"ברנדי מלוויל" אולי מציג בגדים קלילים, מעוצבים, פשוטים, כאלה שנעשים ללא מאמץ וסוחפים אחריהם נערות מכל רחבי העולם, אבל מאחורי העטיפה היפה מסתתרת סביבת עבודה רעילה ושיטות ייצור שגורמות נזק לכדור הארץ.
יוצרת הסרט הדוקומטרי החדש אווה אורנר, שעלה ב-HBO, לוקחת את הצופים אל מאחורי הקלעים של המותג שעלה לגדולה בשנת 2010 ונועד עבור נערות מתבגרות שראו בכל פריט לבוש סמל סטטוס לפופולריות ו"מגניבות". התנהגותו של מסייד החברה סטיבן מרסן זלגה למנהלים, שחלקם סיפרו בעילום שם על תקופת עבודתם במותג ההלבשה, מביאים גילויים מזעזעים.
View this post on Instagram
"שני מקורבים לשעבר של ברנדי מלוויל ביקשו לטשטש את זהותם", נכתב בהקדמה לסרט התיעודי. "הם מוצגים על ידי שחקנים הקוראים מתמלולי הראיונות שלהם."
שני המרואיינים, האחד סגן נשיא לשעבר והשני בעל חנות לשעבר, אישרו דיווחים של עובדים לשעבר שעבדו בחנויות מאחורי הדלפק והקמעונאות על סביבת עבודה רעילה. נשים ונערות שעבדו בעבר בחנויות ברנדי מלוויל לא התאפקו כששיתפו חוויות שגרמו להן לאי נוחות.
הסרט עוקב אחר סוגיות האופנה המהירה דרך מהנערות הצעירות שנשכרו לעבוד חנויות שלהן בארה"ב, העובדים בעלי חזות פחות אטרקטיבית לדעתו של הבוס שנדחקו לעבוד במחסנים ועד לשוק ייצור האופנה המהירה באיטליה ושוק יד שנייה הגדול ביותר בגאנה, אליו מגיעים מדי שבוע טונות של בגדים משומשים מארצות הברית.
חוסכים בכסף
הטריילר מרמז שסטיבן מרסן, האיש מאחורי המותג, ניהל את חשבון האינסטגרם של המותג והיה לוקח תמונות שצולמו על ידי בנות אחרות בחשבונות האינסטגם שלהם, כאשר הטייפ קאסט אליו מכוון המותג הוא ברור: בלונדיות, קטנות, רזות וצעירות שיכולות להתאים לבגדים הקטנים של המותג.
סטיבן מרסן ביקש מהעובדים לצלם תמונות מהחנות מדי יום, או בכל משמרת, וגם לשלוח לו טקסט שיתאים לרשתות החברתיות של המותג. חלק מהדרישות של התמונות היו: תמונות חזה וכפות רגליים. בשביל מה? אף אחד לא יודע לתת תשובה הגיונית.
View this post on Instagram
אורנר מתארת את המודל העסקי של ברנדי מלוויל עם קהל היעד הצעיר שלהן כ"צבא של נערות צעירות שעושות פרסום חינם עבור הקונגלומרטים הגדולים האלה של מיליוני דולרים, שבדרך כלל בבעלותם ובניהולם של גברים לבנים בגיל העמידה שהם מבוגרים יותר, ויש את הצבא הזה של בנות צעירות שעושות להן פרסומות בחינם רק בגלל שהן חושבות שזה מגניב".
מתקמצנים במידות
לפני שהמותג עבר לייצר מידה אחת שנועדה להתאים לכולם חברה היו מידות שונות במלאי. בהמשך הדרך הוחלט כי כל הבגדים ייוצרו במידה אחידה. בעוד סטיבן מרסן דאג להדגיש כי "מידה אחת מתאימה לרוב", נראה כי העובדים הביעו דאגה ממכירת מידות קטנות בלבד.
View this post on Instagram
הכאוס של מאחורי הקלעים מתמקד גם בהשפעה הסביבתית של אופנה מהירה. אחד ברנדי מלוויל היא לא החברה היחידה שתורמת למשבר הסביבתי. בגדים שנזרקים לפח או נתרמים באמריקה מושלכים בגאנה. 40% מהבגדים נכנסים לזרם הפסולת סביב אקרה, גאנה או שהם נשרפים או נשטפים אל הים. חופי עיר הנמל הפכו מוצפים עם בגדים שקבורים כ-8 מטרים מתחת לחול וכנראה גם על קרקעית האוקיינוס.
כפי שאומרת קלואי אסאם, מנהלת התפעול בגאנה של The OR Foundation, בתחילת הסרט התיעודי, "מתחילת שרשרת האספקה ועד הסוף, כולנו מנוצלים על ידי אותה מערכת. הדרך היחידה לשנות את זה היא פשוט להפסיק לקנות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו