ההתמכרות הדיגיטלית: איך אפליקציות דייטינג משנות את חיי האהבה שלנו – וגם את המוח

לא בכדי אומרים כי זיווגו של אדם קשה כקריעת ים סוף. בעידן המודרני, שבו אנו מוקפים בשללאפליקציות דייטינגשמבטיחות לנו אהבת אמת אך לעיתים רבות מותירות אותנו עם תסכול ובלבול, האתגר למצוא אהבה אמיתית הופך למסובך יותר מתמיד.

הפונקציה המוכרת של "סווייפ ימינה" באפליקציות דייטינג שמטרתה להיות הצעד הראשון בדרך לזוגיות הפכה לסמל עיקרי לתחושת משיכה ומרדף אחרי אהבה, אך לאחרונה מצאה את עצמה במרכזה של תביעה שהוגשה בוולנטיינס דיי האחרון על ידי שישה תובעים שהאשימו אפליקציות דייטינג פופולריות כמו טינדר והינג' בעיצוב תכנים ממכרים המובילים את המשתמשים ללולאת תשלום אינסופית.

השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה ועודנה האם האפליקציות האלו אכן ממכרות והאם התנהגות לא בריאה מצד המשתמשים היא תוצאה של האפליקציות עצמן או של האתגר שבבניית הרגלים טכנולוגיים בריאים בעולם דיגיטלי שמתפתח במהירות.

לדברי הלן פישר, אנתרופולוגית ביולוגית וחוקרת בכירה במכון קינסי של אוניברסיטת אינדיאנה, המוח האנושי נוטה להתמכר, במיוחד בתחום האהבה. "האפליקציות הללו מציעות את הפרס הגדול ביותר בחיים", הסבירה בראיון לאתר הנשיונל ג'יאוגרפיק, "והאפשרות למצוא בן זוג מושלם במרחק סווייפ אחד בלבד יכולה להיות בלתי ניתנת להתנגדות".

אליאס אבוג'אודה, פרופסור קליני לפסיכיאטריה בסטנפורד, הוסיף והסביר שאפליקציות דייטינג מספקות למשתמשים "ריגוש" שמגיע מהשגת לייק או התאמה, והעריך שמדובר במעורבות של מערכת תגמול דמוית דופמין שמקושרת לתהליכים ממכרים. "אנחנו יודעים שדופמין מעורב בתהליכים ממכרים רבים, ויש נתונים שמצביעים על כך שהוא מעורב בהתמכרות שלנו למסך", אמר.

אבוג'אודה הדגיש שהבעיה היא שאין מספיק מידע על עולם הדייטינג המקוון. האלגוריתמים של האפליקציות הם "קנייניים ומסתוריים", הסביר, "וחסר מחקר על השפעתם על המשתמשים. התחום הזה עדיין לוקה בחסר במחקר ו'ניבוי התאמה' הוא בגדר 'תעלומה גדולה ידועה' בעולם המחקר של מערכות יחסים".

קבוצת Match, המפעילה מספר אפליקציות דייטינג פופולריות, כמו טינדר, אוקיי קיופיד והינג', דחתה את ההאשמות שהופנו כלפיה בתביעה וטוענת שהן לא מעודדות שימוש ממושך לצורך רווח. דובר החברה ציין: "אנחנו שואפים לגרום לאנשים לצאת לדייטים כל יום ולצאת מהאפליקציות שלנו. כל מי שטוען אחרת לא מבין את המטרה שלנו".

לדברי קתרין קודוטו, פרופסורית משנה למדעי המדיה באוניברסיטת בוסטון, אפליקציות דייטינג הן עסק שמטרתו לייצר רווח על ידי שימור המשתמשים באפליקציות. "אלו חברות שמנסות להרוויח כסף, והדרך שלהן לעשות זאת היא על ידי כך שהמשתמשים יישארו פעילים באפליקציות שלהן", הסבירה.

הדיון סביב הנושא מעורר שאלות נוספות: האם הבעיה היא אפליקציות הדייטינג עצמן, הרשתות החברתיות או הבריאות הנפשית של המשתמשים כשיש המדברים על התנהגויות לא בריאות שמזכירות התנהגויות הרווחות בפלטפורמות רשתות חברתיות אחרות, כשאבוג'אודה רואה קו מטושטש בין אפליקציות דייטינג לרשתות חברתיות ואומר שאנשים מתחילים להסתמך על אפליקציות דייטינג לצורך הערכה עצמית וחיזוקים זמניים למצב רוחם.

בעוד התשובה לשאלה האם האפליקציות אכן גורמות להתמכרות אינה מוחלטת, מומחים מציעים שהאפליקציות תאמצנה מודל של שקיפות רבה יותר לגבי האלגוריתמים שלהן ותתמקדנה בבניית ממשקים המדגישים קשר אמיתי על פני סיפוק מיידי. "דמיינו אפליקציה שתזכיר לכם, 'עשיתם סווייפ 50 פעמים ב-5 הדקות האחרונות, אולי כדאי לקחת הפסקה?'", אומרת צ'נג קריס צ'ן מאוניברסיטת אלון בצפון קליפורניה. "תכונה כזו תעודד את המשתמשים לחשוב על ההתנהגות שלהם ולנהל את הזמן שלהם באפליקציה בצורה מודעת יותר".