"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
עושה נזק? הכוכב היהודי הגיע לגראמי במסכה שחורה
המוזיקאי הצרפתי-יהודי גזאפלשטיין הגיע לשטיח האדום של טקס פרסי הגראמי במסכה שחורה, דבר הנחשב "בלאקפייס" - ייצוג או חיקוי של אנשים שחורים באופן לעגני • גם אם הכוונה האמנותית לא הייתה כזו, ההקשר ההיסטורי לא ניתן לניתוק
גזאפלשטיין על השטיח האדום. צילום: רויטרס

עושה נזק? הכוכב היהודי הגיע לגראמי במסכה שחורה

המוזיקאי הצרפתי-יהודי גזאפלשטיין הגיע לשטיח האדום של טקס פרסי הגראמי במסכה שחורה, דבר הנחשב "בלאקפייס" - ייצוג או חיקוי של אנשים שחורים באופן לעגני • גם אם הכוונה האמנותית לא הייתה כזו, ההקשר ההיסטורי לא ניתן לניתוק

,עודכן
0השמעה
[object Object]

המוזיקאי הצרפתי-יהודי גזאפלשטיין הגיע הערב (ראשון) לטקס פרסי הגראמי בלוק בעייתי שעורר מחלוקת.

גזאפלשטיין הגיעלשטיח האדוםבמסכה שחורה ריאליסטית ועתידנית מעט, שעל פניו נראית מיוחדת ומעניינת - אבל הצבע השחור שלה עלול להתפרש כ"בלאקפייס" - ייצוג או חיקוי של אנשים שחורים על-ידי מי שאינם שחורים.

לוק בעייתי. גזאפלשטיין,צילום: רויטרס

מדובר במסורת שמקורה במופעים גזעניים ונושאת עד היום מטען של דה-הומניזציה, לעג ומחיקה, כאשר אמנים גדולים בהרבה ממנו בוטלו בתקשורת ובתעשיית הבידור במהרה כשעשו זאת. גם אם הכוונה האמנותית לא הייתה כזו, האפקט הציבורי לא ניתן לניתוק מההקשר ההיסטורי.

למרות שאפשר להבין את הרצון להיות מיוחד בטקס כמו הגראמי ולעשות משהו מעבר לחליפה האפורה המחויטת, כאן נדמה שנוצר טעם רע שעלול לעלות למוזיקאי בקריירה שלו.

כשדימוי מסוים נטוע בהיסטוריה של דיכוי, עצם השימוש בו על ידי אמן לבן, גם בשם אמנות או פרובוקציה, עלול להיתפס כהתעלמות מהמשמעות החברתית שלו. בעולם שבו השטיח האדום הוא גם במה מוסרית, אי אפשר לטעון ל"אסתטיקה בלבד".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו