תואר ראשון באהבה: הזוגות שהכירו במסדרונות האוניברסיטה

מדשאות האוניברסיטה היו פעם המקום הכי נכון למצוא אהבה, וסטודנטים היו בוחרים את הפקולטות גם על פי הסיכוי לצאת משם עם טבעת. הרבה דברים השתנו מאז, חלק מהקורסים בכלל מקוונים, ועיקר המאמץ להיכרויות נמצא ברשתות החברתיות - ועדיין, יש סטודנטים שמצאו אהבה פרונטלית.

הלל ביר כהן (24) ומתנאל כהן (23), סטודנטים שנה שלישית לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה בירושלים, נפגשים בבוקר בלימודים ובערב בבית. הם זוג נשוי שהכיר בלימודים, וכצפוי בימינו - הקשר שלהם התחיל וירטואלי והפך למוחשי.

"בתחילת הלימודים באוקטובר 2020 היה מפגש זום, מתנאל דיבר, והתמונה שלו קפצה. ישר סימנתי אותו. אמרתי לעצמי שמקסימום הוא לא ירצה ואנחנו גם לא ניפגש בלימודים, אז אין פדיחות", צוחקת הלל. "התחלנו להתכתב במסגרת השיעורים, והצעתי לו שיגיע אלי ללמוד ביחד. בתגובה צוננת הוא אמר שאי אפשר להיפגש בגלל הקורונה, אבל הפכנו לידידים".

שבועות חלפו, התחלואה ירדה, ויחד עם עוד חברים לכיתה הם קיימו מפגש סטודנטים. "חודש אחרי הלימודים ראיתי אותה בפעם הראשונה במציאות", אומר מתנאל, "אבל עדיין לא ראיתי את הדברים בפריזמה זוגית. הפכנו להיות חברים טובים ללימודים.

"לאורך כל התקופה הלל עשתה לי הרבה מחוות רומנטיות, אבל לא ידעתי לקרוא אותן. לקראת סוף הסמסטר התחלנו לדבר יותר, והגעתי להחלטה שאני רוצה לתת הזדמנות. נפגשנו אצלי בדירה והתירוץ היה שזה ללמוד למבחן, אבל בדיוק כשרציתי שנהיה לבד השותף שלי בא והתיישב לנו בחדר...".

בסוף זה קרה. הלל ומתנאל נכנסו לקשר, כעבור שלושה חודשים התארסו ובאוקטובר האחרון התחתנו. הוא אומר שלא חשב שימצא אהבה, אבל אשתו מודה: "אני הגעתי ללימודים במטרה למצוא חתן. אנשים היום באפליקציות כי זה הרבה יותר קל מאשר פנים אל פנים, אבל זה הורס את הרומנטיקה".

סיכוי גבוה יותר

יוני אבנר, מנכ"ל "קונפי מדיה", מנהל כמה קהילות לצעירים ברשת. אחת מהן, "קונפי־סטודנטים", כוללת עשרות אלפי חברים. "למרות שאנחנו בשיא עידן האפליקציות, גם בקהילה שלנו ניכר שהרבה מאוד סטודנטים מעדיפים להכיר דווקא ברחבי הקמפוס".

מה הסיבה, לדעתך?

"שילוב של הרגשה יותר רומנטית מאשר היכרות 'קרה' דרך מסך, ושל סיכוי גבוה יותר למפגש עם אנשים בעלי מכנה משותף, רקע ותחומי עניין דומים. אנחנו מקבלים עשרות בקשות לעזרה בחיפוש אנשים בקמפוס. סטודנט יכול לראות מישהי שמצאה חן בעיניו בספרייה, ומייד לשלוח לנו תיאור שלה עם בקשת עזרה למצוא אותה.

"רווקים ורווקות עולים אצלנו בסטורי במיוחד בשביל ההזדמנות להכיר ולהתחבר עם עוקבים נוספים, שלומדים תואר דומה במוסד אקדמי מקביל או תואר אחר באותו המוסד".

תואר בזוגיות

שני גל־אור (24) ושלו חאיק (26) הכירו בשנקר לפני שמונה חודשים (הם סופרים מהדייט הראשון), כשהם חלקו יחד קורס בפיזיקה. שני: "כשהלימודים חזרו להיות פרונטליים היינו חולפים אחד ליד השנייה די הרבה, מדי שבוע. הוא היה יוצא מהכיתה, ואני בדיוק הייתי מגיעה. ככה שמנו לב זה לזה. זה התחיל בשיחה קצרה. שלו היה שנה מעלי, וחשבתי שהוא יכול לתת לי טיפים ולעזור לי עם קורסים שהוא כבר למד".

שיחות החולין הפכו לדייטים, ואם שואלים את שני - "שנינו התחלנו אחד עם השני". שניהם לא תכננו למצוא בן זוג בשנקר. "לצאת עם אהבה או זוגיות לא היו המטרות שלי בלימודים", שני מציינת, "הצבתי לי מטרה לסיים את התואר ולדאוג לזוגיות אחר כך, אבל הופתעתי לטובה".

שלו מסכם: "במשך המון זמן הייתי באתרי היכרויות ולא ממש הצלחתי להתחבר, לא מצאתי מישהי. מצד שני, רוב החברים שלי שנמצאים היום בזוגיות בכלל לא הכירו במהלך התואר. לי זה דווקא הצליח: עזבתי מאז את התואר - אבל נשארתי עם בת הזוג".

הדייט שבא לעשות טוב

את ט"ו באב יבלו אבי (22) ובתיה (24) בויאר דווקא במחלקת הילדים האונקולוגית בבית החולים רמב"ם שבחיפה. אפשר להרים גבה כשהם אומרים שזהו "הבילוי הזוגי המשותף שלנו", אך כשמבינים מה הם עושים - אי אפשר שלא לאהוב אותם.

"זה התחיל כשרצינו לעשות משהו קבוע יחד, יציאה זוגית", מספר אבי, "והחלטנו שננצל את זמן האיכות שלנו כזוג למשהו מועיל יותר מעצם הבילוי. רצינו משהו שיועיל גם לאחרים".

שני הצעירים מתנדבים זה זמן רב בעמותת "עזר מציון", אבי הוא האחראי מטעם העמותה ביישוב רכסים, והם החליטו לקחת את הקפיטריה של עזר מציון ולהפוך אותה לניידת.

משעשו זאת, הם החלו להגיע איתה בכל יום שישי למחלקה האונקולוגית בבית החולים - למען ההורים הסמוכים למיטות ילדיהם ולא יכולים להגיע אל הקפיטריה שבחוץ: "אלו הורים שלא זזים מהילד בכלל. אנחנו מביאים להם עוגות, כוסות קפה, סוכריות לילדים, בפורים זה משלוח מנות ועוד".

בתיה מספרת כי ההחלטה על "המפגש הזוגי הזה" נבטה אצלם לאחר לידת בנם השני. "הלכנו עם הבן בעגלה במחלקה, ואנשים הרימו גבה, שאלו 'למה אתם נסחבים ככה עם תינוק לבית החולים?', אבל התעקשנו ואמרנו שזה מה שעושה לנו טוב".

לדבריה, "בבית חולים אתה מקבל פרופורציות אמיתיות על החיים שלך. אתה רואה ילדים שסובלים ואת ההתמודדות של ההורים, וכל החיים שלך מקבלים ממד אחר לגמרי".

אף שלא מדובר בבילוי זוגי רגיל, אבי אומר כי "זו היציאה הזוגית הכי טובה שיש. ההגעה למקום הזה נותנת לנו כוחות בכל פעם מחדש. כשאתה רואה עם מה אנשים מתמודדים, את הגבורה שלהם, הקושי שלך נהיה קטן.

"אני הייתי אומר לכל זוג לעשות סיבוב פעם בבית חולים. הכל ייראה אחרת בחיים שלהם. זה ממש נותן המון. קשה לא להתרגש מהתודות של הצוות ושל ההורים והילדים, מהשמחה, מהחיוך הרחב שבו מקבלים את פנינו.

"אנשי הצוות לא פעם מחכים לנו ואומרים שבזכותנו יש להם כוח להמשיך הלאה ולטפל במקום כל כך לא פשוט".

אהבה חוצה יבשות וימים

פגישה מקרית, הרחק מאוד מהבית, גרמה לאילן ולקרולינה למצוא אהבה בישראל.

זה קרה בתחילת השנה כשאילן דאהיס (21) הגיע לראשונה בחייו לישראל, מריו דה ז'נרו שבברזיל, להתמחות בחברת בנקאות להשקעות במסגרת תוכנית "מסע קריירה": "באתי עם מטרה אחת: להתמקד בפיתוח הקריירה ולרכוש מיומנויות מקצועיות שיאפשרו לי להצליח בתחום הפיננסים".

כשיצא באחד הערבים לפאב בשכונת פלורנטין בתל אביב הוא שמע ברקע שפה שהוא מכיר די טוב. "במסגרת התוכנית אני מבלה עם צעירים מכל העולם, כך שהתרגלתי לשמוע רק אנגלית או עברית, ופתאום שמעתי בחורה שמדברת פורטוגזית. התרגשתי".

לאחר שאזר אומץ, אילן ניגש לאותה צעירה והציג את עצמו. התברר שגם קרולינה גלמן (21) היא ילידת ברזיל, וגם היא הגיעה ארצה במסגרת תוכנית הקריירה של ארגון "מסע" של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל, כדי ללמוד תכנות. השניים שוחחו כל הלילה, אך היו נבוכים מכדי להחליף מספרי טלפון.

כמה שבועות לאחר מכן הם נפגשו שוב במסיבה, דרך חברים משותפים בתוכניות מסע, ואילן ידע שזו ההזדמנות שלו. "הגעתי לישראל כדי להתמקד בקריירה שלי, אבל אחרי שפגשתי את קרולינה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה במשך שבועות. כשנפגשנו בפעם השנייה ידעתי שזה נועד להיות".

מאז הם יחד, מטיילים ברחבי הארץ. "לאף אחד מאיתנו אין משפחה בישראל, וזו הפעם הראשונה שאנחנו חיים באופן עצמאי וכל כך רחוק מהמשפחות שלנו", אומרת קרולינה. "גילינו שיש לנו חברים משותפים גם בברזיל, אך מעולם לא נפגשנו. כאן בארץ זכינו בזוגיות והפכנו לבסיס התמיכה והאהבה זה של זה".

לדבריה, "חווינו חיים בישראל כמקומיים אמיתיים, וחווינו את זה ביחד. זה הפך את מערכת היחסים בינינו לחזקה ואת הקשר שלנו למשמעותי יותר. אנחנו מסוגלים לפתח את הקריירה שלנו ואת עצמנו בנפרד, אבל הרווחנו הרבה יותר מזה: מצאנו אהבה בישראל, שהיא המקום האידיאלי ליהודי העולם למצוא זוגיות - גם אם צריך לנסוע בשביל זה מרחק של חצי מכדור הארץ".