"היה קשה מאד": משפחתה של מור שמלי שופכת אור אחרי לכתה

"היא הייתה לוחמת ופייטרית". כך מבקש נחום ישראלי שיזכרו את אחייניתו, מור שמלי ז"ל, שהלכה לעולמה בגיל 35, כשלוש שנים לאחר שבעלה אלון שמלי נרצח לנגד עיניה בפיגוע באלכסנדריה שבמצרים. בשיחה עם "היום" מתאר ישראלי את הקשר הקרוב ביניהם, את ניסיונותיו לשמור איתה על קשר ואת המאבק שלא הרפתה ממנו עד יומה האחרון.

"אנחנו משפחה מאוד קרובה. אנחנו משפחה וגם חברים", הוא מספר. "מבלים מגיל ילדות, אנחנו בצימרים ומפגשים. אנחנו משפחה מאוד קרובה. מכיר את מור מאז שיצאה מבטן אמא ב־91. קשורים זה בזה".

אלא שמאז 8 באוקטובר 2023, היום שבו נרצח אלון במהלך טיול במצרים, החיים המשפחתיים השתנו. לדברי ישראלי, מור הקדישה את השנים האחרונות להנצחת בעלה ולניסיונות לקבל תשובות על נסיבות הרצח ועל הטיפול במקרה. לצד המאבק, בני המשפחה ניסו שוב ושוב למצוא דרך לבלות איתה, ולו לרגע.

"התחבקנו והלכתי"

"היה קשה מאוד לחדרי חדרים איתה", מספר ישראלי על הקשר עם אחייניתו לאחר הפיגוע. "בשלוש שנים האחרונות אני הצלחתי פעם אחת להוציא אותה להצגת תיאטרון. זה היה אחרי הרבה בקשות וגם זה היה של חברה טובה שמשחקת שם, והיא הייתה עם העיניים על הטלפון".

לדבריו, גם מפגש משפחתי פשוט הפך לעניין נדיר. "פעם אחת היא הסכימה לבוא אליי הביתה אחרי נדנודים רבים, יחד עם ההורים שלה, כדי להכיר את הנכדה הבכורה שלי", הוא נזכר. על האירועים להנצחת אלון במגרשי הכדורגל הוא מספר: "הייתי הולך כי הייתי יודע ששם הייתי רואה עוד קצת מור ולגנוב חיבוק".

ישראלי נזכר גם בניסיונות הקטנים לשמור על הקשר ביניהם. "לא שוחחנו בשבוע האחרון לפני המקרה, שוחחנו פה ושם בווטסאפ, הייתי שולח לה מדי פעם סמיילי לב או סתם שאני אוהב אותה", הוא אומר. "הזמנו אותה לארוחת שבת אליי ואל אשתי. ידעתי את התשובה שלה אבל המשכתי לנסות". אחד הזיכרונות שנותרו איתו הוא ביקור קצר בביתה. "פעם דפקתי לה בדלת יום שישי, והיא פתחה חצי הלומת שינה", הוא משחזר. "אמרתי לה שלא באתי להפריע ורק לתת לה חיבוק. התחבקנו והלכתי כי ידעתי שהיא לא רוצה לראות אנשים".

"הבטיחו לה תשובות": המאבק של מור שמלי שלא הסתיים

מעבר לכאב האישי, ישראלי מותח ביקורת חריפה על התנהלות הרשויות בכל הנוגע לפיגוע שבו נרצח אלון. לדבריו, מור הקדישה חלק גדול מחייה למאבק לקבלת מידע, אך לא זכתה לתשובות שביקשה. "בשלוש שנים האחרונות מאז הפיגוע, כל מה שעשתה היא הנציחה את אלון ונלחמה ברשויות כדי לקבל תשובות", הוא מספר. בין השאלות שהעסיקו אותה היו מה עלה בגורלו של מבצע הירי, ומה קרה לבגדיו של אלון, שלדבריו לא הוחזרו לידיה.

"היא קיבלה הבטחות גם ממשרד החוץ, גם מנשיא המדינה שזה יטופל, ועד היום שתיקה רועמת מכולם", טוען ישראלי. "מדינת ישראל נכשלה בלהביא תוצאות". הוא מוסיף כי מור הגיעה גם לכנסת וניסתה לקדם את הטיפול בנושא: "היא הלכה ודפקה על שולחנות בכנסת, וללא תוצאות".

ישראלי אינו יודע אם קבלת התשובות הייתה יכולה לשנות את הדרך שבה התמודדה עם האובדן, אך סבור שהייתה לכך חשיבות רבה עבורה. "אהבה שלה לאלון הייתה כל כך גדולה שלא הצליחה להכיל את לכתו", הוא אומר, ומוסיף כי מתן תשובות יכול היה, לדעתו, להקל על חלק מהכאב.

"הלוואי ומישהו ירים את הכפפה וייתן תשובות"

אלון שמלי, שהיה מורה לחינוך גופני ומאמן במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, נרצח ב־8 באוקטובר 2023 בידי שוטר מצרי שפתח בירי לעבר קבוצת מטיילים ישראלים באלכסנדריה. בפיגוע נהרגו ארבעה בני אדם, ובהם אלון, ומור נותרה מאז עם שאלות רבות שלא קיבלו מבחינתה מענה.

לשאלה כיצד המשפחה ממשיכה מכאן, משיב ישראלי בכאב: "צריך ללקק את הפצעים. אי אפשר באופן טוטאלי להתגבר על מוות של ילד. אנחנו כאן כדי לחזק את המשפחה ולחיות עם הכאב".

לצד האבל, הוא מבקש שהמאבק שניהלה אחייניתו לא ייעצר. "הלוואי ומישהו ירים את הכפפה וייתן תשובות", הוא אומר. "ביקשנו לדעת מה עלה בגורל של הרוצח הנתעב". וכשמבקשים ממנו לומר כיצד היה רוצה שאנשים יזכרו אותה, התשובה שלו קצרה ונחרצת: "כלוחמת. היא הייתה לוחמת ופייטרית".