ראש ממשלה בלי שירותים: התור המביך שנחשף בפרלמנט

העלייה במספרן של נשים במסדרונות השלטון היפני מורגשת היטב בשנים האחרונות, אך דווקא פרט יומיומי ושגרתי חושף עד כמה הדרך לשוויון עוד ארוכה. כמעט 60 מחוקקות, ובהן ראש הממשלה סנאֵה טאקאיצ’י, הגישו עצומה רשמית הקוראת להגדלת מספר תאי השירותיםלנשים בבניין הפרלמנט, כך שיתאימו למציאות החדשה של ייצוג נשי גובר.

הפוליטיקה היפנית נותרה ברובה גברית, אך בבחירות האחרונות חל גידול ניכר במספר הנשים בפרלמנט, ובאוקטובר מונתה טאקאיצ’י לראש הממשלה הראשונה בתולדות המדינה. אף על פי כן, בסמוך לאולם המליאה הראשי של הבית התחתון בטוקיו, עומד לרשות 73 מחוקקות רק חדר שירותים אחד ובו שני תאים בלבד.

|לפני תחילת ישיבות המליאה, באמת שכל כך הרבה מחוקקות נאלצות לעמוד בתורים ארוכים מול השירותים", אמרה יאסוקו קומיאמה, חברת מפלגת האופוזיציה הדמוקרטית החוקתית.

הדברים נאמרו לאחר הגשת העצומה חוצת המפלגות, עליה חתמו 58 נשים, ליושב ראש ועדת הכללים והמנהלה של הבית התחתון, יאסוקאזו האמאדה, מוקדם יותר החודש.

בניין ישן, מציאות חדשה?

בניין הדיאט הושלם בשנת 1936, כמעט עשור לפני שנשים ביפן קיבלו זכות בחירה בדצמבר 1945, לאחר תבוסת המדינה במלחמת העולם השנייה. לפי נתוני עיתון יומיאורי שימבון, בכל בניין הבית התחתון קיימים 12 חדרי שירותים לגברים עם 67 תאים, לעומת תשעה מתקנים לנשים הכוללים בסך הכול 22 תאים.

הפערים הללו משקפים תמונה רחבה יותר. יפן דורגה השנה במקום ה־118 מתוך 148 במדד הפער המגדרי של הפורום הכלכלי העולמי. נשים סובלות מתת־ייצוג חמור גם בעולם העסקים ובתקשורת, והפוליטיקה אינה יוצאת דופן.

במהלך מערכות בחירות, מועמדות מספרות כי הן נאלצות להתמודד עם הערות סקסיסטיות, כולל אמירות שלפיהן מקומן בבית, בטיפול בילדים.

כיום מכהנות 72 נשים מתוך 465 חברי הבית התחתון, עלייה מ-45 בפרלמנט הקודם, וכן 74 נשים מתוך 248 חברי הבית העליון. יעד הממשלה המוצהר הוא להגיע לכך שנשים יאיישו לפחות 30% מהמושבים המחוקקים.

בין הצהרות למציאות

טאקאיצ’י, מעריצה מוצהרת של מרגרט תאצ’ר, אמרה בעבר כי היא שואפת לרמות איזון מגדרי "נורדיות". בפועל, עם הקמת ממשלתה מינתה רק שתי נשים נוספות לקבינט בן 19 שרים.

טאקאיצ’י, בת ה-64, הצהירה כי היא מבקשת להגביר את המודעות לקשיי בריאות של נשים ואף דיברה בגלוי על חוויותיה האישיות עם גיל המעבר. עם זאת, היא נתפסת עדיין כשמרנית מבחינה חברתית. היא מתנגדת לשינוי חוק מהמאה ה-19 המחייב זוגות נשואים לשאת שם משפחה זהה, ותומכת בהמשך הירושה הגברית בלבד לבית הקיסרי.

הדרישה להוספת שירותים לנשים יכולה להיתפס כסימן להתקדמות, אך גם כתזכורת לכישלון המתמשך של יפן בהשגת שוויון מגדי.