בשורה של ראיונות חג, יש שיאמרו די מבוהלים, לערוצי הרדיו ערב חג הפסח, הבהיר ראש הממשלה נפתלי בנט שהממשלה לא נופלת וכי יש לה רוב בכנסת. המציאות מעט שונה. לממשלה אין רוב. בקואליציה הצליחו לעצור את הסחף ולמנוע פרישה של ח"כ נוסף שהיה מטה את הכף לטובת האופוזיציה, אולם הסחף עשוי להתחדש עם חידוש מושב הכנסת בעוד עשרה ימים. "לכל פגרה יש מוצאי פגרה", תבע אופיר אקוניס משפט אייקוני שהחל להיות נישא בפי כל בקרב חברי האופוזיציה.
לממשלה אין רוב להעביר חוקים ממשלתיים, ובהם גם חוק הפנסיות של בני גנץ, שבגינו איים לפזר את הממשלה רק לפני כמה שבועות. על אישור תקציב המדינה, כפי שרוצה ליברמן, אין בכלל מה לדבר. בקואליציה ינסו לדבר על ליבה של ח"כ עידית סילמן או לאיים עליה שהיא הבאה בתור להיות מוכרזת כפורשת אחרי עמיחי שיקלי. סילמן לא תצביע בשלב הראשון אוטומטית עם האופוזיציה, וכל הצבעה תישקל לגופה. בחוקים אידיאולוגיים היא תתמוך, יהא המחיר אשר יהא, לגבי היתר - הכל פתוח. באופוזיציה לא ינסו להקשות עליה ולא יביאו שטף של הצעות חוק שיגרמו לה לתמוך בהם בניגוד לעמדת הממשלה. החקיקה הפרטית הימנית תהיה מדודה, כדי לא לאפשר תחמושת שתביא לפרישת סילמן.
ההערכה בסביבת נתניהו היא כי הממשלה תיפול כבר במהלך המושב הקרוב, וכי גברו הסיכויים להקדמת הבחירות או להקמת ממשלת ימין בראשותו בכנסת הנוכחית. בימים אלה מתנהלים מגעים עם חמישה חברי קואליציה, ובליכוד מעריכים כי פרישה של אחד מהם קרובה יותר מתמיד. עם זאת, לפי שעה, הדרישות שאותן מעלים חברי הקואליציה כדי לעבור לאופוזיציה גדולות מדי ולא ישימות.
המרירות של גפני
אחד הנושאים והנותנים המרכזיים, אביר קארה, קיבל הצעות מרחיקות לכת מבנט, מה שגרם לו לחתוך את המו"מ עם הליכוד ולדבוק בממשלה. אלא שלהבטחות אלה, כך נראה, אין כיסוי. כאמור, לקואליציה אין רוב להעביר אותן בכנסת. קארה, שייתכן כי הבין שטעה בחישוב, ניסה לקרוא לסילמן להצטרף אליו לשורה של רפורמות והישגים. הוא אף שיגר לה מכתב פתוח בנושא. סילמן לא הגיבה. גם לא תגיב. אם יש חוקים שברור שתתנגד להם, יהיו אלה החוקים של קארה.
שם מפתיע נוסף הוא מאזן גנאים מרע"מ. ההערכה בליכוד היא שגנאים כבר נמצא עם רגל אחת בחוץ בשל אירועי הר הבית, שאותם הוא מתקשה לקבל. בקואליציה מבינים את הרגישות ומעדיפים להתעטף בשתיקה. אנשי ימין שבעבר היו מגיבים על כל התרחשות ביטחונית, כמו גדעון סער, זאב אלקין, בני בגין או שרן השכל, העדיפו להיעלם בשבועות האחרונים ולא לדחוק את רגלי רע"מ מחוץ לקואליציה.
להערכת בכירי הליכוד, ברגע שיצטרף ח"כ נוסף לאופוזיציה - ומבחינתם מדובר רק בעניין של זמן עד שזה יקרה - תגיש הליכוד הצעת חוק לפיזור הכנסת ותעביר אותה בקריאה טרומית. לאחר התרחשות זו יעדיפו חברי תקווה חדשה, על פי התוכנית, להקים ממשלה בראשות נתניהו, מאשר הליכה לבחירות. כמה מחברי סיעת תקווה חדשה אמרו בימים האחרונים לעמיתיהם בליכוד כי אם יצטרפו לנתניהו המודל שלהם יהיה זה של בני גנץ. גנץ, הם אומרים, הפר את הבטחתו שלא לשבת תחת נתניהו אבל לא שילם על כך מחיר אלקטורלי. בציבור שלו המהלך שעשה נתפס כעוין לנתניהו ולא ככזה שמשרת אותו. זו הדרך, לדבריהם, שבה ילכו אם האופציה היחידה תהיה בחירות.
בעוד בקרב המפלגות החרדיות ישנה תמימות דעים על כך שנתניהו מנהיג המחנה, מסתובב משה גפני עם בטן מלאה. בניגוד לח"כים הצעירים, הוא עוד זוכר את הימים שבהם המפלגות החרדיות היו לשון המאזניים, ממליכי המלכים ומכתירי המנהיגים. החרדים לא היו אז בכיסו של הימין. לא פעם ולא פעמיים הלכו הסיעות החרדיות עם השמאל, מהמערך ועד מפלגת העבודה.
ימים אלה חלפו להם. לאו דווקא בגלל החרדים, יותר בגלל השמאל. הכניעה של מפלגות השמאל לליברליזם הקיצוני ולפרוגרסיזם, לא מאפשרת יותר לסיעות החרדיות להיות חלק מזה. רבין, פרס, ברק - כולם מנהיגי שמאל שידעו ללכת עם החרדים. רחוק מאוד מהורוביץ, מיכאלי ויאיר לפיד.
מי שמזהה את המגמה הוא בני גנץ. היחידי מראשי מפלגות השמאל שלא מפסיק לקרוץ לחרדים. בשורה של ראיונות בימים האחרונים הביע צער על כך שהחרדים לא בממשלה ואמר כי הם חסרים לו. היחיד שיכול לשתף פעולה עם גפני מחוץ לאופוזיציה הוא גנץ, אולם לא מדובר בסחורה מושכת במיוחד. גנץ יכול היה להיות ראש ממשלה אילו היה חפץ בכך כבר מזמן. כעת נראה שזה מאוחר מדי, והחרדים נדחפים שוב לזרועות הליכוד והציונות הדתית, למגינת ליבו של יו"ר יהדות התורה.
הודעה באישון ליל
היה זה אחרי השעה אחת בלילה כאשר הטלפון בבית משפחת נתניהו בקיסריה צלצל. לקח זמן מה עד שבנימין נתניהו אחז באפרכסת והאזין בקשב רב לבן שיחו. יריב לוין הורה לו לבוא מייד למשרדי חברת הפרסום "ותקין'ס בוטיק", בבעלות הילה ונריה ותקין במודיעין. הילה חברה קרובה מאוד של עידית סילמן. חברת הפרסום בבעלותה עובדת בין השאר עם מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'. כשנתניהו הגיע, לוין וסילמן כבר היו שם. מהר מאוד התברר שהמהלך הושלם. אחרי כמה שיחות ואחרי שהתחבטה לא מעט בסוגיה, בישרה סילמן לבני שיחה כי גמלה בליבה ההחלטה הסופית לעזוב את הקואליציה.
סילמן לא רצתה תפקיד של שרה. יו"ר ועדת הבריאות של הכנסת ויו"ר הקואליציה היו תפקידי חלומותיה. תפקידים אלה היו מונחים בכיסה עד השבוע שעבר, ביום שבו החליטה להתפטר מהקואליציה ולחבור לשורות האופוזיציה. ביום שאחרי ההודעה, ניסו עוד בממשלה לשכנע אותה להישאר ואף הבטיחו לה את תפקיד שרת הבריאות, שהיווה מלכתחילה אבן הנגף לפרישתה בעקבות החלטתו של ניצן הורוביץ לאפשר לבאי המרכזים הרפואיים בישראל להכניס חמץ באמתחתם בעיצומו של חג הפסח. סילמן דחתה את ההצעה.
למעשה, מרגע הכרזתה על פרישתה, לא מנהלת סילמן שום מגעים עם חבריה לשעבר בקואליציה. את ההזדמנויות שלהם לקרב אותה הם החמיצו. והיו כמה וכמה כאלה.
יום לפני הודעת הפרישה התייצבה סילמן בפומבי והודיעה שהכנסת חמץ למרכזים הרפואיים לא מקובלת עליה. האמירה שלה היתה ברורה: אם תתאפשר הכנסת חמץ בכוונתה לפרוש מהקואליציה. קריאתה נענתה בעיקר בזלזול. ראש הממשלה הודיע שאיתו לא מדברים באולטימטומים ואיילת שקד בכלל חשבה שסילמן נלחמת על מעמדה בתוך הסיעה, דבר לא מעבר לזה. סילמן ראתה את הזלזול ולא אמרה דבר. ערב למחרת הטילה את הפצצה. לטלפונים הבהולים כבר לא ענתה.
לא מדובר רק על החמץ. בשבועות האחרונים מתחילה סילמן לדבר על הממשלה הנוכחית במונחים של טומאה וטהרה. עם הזמן הלכה והצטיירה בעיניה הממשלה כטומאה שיש להתרחק ממנה. אחד המהלכים שהאיצו את המחשבות הללו היתה החלטתו של אביגדור ליברמן לבטל את קצבאות המעונות לחרדים. היא ניגשה אל בנט, ואמרה לו שמדובר בטעות. מדובר בבעלי משכנתאות, אנשים עם חובות שזקוקים לכסף, אפשר להוריד לחרדים, אבל בצורה אנושית יותר, להכין אותם לכך, לגבש מתווה אחר.
פוליטיקאים משופשפים יודעים לקחת את המזומן ולא להסתפק בצ'ק דחוי. גם היום סילמן יודעת שיש סיכוי שלא תשוריין בליכוד. בבחירה בין תפקידים ומינויים לבין ערכים, בחרה סילמן באופציה השנייה
דבריה נפלו על אוזניים ערלות. ראש הממשלה לא הבין מה היא רוצה ממנו. כך גם כאשר התלוננה באוזניו על אובדן הערכים הימניים. סילמן חשבה שנכון להציל את המדינה מעוד מערכת בחירות, אבל גם חשבה שהיא וחבריה בימינה יעמדו איתן יחד לשמור על ארץ ישראל, על ההתיישבות, וכל יתר הדברים שלהם התחייבו במשך כל השנים. אולם לאט־לאט ראתה את בנט מתרחק מכל אלה, לא רק שלא נלחם אלא משתף פעולה באופן מלא עם גורמי השמאל בממשלתו. היא התחילה להרהר בשאלה אם בנט נסחף בשל תפקידו הרם, או שמלכתחילה השתמש בטיקט הימני כדי להגשים את חלומו להיות ראש ממשלה, בעוד הנושאים הללו כלל לא מדברים אליו ולא מעניינים אותו. עם המחשבות האלה הבינה סילמן שהיא לא יכולה להמשיך. שהאיש שאחריו הלכה חדל להיות אמין בעיניה.
הכוכבים ואור הירח
סילמן אישה מאמינה. גם בעלה, שמוליק, מגדיר את עצמו משויך יותר לזרם החרד"לי של הציונות הדתית. לא רק תובנות חדשות צצו לבני הזוג בשבועות האחרונים לגבי הממשלה שבה חברה סילמן, אלא גם סימנים אחרים. מתחום המיסטיקה וחלק האגדות שיש בתורה, הנלווה לחלק ההלכות וסיפורי המקרא.
האות העיקרי ניתן להם דווקא על ידי הרבי מלובביץ', בדיוק בימים שבהם מלאו לו 120 שנה. הסימן שקיבלו טלטל אותם. היה זה כאשר שכן חב"דניק מרחובות הראה לשמוליק סרטון ובו נתניהו נפגש עם הרבי במעמד חלוקת הדולרים השבועי. בסרטון נראה הרבי אומר לנתניהו כי הוא ייאלץ להתמודד עם 119 חברי כנסת, אולם "אין לך מה לחשוש כיוון שהקב"ה בצד הזה". שמוליק בא עם הטלפון לעידית נרעש, הראה לה את הסרטון, ושאל אותה: "את רוצה להיות בצד של כל הממשלה הזאת, או בצד של הרבי מלובביץ'?". דמעות החלו לזלוג מעיניה.
כאשר קיבל ניר אורבך את החלטתו הסופית להצטרף לממשלה, כתב פוסט ארוך המסביר את המהלך. בין ההסברים עמדה גם ההופעה המשותפת של אברהם פריד ואביב גפן בבריכת הסולטן בירושלים שבה נכח. אורבך הסביר כי כשראה את השניים יחד הבין שיש אפשרות לאחדות בעם. על כן די משעשעת היא העובדה שאותו פריד, חסיד של הרבי מלובביץ', פעל אצל סילמן בדיוק ההפך.
היה זה כאשר האזינה לראשונה לשיר החדש של היוצר החב"דניק, "אין עוד מלבדו", שאותו חיבר יחד עם המוזיקאי תומר הדדי. "ראיתי כוכבים שמאירים את העולם ועם הזמן, נעלמים" שר פריד, והדבר היחיד שעליו חשבה סילמן היה חבריה לממשלה. "טיפסתי על פסגות הרים, בדרך גם שאלתי בעצת החכמים, לא נתתי לעיניי, להסתנוור מהמראות, והבנתי שיותר מדי זה לפעמים פחות, לקחתי לי מתוך השקט. שיר לנשמה". סילמן חשה שמילות השיר נכתבו עבורה ושוב דמעות זלגו על לחיה.
בניגוד לדברי שרי הממשלה, ההחלטה של סילמן לא נבעה כתוצאה מהבטחה לשריון בליכוד או לתפקיד שר. את כל אלה יכולה היתה לקבל עכשיו מחבריה לקואליציה. פוליטיקאים משופשפים יודעים לקחת לעצמם את המזומן ולא להסתפק בצ'ק דחוי. גם היום היא יודעת שיש סיכוי שלא תשוריין בליכוד. שימינה יכולה להכריז גם עליה כפורשת, מה שימנע ממנה לקבל שריון בליכוד או בציונות הדתית. אבל בסופו של דבר, בבחירה בין תפקידים ומינויים לבין ערכים, בחרה סילמן באופציה השנייה.
במשא ומתן עם סמוטריץ' ולוין (עם נתניהו לא נפגשה אפילו פעם אחת לפני הודעתה) - לא תפקידים ושריונים היו בראש מעייניה, אלא להתקבל על ידיהם ולקבל מהם עידוד. היא ידעה שבממשלה ינסו להקטין אותה, להשיל ממנה את המעטה הערכי ולהציג את המהלך כפוליטי וציני, והיה לה חשוב לשמוע מנתניהו ומסמוטריץ' שהם מקבלים את התנצלותה על שחברה לממשלה ולא ממשיכים לתקוף אותה. נתניהו, שהגיע באישון לילה למודיעין, קיבל מייד את בקשתה. מאז ועד היום מסתובבת סילמן ברחבי הארץ ומתנצלת מלוא פה, מעשה לא קל לפוליטיקאי, כל פוליטיקאי.
