יוסי מזרחי משחרר אלבום חדש בעברית, "כל כך הרבה שנים איתך", כמעט שנתיים אחרי הגירושים מנינט טייב. זה האלבום הראשון שלו בעברית אחרי שנים של יצירה באנגלית, והוא עוסק כמעט כולו בשברון לב, בבדידות ובהתרחקות בתוך זוגיות ארוכה.
מזרחי וטייב היו יחד 11 שנים, מתוכן עשור של נישואים, ויש להם שתי בנות. במשך תקופה ארוכה הם חיו בעיקר בלוס אנג'לס ויצרו יחד שירים ואלבומים באנגלית, עד שבאוקטובר 2024 הודיעו שהם נפרדים. טייב עצמה דיברה לאחרונה על התקופה, ואמרה שאולי הייתה יכולה לעשות דברים אחרת. עכשיו, כך נשמע, גם מזרחי מספר את הצד שלו, דרך המוזיקה.
יומן של פרידה
האלבום נפתח ב”מדריד", שיר שמזרחי שחרר כבר כמה חודשים אחרי הפרידה. הוא עוסק בכאב של סוף, בחזרה לישראל ובקושי לשחרר. בשירים שאחריו הוא מתאר פרידה איטית, את הרגע שבו בני זוג הופכים לזרים, ואת הניסיון לתקן ולהחזיק הכל יחד מחשש שהכל יתפרק.
הוא גם כותב על החזרה לתל אביב, ומרמז שהבנות הן הסיבה שהוא נמצא כאן. קשה שלא לקשר את זה לעובדה שבנותיו וגרושתו גרות גם הן בעיר.
הרמז לאוקטובר
אחד הרגעים שמעוררים הכי הרבה סקרנות מגיע בשיר "אם לומר את האמת". בשורות על לילה של שיחה כנה עד הבוקר מופיע פתאום החודש אוקטובר, ובסיום השיר מזרחי לוקח אחריות גם על הדברים שהוא עצמו אמר. קשה להתעלם מכך שאוקטובר הוא החודש שבו הוא וטייב הודיעו על הפרידה.
לא רק כאב
בין שירי הפרידה יש באלבום גם שירי אהבה, שמתגעגעים למישהי שכבר לא באמת שם. לקראת הסוף מזרחי נותן מקום לעצב, ב”לחכות שהלילה יעבור", שבו המקצב האיטי מתחלף בהדרגה בגרוב, כמו לילה שמתחלף בבוקר. בשיר שנותן לאלבום את שמו הוא מתייחס גם למצב המדינה ולפחד שהחלומות מהילדות לא יתממשו.
את האלבום חותם "לבד בברים", אולי השיר החשוף שבו. רק גיטרה אחת מלווה את מזרחי כשהוא מספר על הרגל לשבת לבד בברים, על נדודים בעולם ועל התסכול שנשאר. זה סיום מתאים לאלבום שמספר, בלי לנקוב בשמות, על מה שקורה כשאחרי כל כך הרבה שנים יחד, מגלים שנשארת לבד.
