הזדמנות להתחיל מהתחלה: מעגל החיים שלנו כבני אדם בנוי מכמה שלבים, שאותם אנחנו מתחילים כילדים, גדלים להיות נערים, הופכים לאנשים צעירים, למבוגרים, ומסיימים בגיל השלישי. כל אדם מייצר לעצמו דינמיקה שונה, על פי הבחירות שלו - הקריירה, ההישגים, והדרך שבה ההתנהלות שלו משפיעה על הזוגיות.
• שוקלים להתגרש? הטיפ שעשוי לשנות לכם את החיים
תסמונת "הקן המתרוקן", היא השלב שבו התא המשפחתי משתנה. הילדים עוזבים את הבית לדרך עצמאית, הקן הביתי משתנה, וההורים נשארים לבד בבית, בלי גורמים מתווכים באמצע. בני הזוג מוצאים את עצמם כפי שהיו בתחילת הדרך, בלי ילדים, רק שהפעם הם בגיל אחר, במנטליות שונה, אחרי שצברו ניסיון, זיכרונות טובים וכאלה שפחות, ובעיקר מאפיינים שבהם הפכו ל"אנחנו" עם השנים החולפות.
המצב של בני הזוג בסיטואציה הזאת, יושפע משמעותית מהאופן שבו התנהלה הזוגיות לפני שהילדים עזבו את הבית. עבור זוגות רבים השלב הזה עשוי להביא לתחושות שליליות, עצבות, בדידות ודכדוך. למרות הרצון של ההורים לגדל את ילדיהם להיות עצמאיים ולצאת לדרך חדשה בכוחות עצמם, מדובר בשינוי לא פשוט, שמציב מראה מול ההזדקנות שלהם, ומשנה את סדר היום והשגרה אליה הם היו רגילים.
עבור זוגות רבים המצב החדש יכול להוביל לתחושה מרתיעה של שקט, ולמעין זרות וריחוק מול בן הזוג, שלא תמיד הורגש בצורה מלאה ב"רעש" הביתי שהיה קיים בבית עם הילדים. זה שזוג נשוי על הנייר, לא אומר שהוא באמת חווה זוגיות.
השלב הזה כמו שציינו, נגזר ישירות מהדרך שבה פעלו בני הזוג כל חייהם. אם בני הזוג בנו במהלך השנים קרבה, שיתוף, תקשורת טובה, בילויים משותפים, הם יצליחו לתפקד בצורה טובה יותר במצב החדש, שעלול להוביל למשבר שמאיים על הזוגיות. במקרה שבו בני הזוג לא פיתחו אינטימיות, חברות קרובה ואהבה מוחשית, הם עשויים למצוא את עצמם עם תחושת ריקנות, זרות, תסכול, ואפילו ניכור מול בן הזוג.
במשך שנים רבות שבהם בני הזוג גידלו את הילדים, הצרכים האישיים שלהם התבטלו. חלקם איבדו את העניין אחד בשני, או את תחומי העניין המשותפים, וצריכים להתמודד עם מחשבות לא נעימות על "הביחד" והמהות שלו בשבילם. לפעמים הם צריכים ללמוד מחדש לתקשר אחד עם השנייה, להעביר רגעים שקטים, לייצר בילוי ביחד ואינטימיות שאבדה עם השנים.
במקרים רבים, זוגות כאלו נאלצים להתמודד באמצע החיים עם ההבנה הלא פשוטה, שהם במשך שנים רבות טאטאו את הבעיות מתחת לשטיח, ולא הקדישו מחשבה לזוגיות שלהם. יש זוגות שבשלב הזה "יושבים על הגדר" ונמנעים מקבלת החלטה לגבי המשך החיים, ויש כאלה שבוחרים להיפרד בשלב הזה, כי הם מבינים שכשגידול הילדים הסתיים, גם הזוגיות הסתיימה.
איך נמנעים מפרידה?
המסר החשוב ביותר, הוא שבזוגיות צריך להשקיע תמיד. עם ילדים, בלי ילדים, ילדים קטנים, ילדים גדולים, ילדים שעזבו את הבית, אל תשאירו את בן הזוג מאחור. בין השגרה היום-יומית והדאגה למטלות הבית השונות וגידול הילדים, תשקיעו בקשר. ככל שתשקיעו יותר בקשר כשאתם צעירים, ככה תגיעו לחלק הבוגר של הזוגיות עם כלים מתאימים ובסיס יציב שלא מושפע בקלות משינויים.
ומה עושים כשמגיעים לשלב הזה בחיים?
אם כבר הגעתם לגיל שבו הקן מתרוקן, גלו יוזמה ותמציאו את עצמכם מחדש. תעמיקו את הקשר, תצאו לבילויים זוגיים, תחדשו את חיי החברה שלכם, ונסו למצוא תחומי עניין משותפים. נסו לפרגן לבן הזוג, ליזום מחוות הדדיות, וכך תוכלו להחזיר את האינטימיות לקשר, גם כשנראה שהכל כבר אבוד.
במצב הזה אנחנו ממליצים להפוך את הלימון ללימונדה, ולהבין שקיבלתם מתנה בדמות זמן פנוי, כדי להשלים פערים וליצור חוויות משותפות. נצלו אותו כדי לחיות את ההווה, ולהתאהב מחדש.
זכרו: בזוגיות יש שלושה גורמים עיקריים – את-אני-אנחנו. את ה"אנחנו" מייצרים באמצעות מחשבות, רגשות ומעשים אחד כלפי השנייה. את הצד ההפוך, שבו מאבדים את ה"אנחנו", נקבל אם לא נשכיל להשקיע זמן ואנרגיה בזוגיות. אם תתמידו ותטפחו את הזוגיות לאורך כל השנים, תוכלו להגיע רגועים לשלב שבו הבית מתרוקן, ואם לא השכלתם לעשות זאת, תצטרכו לנסות לבנות בסיס חדש, ולכוון לעתיד טוב יותר ביחד.
הכותב הוא יועץ ומטפל זוגי ואישי
