשל בוש, התלות האמריקנית בבסיס אל־עודייד חסכה מהמשטר ביקורת וסנקציות אחרי ה־11 בספטמבר והמלחמות בעיראק ובאפגניסטן. בתקופת אובמה, היחסים עם קטאר פרצו כל תקרה, כי הממשל האמריקני ביקש להתקרב לאיראן ולחזק את האחים המוסלמים.

לממשל טראמפ היתה הזדמנות פז להתנתק מקטאר ב־2017 כאשר מצרים, ערב הסעודית, בחריין ואיחוד האמירויות ניתקו עימה את היחסים עקב תמיכתה באיראן ובאחים המוסלמים. אך הממשל העדיף לשבת על הגדר ובסוף להשכין "שלום" בין הצדדים. ממשל ביידן, שממשיך את מדיניות ממשל אובמה, חוזר למדיניות קרבה והעצמה של בירת האחים המוסלמים.

אז איפה ישראל בתוך התסבוכת הקטארית האסלאמיסטית המגונה הזאת? מתקפת התעמולה האנטישמית באל־ג'זירה בעקבות מותה של כתבת אל־ג'זירה, שירין אבו עאקלה, חייבת להזכיר לנו עד כמה עוין ומסוכן התפקיד שקטאר ממלאת במלחמה נגד ישראל. אך במקום לצאת למתקפה חזיתית נגד קטאר, ממשלת ישראל הולכת בעקבות האמריקנים ומתייחסת לקטאר כ"גורם ממתן" מול חמאס ובכלל. לקראת משחקי המונדיאל, במקום להבהיר לאזרחי המדינה כי קטאר משמשת בית חם למחבלי חמאס, ישראל מקדמת יוזמה של טיסות ישירות לשם. הממשלה חוזרת ומדברת בהתלהבות על האפשרות שקטאר תצטרף להסכמי אברהם אף שהיא עושה את הכל לפגוע בהם.

"בלי החסות של קטאר", מסביר ריבוי, "האחים המוסלמים היו נכחדים בעולם האסלאמי של היום". ואולי לא. אבל קטאר היא אויבת מרה ומסוכנת של ישראל. צריך לפקוח את העיניים כדי לראות אם מנהיגי צמרת הביטחון פוקחים עיניים.