לא רק זיופים: האם התיק היוקרתי שלך באמת מגיע מאירופה?

כולנו מכירים את הזיופים הסינים שנמכרים באתרים כמו עליאקספרס או טימו, אבל האם סין היא לא רק מעצמת זיופים, אלא גם מייצרת את המוצרים המקורים של מותגי היוקרה?

בעיצומה של מלחמת המכסים המתמשכת בין ארה"ב לסין, רשת טיקטוק הפכה לזירת קרב חדשה בה יצרנים סיניים חושפים את מה שרבים חשדו במשך שנים – שמותגי היוקרה המפוארים מהמערב אינם בהכרח מיוצרים במקומות שהם מצהירים עליהם.

האגדה המפורסמת מהמאה ה-19, "בגדי המלך החדשים", מקבלת גרסה מודרנית כאשר יצרנים סיניים חושפים מה שרבים שיערו במשך שנים – שפריטי אופנת יוקרה אינם בהכרח סמל לאיכות. במקום זאת, פריטים אלה נמכרים במחירים אסטרונומיים כדי לאותת על סטטוס חברתי ולהזין את הכמיהה לתיקוף ושליטה חברתית.

בסרטון אחד שהפך ויראלי, שפורסם על ידי החשבון @senbags2, בעל מפעל בסין טוען כי 80% מתיקי היוקרה מיוצרים בסין, ללא קשר למדינת המקור המודפסת על התווית.

"במשך יותר מ-30 שנה, היינו מפעל OEM (יצרן מקורי) עבור רוב מותגי היוקרה - גוצ'י, פראדה, לואי ויטון", הוא אומר בסרטון. "אבל אני לא גאה בעובדה שרק הרווחנו שכר, בעוד שולי הרווח עבור אלה שמייצרים את התיקים היו נמוכים מאוד". 

@user5148517748615#luxurygoods#usa🇺🇸#china♬ original sound - user5148517748615

יוצר תוכן אחר בטיקטוק שאל, "איך הם יכולים לגבות 500$ עבור תיק שעולה 30$ לייצר כאן?", יצרנים אף העלו לרשתות החברתיות צילומים מאחורי הקלעים של המפעלים בהם מיוצרים פריטי היוקרה האלה, ומעודדים לקוחות לקנות ישירות מהמקור בעשירית מהמחיר.

ספק שמייצר תיקי בירקין ציין כי דגמים הנמכרים ב-34,000$ למעשה עולים רק 1,400$ לייצור, כאשר יצרני התיקים מקבלים רווח מזערי בהשוואה לשולי הרווח הגבוהים שנשמרים על ידי מותגי היוקרה, הסיבה: "הלקוח משלם עבור הלוגו". בעוד העורות אכן מגיעים מייצרנים באירופה, התפירה עצמה, כך הוא טוען, מתבצעת בסין. 

@lunabags1988 ♬ 原聲 - Sengbags

המערב תחת אש

משתמשי טיקטוק מחוץ לסין משבחים את המאמצים של סין לחשוף את הטבע האמיתי של מותגי היוקרה המערביים. משפיען אחד ציין כי מוצרי יוקרה הם מקור עיקרי לכוח רב למערב וממצבים מותגי יוקרה כ"סטנדרט הזהב של איכות".

אולם, עם הגילויים שעד 80% מפריטי היוקרה האלה, הכוללים שמות כמו גוצ'י, פנדי, פראדה, שאנל, הרמס ובירקין, מיוצרים בסין ואז מסומנים כמוצרים מצרפת או איטליה - חושפים את האמת מאחורי האשליה.

מלחמת המכסים מתלהטת

מגמה זו צברה תאוצה לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על מכסים תחת מדיניות "יום השחרור" שלו, שהטילה מכס בסיס של 10% על כל היבוא, עם שיעורים גבוהים בהרבה שכוונו למוצרים סיניים.

בתחילה, המכסים על יבוא סיני נקבעו ל-10% בפברואר 2025, ולאחר מכן הועלו ל-20% במרץ. עד אפריל, נוסף מכס הדדי נוסף של 34%, מה שהביא את הסך הכולל ל-54%.

בעקבות התמוטטות שוק המניות, טראמפ השהה את המכסים ל-90 יום, אך החריג את סין, והעלה את סך המכס על מוצרים סיניים ל-145%. בעוד טראמפ הבטיח ללחוץ על סין להיכנע עם מכסים אלה, סין הגיבה על ידי הטלת מכס של 125% על מוצרים אמריקניים.

אז איפה האמת?

למרות הרטוריקה של מלחמת הסחר, רוב מותגי היוקרה עדיין מצהירים רשמית על ייצור במדינות אירופאיות. על פי דו"ח סטטיסטה מ-2023, ישנם בקירוב 200 עד 250 מותגי אופנה ואביזרים ברחבי העולם שנופלים תחת התווית "יוקרה". מתוכם, בערך 70 עד 100 מוכרים ברחבי העולם כמותגי אופנת יוקרה מהשורה הראשונה.

אתרי המותגים הרשמיים עדיין מצהירים כי הייצור מתבצע בעיקר במדינות כמו צרפת, איטליה וספרד:

• הרמס - צרפת (בעיקר בסדנאות פריז ופנטין)
• שאנל - צרפת (בעיקר בפריז, עם חלק מהייצור באיטליה)
• לואי ויטון - צרפת (סדנאות באסנייר ואזורים אחרים)
• גוצ'י - איטליה (טוסקנה, במיוחד בפירנצה)
• פראדה - איטליה (אזורי טוסקנה ומילאנו)
• דיור - צרפת (אטלייה בפריז, עם חלק מהייצור באיטליה)

אולם, לנוכח העדויות המתגברות מסין, רבים מתחילים לתהות האם התוויות "עשוי בצרפת" או "עשוי באיטליה" משקפות את האמת המלאה, או שמא הן חלק מאשליית היוקרה שהמותגים מטפחים.

המשמעות לצרכן הישראלי

ככל שהחשיפות הללו ממשיכות להתפרסם ברשתות החברתיות, צרכנים ישראלים צריכים לשאול את עצמם האם המחיר הגבוה שהם משלמים עבור מותגי יוקרה אכן מצדיק את עצמו. האם אנחנו רוכשים איכות אמיתית, או שמא רק את האשליה של סטטוס חברתי?

בעידן של שקיפות גוברת ומידע זמין, הצרכן יכול כעת לקבל החלטות מושכלות יותר לגבי השקעותיו באופנה. אולי הגיע הזמן להסתכל מעבר לתווית ולהעריך מוצרים על פי איכותם האמיתית ולא על פי היוקרה המדומיינת שהם מייצגים.