כולנו מכירים את זה: אנחנו מתחילים לצאת עם מישהו, מזהים כמה דברים שמפריעים לנו, אבל במקום לקחת צעד אחורה, מתחילים להסביר לעצמנו למה זה בעצם לא כזה נורא. הוא לא ממש פנוי רגשית, אבל אולי זה ישתנה. הוא לא בטוח שהוא רוצה קשר רציני, אבל אולי עם הזמן הוא יבין שהוא רוצה להיות איתנו. ובינתיים, אנחנו כבר מדמיינים איך כל זה ייראה כשהדברים סוף־סוף יסתדרו.
קל להיקלע לדפוסים כאלה, במיוחד כשיש משיכה חזקה או כשאנחנו ממש רוצים שהקשר יצליח. לפעמים אנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בניסיון לגרום לדברים לעבוד, עד שאנחנו שוכחים לבדוק אם טוב לנו בתוך הקשר עצמו.
אז לפני שאתם שוב מנסים לפענח הודעה שנשלחה בלי אימוג'י, או משכנעים את עצמכם שהפעם הכול יהיה אחרת, הנה חמישה דברים שכדאי לזכור כשמתחילים לצאת עם מישהו.
1. אל תתאהבו במי שהוא עוד עשוי להיות
הוא יכול להיות בן זוג נהדר - ברגע שיתבגר קצת, יסתדר בעבודה, ילמד לדבר על רגשות או יחליט שהוא סוף־סוף מוכן למחויבות. נשמע מוכר?
לפעמים אנחנו לא מתאהבים רק במי שעומד מולנו, אלא גם בגרסה העתידית שאנחנו מדמיינים עבורו. אנחנו רואים את הפוטנציאל, משלימים בדמיון את החלקים שחסרים לנו, ומשכנעים את עצמנו שאם רק ניתן לזה עוד קצת זמן, נקבל את הקשר שאנחנו רוצים.
אבל יש בעיה אחת: פוטנציאל הוא לא זוגיות. יכול להיות שהאדם שמולכם באמת ישתנה, אבל יכול להיות גם שלא. ועד שזה יקרה, אתם אלה שנמצאים בקשר כפי שהוא עכשיו.
נסו לשאול את עצמכם שאלה פשוטה: אם שום דבר בו לא ישתנה, עדיין ארצה להיות איתו? אם התשובה היא לא, אולי כדאי לעצור ולחשוב אם אתם אוהבים את האדם שמולכם או בעיקר את הגרסה שלו שקיימת בראש שלכם.
2. זה שהוא צריך אתכם לא בהכרח אומר שהוא אוהב אתכם
יש אנשים שתמיד נופלים על התפקיד הזה: הם המקשיבים, המרגיעים, המסדרים, המעודדים ואלה שתמיד נמצאים שם כשמשהו משתבש. הם נותנים עוד קצת, מתאמצים עוד קצת, ולפעמים מרגישים שאם מישהו זקוק להם כל כך, כנראה שהם חשובים לו מאוד.
אבל יש הבדל בין להיות נחוצים למישהו לבין להיות אהובים על ידו.
אם אתם אלה שתמיד מרימים את בן הזוג כשהוא מתקשה, פותרים את הבעיות שלו ומחזיקים את הקשר על הכתפיים, כדאי לבדוק אם יש כאן גם מקום בשבילכם. האם הוא מתעניין במה שעובר עליכם? האם הוא שם כשאתם צריכים תמיכה? האם אתם מרגישים אהובים גם בימים שבהם אין לכם כוח לתת, לעזור או לסדר לכולם את החיים?
זוגיות לא אמורה להרגיש כמו עוד משרה במשרה מלאה. אפשר לתמוך באדם שאוהבים בלי להפוך לאחראים הבלעדיים לאושר שלו. ובעיקר, אתם לא צריכים להיות שימושיים כל הזמן כדי להיות ראויים לאהבה.
3. שימו לב איך אתם מרגישים לידו, ולא רק כמה אתם מאוהבים בו
בהתחלה הכול יכול להרגיש מסעיר. אתם בודקים אם הוא כתב, מנתחים כל הודעה, מנסים להבין אם הוא בעניין ומתרגשים מכל סימן קטן לתשומת לב. לפעמים, ככל שהקשר פחות ברור, כך אנחנו עסוקים בו יותר.
אבל התרגשות חזקה לא תמיד מעידה על התאמה. אפשר להימשך מאוד למישהו ובכל זאת להרגיש לידו חוסר ביטחון, לחשוש להגיד את מה שאנחנו באמת חושבים או להיות עסוקים בניסיון להבין בכל רגע איפה אנחנו עומדים.
אז לצד השאלה "האם אני מאוהב או מאוהבת בו?", כדאי לשאול גם: איך אני מרגיש או מרגישה כשאני איתו?
האם אתם יכולים להיות עצמכם, לצחוק, להביע דעה ולהגיד כשמשהו מפריע לכם? או שאתם כל הזמן נזהרים, מנסים למצוא חן ומפחדים לעשות טעות שתגרום לו להתרחק?
כימיה היא דבר נפלא, אבל היא לא הכול. חשוב לא פחות להרגיש בנוח ליד האדם שאיתו אתם יוצאים. בסופו של דבר, לא מספיק לרצות מישהו מאוד - כדאי גם לבדוק איך מרגיש להיות איתו.
4. אם מישהו לא בחר בכם, זה לא אומר שמשהו לא בסדר בכם
דחייה יכולה להכאיב, במיוחד כשכבר הספקתם להיקשר או לדמיין לאן הקשר יכול להגיע. ואז מתחיל התחקיר: מה לא היה מספיק טוב בי? למה הוא בחר במישהי אחרת? מה הייתי יכול או יכולה לעשות אחרת כדי שזה יעבוד?
קל להפוך דחייה לביקורת עצמית, כאילו העובדה שמישהו לא רוצה להמשיך איתנו מוכיחה שמשהו בנו לא מספיק טוב.
אבל לא כל קשר שלא מצליח הוא כישלון אישי. לפעמים שני אנשים פשוט רוצים דברים שונים, לפעמים התזמון לא מתאים, ולפעמים אין התאמה - גם אם יש משיכה ועניין.
זה לא אומר שאין מה ללמוד מקשרים שלא עבדו. תמיד אפשר לחשוב על ההתנהלות שלנו ולבדוק מה היינו רוצים לעשות אחרת בפעם הבאה. אבל יש הבדל בין ללמוד מחוויה לבין להפוך אותה להוכחה לכך שאנחנו לא ראויים לאהבה.
מותר להתבאס, להתגעגע ואפילו לתהות מה היה קורה אילו. רק נסו לא להפוך את הבחירה של אדם אחר למדד לערך שלכם.
5. אל תוותרו על עצמכם רק כדי שהקשר ימשיך
בתחילת קשר, כשהכול עוד חדש ואנחנו רוצים להרשים, קל לפעמים לזרום עם דברים שלא באמת מתאימים לנו. לא להגיד מה מפריע לנו כדי לא להרוס את האווירה, להעמיד פנים שאנחנו זורמים כשאנחנו ממש לא, או להימנע משיחה על מחויבות כי אנחנו חוששים שהתשובה לא תהיה מה שאנחנו רוצים לשמוע.
כל ויתור בפני עצמו יכול להיראות קטן. אבל כשהם מצטברים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בקשר שבו אנחנו כל הזמן מתאימים את עצמנו לאדם השני, עד שכבר קשה לזכור מה רצינו מלכתחילה.
כמובן, כל זוגיות דורשת פשרות. אי אפשר לצפות ששני אנשים יסכימו על הכול או יקבלו תמיד בדיוק את מה שהם רוצים. השאלה היא אם שני הצדדים מתגמשים, או שרק אחד מהם עושה את כל העבודה.
האם אתם יכולים להגיד מה אתם צריכים בלי לחשוש שהאדם השני ייעלם? האם אתם מרגישים בנוח להציב גבולות? והאם יש מקום גם לרצונות שלכם, או שאתם עסוקים בעיקר בניסיון לא להבריח אותו?
קשר טוב לא אומר שתמיד יהיה קל, אבל הוא גם לא אמור לדרוש מכם להסתיר את עצמכם כדי שמישהו יישאר. אפשר לאהוב מישהו מאוד ובכל זאת להבין שיש דברים שאתם לא מוכנים לוותר עליהם.
בסוף, לא כל קשר צריך להציל
אף אחד מהכללים האלה לא מבטיח שלא תתאהבו באדם הלא נכון או שלא תחוו שברון לב. לפעמים צריך לעבור כמה קשרים, לעשות טעויות ולהתאכזב כדי להבין טוב יותר מה אנחנו מחפשים ומה באמת מתאים לנו.
אבל אפשר לפחות לנסות לזהות מתי אנחנו נאחזים בפוטנציאל במקום במציאות, מתי אנחנו נותנים בלי לקבל בחזרה, ומתי אנחנו משקיעים את כל האנרגיה שלנו בניסיון לגרום למישהו לבחור בנו.
כי בסופו של דבר, השאלה היא לא רק אם האדם שמולכם רוצה אתכם. היא גם אם אתם רוצים את הקשר כפי שהוא, אם טוב לכם בתוכו ואם אתם יכולים להיות בו מי שאתם.
ולפעמים, הדבר הכי חשוב שאפשר ללמוד בדייטים הוא שלא צריך לשכנע מישהו לראות את הערך שלכם - ובטח שלא לאבד את עצמכם בדרך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו