דנה זרמון זועמת: "לא להגיב על הילדים שלי"

דנה זרמון, אחת מאותן משפיעניות שמצליחות לגרום לאינסטגרם להיראות כמו קמפיין מתוזמר היטב של לייף סטייל, זוגיות, קריירה וחיים יפים, פתחה אתמול (שני) מצלמה וערכה סשן שאלות ותשובות מול מאות אלפי עוקביה באינסטגרם. לכאורה, עוד ערב שגרתי של אינטימיות דיגיטלית, עד שהגיעה השאלה ההיא שהוציאה אותה מאיזון: "מתחברת לאף של אוריקי? הוא מוזר", נשאלה בחוסר טאקסט על ידי עוקבת על אפה של בתה הקטנה.

דנה, במבט חצי מזועזע וחצי מיואש, השיבה: "מה אני אמורה לענות? זה מסוג השאלות שאני לא יודעת אם זה בצחוק או ברצינות, בכוונה או לא בכוונה. זה מסוג השאלות שאני תוהה לעצמי למה אני משתפת את הילדים שלי ברשת. למה. למה אני עושה את זה להם, לי, לעצבים שלי? זו נראית לכם שאלה לגיטימית? ברצינות. עזבו שלאורי וגם לאדם יש את האף הכי יפה וקטן וכפתורי ומתוק. העתק הדבק של אבא שלהם שזה הדבר הכי יפה בו בערך, אבל זה לא קשור. ברור שאני אוהבת את האף שלה. הוא מושלם אבל מה זו התגובה הזו?".

צילום מסך אינסטגרם

על גבי הסרטון הוסיפה: "בני אדם יכולים להיות הדבר הכי מחריד שקיים לפעמים. אני באמת תוהה למה אני משתפת אותם ברשתות. בבקשה לא להגיב על הילדים שלי. כלום. בטח לא דברים רעים או מוזרים יא יצורה", סיכמה לבסוף בכעס. אבל כמו בכל דרמה אינסטגרמית טובה, הגיע גם רגע התיקון: עוקבת אחרת מיהרה לאזן את הכאוס וכתבה לה שהילדים שלה הם "הדבר הכי חמוד בסטורי שלה בפער".

זרמון הסכימה איתה כמובן והחיוך חזר לפניה, אבל השאלה נותרה תלויה באוויר: למה בכלל לשתף והאם המחיר שווה את זה?

איפה עובר הגבול

האינסטגרם כידוע הוא לא רק במה לתמונות של קפה מושלם או לוקים של אמהות טרנדיות, זו זירה שבה אנשים מרשים לעצמם להגיד הכל,  כי אפשר להסתתר מאחורי מקלדת, כי לא רואים את הפנים שלך כשאתה כותב, כי הגבול בין ביקורת בונה לחוסר טאקט וחוצפה ובין דאגה לאלימות והתעמרות מילולית נשחק ונעלם. תרבות הרשתות החברתיות הפכה את השיח הציבורי לפרוץ, גולמי ואפילו אלים. והמחיר? לעיתים כבד במיוחד כשהילדים נכנסים לתמונה.

לא כל תגובה מקובלת. דנה זרמון / צילום: אור גפן

זרמון לא לבדה. מאי שכטר, בר רפאלי ואפילו מאיה ורטהיימר הן רק חלק מהידועניות שבחרו במודע לא לשתף את הילדים שלהן ברשת כשכולן דיברו בגלוי על הדילמה הזו. שכטר בחרה לא לחשוף את הפנים של בנה כלל וכשהיא כבר משתפת בתמונות או סרטונים שלו הם תמיד יהיו מכוסים, רפאלי מעולם לא חשפה ולו תמונה אחת של שלושת ילדיה, ואפילו ורטהיימר, שבתחילה שיתפה את בתה אסיה כמעט בכל סטורי, הורידה את רמות החשיפה שלה בתקופה מסוימת.

כולן הבינו, כל אחת בדרכה, שיש גבול בין הרצון לשתף, ליצור קהילה, להרגיש קרובה,  לבין ההבנה שלא כל תגובה ראויה ומקובלת ולא כל עוקב מבין היכן עובר הקו הדק שבין עניין אישי לחדירה לפרטיות.

הדיון הזה רחוק מלהיות טריוויאלי. מחקרים וכתבות רבות עוסקות בשנים האחרונות בסוגיית חשיפת ילדים של ידוענים ברשתות החברתיות. הסכנות ברורות - פגיעה בפרטיות הילד, חשיפה לביקורת ולתגובות שליליות, השפעה על התפתחות הילד וסיכון ממשי לניצול או פגיעה בביטחון האישי. מחקרים מצאו כי ילדים שנחשפים ברשתות עלולים לסבול מהשפעות שליליות על הדימוי העצמי והתחושה של שליטה על חייהם וכתבות בנושא מדגישות את הצורך להגדיר גבולות ברורים, לשמור על פרטיות הילד, להימנע מחשיפה של פרטים אישיים ולהגביל את התוכן החיובי בלבד.

בסופו של דבר, דנה זרמון לא המציאה את הדילמה רק שמה עליה זרקור - בסטורי כמובן. בעידן שבו כל לייק הוא מטבע חברתי וכל עוקב הוא עוד פוטנציאל ללייק ולשיתופי פעולה עתידיים, הידוענים (וכל מי שחושב שהוא כזה) חייבים לשאול את עצמם: עד כמה שווה לשתף ומה המחיר האמיתי של החשיפה. אולי, כמו שזרמון עצמה ניסחה - "למה אני עושה את זה להם, לי, לעצבים שלי?".  השאלה הזו צריכה להישאל בכל פעם שמישהו שוקל להעלות תמונה של הילד שלו לסטורי כי לפעמים התשובה הכי חכמה והכי נכונה היא פשוט לא.