"ראיתי עם הבת שלי הישרדות והתביישתי"

פתיחתהעונה החדשה של "הישרדות"מציגה את כל מה שמקולקל בחברה שלנו. היא שמה בפרונט את הגזענות ואת כל הסטריאוטיפים שניסינו להיפטר מהם שנים, כך שלפני שאתם מרשים לילדים ולילדות שלכם לצפות בריאליטי הזה כדאי לחשוב פעמיים.

זה לא סוד שלמדיה התקשורתית יש חלק משמעותי בעיצוב החיים שלנו. היא מביאה תמונת מציאות מסוימת שאינה אובייקטיבית, וזו נתפסת על ידי הצופים כאמת ומשפיעה על חייהם.

"הישרדות" עושה בדיוק את זה. גם אם זו תכנית בידורית, יש סכנה שהילדים שלנו שעדיין אינם יודעים לצפות באופן מושכל ולהבחין בין טוב לרע, בין נכון ללא נכון, והם עלולים לראות תכנית מהסוג הזה, לחשוב שכך מתנהגים ולאמץ התנהגויות מהסוג הזה.

בואו נצלול לעומק ונתחיל מהמנחה בפרק הפתיחה שמבקש לבחור מנהיג, וחוזר ומדגיש שנדרשים מנהיגים. אפרופו מנהיגים, אף אישה בהתחלה לא בחרה להיכנס לקבוצה של ליה. מעיין אשכנזי אפילו אמרה בקול את מה שאחרות לא אמרו "לי היה חשוב להיות בשבט עם גברים חזקים". כולן רצו מנהיג חזק וגברי, או כמו שציין אחד המשתתפים: מנהיג עבורו הוא סוג של איש צבא.

מנהיגות על פי משתתפי ומשתתפות הישרדות עדיין נתפשת ככוחנית, חזקה וגברית. כשקובי מאור החליט להחליף קבוצה ועבר מהקבוצה של ליה לקבוצה של דודו עוואט, ג׳קי אמרה בביטחון שליה הייתה צריכה לקחת אותו בידיים ולהחזיר אותו בכוח. שוב, אלמנט הכוח בולט פה בשיאו. ועכשיו דמיינו ילד או ילדה בני שמונה, תשע או עשר שרואים את זה, מה הם מבינים? מה הם לומדים? איך הם תופסים את דמות המנהיגים שלהם?

באחת המשימות בהן נדרש כוח אומרת ג'קי, ״מה, זה לא של בנים?״ וגדי פנילוב שהפסיד לורד בוסקילה במשימה התנחם בכך ש״זה לא כל כך משפיל״. כלומר, להפסיד לבת זה משפיל אבל אם היא מתאמנת אולימפית, זה משפיל פחות.

ועכשיו נעבור להערות המחפיצות, שהגיעו דווקא מהנשים שבחבורה. אם הגברים היו מדברים ככה על הנשים, כולם היו מקימים קול זעקה ומדברים על הטרדות, אבל כשליזה מדברת על מייקל לואיס, ועל זה שהיא רוצה להיות בחבורה שלו רק כי הוא חתיך או כלשונה ״עוד רגע ביקשתי ממנו להוריד חולצה״, זה איכשהו עובר בדממה.

האם זה מקרי שבמשימה החוזרת הנשים נשלחו ל״אמבטיית חול״ שהזכירה באופן לא מפתיע את אמבטיות הבוץ? האם זה מקרי שהן נשלחו ל״קרב חתולות״ כמו שהגדירה את זה אחת המשתתפות?

בפרק השלישי, אוהד בוזגלו הכריז "למה מביאים נשים יפות? כדי שיהיה כיף לעיניים". ג׳קי רתחה מכעס עד כדי דמעות על ההערה המקוממת של בוזגלו, שרוצה להיות בכל יום עם אישה אחרת ורואה נשים כחפצים, בעוד ששאר החברים שותקים ונותנים לה לנהל את הקרב בו שניהם משתוללים מכעס, כשכל אחד הגן על עמדתו בחירוף נפש. מה שאמר בוזגלו אולי נשמע רע, אולי לא פוליטקלי קורקט, אבל נכון. זה מודגש ביתר שאת בתכניות ריאליטי, אבל גם בשאר המדיה הטלוויזיונית שבה עדיין יש דגש על מודל יופי נשי, אבל אין בררנות לגבי מודל יופי גברי.

כנראה שבעידן הרייטינג, כשערוצי הטלוויזיה נלחמים על כל קול, תכניות מסוג הישרדות לא ייעלמו מהמסך. הן יציגו לנו את כל מה שרע ומקולקל בחברה, כדי להצחיק אותנו ואולי כדי שנרגיש טיפה יותר טוב עם עצמנו שאנחנו לא שם.

כל עוד זה הם ולא אנחנו - זה בסדר, כי אנחנו יותר טובים מהם, נכון? אבל מה שאולי רבים לא מבינים זה שתכניות מהסוג הזה מעצבות את המציאות של הילדים שלנו, ובמקרה של הפרק הראשון בהישרדות הוצגו לראווה כל הסטריאוטיפים שהחברה שלנו מנסה להתנער מהם עוד מימי סלאח שבתי.

ישבתי לצפות ב"הישרדות" עם ביתי בת ה-17, והתביישתי. הרגשתי צורך לתווך לה את הסיטואציות הבעייתיות אפילו שהיא כבר מבינה דבר או שניים ויודעת לעשות בעצמה את התיווך. כל הזמן חשבתי לעצמי, האם הבנות של גיא זוארץ רואות את זה, והאם גם הוא עושה להם את התיווך הזה?

הכותבת היא יועצת אירגונית המתמחה בשיווין מגדריומנכ"לית "דרך אישה"