גיא זוארץ חושף את השיחה הכואבת: "כל החיים ככה יכאב לי?"
מגיש הטלוויזיה פרסם פוסט נוקב ומלא כאב לזכרו של אחיינו עילי ברעם ז"ל, שנרצח בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר • בדבריו מתח ביקורת חריפה על הנהגת המדינה ועל חוסר לקיחת האחריות

מגיש הטלוויזיה גיא זוארץ פרסם פוסט כואב וחשוף המיועד לאחיינו עילי ברעם ז"ל, שנרצח במתקפת הטרור בפסטיבל הנובה ברעים. בדבריו שיתף זוארץ בתהיות הקשות שמלוות אותו מאז האסון, על רגעיו האחרונים של עילי ברכב שבו נורה למוות בעת שניסה להימלט מהמקום.
"ניסיתי לדמיין מה עבר עליך בשניות האלה, כשהטוב הטהור שבך פגש את הרוע בהתגלמותו", כתב זוארץ בפנייתו הישירה לאחיינו. המגיש תהה לגבי מחשבותיו של עילי ברגעיו האחרונים, ושאל אם דאג להוריו, עמוס ועדיטל, ולאחיו סער ואביתר שנותרו להתמודד עם האובדן.
במסר נוקב הפנה זוארץ ביקורת כלפי ההנהגה: "מאז שהלכת, כלום לא השתנה. הכל נשאר אותו דבר. אותה מנגינה, אותה תזמורת, ואותו אחד מנצח עליה". הוא הוסיף כי המנצח מתעקש להמשיך קדימה, להימלט מחשבונות העבר, ולהימנע מלקחת אחריות או לשאת בכאב הציבור.
View this post on Instagram
"הסכין מסתובבת בלב": השנה הקשה של המשפחה
זוארץ תיאר את התמודדותה הקשה של אמו של עילי, עדיטל, במהלך השנים שחלפו מאז הרצח. הוא ציין כי האם שאלה אותו בדמעות אם תאלץ להתגעגע ולכאוב כך לאורך כל חייה, והוא השיב לה בכאב כי המשפחה תיאלץ ללמוד לחיות ולהמשיך עם האובדן הנורא שפקד אותה.
בנוסף סיפר על סבתו שרי, שבחרה להציב על המזנון תמונה של עילי שבה עיניו עצומות באמבטיית קרח, מכיוון שאינה מסוגלת להביט בעיניו. זוארץ הוסיף כי הסבתא משתפת בכל מפגש אקראי את סיפור הירצחו של נכדה, מתוך צורך עמוק בהכרה ובנחמה על הכאב העצום.
עילי (יעקב רפאל) ברעם ז"ל נרצח והוא בן 27 בלבד. הוא גדל ברמת גן, למד בתיכון "אנקורי" בתל אביב ושירת כלוחם ומפקד כיתה בחטיבת הנח"ל. בהמשך למד אצל וים הוף והפך לאחד מחלוצי תחום הנשימה והטבילה באמבטיות קרח בישראל, עמו אף הופיע בתוכנית "נינג'ה ישראל".
מביוזמה טיפולית ועד למיזמי הנצחה לחיילים
לצד פעילותו הטיפולית, שהתאפיינה בשילוב ברווזוני גומי באמבטיות הקרח כמחווה לסבו המנוח, למד עילי חינוך באוניברסיטה הפתוחה ועבד עם ילדים. לאחר מותו הקימו חבריו ומשפחתו את מיזם "קור רוח" ואת עמותת "הצבעים של עילי" להעברת סדנאות לחיילים ולמפונים.
זוארץ חתם את מכתבו במילות אהבה ובאיחול: "מצטער עילי שלא כתבתי מילה אחת של אופטימיות. כואב לי באמת עליך, על כולנו, על הילדים, על כל המשפחות השכולות שנותרו לבד. אני אוהב אותך ילד מהמם שלנו. הלוואי שאתה למעלה רוקד ומשתולל. שלח לנו ישועה ורחמים ממעונך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו