לא תמימה: כך נראית הגברת הראשונה של ניו יורק מבפנים

טקס השבעתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק בסוף השבוע האחרון נועד, לפחות על הנייר, לסמן פתיחת עידן חדש בעיר. בפועל, כבר באותן שעות ראשונות, היה ברור שהקדנציה הזו תלווה לא רק במחלוקות פוליטיות אלא גם במאבקי תודעה - חלקם מתנהלים דרך לבוש, סמליות ואסתטיקה.

ראמה דוואג'י, אשתו של ראש העיר והגברת הראשונה של ניו יורק, הפכה בתוך זמן קצר לדמות שמעוררת יותר משאלות אופנתיות. אחרי הסערה סביב המגפיים היקרים בטקס ההשבעה, הגיע היום הרשמי הראשון, וגם בו, כך נראה, לא נעשה שום ניסיון להנמיך פרופיל.

ביומה הראשון בתפקיד הבלתי רשמי אך המשפיע, דוואג'י בחרה ללבוש מעיל שעוצב במיוחד עבורה על ידי המעצבת הפלשתינית-לבנונית סינתיה מרג’ה, מהמותג Renaissance, Renaissance. המעיל, שעוצב בביירות, עשוי פרווה מלאכותית וצמר, ומבוסס על דגם מקולקציית סתיו-חורף 2023 של המותג.

מי שדאגה להבהיר שאין כאן בחירה אסתטית תמימה היא הסטייליסטית של דוואג'י, גבריאלה קארפה־ג’ונסון. לדבריה, מדובר במסר מכוון. "ביומה הראשון כגברת הראשונה של ניו יורק, רמה לובשת מעצבת עצמאית, אישה, מהמזרח התיכון", כתבה. "הייצוג הזה מהדהד. הוא מחלחל. כי אופנה מתקשרת. היא שולחת מסר". 

המסר הזה, כפי שהוא מוצג, אינו חבוי או מקרי. הבחירה להבליט מעצבים מהמזרח התיכון, ובפרט כאלה המזוהים עם זהות פלשתינית או לבנונית,  מצטרפת לקו עקבי שמלווה את הופעותיה הפומביות של דוואג'י. בעבר כבר נראתה לובשת פריט של המותג הפלשתיני-ירדני זייד חיג’אזי, וגם אז עוררה תשומת לב.

בחירה מודעת. ראמה דוואג'י / צילום: רויטרס

עבור קהל ישראלי ויהודי, ובוודאי על רקע עמדותיו של ממדאני עצמו והרטוריקה הסוציאליסטית והאנטי-ממסדית שמאפיינת אותו, קשה להתעלם מהצטברות הסמלים. לא מדובר רק בבגד, אלא בבחירה מודעת להדהד נרטיב אזורי ופוליטי - בלי שמץ של איזון או רגישות.

שיוויון לכולם?

לא רק המעיל עורר הדים, אלא גם המגפיים המזוהים עם בית האופנה Miista - מותג שמוכר זוגות עור בעבודת יד במחיר של כ-630 דולר. על פי תיאור המוצר, מדובר במגפיים העשויים עור פרה בעיבוד טבעי, עם סוליה מרופדת ועקב בגובה שישה סנטימטרים, כולל שריכה אחורית.

המעיל והמגפיים. ראמה דוואג'י / צילום: רויטרס

עבור חלק מהמבקרים, הפרטים הללו היוו ניגוד צורם. "מאוד חסר טעם", כתב אחד המגיבים לתמונות שפורסמו מהאירוע. אחר הוסיף בציניות: "הם עולים 600 דולר. אבל כשהוא ישתלט על אמצעי הייצור - כולם יוכלו להרשות לעצמם".

הביקורת לא עסקה רק במחיר, אלא במה שנתפס כחוסר הלימה בין המסר הפוליטי של "שוויון לכולם" לבין הופעה שנתפסה כאליטיסטית. מגפיים, כך נטען, הפכו בן רגע לסמל.

לא רק "גברת ראש העיר"

דוואג'י עצמה מוצגת לא פעם כמי שעומדת בזכות עצמה: אמנית סורית-אמריקנית, מאיירת וקרמיקאית, שנולדה ביוסטון להורים סורים, וגדלה בין דובאי לארצות הברית. הרקע היצירתי והבינלאומי שלה משמש לעיתים כהצדקה לבחירות האסתטיות והתרבותיות שהיא עושה היום.

אלא שכאשר האסתטיקה הזו משתלבת בעמדת כוח ציבורית, ובצמידות לראש עיר שמוביל קו אידיאולוגי חד וברור - היא חדלה להיות עניין אישי. ההצהרות "השקטות", כפי שכונו, הופכות לרעשניות מאוד.