למה לי יום האישה?

מעולם לא ייחסתי חשיבות מיוחדת ליום האישה. האם אנחנו באמת זקוקות ל־24 שעות ב־8 במארס שבהן יבחנו ויציינו את פועלנו על בסיס מגדרי?
האם ציון היום סייע לייצוג נשי נרחב בממשלה הנוכחית? לא; האם ציון היום הוביל גבר לחשוב פעמיים לפני שהוא אנס או הטריד אישה? לא; האם ציון היום מנע את מקרי הרציחות נגד נשים, רק מפני שהן נשים? אני בטוחה שלא.
נוסף על כך, אנחנו לא זקוקות ליום מיוחד כדי להזכיר לעצמנו עד כמה אנחנו חזקות, לא מתנצלות, פורצות מדי יום את תקרת הזכוכית. אבל לא כולן מסכימות איתי, אפילו להפך.

אל תהיי גרידית

חברה קרובה הבהירה לי כי נדרשת מידה לא מבוטלת של גרידיות כדי לקטר על קיומו של יום האישה. היא רוצה שנציין את היותנו נשים פעם בחודש, אפילו פעם בשבוע. למה? כי בין כל המאבקים, הסטטיסטיקות, האלימות, ההטרדות המיניות וההפליה - מדוע שנתקמצן על הדבר הנפלא, המסעיר והמעורר הזה שנקרא "חגיגה נשית"? כמה שיותר - יותר טוב.

גם אם המחיר הוא קבלת מתנות דביקות בעטיפת צלופן אדומה ומרשרשת - כולם צריכים להתפרנס וכולם גם משיגים משהו: תובנה, נשיקה, סדנת העצמה פלוס אחת נוספת בחינם.

יום האישה אינו רק סקירה היסטורית וניתוח תופעות מאז 8 במארס 1857, היום שבו מאות פועלות מניו יורק יצאו להפגין על תנאי ההעסקה המחפירים שלהן - זה גם יום של קיטש, יום של חלומות, הגשמה ותזכורת תמידית לנשים החזקות והיפות שתמיד רצינו להיות, ושתמיד נהיה מחר.

בעולם אידיאלי, יום האישה היה מתנהל בספונטניות, במנותק מלוח השנה. אבל בריאליטי הישרדות החיים, זמן מוגדר לחגיגה נשית ציבורית ועולמית הוא חיבוק עמיד ונצרך. נוסף על כך, זו תזכורת לכך שבהעצמה נשית צריך להשקיע, והשקעה היא ההפך מספונטניות.

לחגוג או להתעלם?

הכי טוב - שכל אחת תעשה לעצמה יום אישה משלה. בין שאת מנכ"לית בכירה בהייטק, עקרת בית המשקיעה בילדים, קצינה בצה"ל או מנקה בקניון ששקופה לקהל הקונים.

יום האישה זו הזכות להיות חזקה וחלשה, לביאה ונתמכת, מובילה ונשרכת, מנהיגה והאחרונה בשרשרת. יום האישה זה גם לדעת לפרגן לנשים אחרות, לחזק אחוות נשים, להעצים את הלכידות ואת החמלה בשיח בנות, להרחיב מעגלי חברות ומעגלי תמיכה.

להיות אישה ביום האישה זה להשתחרר מהפחד להיות עצמך, מהפחד להיות לבד, מהפחד להיות ביחד. להיות אישה ביום האישה זה להפסיק את השיח המגדרי, להושיט יד, להעז להתלונן.

להיות אישה ביום האישה זה לבטל את המועקות ואת האשמה הפנימית, להפסיק לחלק ציונים, לשנות את ההגדרות. זה להבטיח לא לשקר לעצמך ולא לברוח מעצמך. לעשות הכל, אבל הכל, כדי להגשים את הנשיות בדרך שרק את בוחרת ושהכי מתאימה לך.

זו הצהרה צנועה או דרמה גדולה, מאבק איתנים או תנועה בקושי מורגשת - כל היופי הוא שזו בחירה שלך, רק שלך, לציין או להתעלם לחלוטין, ובלבד שזה מה שתרצי להיות ותגשימי באומץ.